השבוע בענף היין 190: היקבים על הכוונת

המועצה הארצית לתכנון ולבניה רוצה לעקור את יקב ויתקין מהשורשים. צילום דוד סילברמן dpsimages
השבוע על עניבת החנק המתהדקת סביב יקבים ומאיימת על פעילותם. המקרים של ויתקין, כהנוב וברבדו הם רק דוגמה למה שיקרה יותר ויותר כחלק מההתנכלות לענף. ובנימה אופטימית שותף חדש ביקב קובננט וטעימת יינות דגל

1: במקום לחבוק יקבים מתחילים לחנוק אותם

הפטישים מתחילים לרדת, ואם מישהו חשב שאפשר לטמון את הראש בחול ולהתעלם מהחוק היבש, אז לאחרונה הגיע אלינו מידע כי יקבים שנמצאים בשטח חקלאי נדרשו להעביר את היקב לאזורים שהחוק קבע, דהיינו שטחים מסחריים. מדיניות משרד החקלאות היא לא לאפשר הקמה של יקבים בשטחים חקלאיים, ועל אחת וכמה ב"שטחים פתוחים בעלי רגישות נופית-סביבתית גבוהה", כמו במקרה של יקב ויתקין של דורון ושרונה בלוגולובסקי, שביקשו בשנת 2017 לשנות ייעוד של השטח שנמצא בסמוך לנחל אלכסנדר מקרקע חקלאית לתעשייה חקלאית, לצורך הקמת יקב בוטיק, מרכז מבקרים ומסעדה.

צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

אנשי היקב לא היו לבד, אלא זכו בתמיכת המועצה האזורית וכפר ויתקין בבקשה, ואף קידמו את הקמת היקב החדש. המועצה האזורית והיישוב הפסידו בערעור שהגישו על ההחלטה הדרקונית, שנידון בוועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה. זו קבעה כי היקב סותר תכנית מתאר ארצית שמטרתה שמירה על הנוף הרגיש באזור. עו״ד שמרית גולן ששימשה כיו"ר ועדת המשנה לעררים דחתה את הערר בדעת רוב. היא קבעה שהוראות תמ״א 35 אינן מאפשרות לאשר את התכנית בשטח המיועד לה. הוועדה הוסיפה לפרוטוקול כי היא מודעת לכך שהתכנית קודמה במשך תקופה לא מבוטלת מתוך הנחה שניתן יהיה לאשרה כהרחבת אזור התעשייה של היישוב. פסק הדין של הוועדה היה שיש להעביר את היקב למקום אחר (שטח מסחרי). ככה, פשוט.

צחי דותן, מנכ"ל מועצת גפן יין מגיב: "יקב ויתקין, בברכת המועצה האזורית ומשרד החקלאות, עבר למיקומו החדש כחלק מתהליך להסדרתו והגדלתו של היקב. צר לנו כי המועצה הארצית לתכנון הבניה לא רואה את הפוטנציאל החקלאי והתיירותי בפרויקט זה. אנו במועצה נמשיך ונפעל עם ומול משרדי הממשלה והתכנון, להבנה על חשיבות היקבים קטנים כגדולים, ונמשיך עם משרד החקלאות לנסות ולמצוא פתרון".

תגובתה של שרונה פז-בלוגולובסקי מיקב ויתקין: "הנושא נמצא בדיונים משפטיים".

יקב כהנוב - שלושת המוסקטרים
אבי כהנוב. היקב לא בא טוב לראש המועצה

ויתקין לא לבד

מי שקיבל התראות ובקשות לפינוי הוא לא אחר מאשר אבי כהנוב מיקב כהנוב, הממוקם על אדמה חקלאית בבעלות פרטית של לא אחר מהכורם והינן אבי כהנוב, הרבה פוליטיקה מעורבת בהחלטה להודיע לאבי כהנוב כי עליו להרוס את המבנה שעלה מיליוני שקלים, והושקעו בו מיליוני שקלים בהקמת תשתיות בהתאם לחוקים המחמירים של משרד הבריאות. נראה כי יש פקידים שמקבלים הוראות מפוליטיקאים קטנים שיושבים בצמתי החלטות, שלא מבינים את תעשיית היין ולא מבינים כי מרכז מבקרים לא יכול להיות במרכזי תעשיה בלי נשמה ובלי אופי. ראש מועצת גדרה יואל גמליאל (אחיה של השרה גילה גמליאל) הכריז סיכול ממוקד על היקב, ואבי כהנוב אומר שהוא נרדף על ידו כבר שנים. גמליאל, צדיק ידוע שבשנת 2018 נחקר במשטרה בחשד לשיבוש הליכי חקירה ובקשירת קשר לביצוע פשע, לא מתיר לאבי כהנוב כל ברירה, ומאלץ אותו לסגור את היקב ולחפש מקום אחר.

יקב ברבדו. צילום איל גוטמן
יקב ברבדו – רק רישיון זמני להפעיל את מרכז המבקרים. צילום איל גוטמן

יקב ברבדו, שגם כן הוקם על שטח חקלאי, קיבל רק רישיון זמני להפעיל את מרכז המבקרים המדהים שנבנה שם ומתמזג נפלא עם הנוף. המקום שוקק חיים, ואלפי אנשים מגיעים מדי שנה לסייר בכרמים ולשמוע על היין הישראלי, כולל קבוצות תיירים שנחשפים לתעשיית היין ומכירים את ארץ ישראל היפה.

אני מנסה לדמיין מה עובר בראשו  של חקלאי שעבד קשה כל חייו, שפניו חרושים בקמטי משמש שצורבת אותו בזמן שהוא נוסע על הטרקטור, ואין אפילו טיפה אחת שמרטיבה את פניו, והוא לא יכול לפתוח ברמד מים להרוות את צימאון שתיליו כי אין מכסת מים ואין כסף. הוסיפו לכך את פגעי הטבע, והווירוסים ומחירי הענבים שנשלטים על ידי בעלי היקבים הגדולים, והוא בסך הכל מנסה לשרוד וגם להיות חקלאי; איכר פשוט שעובד את אדמתו כאחרון המוהיקנים. כל מה שיש לו זו אהבה לאדמה ואהבה לנוזל שנסחט מהענבים שהוא מייצר. בכל העולם יקבים נתמכים על ידי המדינה, כי רואים בהם יצרנים, ורואים בהם אבן שואבת לתיירות.

רק פה בישראל, פקידים ופוליטיקאים מתערבים ומנסים בכל דרך להקשות ולסחוט את אנשי העמל. פקידים אפורים קנאים, אנשים קטנים שמקבלים החלטות בחדר ממוזג, שבמחי חתימה על נייר הורסים פרויקטים שנבנו מאהבה גדולה. אף אחד לא נהיה עשיר מיקב, אף אחד לא גורף מיליונים ממרכז מבקרים, מה קורה פה במדינה שמשרד ממשלתי שאמור לתמוך ולקדם אינטרסים של חקלאים, פשוט לא עושה זאת? מה קורה פה שיד שמאל לא יודעת מה יד ימין עושה, ומי שמשלם את המחיר אלו בעלי היקב.

צילום דוד סילברמן dpsimages
שרונה פז-בלוגולובסקי. "תזיזו את היקב". צילום דוד סילברמן dpsimages

אותה עורכת דין מלומדת, שמרית גולן – יו"ר ועדת המשנה לעררים, קובעת כי יש להזיז את היקב לאזור תעשיה. "להזיז את היקב", היא החליטה. תגידי מלומדת, היית ביקב? הסתכלת על הפנים של הייננים, על החיוך של האנשים שבאים לבקר, הסתכלת על כמות האנשים שמקבלים משכורות שפיטרת אותם במחי חתימה שרירותית בירוקרטית בחדר הממוזג שלך? "תזיזו את היקב".

ואתה ראש מועצת גדרה, אח של השרה לשוויון חברתי, האם אתה מוחק יקב כי בגדרה יש עשרות אטרקציות תיירותיות, העיר שוקקת חיים, ותיירים צובאים על המיזמים שהקמת בכל שנות פעילותך? לא. אז בגדרה אין כלום, מושבה אפורה ומשעממת, ואתה לא מצליח להבין ולזהות פנינה תרבותית, פנינה איכותית של אנשים יפים בתוך כל הכיעור הפוליטי שאתה מייצג? היקב מעולם לא ביקש תקציב, לא ביקש מענק, משלם מיסים ומשלם ארנונה שמשלמת את המשכורת שלך. אבל אתה בירוקרט, לא יותר. אין עתיד לעם היושב בציון עם אנשים שכמותך.

תעשיית היין משתנה לנגד עיניינו. אף אחד לא שומר עליה, אין לובי, אין שר חקלאות שמתעסק בחקלאות, יש בירוקרטים ותו לא. עצוב, בעיקר עצוב כי המנכ"לים של היקבים הגדולים לא מבינים שצריך להתאגד, שצריך להשקיע עכשיו באיחוד על מנת להיות מספיק חזקים כדי לבוא בדרישות, נציגות חזקה, ייעוץ משפטי חזק. זה אפשרי, זה הכרחי. שיטת הסלמי של משרדי הממשלה שחותכים בבשר החי, תגיע בסוף גם אליכם, וראו מה קורה עם יקב ברקן בקיבוץ חולדה. תתעוררו. עצוב מה שקורה בתעשייה.

עד לרגע סגירת הכתבה לא התקבלו תגובות מדובר מועצה אזורית גדרה, וכן מהוועדה לתכנון ובניה. נשמח לפרסם אותן כשיגיעו.

מקס הרצברג מיקב הרצברג. צילום מדף הפייסבוק Wine on the vine
מקס הרצברג מיקב הרצברג. צילום מדף הפייסבוק Wine on the vine

מקס הרצברג בעל היקב שנושא את שמו הגיב

תודה אלון שאתה לא מרפה וממשיך את קרב ההישרדות של היקבים האיכותיים, קטנים כבינוניים בגודלם. יקב הרצברג הקטן מנסה שנים רבות לשרוד נגד הבירוקרטיה האבסורדית של ממ״י ועוד, כידוע לך. גם מועצה אזורית גזר התייצבה לעזרה. כנגד כל המחסומים האלה ממשיכים כולנו באזור לפתח אזור כרם ויין כל כך חשוב לתיירות פנים, בלי לדבר על יינות לא רעים בכלל. השנה הצליחו להביא לכאן את מרתון בוז'ולה הצרפתי. כבר יותר מ- 2,000 רצים נרשמו לריצה בין הכרמים. אתה כותב עיתונאות יין אמיתית, וגם נותן חשק להמשיך כל עוד יהיו אנשים כמוך בשטח.

ג'ף מורגן מיקב קובננט בכרם
ג'ף מורגן מיקב קובננט בכרם

2: שותף חדש ביקב קובננט

השבוע התבשרנו כי ליקב קובננט ישראל (Covenant) הצטרף שותף חדש – ג'ף רוכוורגר (Geoff Rochwarger). בשנת 2011, במהלך ביקור בישראל של ג'ף מורגן ולזלי רד – המייסדים של יקב קובננט בארה"ב, הם החליטו שהם רוצים  לייצר יין בישראל במקביל ליקב שלהם שפועל בקליפורניה משנת 2003. בין השאר כי אזורי היין של ישראל הזכירו להם במידה רבה את כרמי קליפורניה, ובשנת 2013 בצרו את היין הראשון שלהם בישראל. היינות של ג'ף מורגן חלחלו באופן שיטתי, ודי מהר הצליחו להתברג לתודעה. ג'ף, שבעברו היה עיתונאי והעורך הראשי של המגזין Wine Spectator, יודע מה צריך כדי להצליח, מעבר ליין טוב.

ג'ף רוכוורגר – השותף החדש בקובננט ישראל
ג'ף רוכוורגר – השותף החדש בקובננט ישראל

למשימה גויסו כל בני המשפחה שחרשו את הארץ לאורכה ולרוחבה, ואין כמעט תערוכת יין שהם לא השתתפו בה. 'עבודת רגליים' קראו לזה שם במשפחה. לצערם, השותף העסקי שלהם לזלי רד נפטר ממחלה קשה, ולאחר שנה של אבל הם חיפשו שותף שיכניס כוחות חדשים ליקב. ג'ף רוכוורגר, המתגורר בישראל, הוא חובב יין ותיק ואספן יין שמעורב במסחר בינלאומי כבר יותר משני עשורים. החברות ביניהם הולידה עכשיו שותפות עסקית, שג'ף מורגן מקווה שהיא תעניק ליקב השראה כדי להתמודד עם השינויים שחלים בכל ענף היין בעולם.

מערכת אכול ושאטו מאחלת הצלחה לשני הג'פים – רוכוורגר ומורגן, וליקב קובננט.

בשנת 1988 נטע אלי בן זקן את הכרם הראשון בחצר ביתו ברמת רזיאל

בשנת 1988 נטע אלי בן זקן את הכרם הראשון בחצר ביתו ברמת רזיאל. צילום דוד סילברמן dpsimages

3: ביקורת יין – שלושה יינות דגל

בביקורת השבוע נטעמו יינות שנחשבים ליינות המובחרים של היקבים. אלו יינות שאין עליהם עוררין, בזכות חומרי הגלם המשובחים שבהם ובזכות טביעת אצבע ייננית מובהקת ששמה אותם בליגה הראויה להם. כתבתי עליהם ביקורת כשיצאו לשוק. ההתלהבות הראשונית משפיעה על הביקורת, וכמובן גם הלם הבקבוק. עכשיו זה זמן טוב לחזור אליהם בהפתעה מבחינתם, ולחוות דעה נוספת.

יקב קסטל – פטיט קסטל 2017; יינן אלי בן זקן

כששואלים את אלי בן זקן מה לדעתו היין הטוב ביותר שהוא ייצר, הוא תמיד מחייך, פולט אנחה גדולה ואומר "כולם היו בניי". אני מעדיף את המשפט של ארתור מילר "אתה מתמחה במשהו, עד שיום אחד אתה מגלה שהוא מתמחה בך". וזה בדיוק הפטיט קסטל 17. היין מורכב, שופע טעמים וריחות מהמשובחים שיש, אבל יחד עם זאת הוא קצת שונה מאחיו המושלמים הקודמים. אין בו הידוק, יש בו קצת שחרור רסן של היינן, שמשלים עם האמירה "חומרי הגלם ניתנו על ידי האלוהים והשטן ברא את הטבחים" (במקרה זה את הייננים). יש פחות התערבות ופחות רצון למושלמות, מתוך ידיעה שזה שם. כולם היו בניו, אבל 2017 מרתק בעיניי.

זורי ארקין – למזוג את היין בכרם. צילום ישראל פרקר
זורי ארקין – למזוג את היין בכרם. צילום ישראל פרקר

יקב ברבדו – לנדמרק 2B בציר 2015; יינן זורי ארקין

בלנד מענבי קברנה סוביניון ומרלו. 2015 היא שנת השמיטה שהביאה גם את סופת החול הזכורה לייננים בכל הארץ, ומי שלא הספיק לבצור בזמן בוכה עד היום. זורי ארקין כן קם בזמן, והצליח לייצר יין שלדעתי אפשר להכריז עליו כיין הדגל של היקב. יש בו את כל מה שפרופסור ברבדו ופרופסור שוסיוב עמלים עליו כבר שנים במעבדות המחקר שלהם. זורי הצליח להכניס את האקדמיה לבקבוק היין, ומי שטועם את ה- לנדמרק 2B מבציר זה, יכול להבין על מה מדברים השניים. הארומות מנצחות, הן פותחות את כל החושים, הן מכות בלי רחם, וגורמות למוח לעבוד דקות נוספות בלנחש מה לעזאזל אני מריח פה. שכבות מתקלפות, וכל הזמן צצים עוד ועוד ריחות. אחרי חצי שעה בכוס, מריחים מה שצריך להריח ביין גדול. ריח התירוש הראשוני הבתולי שנלחץ בכף יד, ריח משכר, מדהים, שמעלה חיוך גדול על הפנים, חיוך של אושר.

ערן פיק בסביבה הטבעית שלו. צילום פאפא רצי
ערן פיק בסביבה הטבעית שלו. צילום פאפא רצי

יקב צרעה – שורש 2017; יינן ערן פיק, יועץ היקב ז’אן-קלוד ברואה

ערן פיק מדבר על טרואר. טרואר שמשפיע באופן כמעט מוחלט על התוצר הסופי. אני פחות מסכים איתו. אני חושב שבסופו של דבר טביעת האצבע היא לא של המכונה, אלא של מי שמפעיל אותה. יש הרבה שיטות להשפיע על הכרם – השקיה, הדליה, רשתות ועוד, אבל כל זה לא רלוונטי אם אין תשומת לב ופיקוח הדוק על חומר הגלם שנסחט. יש אין ספור החלטות שצריך לקבל ביקב במהלך כל השנה או עד הבקבוק. אין באמת שליטה על מה שקורה בכרם, אפשר רק לקוות לטוב ולדעת שאימא אדמה תעשה בסופו של דבר מה שהיא רוצה.

ערן פיק מדבר רבות על טרואר, כי הוא רוצה ומכוון לכך שפחות ידברו עליו. אין לו את האובססיה לזרקור תמידי או לבייגלה מעל ראשו. הוא יודע שהוא לא צריך את זה, כי כולם יודעים. שורש 2017 הוא פני המלאך של ערן פיק. כשהיין הזה נטעם הוא מרגיע, ומעניק שקט נפשי שכל מה שרוצים זה להתרפק על כורסת עור, לכבות את האור ולקוות שהבקבוק לא ייגמר. 2017 הוא מבחינתי טביעת האצבע הייננית של פיק.

מוזמנים להתיידד עם ערוץ הטלגרם שלנו: אכול ושאטו – foodis.co.il

אליהו אוקו הגיב: נראה לי על פניו שבלי הגיגיה של איילת קרבצקי ותגובותיהן הנלהבות של כרמי לבנשטיין ואורנה צ׳ילאג אין כאן הרבה מה לקרוא בין השורות.

רונן אוחיון הגיב: ממש לא מסכים. אני מוצא עניין בכל שבוע הן בנושאים אותם אלון מסקר והן בחיבור והפירגון שלו ליקבים וליינות הישראלים ללא משוא פנים, הן לקטנים והן לגדולים, גם ללא התגובות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר