השבוע בענף היין 198: ההסתערות על אמריקה החלה, והיקבים שוב על הכוונת של הפקחים

המיזם לקידום יצוא יין לארה"ב יצא השבוע לדרך. איך זה נראה? עוד תקנה להתעמרות הפקחים ביקבים, קרב נוסף שהחל: מכירות יין לראש השנה – הערת אזהרה, ותת מדור חדש: חמש שאלות – הפעם אילן חסון

החתן הכלה ההינומה והיין. הפרס הראשון לתמונתו של צלם היין דיויד סילברמן בתחרות בינלאומית לצלמים מקצועיים בצרפת. קראו בהמשך
החתן הכלה ההינומה והיין. הפרס הראשון לתמונתו של צלם היין דיויד סילברמן בתחרות בינלאומית לצלמים מקצועיים בצרפת. קראו בהמשך
צילום מכון היצוא
צילום מכון היצוא

1: מכון היצוא במיזם כיבוש ארצות הברית

לפני שנה בערך החליטו במכון היצוא להשקיע את רוב תקציב קידום יצוא היין בשוק האמריקאי. לשם כך גויסו יקבים שיכלו לעמוד בדרישות התקציב וכמות היין, נבחר משרד יחסי ציבור אמריקאי שיוביל את הפרויקט – בהנחה שהוא מבין את המדיה האמריקאית ומכיר את מובילי דעת הקהל שיוכלו להשפיע על הציבור המקומי לרכוש יינות ישראלים, ולאו דווקא יינות  כשרים שמוכרים רק ליהודים האמריקאים שמהווים את השוק הבטוח שקונה את היינות הללו. היקבים המשתתפים: עמק האלה, אלכסנדר, ארזה, ברקן סגל, כישור, כרמל, יתיר, קובננט, דלתון, רמת הגולן, גבעות, קפסוטו,  ירושלים, עמק יזרעאל, ברבדו, לוריא, אור הגנוז, רקנאטי, סומק, תבור, טפרברג, טוליפ, טורא, FIVE STONES, מישר, מאיה. השבוע נערך האירוע הראשון בהשתתפות נציגי היקבים, שבעיקר התמקדו בסמינריונים להכרות יינות ישראל. לחלק הראשון של האירוע הגיעו אנשי מדיה וכן קהל מקצועי, והחלק השני האירוע היה פתוח לקהל הרחב. בסך הכל השתתפו בשני האירועים כ- 600 מוזמנים.

אתי אדרי – מנהלת היצוא של יקב כרמל ומנהלת השיווק של יתיר
אתי אדרי – מנהלת היצוא של יקב כרמל ומנהלת השיווק של יתיר

אני לא יכול להתעלם מהכתבה של האזרח שגיא קופר בבלוג 'המרקקה', בה הוא מצביע על כשלים וחוסר הבנה בסיסי בכל הקשור לפרסום ושיווק במדיה החברתית, על פי האתר שהושק על ידי החברה האמריקאית לקידום יינות ישראל בארצות הברית. אני לא מבין דבר וחצי דבר בשיווק ופרסום ובמחשבים. שגיא דווקא כן, ומאחר ולא הייתה כל תגובה של מכון היצוא לטענות שלו, אני מניח שהם מילאו פיהם מים כי גם הם כנראה לא מבינים בזה, והם הלכו כעיוורים אחר החלטת חברת הפרסום אותה שכרו. בפגישות בהן נכחתי בשנה האחרונה, בהן הציגו אנשי מכון היצוא את האסטרטגיה שלהם, נושא הכשרות היה מינורי כי זה שוק כבוש, ואת רוב ההשקעה רצו לשים על יינות ישראלים מכיוון שונה ומעניין, שמנגיש לציבור הרחב סיפור אזור יין קדום ואטרקטיבי. אבל מה, באתר שלהם זיהה שגיא קופר כי הם הלכו על המוטיב הידוע של משגיח כשרות עב זקן שמככב באתר, וכמובן עוד ועוד מוטיבים יהודיים שמכוונים היישר לשוק האוונגליסטי האהוב כל כך על היקבים מיהודה ושומרון.

נראה כי אנשי מכון היצוא, ובראשם דפנה שטרנפלד – סמנכ"ל ומנהלת חטיבת מוצרי צריכה במכון היצוא, מי שעמלה שנים רבות והצליחה לקבל תקציב מכובד לפרויקט, הגיעו באפיסת כוחות לשלב בו צריך לאשר את התכנים, כי אחרת אי אפשר להבין למה לא מראים באתר החדש את יינות ישראל. אין שם כל התייחסות ליקבים המטופחים עם מרכזי המבקרים והחדשנות שהם מציעים. מה שבחרו להראות זה איש דתי מתפלל בכרם, ומשפט בנאלי שלא אומר דבר וחצי דבר אותו שלפה מהמותן ורד בן סעדון מיקב טורא על כך שהיין הישראלי הוא Timeless Israel, והם מצטטים אותה כאילו ישבה איזו ועדה וחיפשה משפט שיגדיר יין ישראלי מהו. ומה עם לדבר על כך שיקבים ישראלים מציעים יינות שמתאימים לאוכל ישראלי, אוכל מקומי, תבלינים, עשבי תיבול, דגה מקומית, אוכל צמחוני וטבעוני שכל כך טרנדי בארצות הברית עכשיו? ואולי להראות ולתת להם להגדיר מהו יין ישראלי בעיניהם? חלק מאנשי היקבים עוברים מסך מצוין, ואולי איזו ייננית אחת או שתיים – שלא יחשבו שאנחנו מדירים נשים, כי יש לנו כאלה שעושות יין מצוין

צילום מכון היצוא
צילום מכון היצוא

יכול להיות פשוט שמישהו קיבל רגליים קרות, או הוראה, להמשיך  בקו של היין הכשר, כי זה מה שמוכר והכי קל למכור אותו. אני לא אומר שלא צריך להכניס את נושא הכשרות למסע השיווק, אבל הבטחתם ולא קיימתם לשים בפרונט יינות ישראלים בלי קשר לכשרותם או לאי כשרותם. מאדם דתי שמתפלל בכרם לא תבוא הישועה ליין הישראלי. משפט מצוץ מהאצבע לא מגדיר יין ישראלי מה הוא. יכול להיות שהמומחים האמריקאים חקרו ובדקו והגיעו למסקנה שאין לנו מה לעשות בשוק הכללי הלא כשר. יכול להיות, אבל לכולנו מגיע לדעת את זה. האירועים שמתוכננים להתקיים בכל רחבי ארצות הברית מבורכים, אבל מה שאנשים מחפשים או זוכרים מוגש להם באתר בצורה קלוקלת, חובבנית, שגובלת בהבטחות סרק ביחס למה שהוצג בפנינו במסיבת העיתונאים. דובר שם על משהו אחר, שונה, גדול, עדכני, מרגש. "ישראל תכבוש את ארצות הברית", אמרו לנו. במקום זה שוב מתעלמים מעשרות יקבים ישראלים שאדם שמתפלל בכרם לא מייצג אותם. אולי בגלל זה לא מצאו במכון היצוא לנכון לשלוח לעיתונאים ישראליים חומר בדבר השקת האתר, או על האירוע בארצות הברית, שחלילה לא נשאל שאלות מיותרות, ובעקבות זאת יתחילו כמה יקבים וייננים לבקש לחשב מסלול מחדש, או אפילו לבוא למשרדכם ולדפוק על השולחן.

זהירות על השפם בדוכן יקב יזרעאל בניו יורק. צילום יהודה נהר
זהירות על השפם בדוכן יקב יזרעאל בניו יורק. צילום יהודה נהר

יהודה נהר מיקב יזרעאל הגיב מניו יורק

חוות דעת אישית: האירוע היה מרגש במיוחד. כבעל יקב שצבר קצת קילומטרז' בשוק היהודי האמריקאי באירועים וכו', אי אפשר היה שלא להתרגש. הקהל היה ברובו קהל אמריקאי מכל הסוגים, שנחשף לראשונה ליינות ישראל ללא שום עניין בכשרות; קהל מאוד אובייקטיבי ולא שבוי, שהתלהב מאוד. הייתה תחושה של פריצת דרך ושל התחלה של משהו עם המון פוטנציאל. התגובות היו מאוד נלהבות. בשולחן של יקב עמק יזרעאל היה המון עניין של מבקרים שהגיעו במיוחד לטעום ארגמן והתלהבו מאוד. מאמין שלכל יקב היה את הפורטה שלו. בסך הכל אירוע מוצלח, מרגש, מאורגן ברמה בינלאומית לכל דבר ועניין.

השופט העליון עמית: "כשלעצמי אני נוטה לקבל כי מבחינתו של לוי יש משקל לקשר הרגשי שלו לאדמה, לכרמים וליקב". צילום דוד סילברמן dpsimages
יואב לוי יקב בזלת הגולן. צילום דוד סילברמן dpsimages

יואב לוי מיקב בזלת הגולן הגיב

היצוא לארה"ב חשוב, חשוב מאוד. עקבות רגליהם הגסות של היבואנים הגדולים, חיבוק הדב, הבטחות שלא מתממשות לעולם, לא רק שאלו לא מקדמים את מכירת היינות הישראליים לארה"ב, אלא להיפך. היינות הכשרים משמשים כתמריץ למכירת יינות כשרים מהעולם כולו, ורק לא מישראל. היבואנים הגדולים מנצלים את התעשיינים הישראליים בכדי לקדם את עסקיהם ולהרוויח סכומי עתק על גבנו, אם באמצעות הנחות עצומות, גביית אחוזי הנחה נוספים ועוד תירוצים שונים ומשונים. חברים, תתעוררו! אין תקווה ליקבים האיכותיים שלא מייצאים בכדי להשתחרר ממלאים או בשל מצוקה תזרימית, ואז מורידים בכל פעם את המחירים לשפל חדש שלא מותיר סיכוי להישרדות כלכלית בהמשך.

באותו עניין חברים, מכירות היין בישראל: הצריכה בישראל לא גדלה, ייצור היין הישראלי יקר מאוד ולא מקבל תמיכה מהמדינה, היחידים שמרוויחים הם אלו מסביבנו, ספקי חומרי הגלם והציוד, חנויות היין (גם לא כולן) ומסעדות. צריך להשקיע תחילה בהגברת המודעות לקניית כחול לבן. לפני שמוציאים אלפי דולרים על קידום מכירות בארה"ב, בואו נשקיע מאות שקלים עבור קידום היין בישראל. קצת חומר למחשבה לפני שבת: אנו הענף היחיד שמוריד מחירים לקראת החגים למחירי רצפה! שאר הענפים במשק רק מעלים מחירים. היין שלנו לא מתקלקל כמו ירקות, בשר, דגים, וכדומה', נהפוך הוא. הצרכן הישראלי חכם; הוא הבין כי בחגים המחיר צונח ולכן מוטב לו לקנות מלאים שיספיקו לו עד החג הבא. חייבים לשנות את השיטה, להעלות מחיר בחגים ובמהלך השנה לעשות מבצעים. הלוואי והיה לי רעיון איך עושים זאת! אבל ללא ספק ההתחלה צריכה להיות במציאת הנהגה איכותית שתוביל אותנו קדימה ללא אינטרסים.

מצלמים בציר

בציר בחלקת מרלו של יקב נבו. צילום איל גוטמן
בציר לילי בחלקת מרלו של יקב נבו. צילום איל גוטמן

2: תקנה 116 לחוק התכנון והבנייה – שם מכובס לפגיעה ביקבים

מדובר בעצם בתקנה שפוגעת ביקבים, שלאחרונה התחילו לקבל קנסות של עשרות ואף מאות אלפי שקלים. כפי שכותב ארז מירב, עורך אתר אדריכלות ובנייה בישראל, תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה שאושר בכנסת באפריל 2017, משנה את כללי המשחק בין הוועדה המקומית לתכנון ובניה ובין תאגידים ואנשים פרטיים.  מעתה  נושאי משרה ומנהלים בתאגידים, אגודות חקלאיות, כלכליות וקהילתיות, עלולים להיות מורשעים פלילית על כל חריגת בנייה בשטחם, אם לא ביצעו פעילות "אקטיבית" לאיתור ומניעת העבירה. התקנה פותחה בראשה של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, במטרה לפגוע בתושבים ערביים, שמבחינתה כולם פורעי חוק וסדר, שמשתלטים על אדמות המדינה ובונים עליה ללא רישיונות והיתרים. אבל מה, יצא לה הפוך על הפוך. התברר שהיא לא חשבה על כל "פורעי החוק" – מושבים, קיבוצים ומשקים חקלאיים כמו יקבים, שגם הם הסבו ללא רישיון אדמה חקלאית לאדמת מסחר. החוק הפך מהר מאוד בידי הפקחים של משרדי הממשלה השונים, לשק אגרוף קל ונוח הרבה יותר מאשר להיכנס לישובים הערביים שרשויות החוק נמנעות מלהיכנס לכפרים שלהם ולבצע את החוק, להטיל קנסות או לבקש צווי הריסה וכו'. אז אם צריך להראות שהפיקוח עובד וצריך להנפיק מכסות של קנסות, הופך החוק שהתכוון להיות סלקטיבי לגרזן חד על המגזר היהודי, ופה נפלו קורבן גם בעלי היקבים שפתחו יקב קטן או מרכז מבקרים, או כאלה שהקימו צימרים על האדמה החקלאית שלהם, והחוק האתני טפח על פני תעשיית היין הישראלית. הכל פוליטיקה, ובטח שלא דמוקרטיה.

אילנית צמח (יועצת ליקבי בוטיק ולתיירות יין) ויואב ניסן כהן. צילום דוד סילברמן dpsimages
אילנית צמח (יועצת ליקבי בוטיק ולתיירות יין) ויואב ניסן כהן. צילום דוד סילברמן dpsimages

אילנית צמח הגיבה

כשאיילת שקד הגדירה את תקן 116 היא לא חשבה על אף אחד. לא על המושבניקים ולא על מי שהקים את המדינה, גם לא על הכלכלה של העסקים הקטנים. היא חשבה על הערבים. רצה הגורל ושיחק לידיה שגם המושבניקים וגם הערבים יסבלו מאותו נוהל. אני מקווה ששקד אוהבת יין, כי עוד מעט יהיה כאן יובש אמיתי, עם כל החוקים והתקנים הדרקוניים שהמדינה מעמידה בפני אזרחיה ועסקיה, בלי לשים לב מה הנזק הנגרם מכל החלטה הנעשית בלא חשיבה תחילה והבנת המכלול. איילת שקד, תזכירי לנו למה החלטת על תקן 116?

חברי להקת התקווה 6 ביקב כרמל בזיכרון יעקב עם נדב ארנס מנכ"ל היקב. צילום איל קרן
לחיים כפיים – יקב כרמל בקמפיין פרסום עם להקת התקווה 6. בתמונה. חברי הלהקה ביקב בזיכרון יעקב בו בוצעו הצילומים עם נדב ארנס מנכ"ל כרמל. צילום איל קרן

3: יינות לראש השנה – הנה התחלנו

ראש השנה בפתח. יש המון יין על המדפים, הרבה אופציות. היקבים הגדולים כבר התחילו להפגיז בשידורי תעמולה טלוויזיוניים במקביל לתעמולת הבחירות. שום דבר מרגש או חשיבה מחוץ לקופסה, אני מניח. יקב רמת הגולן ימשיך להטיס רחפן מעל הכרמים, יקב ברקן סגל ימשיך להתפאר שהוא היקב הכי מדליוניסט בעולם, יקב כרמל ימשיך להשמיע לנו את התקווה 6 שרים "כפיים, לחיים" כרקע לחליצת בקבוק וזוג נאהבים הולכים לעבר השקיעה, ויקב טפרברג – שעדיין המשפחה בראש מעייניו, עם שלל אמרות שלא אומרות כלום וחסרות משמעות לגבי יין. אבל אף אחת מהפרסומות האלה לא באמת משכנעת מישהו לקנות יין. מה שהכי מוכר זה המיקום על המדף, וכמה הסופרמרקט רוצה למכור את היין בהתאם למחיר שהוא גוזר. בחנויות היין המצב יהיה קצת שונה, כי ככל שסלסלות החג שמצורפות אליהן צנצנות דבש וכל מיני פטיפורים תהיינה עמוסות, כך חשיבות היין תהיה שולית. חנויות דרך היין ימכרו בסלסלות בעיקר את רקנאטי ורמת הגולן, יקב עמק האלה ימכור את יינותיו בחנויות הפרחים במחירי מבצע (בשנה שעברה, כל מי שקנה זר פרחים קיבל בקבוק ב- 10 שקלים). שאר חנויות היין, שמן הסתם קיבלו הנחה מאוד משמעותית מהיקבים, לא בטוח שיגלגלו את ההטבה הזו ללקוח.

אז נשאלת השאלה איזה יין לקנות, והרבה יותר קל להחליט מה לא לקנות: לא קונים יינות יקרים שאתם לא מכירים, אוהבים וטעמתם כבר; לא קונים יין בגלל שהתווית יפה או נוצצת, או נראה שהושקע בה יותר מבנוזל עצמו; לא קונים יינות שהביקורות או הייננים מבקשים מכם ליישן אותם שנה שנתיים.

אלו חלק מהיינות שמושקים או יצאו למדפים לקראת ראש השנה, שלדעתי עדיין לא מוכנים לשתייה – יצאו לשוק בדחיפת השיווק או לתזרים מזומנים, ולכן כדאי לפסוח  עליהם ולקנות יינות שכן מוכנים:  פטיט קסטל 17, גראנד קסטל 17, יקב ספרה בציר 18, יקב צרעה מבציר דאשתקד, פלם מבציר 17-18 לא מוכן לשתייה, פלדשטיין 18, להט אדום – בעוד שנה שנתיים. כל היינות מענבי המאכל ( דבוקי, חמדאני, ג'נדאלי, מראווי) של רקנאטי או פלדשטיין או של שיבי דרורי – אולי עם הגפילטע פיש זה יעבוד. הלא מסונן של סגל PETIT UF  מבית היוצר של  עידו לוינסון, הקברנה פרנק 16 של אלכסנדר שמושק לרגל החג פשוט ינוקא, יקב יתיר משחרר את נחל יתיר 16 שממש ממש לא מוכן. ה- 2015 עדיין לא, אז ה- 16 ממש לא. רקנאטי משיק שני יינות אדומים: קברנה גליל עליון  2018  ומרלו רזרב כרם מנרה 2016 – שניהם קשים עדיין לשתייה. טוליפ משיק קברנה פרנק רזרב 2017 – תנו לו עוד שנתיים ואז. טפרברג משיק סירה אימפרשן 2018 – יין קשה, חומצי, לא מוכן בעליל. יקב דלתא שמשיק את היינות הראשונים שלו, שאף אחד מהם לא מוכן לשתייה בלשון המעטה –  שלא נאמר לא ראויים. יקב פסגות משיק מרלו 2017 וחבל.

Grand Prix de la Photographie – Terroirs d'IMAGES 2019 לצלם היין דיויד סילברמן

צלם היין דיויד סילברמן קיבל אתמול הודעה משמחת על זכייתו בפרס הראשון Grand Prix de la Photographie – Terroirs d'IMAGES 2019 בתחרות שהתקיימה בצרפת. הכיתוב לתמונה הזוכה: "החתן מרים את ההינומה ומגיש לכלתו לגימת יין כשר לפי המנהג המחמיר של טקסי נישואים יהודיים". התמונה צולמה בקיבוץ צרעה ב- 2013. דיויד מספר כי בתחילת השנה נודע לו על תערוכה בנושא יין וקדושה. הוא שלח 12 תמונות, ומתוך 1,500 תמונות שהגיעו מרחבי העולם בחרו 6 תמונות שלו ל- TERROIRS D'IMAGES  – תערוכת צילום בינלאומית לענבים ויין. דיויד חשב כי בכך נגמר הסיפור, אך התברר לו כי לפני שבוע התקיימה תחרות והוא זכה בפרס הראשון:  Grand Prix de la Photographie – Terroirs d'IMAGES 2019. מדובר בפרס שווה: כרטיס טיסה לצילום יין באזור אקזוטי, ודיויד כבר מתכנן את הנסיעה לבציר הבא בדרום אפריקה. דרך אגב, בין הזוכים בשנים הקודמות מבקר היין טים אטקין שהוא לא רק Master of Wine אלא גם צלם יין מקצועי.

ברכות לדיויד סילברמן מאיתנו במערכת אכול ושאטו

מצלמים בציר

אילן חסון. צילום אפרת בן אפרים
אילן חסון. צילום אפרת בן אפרים

4: חמש שאלות לאילן חסון

אנו מתחילים לפרסם שאלון שבועי ובו 5 שאלות לאישה או גבר הפעילים בענף היין. אם גם אתם רוצים להשתתף, שלחו הודעת מסנג'ר ל- rani rogel ונתאם זאת

לפני הכל הצג את עצמך

שותף מייסד ביקב Five Stones Vineyards. בעלים של קבוצת חברות העוסקת בסחר בחומרי גלם לתעשיית המזון, יינות ומשקאות כהילים. בעבר מנכ״ל יקב בנימינה ובנימינה ספיריטס, מנכ״ל פרוטרום ישראל, ומייסד יקב המערה.

ממה אתה הכי נהנה בעולם היין?

מהאפשרות הייחודית לענף זה בו ניתן לפגוש ערב רב של אנשים מכל רחבי העולם, ובדרך כלל באווירה חיובית ונעימה.

מה צריך לעשות כדי ששתיית יין בארץ תעלה?

לפעול בכמה אפיקים במקביל: חינוך וחשיפת הקהל צעיר שמדלג על היין ישירות לאלכוהול הכבד ליותר ויותר חוויות של יין,  בפסטיבלים ובאירועי קידום אחרים בהם תינתן לו האפשרות להיחשף לעולם נפלא זה. נדרש קידום היין ברמה הלאומית כמוצר חקלאי תעשייתי שיש בהחלט מה להתגאות בו. לצורך הצלחת המהלך חייבים להשתלב הגורמים הממשלתיים יחד עם כלל היקבים, גדולים בינונים וקטנים כאחד. גם שיפור רמת השיח והמקצועיות בענף, תוך שאיפה למצוינות אצל כל העוסקים מסביב לתעשייה- מסעדנים בכל הרמות, קמעונאים ועיתונאים העוסקים בתחום. כמו שלא כל בשלנית פותחת מסעדה, כך לא כל חובב יין יכול להפוך למבקר.

איך אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם?

לפעול ברמה הלאומית כדוגמת פרויקט Wines of Israel  שמתחיל דרכו בימים אלו בארה"ב, לצד פעולות חשיפה ושיתופי פעולה עם גורמים מקצועיים בעולם שיגבירו את השיח. ככל שיגבר וירחב השיח סביב היין הישראלי, תגדל הסקרנות ותייצר צריכה ראשונית. לאחר מכן מה שיוביל גידול זה אם היין שלנו יהיה מספיק טוב ומעניין.

איזה יין שלך אתה הכי אוהב לשתות?

Nobility 215a לבן. תערובת של שרדונה שתסס והתבגר בחבית, עם מעט סוביניון בלאן רענן שתסס בנירוסטה. כדאי לכם לנסות.

איזה יין של יקב אחר אתה אוהב לשתות?

אני מאוד אוהב לטעום ולהתנסות ביינות ישראלים ממגוון יקבים וסוגים. האחרון ששתיתי והרשים אותי מאוד היה קברנה סוביניון מהסדרה האזורית של יקב כרמל.

מצלמים בציר






3 תגובות

  1. אלון גונן, קבלת על זה שבאתר החדש אין "איזו ייננית אחת או שתיים – שלא יחשבו שאנחנו מדירים נשים, כי יש לנו כאלה שעושות יין מצוין" אז כך שורד בן סעדון שהובאה באתר היא גם אישה גם ייננית ויינות טורא מצוינים ומוכיחים את עצמם בזכיות במדליות בתחרויות כל שנה. (יכול להיות שלא החשבת אותה כי היא דתייה?)
    כמו כן ניכרת הסלידה שלך מדמות היהודי "משגיח כשרות עב זקן" כהגדרתך (הזכרת אותו 4 פעמים במהלך הכתבה). אז אולי כשאתה רואה סממני יהדות כמו זקן ופיאות אתה חש בחילה, אולי גם כשאתה חושב על אוכל יהודי אתה מצטמרר (הקישור שעשית השבוע בין יין גרוע לגפילטע פיש) ואולי הרגשות האלה רק מתעצמים אצלך ערב בחירות רוויות בהסתה אנטי יהודית, (אני לא בעד ערבוב יין ופוליטיקה אבל הי, אתה התחלת).
    תבין, כשרוצים לשווק יין ישראלי לצרכן בארה"ב בתור יין אקזוטי שהוא חייב לטעום, צריך להראות לו את האקזוטיקה של המקום ואני מקבל את הטענות של שגיא קופר לאתר מיושן להעדר תמונות עדכניות של כורמים ייננים אוכל מקומי, אבל חלק מהאקזוטיקה של ישראל מבלי שום קשר לכשרות זה מראה של יהודי אותנטי (בעוד תמונה שלך למשל, תתאים באותה מידה או יותר לשיווק יינות בגדד, מבלי להעליב). תוסיף לזה את השוק האוונגליסטי שהזכרת, שחובב כל מה שמריח יהדות ותופס ע"פ נתונים דמוגרפיים יותר מרבע מצפון אמריקה וקיבלת תשובה.

    • לא נעלבתי ויותר מתאים לי השוק המסרי ולא הבגדדי ) , ורד לא ייננית בעלה כן, היא המשווקת, הפרזנטורית, הדוחפת אבל ללא שום השכלה ייננית.

כתבו תגובה