השבוע בענף היין 205: יין מוצר צריכה בסיסי – האומנם? ותווית ירוקה בינלאומית ליקב צרעה

ג'נסיס רובינסון עם קסטל גרנד וין 2016 בהשקת המהדורה השמינית של האטלס העולמי של היין – The World Atlas of Wine, 8th Edition. הצילום בסיוע אלי בן זקן מיקב קסטל
הימים הנוראים חלפו עברו אבל אלון גונן עושה חשבון נפש של מצב שוק היין בארץ וחושב על הימים הנוראים הצפויים ליקבים הגדולים. יקב צרעה קיבל הסמכה ירוקה בינלאומית, אנטואן סוסון ים בטעימה עיוורת אמיצה מול שאטונף דו פאפ, ובמדור חמש שאלות: השבוע הייננית לורי נדלר מיקב צפרירים

1: מי אשם – רשתות השיווק או היקבים הגדולים?

משהו עובר על תעשיית היין הישראלית בשלוש השנים האחרונות. באוויר יש תחושה של פריחה, והמכירות של היקבים הגדולים עלו בעשרות אחוזים. אם בוחנים את הכסף הרב שמושקע בפרסום, מבינים שהיקבים משחררים כסף על מנת למכור יינות מדף. עיקר הפרסום הוא בראש השנה ובפסח, ומיועד בעיקר לקהל שקונה כמויות גדולות של יינות במבצעים. אין פרסום בכלל ליינות פרמיום. אז כשעיקר התקציב מתחלק לשני החגים הראשיים בהם היקבים מוכרים את רוב היינות, במהלך השנה הענף נכנס לתרדמת.

מבצע ישן על יינות בוטיק בשופרסל אונליין

מחירי היינות שהיקבים מוכרים לרשתות השיווק בשנים האחרונות, הולכים ויורדים מדי שנה ושנה. אם לסבר את האוזן, יין שנמכר לפני שנה או שנתיים ב- 30 שקלים, נמכר השנה ב- 15 שקלים. אם לפני שנה או שנתיים התפעלנו כולנו מהמבצעים של 3 בקבוקים ב- 100 שקלים, אז השנה קיבלנו מבצעים של 4-5 בקבוקים ב- 100 שקלים. האם מדובר בשחיקת מחירים, או שמא הכוח הרב של רשתות השיווק כל כך גדול, שמדובר בחוסר יכולת של היקבים להתמודד עם הלחץ העצום של הרשתות. אלה מודעות למלאים העצומים שקיימים במחסנים, ולראייה השנה השוק הוצף ביינות 2015 – 2016 – 2017. מה שמעניין הוא, שהשנה גם יינות פרמיום של היקבים נכנסו לקטגוריה של יינות מבצע, ונמכרו בהנחות גדולות.

אי אפשר לבוא בתלונה לרשתות השיווק. הן יודעות לסחוט את בעלי היקבים ולקבל מחיר נמוך מאוד, אבל הם – ביושרה רבה, מגלגלים את ההנחות ללקוח הסופי. זאת בשונה ממסעדות או חנויות יין, שמקבלות הנחות אבל ממשיכות למכור את היינות ברווחים של כפול שתיים ושלוש, ואף יותר.

יינות כרמל על מדף בסופר. צילום אלון גונן
יינות כרמל על מדף בסופר – לא נכון לעכשיו אך מייצג. צילום אלון גונן

שתי שאלות: האם ההנחות והמבצעים פוגעים במותג היין הישראלי, והופכים אותו לסוג של קופסת שימורים או חפיסת שוקולד?  והשאלה השנייה: עד לאן המחירים יכולים לרדת? זה כבר נהייה מביך; כולם מבינים שהתקורות לא הולכות ונהיות זולות. עלות כוח האדם, עלות המים, עלות החקלאי – כל אלו עולים מדי שנה. מאוד קשה לחסוך בעלויות הקבועות הללו, ומאידך מחיר המוצר הסופי יורד ויורד. נכון שבשלב זה המחירים הנמוכים נמצאים ברשתות השיווק ופוסחות על חנויות היין המקצועיות, אבל הרשתות מתחילות לנגוס גם בשוק הפרמיום. כאשר לפני שנה התחילה רשת שופרסל למכור יינות יתיר, קסטל, טוליפ ויקבי בוטיק רבים במחירי מבצע, כולנו חשבנו שזה סוג של אקט יחסי ציבור על מנת לקבל כותרות. היום כולם מבינים כי יש החלטה של הרשתות להתמקצע בכל מה שקשור לתחום היין. הכשרת אנשים, בניית חללים ממוזגים ומעוצבים, ולהתייחס למוצר שנקרא יין בצורה קצת שונה.

היקבים צריכים כבר היום להתחיל להבין לאן השוק נוטה, ולהבין כי רשתות השיווק הולכות להשפיע בשנים הבאות על כל התחום. הקהל שלהם מתרגל למחירים החדשים, ולא יהיה מוכן לקבל עליות מחירים – אלא רק ירידות מחיר ומבצעים. יקב שלא יכין את עצמו לכך, יאבד לקוחות וימצא את עצמו מחוץ למשחק. חנויות היין עלולות להיעלם בין לילה. הקהל הקטן והמצומצם ("הפלצני", כפי שהעם נוהג לכנות אותו), הוא לא הקהל שרוכש כמויות והוא לא הקהל שיציל את החנויות המקצועיות. עד עתה ידעו כולם להגיד שבחנויות היין זוכים ליחס אישי ומקבלים מקצוענות מקסימלית, אז הרשתות הבינו את המשחק.

מבצע ישן אך מייצג

שימו לב מה עושה חברת ההפצה המגש שקד: הם מבינים שצריך לשתף פעולה עם רשתות השיווק, גם אם לרשות המגש שקד עשרות חנויות יין ברחבי הארץ. רשתות השיווק גם יכולות בקלות לבלום את תעשיית היין הישראלית במידה והיקבים לא ישתפו פעולה. אין לרשתות שום בעיה לייבא יינות בכמות גדולה ובמחירי רצפה. העגבניות מתורכיה רק ממחישות מה הרשתות עושות לתעשיית החקלאות בארץ. נכון שזה בחסות ממשלתית, אז מה נאמר כאשר לרשתות השיווק אין בעיה לייבא יינות כשרים מאוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה, צ'ילה, ארגנטינה, ספרד, צרפת ועוד? עלות היבוא והבקבוק זולה יותר מיין ישראלי כלשהו, בעיקר אלו שנמכרים במבצעים.

רבים מאיתנו מבקרים ברשתות שיווק בצרפת, ורואים יינות לא רעים בכלל ב-2-3 יורו לבקבוק. היינות האלה בקלות יכולים להיות על המדף אצלנו ולהציף את השוק. מס היבוא לא מאיים, זה עניין של החלטה שלהם בהנהלות הרשתות. זה יעלה על השולחן במידה והיקבים הגדולים ינסו לעשות שרירים. כפי שרשתות השיווק עוברות שינוי ומהפכה, חייבים היקבים הגדולים להבין מה מתדפק על פתחם.

מבצע ישן אך מייצג

המצב החדש שנוצר, נובע כמובן מתהליכים ומגמות בינלאומיות שקיימות בכל העולם. רשתות השיווק בארץ לא ממציאות את הגלגל, אבל מי "שאשם" במהירות שזה קורה, אלו בעיקר אנשי השיווק מהדור החדש והמנכ"לים החדשים של היקבים הגדולים – אלו שלא באו מתחום היין – הם עוסקים בעיקר במכירות ובכסף. בסופו של רבעון הם מראים את הגרפים, ואלו חייבים להיות כל הזמן למעלה ובצמיחה. קופסאות שימורים, משקאות קלים, חבילות שוקולד – אותו גרף מבחינתם. בעלי היקבים הגדולים, וכולנו יודעים במי מדובר, שבויים בגרפים ושבויים בסטטיסטיקות שמרעיפים עליהם אנשי השיווק הללו. תזרים מזומן ענק פעמיים בשנה, פינוי מחסנים מסיבי פעמיים בשנה, אבל המחיר הוא שחיקת מחירים, המחיר הוא איבוד עצמם לדעת ונפילה למלכודת הדבש של רשתות השיווק. היקבים ימצאו את עצמם עובדים בפול גז אבל בניוטרל, ואז כבר יהיה מאוחר מדי. המלאי יגמר, המחירים לא יוכלו לעלות, אז או שהם יתחילו לייצר יינות זולים מאוד עם חומרי גלם ירודים, או שהם יפשטו את הרגל. אנשי השיווק "החדשים" אומנם כרגע מחייכים כל הדרך אל הבנק, ומפקידים המחאות שמנות וגדולות בעיקר פעמיים בשנה, אבל מנכ"לי היקבים חותמים כל חודש על המשכורות, ומכירים את הוצאות הייצור של היין, ולא בטוח שנשאר משהו בחשבון הבנק.

מבצע ישן אך מייצג

אז נכון שאת יקב ברקן סגל זה פחות מטריד, כי עיקר המכירות שלו זה בירה ומוגזים. וגם את יקב תבור זה לא מטריד, כי חברת קוקה קולה מזרימה כספים. ויקב כרמל מנסה למכור אלכוהול ומכר את רב הנדל"ן שלו להחזיר חובות. יקב רמת הגולן נתמך על ידי קיבוצים, וכל עוד שהמגש שקד מוכרות אותם בחנויות היין שלהם והם משתתפים במבצעי הרשתות, הם לא ייפגעו בשלב הראשון. אבל כאמור הכל יכול להשתנות, והכל כנראה ישתנה אם לא יבינו שחייבים לשלב כוחות ולעשות מהלכים משותפים כדי לשמור על מותג היין הישראלי. קניות משותפות, שיווק משותף, פרסום משותף, איחוד כוחות. אני לא מציע קרטל חלילה, אבל אני כן מציע להתארגן על מנת להבין מה קורה בשוק, והכי חשוב: לקחת אנשי מקצוע שמבינים ביין, ולא רק אנשי שיווק שעובדים בשביל חג הפסח וראש השנה.

מהיצוא לא תבוא הישועה – זה ברור לכולם. כי אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם מחירי כוח האדם של חו"ל והתמיכה של הממשלות בחקלאות שם. מה שכן צריך, זה להפסיק לשפוך כסף על פנטזיות של מכון היצוא, שקיבל תקציב של מיליונים ומבזבז אותם על כלום ועוד קצת כלום. מדובר על לפחות מיליון דולר בשנה שמושקעים על השוק האמריקאי לבדו – הרבה כסף, אבל טיפה בים שם. מישהו צריך לעצור את הבזבוז הזה, מישהו צריך לשים יד על הכסף הזה ולהשתמש בו קודם כל כדי להציל את היין הישראלי בישראל, רגע לפני שמאוחר מידי. השוק העיקרי היציב ביותר הוא פה בישראל. קאפיש חברים?

תמונת השבוע

ג'נסיס רובינסון עם קסטל גרנד וין 2016 בהשקת המהדורה השמינית של האטלס העולמי של היין – The World Atlas of Wine, 8th Edition. הצילום בסיוע אלי בן זקן מיקב קסטל
ג'נסיס רובינסון עם קסטל גרנד וין 2016 בהשקת המהדורה השמינית של האטלס העולמי של היין – The World Atlas of Wine, 8th Edition.  כותביו, יו ג'ונסון וג'נסיס רובינסון מציינים כי בשנות ה- 90 היו בישראל שני יקבים איקוניים – קסטל ומרגלית, אליהם הצטרפו בהמשך יקבים רבים נוספים. הם מציינים את המעבר בישראל מיינות כבדים בנוסח קברנה סוביניון קליפורני לזנים ים תיכוניים, וכן עשיית יינות מזנים ארץ ישראלים/פלשתינאים. הצילום בסיוע אלי בן זקן מיקב קסטל. את האטלס ניתן לרכוש באמזון במחיר נמוך ממחירו הרשמי

2: יקב צרעה – הענק הירוק

ככה בשקט, בלי הרבה דיבורים על קיימות ושאר קפסולות קפה, קיבל השבוע יקב צרעה "תווית ירוקה" שלFair'n Green . מדובר בהישג פורץ דרך, מאחר וזו פעם ראשונה שיקב כלשהו מחוץ לאירופה מקבל את ההכרה וההיתר להשתמש בתווית. Fair'n Green הוקם בשנת 2013 על ידי ייננים, חוקרים מהתחום, ולא מעט בעלי עניין שקשורים לכל נושא ההתחממות הגלובלית וגידולים ברי קיימא. מדובר בניסיון לחסוך ולשמור על משאבי הטבע, צמצום כמה שאפשר בשימוש במים, שימוש במערכות סולאריות לחסכון בחשמל, צמצום שימוש בחומרי הדברה, טיפול אפקטיבי באשפה. אפילו משקל הזכוכית של הבקבוק נלקח בחשבון, ויקב צרעה משתמש בבקבוקים בעלי זכוכית דקה יותר. הארגון גם מחייב לשמור על תנאי העסקת העובדים (שעות עבודה, מזון בריא, חשיפה לחומרי הדברה ושמש, ועוד).

ערן פיק בירוק
ערן פיק בירוק

יקב צרעה בניהולו של ערן פיק – גם היינן הראשי, מייצר כ- 100,000 בקבוקים בשנה, שמשווקים על ידי משפחת שקד. כל הכרמים של היקב הם בבעלותו. מדובר ב- 150 דונם, מה שמאפשר לכורם שליטה מלאה על מה שקורה: השקיה, דישון, טיפול נקודתי במזיקים, שימוש במלכודות ולא בחומרי הדברה, וכו'. לא מדובר בהשקעה כספית גדולה כדי להיות חלק מהפרויקט הזה; צריך פשוט לרצות ולחשב מסלול מחדש בכל הקשור לאמא טבע. התווית היא סוג של "תעודת כשרות" (לא של הרבנות, את זו כבר יש ליקב צרעה) לכל מי שמקפיד לרכוש מוצרי מזון שמתחשבים בתנאי גידול מפוקחים. שוק זה גדל בכל שנה, והיקבים שקיבלו את התו מחויבים להראות כל שנה התייעלות ושיפור של 3%.

ערן פיק, מנכ"ל יקב צרעה והיינן הראשי, אומר: "אנחנו מבקשים להפחית את ההשפעה שלנו על הסביבה ככל שביכולתנו. אנו מאמינים כי שמירה על האיזון של הטבע וקיימות, הן הדרכים הנכונות לצעוד בהן. גילינו כי Fair’n Green תואם את הפילוסופיה ואת היעדים שלנו. הם עזרו לנו במדידת ההשפעה שלנו על הסביבה בהשוואה ליקבים אחרים ברחבי העולם, וממשיכים לתמוך בנו לקראת מטרתנו להפוך ליקב אסטייט בר-קיימא לחלוטין".

תכלס אני מעדיף את תעודת הכשרות הזו על פני כל הבד"ץ ושאר אוכלי חינם.

3: יקב רקנאטי – מי אמר טבעוני?

לפני שנה וחצי השיק יקב רקנאטי את היין הטבעוני הראשון שלו, וקיבל בזכות זה את תו "הלב הוורוד" כ- Vegan Friendly. היין הראשון היה שרדונה גליל עליון 2017. רקנאטי הצטרף בכך לעוד יקבים שקיבלו את התו הוורוד, ביניהם קסטל, ויתקין, סומק, תשבי, סוסון ים, מאור, בנימינה ועוד כמה. אבל רק רקנאטי דאג ליחצן את הדבר. בסופו של עניין לא מדובר בשינוי או בהשקעה כל שהיא ביקב, ואם לא משתמשים בחלבון של ביצה לטובת ניקוי הנוזל, כל יין הוא טבעוני. רק צריך להקפיד לא לאכול איזה כריך עם גבינות או בשר ליד היין ,שחלילה לא יתערבב מוצר במוצר ואז אוי גוואלד.

גם כאן מדובר בעוד חותמת "כשרות" שמנגישה את היין לעוד קהילה, ונותנת עוד כמה שורות פרסום. בסופו של דבר, מרוב חותמות לא יהיה מקום לשם היקב על התווית.

הסומליירים מגרמניה ביקב סוסון ים
הסומליירים מגרמניה ביקב סוסון ים

4: טעימה עיוורת אנטואן סוסון ים מול שאטונף דו פאפ

זאב דוניה מיקב סוסון ים כתב לנו כך:

פרולוג: במאי 2018 התקיים בברלין אירוע חגיגי של פרויקט היקבים התאומים ישראל-גרמניה. זה הבייבי של רנה זלצמן מזג יינות. היא שהגתה, יזמה והקימה. אווה ראפס, "התאומה" שלי נענתה לבקשה לארגן טעימה נפרדת של יינות סוסון ים, לכתבי יין וסומליירים גרמנים. הרעיון היה לקיים טעימה עיוורת של אנטואן שלנו מול שאטונף דו פאפ צרפתי – זוגות-זוגות, זה מול זה מאותה שנת בציר. טירוף. זה מה שעלה בראשי באותו אחר צהרים בברלין כשעשרה אנשי יין היו מסובים ליד שולחנות בצורת האות ח ולפניהם זוג כוסות. "אתה השתגעת?" (זאב מדבר אל עצמו) "אתה הולך להתרסק. מה חשבת לעצמך?". שעתיים אחר כך נשמתי לרווחה. התרסקות לא הייתה. להיפך. לא היה מדובר בתחרות, ואמרתי זאת מיד בפתיחת דברי: שאטונף הוא שאטונף. נקודה.

נחזור לאחור: המייל מרנה בישר לי שקבוצת הסומליירים הגרמנים תגיע ליקב ביום א' 27 לאוקטובר, כפי שסוכם. אמנם היה מייל כזה לפני חצי שנה, אבל מי זוכר? הייתי עייף ומותש מבציר לא שגרתי, בלשון המעטה. מה עכשיו סומליירים מגרמניה? בכל זאת בישיבת צוות מאולתרת עם אורלי, אמיר ואייל החלטנו ללכת על זה, בלילה בין שישי לשבת עלה הרעיון לחזור על טעימת ברלין, שהרי "אנשי ברלין" חדשים יגיעו ליקב. ירדתי מהמיטה והלכתי לנבור באוסף הפרטי שלי. כשהמיניבוס עם האורחים מגרמניה הגיע אל היקב, ירדתי מהבית עם כוס קפה בידי. השולחנות היו ערוכים עם מפות לבנות, לחם, שמן זית וגבינה. "תזמורת החימום כללה את James ושנין בלאן Wild. אחר כך הטעמנו קונואז Pure , ו"העיוורת" החלה. אנטואן 2008 נמזג לצד Clos St. Jean מאותה שנה. בציר 2011 יוצג על ידי היין של רוג'ר סאבון בצד השאטונפי. דומיין דה לה סוליטוד מבציר 2013 עשה דואט עם אנטואן מאותה שנה, ודומיין דו באנרט שיחק סייף עם אנטואן 2014.

ייאמר לזכותם של הגרמנים, שהם זיהו מי כאן הצרפתי ומי הישראלי. האמת – זה לא מבחן קשה במיוחד. כל היינות של שאטונף עשויים בעיקר מגרנאש כזן הדומיננטי. לצידו אחוזים מועטים של סירה, מורבדר ואחרים. האנטואן בנוי בעיקר מסירה, אליו נלווים  הגרנאש והמורבדר. החל מ- 2013 נוספו לבלנד של אנטואן גם סנסו וקונואז.

אחרית דבר: ואם נשאלת השאלה, למה עשיתי זאת? בהסתייגות אחת אותה מנסח כל כך טוב הסופר האיטלקי אלסנדרו בריקו בספרו 'אוקינוס ים': "בדממה המוחלטת של המוח, המבט היחיד שבאמת יכול להציל אותנו – חף מכל שאלה, עדיין לא נושא את חותמו של ההרגל המגונה של הצורך לדעת…" התשובה או ההסבר לטעימה זאת היא פשוטה: רציתי לשמח אותם, לרגש אותם, להעניק להם רגע, שאני מקווה שלא ישכחו במהרה. החיוך על פניהם בזמן הטעימה, וגם המילים שנאמרו אחר כך, הבהירו שכנראה הצלחתי.

יינות הטעימה העיוורת ביקב סוסון ים
יינות הטעימה העיוורת ביקב סוסון ים

הנה רשמי הטעימה של היינן אייל דרורי מצוות סוסון ים

התחלנו עם בציר 2008, פלייט ראשון. ההבדלים עלו מיד עם ההרחה הראשונה של הכוסות. האנטואן 2008 חי ובועט, הסירה המתבגר היה בעיקר נוכח באף לעומת שכנו CLOS SAINT JEAN  שבו היה ניכר בעיקר האופי הגרנאשי (75%). היו כאלו שציינו שהאנטואן הרגיש צעיר יותר לעומת השאטונף, ובנוסף שהורגש בו יותר השימוש בחביות (מה שבהחלט מסתדר במעמד מול שאטונף, שם מסורתית פחות משתמשים בעץ ויותר במכלי בטון).

המשכנו עם 2011, שלעומת 2008 הייתה יותר קרה. מרגישים זאת מאוד באנטואן, כמעט וללא סימני גיל ועם חומצה שלא הייתה מביישת סירה מצפון עמק הרון, גם פה היה קל להבחין בטביעת האצבע של האנטואן אל מול השאטונף. ושוב, ללא תחרות, לא מה יותר טוב ומה פחות, פשוט הבדלים בין אזורים, אקלים ובלנדים שונים (70% גרנאש בשאטונף אל מול 70% סירה באנטואן). כאשר הבקבוק של ROGER SABON  נפתח (כ- 4 שעות לפני הטעימה), הוא לא הראה סימנים של התעוררות. לשמחתנו, בזמן הטעימה עצמה הוא נפתח והיה נפלא.

2013 הייתה שנה ראשונה בה הכנסנו את הסנסו והקונואז לבלנד (על חשבון אחוזי הסירה), והדבר מורגש ביין, עוד רבדים של פרי אדמדם ותבלין התווספו לצד האופי היותר "סירתי" של האנטואן הקודמים. 2013 עדיין מאוד צעיר, אבל כבר עכשיו מאוד נגיש ומאוזן. לעומתוDOMAINE DE LA SOLITUDE  הביא גרסה יותר "שמנמנה" של שאטונף דו פאפ (55% גרנאש, 25% סירה, 15% מורבדר ו- 5% סנסו).

הבלנד של אנטואן 2014 שונה במעט מ- 2013. פה הגרנאש ירד ל- 10%, ואילו הסנסו עלה ל- 12% (סירה נשאר סביב ה- 58%). 2014 הייתה שנה נפלאה, והאנטואן התנהג מאוד יפה והיה מאוד אלגנטי למרות גילו הצעיר. מולו הטעמנו את DOMAINE DU BANNERET , שאטונף נפלא שמייבא דני גליל. פה כל 13 הזנים (כולל הלבנים) של שאטונף דו פאפ נכנסים לבלנד ותוססים יחדיו (קו-פרמנטציה). יין מאוד מרשים, שניתן כבר עכשיו לראות את המורכבות ויכולת ההתיישנות. שלו. לפי החיוכים של הסומליירים אפשר היה להבין שאכן זו הייתה הבחירה הטובה ביותר לסיים איתה את הטעימה.

לורי לנדר יקב צפרירים. צילום יעל שלח
לורי לנדר יקב צפרירים. צילום יעל שלח

חמש שאלות ללורי לנדר מיקב צפרירים

אנו מתחילים לפרסם שאלון שבועי ובו 5 שאלות לאישה או גבר הפעילים בענף היין. אם גם אתם רוצים להשתתף, שלחו הודעת מסנג'ר ל– rani rogel ונתאם זאת

לפני הכל: הציגי את עצמך

אני ייננית ביקב צפרירים מעמק האלה. אנחנו עובדים אך ורק עם כרם מקומי בקרבת המושב שלנו  – טרואר מקומי. אנחנו מייצרים כ-8,000 בקבוקים לשנה.

ממה את הכי נהנית בעולם היין?

אני אוהבת לעשות את היין, להרכיב את הפאזל כל שנה מחדש בתנאים החדשים שנוצרים בכרם.

מה צריך לעשות כדי ששתיית יין בארץ תעלה?

צריך לדבר "יין" בגובה העיניים, לנגיש אותו במסעדות במחירים סבירים כדי שכל אחד שיושב לאכול יזמין באופן טבעי לפחות כוס יין אחת.

איך אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם?

צריך להוציא את היקבים מאזורי התעשייה, ולעודד את מיקומם בין הכרמים, באזורים הכפריים, כמו בחו"ל. משרדי הממשלה הרלוונטיים צריכים לממן השתתפות של יקבים באירועי יין בחו"ל, לעודד קשרי סחר ולהעמיד תקציבים.

איזה יין שלך את הכי אוהבת לשתות?

לבנין, עשוי מענבי סירה, פטיט סירה וכמות קטנה של קברנה סוביניון. אוהבת אותו בזכות האף שלו, הטעמים של פרי אדום ועשבי תיבול. יין רענן ועמוק, מזמין. הכי מאפיין את הטרואר שלנו.

איזה יין של יקב אחר את אוהבת לשתות?

קריניאן פרא הרי יהודה של יקב רקנאטי. הוא ממלא את החך בפרי שחור ותבלינים. יין לעיס, ויחד עם זה מאופק ואלגנטי.

2 תגובות

  1. לפעמים נדמה שהכתב חי באיזה עולם אוטופי או בדרום צרפת…תתעורר על עצמך חביבי לולא הגרפים והמספרים,חצי מהתעשייה הזאת הולכת הביתה!

  2. ערן חבוב , הוצאת לי את המילים מהפה, כולי תקווה ואני דוחף לכך שחצי מהתעשייה תעלם ואז ישארו פה רק הטובים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר