השבוע בענף היין 188: פסטיבל היין השנתי בירושלים – מה כן ומה פחות

השבוע נקודת המבט של אלון גונן על יקבים שישתתפו בפסטיבל במוזיאון ישראל, ג'וניור – רועי שרון עוזב את יקב רמת הגולן, זאב דוניה עם הגיגים מסיציליה ויש גם שיר

פסטיבל היין השנתי במוזיאון ישראל בירושלים – אוויר ואווירה קצת אחרים. צילום מאתר מוזיאון ישראל
פסטיבל היין השנתי במוזיאון ישראל בירושלים – אוויר ואווירה קצת אחרים. צילום מאתר מוזיאון ישראל

1: ירושלים לא רק של זהב – ארבעה ערבים של יין

פסטיבל היין ה- 15 במוזיאון ישראל ירושלים ייפתח ב- 8.7 ויתקיים במשך ארבעה ערבים רוויי יין ושמחה עד 11.7.19.  במתחם הפסטיבל הממוקם בגן המוזיאון יימזגו מאות יינות של עשרות יקבים קטנים וגדולים לטעימה חופשית (אחרי שמשלמים 98 ₪), והחבר'ה שבאים לכאן יודעים לנצל את הטעימה החופשית הזאת, ויש גם דוכני אוכל כדי לרפד קצת את הבטן בין היינות.

צילום ברק אהרון מאתר מוזיאון ישראל
צילום ברק אהרון מאתר מוזיאון ישראל

בשנים האחרונות כתבתי רבות על תערוכות היין שצצות להן בכל עיר ועיירה, כשכל מפיק מנסה לגרד כמה שקלים מיקבים שחלקם בקושי שורדים. העצה שלנו לקבים הייתה והינה תמיד לבחור תערוכה אחת או שתיים שהכי מתאימות לתוכן השיווקי של היקב, ולא להתפתות להבטחות שווא של מפיקים בעניין קידום היין. שתי תערוכות מוחרגות מההמלצה שלי ליקבים לא להשתתף בתערוכות יין. האחת היא התערוכה לקהל המקצועי – סומלייה של סטודיו בן עמי, והשנייה היא התערוכה בירושלים, ויש כמה סיבות לכך: מדובר בתערוכה גדולה במקום מקסים, יש ארגון רציני ביותר, ומטרת התערוכה היא להנגיש כמה שיותר את היין הישראלי לבאי התערוכה. האנשים שמגיעים מחייכים, ונהנים מאווירת החג שיש במוזיאון.

ששון בן אהרון יינן יקב מוני
ששון בן אהרון – מעניין איך הוא יתפצל ביו יקב מוני ו-FIVE STONES

לגבי היקבים המשתתפים והיינות, הנה המלצות קטנות שאולי יעשו קצת סדר בבלגן. דוד וגוליית FIVE STONES  – שווה טעימה, יינות מרתקים.   אדיר – לא לפספס את השרדונה A.  בר מאור – מפתיע כל בציר מחדש. דרימיה – בשנים האחרונות היקב תופס את מקומו בליגה של הטובים עם יינות משובחים. הר אודם – לא לפספס את האלפסי. הר ברכה – יקב קטן שעושה יינות גדולים. טוליפ – הסוביניון בלאן של דוד בר-אילן מדהים. מאיה – יקב שמפתיע. יקב מטר – הגרסה הכשרה של יקב פלטר למי שרוצה לנסות. קפסוטו – לא מכיר, אולי זו הזדמנות. רמת נגב – סימפטיה לאזור. רקנאטי – נראה אם ינסו שוב את הזנים הפלסטינים. שקד בלו נאן –  לא, למרות שתהיה שם התקהלות. תשבי – מיליון בקבוקי יין היקב מייצר, אחפש אחד ליהנות ממנו; השוקולדים מצוינים.  שאטו גולן – רוזה מדהים. רמת הגולן – לא לוותר על גמלא. יקב  ירושלים – היקב העירוני. יקב אורטל – משתתף למרות שהייננית אמרה שלא מוכנה להגיש יין להמונים. ברבדו – לא לוותר על הסוביניון בלאן. יקב תבור – נראה מי ימזוג שם יין (הידיעה הבאה). יקב כרמל – אני מקווה שהיינן יפתיע עם יינות חדשים, יקב מירון – לא חובה אבל גם שם ישתו את היינות. יקב מוני – היקב שמייצר גם עבור יקבים אחרים, שווה ביותר.

שניר גולדפינגר הגיב

אחד הדברים החשובים שעשו בשנים האחרונות בפסטיבל בירושלים, הוא העלאת מחירי הכניסה. זה מאפשר לחובבי היין האמיתיים ליהנות ממרווח נשימה. ממליץ מאוד להגיע לדוכן של קפסוטו. יינות מיוחדים מזנים שלא מייצרים כל כך בארץ, עם תמורה נפלאה למחיר. הבעלים והיינן יכריח אתכם להתחיל מהלבן, אל תסרבו.

תמונת השבוע: טעימה השוואתית של פינו נואר

צילום עמית אריאלי
צילום עמית אריאלי

חברי 'פורום טועמיה' (קבוצת חברים שעוסקים ביין וכן חובבי יין, שנפגשים לטעימת יינות לפי זן, אזור או שנתון) התכנסו לערב שהוקדש לפינו נואר ישראלי וצרפתי, כשהדעות על פינו נואר ישראלי חלוקות והזן לא במיוחד פופולרי אצלנו. במרכז הערב הייתה טעימת אורך של גבעות גופנה פינו נואר מהשנים 2009 עד 2017, בסך הכל 9 בצירים. את הרשמים של עמית אריאלי ואת הדעות של משתתפים אחרים בערב זה תוכלו לקרוא כאן.

ג'וניור – רועי יניב בטעימה של יינות רמת הגולן. צילום מדף הפייסבוק
ג'וניור – רועי יניב בטעימה של יינות רמת הגולן. צילום מדף הפייסבוק

2: ג'וניור עוזב את יקב רמת הגולן

כשיקב כרמל מכר את הנכסים ההיסטוריים שלו בראשון לציון, הבנתי שזהו – נגמרו הערכים, ובעצם אין יותר אנשים ופרצופים שאפשר לשייך אותם ליקב. ליקב רמת הגולן אין אומנם מבנה היסטורי, אבל יש לו אנשים שנמצאים ביקב שנים רבות ומזוהים איתו, ומבחינת הלקוחות הם הספינקס. ג'וניור, הלא הוא רועי יניב; הוא אחד מהזאבים הבודדים, שמבחינת  מאות המלצרים שעברו אצלו הדרכות יין, הוא האיש והוא האגדה, והוא יקב רמת הגולן.

בשנים הרבות בהן עבד כמנהל הדרכות ואחראי תחום המסעדות, עיצב רועי עשרות תפריטי יין, והיה שותף פעיל לבניית קונספטים מיוחדים, עם הנגיעה בתחום הקולינריה והמעורבות בהחלטות של התאמת יין מסוים למנה מסוימת. לא, זה לא תפקיד שאתה יושב בו רגל על רגל על כוס יין ונהנה מהחיים. זה תפקיד קשה ותובעני, ובענף קטן ותחרותי זה לא פשוט. אין זה סוד שיקבים גדולים וחברות שיווק מנסים כל הזמן לנגוס ולהיכנס לתפריטי המסעדות, וזה לא פשוט. זוכרים את הימים בהם לא הייתה מסעדה אחת בארץ שלא מצאנו בה את יינות רמת הגולן? העידן הזה תם, והיום פיצוח השוק והניסיון לחדור אליו מצריכים עבודה מאומצת.

ג'וניור לא עוזב את הענף. הוא מצטרף למשפחת IBBLS – גוף האלכוהול של החברה המרכזית למשקאות – קוקה קולה,  שבפורטפוליו שלה אפשר למצוא את יקב תבור. הוא אומר שעיקר האחריות שלו תהיה על יבוא יינות, אבל מעניין יהיה לראות תוך כמה זמן יינות תבור יככבו במסעדות, וסביר להניח שבפסטיבל בירושלים תוכלו לפגוש אותו בדוכן.

מערכת אכול ושאטו מאחלת לג'וניור שגשוג והצלחה.

כה צילם וכתב זאב דוניה: בת ים - סיציליה. אם תסתכלו טוב, תראו את הבטלנים של פליני מאחור, נשענים על המעקה. ויש עוד המון פרטים קטנים, למטיבי ראות. ארץ אחרת
כה צילם וכתב זאב דוניה: בת ים – סיציליה. אם תסתכלו טוב, תראו את הבטלנים של פליני מאחור, נשענים על המעקה. ויש עוד המון פרטים קטנים, למטיבי ראות. ארץ אחרת

3: זאב דוניה בסיציליה – איפה האופטימיות

זאב דוניה בחר בסיציליה כיעד לנסיעתו הנוכחית לחו"ל. איננו יודעים בדיוק למה, אבל כרגיל נהנים מהגיגיו בפייסבוק. אז הנה מנה קטנה לשבת:

על החוף בסיציליה, אני יושב במרפסת מול הים. אני יודע שביום ראשון ניסע מכאן. אני יודע שהבציר בפתח. אני יודע מה נבצור ראשון ומה אחרון. אני לא יודע כלום. אני יושב, מרפסת מול הים. מתגעגע למרפסת מול היקב. המרחק ביני לבין הים הוא אותו מרחק בין הבית לבין היקב, אבל היקב הוא מקלט, הים לא. מאחורינו הר הגעש אתנה. הוא פעיל היום, אומרים לנו. אני חי בארץ שהיא כולה הר געש לא פעיל, אני אומר. אני לא יודע כלום. ויש שיר של עמיר לב ('אל תדאגי') שמתנגן לי בראש: "העצב בא ועוזב. עכשיו הוא בא".

מוזמנים להתיידד עם ערוץ הטלגרם שלנו: אכול ושאטו – foodis.co.il

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה