השבוע בענף היין 208: פרס מפעל חיים לאלי בן זקן מיקב קסטל ומשהו על ביקורת יין

במדור השבוע: לראשונה אזור יין מוגדר ומאושר בישראל, מה אמר אלי בן זקן כשקיבל פרס בצרפת, רענן שקד מידיעות – גם הוא במבקרי היין, אירוע הפתיחה של פסטיבל מטה יהודה ושיחה עם המפיקה שלו, וחמש שאלות לרועי יצחקי מהיקבים טוליפ ומאיה. קריאה מהנה

תמונה היסטורית: חני בן יהודה (מפיקת הפסטיבל – קראו במשך) עם הייננים בפסטיבל יקבי יהודה בעין חמד 2004: ניר שחם, דורון רב הון, אבי יהודה, עודד שוסיוב, אלי בן זקן (זוכה פרס מפעל חיים TerraVino 2019 - קראו בהמשך), שוקי ישוב, צביקה אמיתי, סנדרו פלגריני, מוטי צמיר, יוסי איטח, ארנון גבע (אז ביקב קסטל), שלומי צדוק, רוני ג'יימס, עמית ניר (מצולם נוסף לא זוהה). צילום מאוסף חני בן יהודה
תמונה היסטורית: חני בן יהודה (מפיקת הפסטיבל – קראו במשך) עם הייננים בפסטיבל יקבי יהודה בעין חמד 2004: ניר שחם, דורון רב הון, אבי יהודה, עודד שוסיוב, אלי בן זקן (זוכה פרס מפעל חיים TerraVino 2019 - קראו בהמשך), שוקי ישוב, צביקה אמיתי, סנדרו פלגריני, מוטי צמיר, יוסי איטח, ארנון גבע (אז ביקב קסטל), שלומי צדוק, רוני ג'יימס, עמית ניר (מצולם נוסף לא זוהה). צילום מאוסף חני בן יהודה
אלי בן זקן בקבלת פרס מפעל חיים TerraVino 2019. צילום רן בירון
אלי בן זקן בקבלת פרס מפעל חיים TerraVino 2019. צילום רן בירון

1: פרס מפעל חיים בתחרות TerraVino 2019 ליינן אלי בן זקן

אלי בן זקן  – בעלים ויינן של יקב קסטל, הוא בן העדה שלי, מסרי, חובבי המלוכיה כמו שמכנים אותנו (מרק מצרי של עלים ירוקים ונתחי ארנבת). כבוד גדול לתעשיית היין הישראלית על שנבחרת לקבל פרס מפעל חיים בתחרות. בזיעת אפך תקעת יסודות איתנים לתעשייה כולה; עוגן מוצק שמחזיק יציב, ונותן השראה לשאר. לא סתם אתה אוהב את ד'ארטניאן משלושת המוסקטרים. הוא בחור חכם אך יצרי, נאמן עד בלי קץ, ורומנטיקן חסר תקנה. אתוס מתפקד על תקן דמות אב, שקול ומלנכולי. אפשר לכתוב רבות על פועלך ועל עברך. אני מרשה לעצמי לפרסם את התרגום מצרפתית למכתב שאתה כתבת והקראת, כשקיבלת את עיטור אביר מסדר ההצטיינות החקלאית של צרפת בסוף שנת 2013. ואלו הדברים:

בהביעי רחשי תודה לצרפת, ברצוני להוסיף ולציין כי שני הזוכים היום בעיטור הם ישראלים שמוצאם מארצות הגולה. עולים חדשים. ההכרה לה זכו מצרפת עבור פועלם היא גם ההכרה ביכולתה של מדינת ישראל לאפשר לבנייה, יהא אשר יהא המקום ממנו באו, להשתלב ולפרוח. כנודד נטול זכויות, יהודי נודד, לעמוד כאן בפניכם הערב, הוא לגבי בגדר הפתעה גמורה, דבר בלתי צפוי לחלוטין ומעולם לא העליתי על דעתי שכך יקרה. בן יחיד לסם, סוחר יהודי קטן מאלכסנדריה, מצרי מזה שני דורות אך עדיין חסר נתינות, שנאלץ לעזוב את ארצו כשברשותו אשרת נסיעה בתוקף לשישה חודשים ועליה מצוין "הלוך מבלי חזור", חיש מהר הכיתי שורשים באדמת אירופה הפורייה. היו אלו ימי הפנימייה באנגליה, הפקולטה לכלכלה במילנו, בית הספר למתורגמנים בג'נבה.

ד'ארטניאן – גיבור הספר שלושת המוסקטרים
ד'ארטניאן – גיבור הספר שלושת המוסקטרים

בהיותי ילד נהגתי לקרוא את העיתון "טינטין" בספרייה בשם Cité du Livre, כלומר, עיר הספרים, הספרייה היפה של ניסים, אביו של ז'ורז' – ז'ורז' מוסטקי (משורר, מלחין, זמר), שהיה מבוגר ממני בעשר שנים. מאוחר יותר נפגשנו ואהבנו איש את רעהו מרחוק, כפי שנוהגים לעתים קרובות מהגרים שהשנים והגורל הפרידו ביניהם. בבית הספר, תיכון צרפתי, יהודי, חילוני  – בית הספר התיכון שנקרא בתרגום חופשי ה"אגודה היהודית להוראה", למדנו בשיעורי ההיסטוריה על "אבותינו הגאלים" (Nos ancêtres les Gaulois), שם היללו את קצין התותחנים הקטן בונפרטה אשר היה הגיבור שלי, ולא בכדי הגעתי לחיל התותחנים מאוחר יותר בצבא הישראלי. גם גיבור נוסף שלי היה קטן, שחצן מאין כמותו, ד'ארטניאן, שאת הספר עליו (שלושת המוסקטרים) אני שומר עד היום על השידה ליד מיטתי. עיניכם הרואות, גיבורי ילדותי היו צרפתים, וכמוני מרוחקים מהכרך, מפריז, ושניהם כמוני, נעקרו ממקום הולדתם בשחר חייהם. וגם המרסייז (ההמנון הצרפתי), שעוד היום עיני דומעות למשמע השם.

אני מספר לכם את כל זה בכדי לנסות ולתמצת בפניכם מאין אני בא ועד כמה הייתי רחוק מהיין ומהעיטור של הערב. אך יחד עם זאת הזרע וודאי היה טמון בי, גם אם טרם נבט. ובכן, יהודי, מזוקן, בעל נפש רומנטית, שבוי בקסמה של ההרפתקה, והכל עטוף בתרבות צרפתית – גם אם בלתי-מושלמת, עם חללים חסרים, שמעולם לא התגורר בצרפת, אותה מולדת שרציתי שתהיה שלי, אך זה לא היה כתוב בגורלי. כן, כול מכתוב אומרים בערבית. האלים החליטו אחרת.

והנה, בסביבות גיל ארבעים, נשוי באושר למוניק, גם היא ממוצא איטלקי-מצרי, ואב לשלושה ילדים נהדרים – אילנה, איתן ואריאל – ביום אחד בפריז, הודות לבקבוק בורדו פשוט, יין מסוג גראב, שאטו וירלאד, התאהבתי ב"פרי הגפן". הטעם הזה לא יישכח ממני לעולם, גם לא הטעם של היין הלבן הראשון מבורגון שטעמתי, פוליני-מונרשה, שריגש אותי, אני שלא אהב יינות לבנים. אין פלא אפוא שעם מטען שכזה, החלטתי להיות יינן בהתקרבי לגיל חמישים, הגפן ישראלית, היין בסגנון צרפתי. כי אחרי הכול אני עושה את מה שאני אוהב לשתות. ובאשר לכל השאר – התמזל מזלי. הייתה זו שעת כושר – החברה הישראלית השתוקקה בצימאון לתרבויות חדשות, ובמיוחד לתרבות האוכל והיין. ובכן, כמו שאומר פול ניומן בסרטו של רוברט וייס, חביבה עלי המחשבה ש"מישהו למעלה אוהב אותי."

ואלה היינות הזוכים בתחרות TerraVino 2019. ניתוחים והרחבות בשישי הבא

גם זה שקד רענן. צילום pixabay
גם זה שקד רענן. צילום pixabay

2: ביקורת יין – תחת כל עץ שקד רענן

ככה לפתע, החליט העיתון כלכליסט מבית ידיעות אחרונות לכתוב על יין, ולא סתם לכתוב אלא לפרסם ביקורת מעוצבת של יינות לבנים – משולבת טקסט, תמונות וציונים על פני יותר מחצי עמוד בעיתון המודפס. אכן מחשבה ראויה וחיובית, וזה מאוד חשוב לתעשיית היין הישראלית – ביחוד אחרי שאין יותר כתב יין בעיתון הארץ, ובישראל היום יש כתב יין שלשיטתו הס מללגום או לכתוב על יינות ישראלים לא כשרים. את מעריב וידיעות אחרונות זה מעניין בעיקר בהמלצות יינות לחגים, ובמקרים מיוחדים כמו הזמנה לחו"ל – העיקר שמילאו עוד דף בעיתון. אז ברכות לכלכליסט שהטיל על רענן שקד את העבודה.  עורך, עיתונאי בעל עמוד שבועי במוסף 7 ימים של ידיעות וטור פותח במוסף 7 לילות (רענן, אנחנו עוקבים), תסריטאי וסופר, שבין ספריו: ועכשיו להתחתן, החלום האמריקאי מדריך למשתמש, תגיד אבא (תינוק, גבר, אישה, שנה ראשונה).

אורי חץ, היינן של יקב שאטו גולן. האצילות מחייבת להגיע לאירוע ביקב ב- 1 ביוני
אורי חץ יינן שאטו גולן מתפקע מצחוק. צילום דוד סילברמן dpsimages

"על גבעות גבוהות ואל כל תל חרבות, ותחת כל עץ רענן". את זה כתב שאול טשרניחובסקי. אני לא מכיר את רענן שקד, ומעולם לא פגשתי אותו בתערוכת יין או במסיבת עיתונאים שקשורה ליין. אני יודע שהוא בוגר LEVEL 2 אצל גל זהר, ולכן לא הצלחתי להבין את עזות המצח או הקפיצה מעל הפופיק, כפי שכינה זאת אחד שאני מעריך, בכתיבת ביקורת יינות לבנים זאת (אולי בלון ניסוי של כלכליסט לקראת מדור ביקורת קבוע פחות או יותר, או אייטם שספינת האם ידיעות לא רצתה ושלחה אותו לכלכליסט מהמשפחה). הוא עשה לעצמו עבודה קלה, לא מתוחכמת אפילו, חסרת הבנה בסיסית בענף היין הישראלי. אין יותר קל מאשר לזרוק לחלל האוויר שמות ידועים שכולם מכירים. בואו נסתלבט ונכתוב על יין אחד שהוא מתאים לעורכי דין ומקצועות חופשיים, בואו נכתוב וניתן ציונים ליקבים שהכי קל איתם: יקב פלם בלאן 90, יקב קסטל שרדונה 91, יקב קלו דה גת 92 – הגבוה ביותר כי זה הפייבוריט הפרטי שלו (הוא כתב), יקב שאטו גולן גשם לבן 90, כשעל האחרון כתב שהוא מומלץ לחובבי יינות בורגון – אורי חץ היינן של שאטו גולן מתפקע מצחוק על הכתרתו כבורגונדיסט. ולך תסביר לו את ההבדל בגובה הכרמים – בין קלו דה גת וקסטל והשפעתו על היינות – 300 מטר קלו דה גת לעומת 700 מטר כרמי קסטל.

מבקר יין שנותן ציונים, ובעיקר ליקבים מסדר הגודל הזה, צריך לנמק את החלטתו ולא רק לכתוב את טעמי האשכולית או הפרי האדום והחמיצות. מבקר יין אחראי ומנוסה צריך שבכתיבה שלו יבינו מה ההבדל בין ציון 91 ל- 92, הניואנס הזה לכך שהיין הספציפי הזה קיבל עוד נקודה אחת יותר או פחות. אם אין נימוק ואין לאותו מבקר את הניסיון המוכח לעשות זאת, אז הציון הוא אימפוטנטי. אני מפנה לערך רוגוב ז"ל, או ערך שגיא קופר, או ערך יאיר קורן, וראה ערך איתי גלייטמן. הניסיון, האינטליגנציה, הענווה, כיתות הרגליים  בתערוכות יין, ביקבים לאורכה ולרוחבה של ישראל (כן, גם בגדה המערבית), ובעיקר הכבוד שהייננים רוחשים לכתיבה שלהם, אלה מעניקים גושפנקא למתן ציונים שהקורא הפוטנציאלי יכבד גם הוא.

אם היית מבין את תעשיית היין הישראלית ואת היינות הישראלים, היית מבין שיש מספר מצומצם מאוד של יקבים וייננים שהם העוגן של כל התעשייה הזו. בלעדיהם אין ענף, אין חזון ואין עתיד. מגיע לתעשיית היין הישראלית שיכתבו עליה בעיתון חשוב כמו כלכליסט, אבל יותר מזה מגיע לתעשייה כותב שיוכל לשנות ולהשפיע על התעשייה וענף היין. צא ולמד. ובהצלחה.

הייננים ונציגי יקבים באירוע המקדים לפסטיבל יקבי יהודה 2018. צילום דוד סילברמן dpsimages
הייננים ונציגי יקבים באירוע המקדים לפסטיבל יקבי יהודה 2018. צילום דוד סילברמן dpsimages

3: פסטיבל יינות מטה יהודה – יש גם אזהרת מסע בסוף

הפסטיבל השנה הוא מיוחד. זו הפעם הראשונה בישראל שאזור ספציפי ומוגדר מקבל סימן מסחר מאשר לאזור. אם תרצו, סוף סוף אנחנו מתקרבים בישראל לאפלסיון, בצרפתית  Appellation d'origine – כינוי מקור המוגדר ומוגן לפי החוק, בו משתמשים כדי לציין היכן גדלו הענבים בהם משתמשים לייצור יין. יינות יקבי יהודה שיישאו את החותמת היוקרתית יהיו כאלה שיעמדו בקריטריונים של ועדה מקצועית.

באפריל השנה נרשם סימן מסחר מאשר לסמל מועדון היין של יקבי יהודה, ובכך הפכו היקבים והמועצה האזורית מטה יהודה לחלוצים. סימן המסחר המאשר יוכל להופיע על כל תווית של יין שלפחות 85% מהענבים בו גדלו בגבולות האזור שסומן במפה שהוגשה כחלק מהבקשה שאושרה. היקבים המעוניינים בכך, ושעומדים בקריטריונים שהוגדרו בבקשה למשרד המשפטים, ואשר נבנו על סמך המקובל בעולם, יוכלו לפנות לוועדה ייעודית שהרכבה הוגדר בתקנון, ובמידה ויעמדו בתנאים ישולב הסימן המאשר על גבי הבקבוקים שלהם. צעד ראשון בארץ בה רבים מהיקבים באזור אחד והענבים של יינותיהם טיילו מכרמים באזורים אחרים.

כל השאפו על העבודה הסיזיפית המאומצת, מגיע לעורך הדין עידן בר אולפן, כתב יין ורכז מדור החדשות של מערכת אתר איש הענבים, שעוסק שנים בכתיבה עיתונאית ומקצועית בנושאי יין ואלכוהול. הוא חיבר את הספר "הגנה אזורית" – על אזורי יין, אזוריות בעולם והמלצות מעשיות לקראת חקיקה אזורית בישראל, בוגר לימודי יין מתקדמים (ADVANCED) במסגרת WSET  בלונדון ולימודי מקצועות היין במכללת רמת גן, עורך דין במקצועו הפועל בתחום חקיקת היין.

לאירוע הפתיחה שיתקיים ביום חמישי 5 בדצמבר בשעה 19:00 במיני ישראל, יגיעו 33 היקבים המשתתפים בפסטיבל עם היינות, ויטעימו את הקהל הרחב בחגיגת יין אמיתית שמחיר הכניסה אליה 60 ₪. אלה היקבים המשתתפים באירוע הפתיחה (הסדר אקראי): יפו, רוגלית, קלע דוד, עמק האלה, הנס שטרנבך, לה טרה פרומסה, נבו, רמ״א, סוסון ים, רביב, קטלב, ספרה, צפרירים, שריגים, עגור, מטלר, הדר, קסטל, כרמא, מצודה, יהודה, ענתות, צובה, גיזו, נבות, כרם ברק, שורק, ברבדו, טפרברג, מוני, צרעה, פלם, קדמא.

יינות יקב רוגלית שיוטעמו באירוע הפתיחה של הפסטיבל. צילום פאפא רצי
יינות יקב רוגלית שיוטעמו באירוע הפתיחה של הפסטיבל. צילום פאפא רצי

מה לא לפספס

יקב קסטל – C 2018 , גרנד וין 2017, מוסקט 2017

יקב עגור – Layam 2016, רוסה 2018, קסם 2017

יקב סוסון ים – יטעים רק יינות חדשים: wild  שנין 2018, עוז 2017, וכנראה גם אנטואן 2015

יקב ברבדו – קופאז' 2017, שיראז 2017

יקב טפרברג – יטעים 6 יינות. לא לפספס את הפינו גרי 2018

יקב מוני – שסק לבן סדרת נחל, רזרב שרדונה 2017, מלבק 2017

יקב נבו – קברנה סוביניון 2017 (20 חודשי חבית), מרלו 2017 (22 חודשי חבית), שרדונה 2019 (הראשון של היקב), רוזה 2019 (מענבי קברנה סוביניון)

יקב צפרירים – לורי תטעים את לבנין ופטום משנתון 2016 ועדולם 2017, ואולי כמה בקבוקי זינפנדל

יקב ספרה – פירסט פייג' 2018 (בלנד שמורכב מסמיון, רוסאן ושנין בלאן)

יקב רוגלית – ישיק שני יינות באירוע: בלנד של פטיט סירה עם פטי וורדו, ובלנד של מרלו עם סירה

יקב שריגים – ישיק את בציר 2017 של באריק וכיתרון – בלנדים של מרלו, קברנה פרנק, פטי וורדו וקברנה סוביניון

אזהרת מסע לאירוע הפתיחה

כל הבקשות והכתבות בשנים עברו לארגן הסעות ממספר מוקדים לאירוע הפתיחה של הפסטיבל וחזרה, נפלו על אוזניים ערלות. בשנה שעברה פסלה משטרת התנועה ביציאה מהאירוע מעל 100 רישיונות נהיגה. הפעם אמרנו: לא עוד. במידה ומארגני התערוכה לא ידאגו להסעות נוחות ומסודרות (בתשלום, הכל בסדר) – פשוט לשקול להימנע מלהגיע לאירוע, להצביע ברגליים. חיים גן איש הענבים חילק בתערוכה במתחם התחנה חינם צמיד נהג תורן למי שהחליט להגיע עם רכבו הפרטי ולהביא איתו מישהו שלא שותה, הנהג שקיבל צמיד יכול היה להסתובב בתערוכה וליהנות מהחוויה ומהמוזיקה, ובסוף הערב להחזיר את השותים הביתה בשלום.

אז אמנם נאמר שתהיה הסעה מתל אביב, אך עד שלא תצא הודעה רשמית מסודרת עם מקומות ההסעה וזמני ההסעה ממספר מקומות בארץ, אני מציע לחשוב טוב טוב אם להגיע. אני לא אהיה שם בלי הסעה מסודרת ונוחה מבחינת שעות.

מהפקת הפסטיבל נמסר בנושא הסעה לאירוע הפתיחה

אירוע הפתיחה של פסטיבל היין – נאמן למקום של יקבי יהודה, יתקיים ב- 5.12.19 בפארק מיני ישראל ותהיה הסעה מתל אביב. מחיר כרטיס כניסה לאירוע המרכזי כולל הסעה: 130 ₪ (לעומת 60 ₪ כרטיס רגיל ללא הסעה). יציאה מחניון ארלוזורוב במתחם תחנת רכבת מרכז-סבידור למיני ישראל בשעה 19:00. יציאה חזרה ממיני ישראל לחניון ארלוזורוב בשעה 22:30. יהיה אוטובוס אחד, במידה ויהיו יותר נוסעים נוסיף עוד אוטובוס. לפרטים נוספים או שינויים: 02-9958650 עד יום רביעי 4.12.2019 בשעה 12:00. למי שמגיעים במכוניות פרטיות, אנחנו ממליצים למנות נהג תורן. מחיר כרטיס מוזל (ללא כוס) עבור נהג תורן ביום האירוע בקופות הכניסה 30 ₪.

חני בן יהודה בפעולה. צילום מהאוסף הפרטי
חני בן יהודה בפעולה. צילום מהאוסף הפרטי

4: חני בן יהודה – מלווה את פסטיבל יקבי יהודה כבר 21 שנים

רני רוגל מדווח: כמו בכל שנה ב- 21 השנים האחרונות, חני בן יהודה מפיקה את פסטיבל יקבי יהודה, שהשנה נקרא 'פסטיבל היין נאמן למקום במטה יהודה' ואמור להוות חגיגת יין ותרבות אזורית שתיפתח באירוע חגיגי ומסוכן – יותר מ- 100 נהגים נלכדו בשנה על ידי משטרת הינשופים ואכלו אותה בגדול. כפי שכתב אלון, הפסטיבל יתקיים בכל סופי השבוע של חודש דצמבר, כשאירוע הפתיחה יתקיים ביום חמישי 5 בדצמבר בשעה 19:00 במיני ישראל, עם טעימות מיינות 33 היקבים המשתתפים באירוע זה.

בפעם הראשונה ישלב הפסטיבל יין עם תרבות ואמנות, אם תרצו – פרי האדמה ופרי כישרונם של הייננים והיוצרים המקומיים. יהיו גם סיורי יין והשקות ביקבים, מופעי מחול ומוזיקה ביקבים ובבתי תושבים, ופעילויות נוספות. את התוכנית המלאה תמצאו באתר ובדף הפייסבוק הלב הירוק תיירות מטה יהודה.

היו זמנים: רוני ג'יימס מייסד יקב צרעה עם נימי יפה שהקים את תחום התיירות במועצת מטה יהודה. צילום מאוסף חני בן יהודה
היו זמנים: רוני ג'יימס מייסד יקב צרעה עם נימי יפה שהקים את תחום התיירות במועצת מטה יהודה. צילום מאוסף חני בן יהודה

אותי עניין לשמוע מחני בן יהודה, מפיקת האירוע מראשיתו,  איך הגיעה לפסטיבל היין: "כבר אז הייתה לי חברת הפקות (עדיין יש) ועסקתי בעיקר בתחומים חברתיים וארגנתי באזור קונצרטים. התחברתי לעמותת התיירות יואב יהודה, והתחלתי לעשות דברים איתם. הרעיון לא התחיל כפסטיבל יין אלא כאירוע כפרי על הדשא בצרעה, שהיה אמור להיות "תנובת הכפר" – ירקות, דבש, דוכנים. פתחנו לקהל הרחב ללא תשלום כחשיפה לנעשה באזור. לאט לאט הפסטיבל תפס כיוון, כי היקבים תפסו כוח, כי היו כבר יותר יקבים. מאירקה ויזל, ראש המועצה אז, הוא היזם. איש של יין שהוביל לכיוון הזה. הבין יין ושתה יין, והיה לו חלום שיהיו יקבים באזור. התחלנו עם 5 יקבים בשנת 1998 בפסטיבל הכפרי בצרעה, והגענו ל- 25 יקבים בשנת 2004, השנה של הפסטיבל הגדול הראשון – רובם עדיין קיימים, ואליהם התווספו עוד יקבים עם השנים. החלטנו לקיים את הפסטיבל בעין חמד, והמשכנו שם הרבה שנים.

באחד הפסטיבלים בעין חמד. צילום מאוסף חני בן יהודה
באחד הפסטיבלים בעין חמד. צילום מאוסף חני בן יהודה

מה השתנה מאז? "כמפיקה אני רואה צמיחה גדולה מאוד ביקבים שרוצים ללמד, להטעים, למכור – פעם הכל היה יותר סגור, היום היקבים יותר תיירותיים, אז לא אפשרו לבוא אליהם – היום כל שבוע בשישי פתוח לטעימות וקניית יין. היקבים התמקצעו והתאפיינו. היום ברמה הכללית של יקבי יהודה הולכים על אפיון אזורי וטרואר – היום מבינים את מה שרוני ג'יימס הוביל אז והיום אפשר ליישם".

שאלתי את חני על הסיבה לשילוב תרבות ואמנות עם פסטיבל היין והכוונה להוסיף גם את האוכל הביתי בשנה הבאה: "ריכוז מאמץ נכון, כי מגדיל את כולנו. נכון לשרת שפע ולהראות שפע לא רק בתחום אחד, כי יין מצדיק חיבור לאוכל, למוזיקה, לאמנות – וכך גם להיפך. המנעד של מה שיש להציע יוצר תמונה אחת – זה בא מחוזק ולא מחוסר, כי החיבור נכון ומחויב המציאות".

רועי יצחקי. צילום יצחק יצחקי
רועי יצחקי. צילום יצחק יצחקי

חמש שאלות לרועי יצחקי מהיקבים טוליפ ומאיה

אנו מתחילים לפרסם שאלון שבועי ובו 5 שאלות לאישה או גבר הפעילים בענף היין. אם גם אתם רוצים להשתתף, שלחו הודעת מסנג'ר ל rani rogel –ונתאם זאת

לפני הכל: הצג את עצמך

רועי יצחקי, מנכ"ל ובעלים של היקבים טוליפ ומאיה. את יקב טוליפ הקמנו ב-2003 בכפר תקוה, כעסק חברתי המעסיק את חברי הכפר, מבוגרים בעלי צרכים מיוחדים, המשתלבים ביקב כאחד האדם. ליקב יש מספר כרמים המפוזרים ברחבי הארץ, והתוצאה היא קבלת יינות מטרוארים שונים ואפשרות ליצירת בלנדים מרתקים. במרוצת השנים קטף יקב טוליפ מדליות והכרה בינלאומית, וחרט על דגלו יינות איכות אשר השילוב ביניהם יוצר יינות ובלנדים יוצאי דופן.

את יקב מאיה (MAIA) הקמתי בשנת 2012, כיקב בוטיק עם קונספט ייחודי ליצירת יינות איכות בסגנון ישראלי-ים תיכוני, תוך התאמה מושלמת לאווירה הים תיכונית בארץ, לצד האקלים, התרבות, האופי, וכמובן הניחוחות והטעמים. בשביל להביא את הלך הרוח לתוצר האיכותי המצופה, חיפשנו את הצוות המקצועי הטוב ביותר והרחקנו עד יוון, שם גייסנו את היינן, הפרופ׳ יאניס פראסקבופולוס, ואת המומחה לגפנים ים תיכוניות, הפרופ' קוסטאס בקיאסטס. השניים, המומחים בגידול ועשיית יין באגן הים התיכון, בשילוב עם היינן דוד בר אילן, יצרו את יינות MAIA תוך מחשבה על שילוב בין עולמות, ומנגד שמירה על שורשיות ישראלית. יינות מאיה הם התבטאות הגישה הים תיכונית ביצירה ישראלית.

ממה אתה הכי נהנה בעולם היין?

הדבר המהנה ביותר עבורי בעולם היין הוא האנשים! בסך הכל רוב רובם של העוסקים במלאכה הם אנשים טובים, אנשים אופטימים ומפרגנים. זו פלטפורמה מעולה לאוהבי החיים ואוהבי אדם.

מה צריך לעשות כדי ששתיית יין בארץ תעלה?

שאלת מיליון הדולר….לטעמי בעיקר צריך להנגיש את היין. קצת לשים בצד את הפלצנות והאובר-תחכום בשיח על היין. פחות להפחיד אנשים במילים גבוהות שלא תמיד מובנות, וכמובן לעשות יין טעים. מעבר לכך, אני מאמין גדול בשילובי ידיים, כך שאם נשכיל היקבים לאחד כוחות גם ברמת הפעילויות וגם ברמה התקציבית, אזי נוכל יחד לעשות צעד לקידום הצריכה.

איך אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם?

משימה לא פשוטה, ויקב טוליפ הוביל מספר מהלכים משמעותיים בעניין. אני חושב שלאורך הזמן, תעשיית היין הישראלי צריכה לפתח לה ייחודיות ביין. כדי להגיע לתחרות במגרש הבין לאומי ושיהיה סיכוי שנצליח, אנחנו לא יכולים ולא צריכים להיות כמו כולם, אלא להעז לבוא אחרת עם יינות ייחודיים וטובים. וכמובן לאחד כוחות ולשתף פעולה.

איזה יין שלך אתה הכי אוהב לשתות?

בחורף סירה רזרב, בקיץ ווייט טוליפ.

איזה יין של יקב אחר אתה אוהב לשתות?

וואו….המון – אבל בקיץ האחרון שתיתי בהנאה גדולה את הרוזה עלמה קורל של יקב דלתון. רוזה נהדר המשלב בין שני זנים – גרנאש נואר ופינו גרי. יופי של עבודה!

אתם מוזמנים לקרוא גם את זה

100 הגדולים של Wine Spectator ל- 2019

Château Léoville-Barton בראש – יקב קסטל הישראלי חותם את הרשימה. הקריטריונים של  Wine Spectatorלבחירה הם איכות, ערך  וזמינות, כשעל היינות לקבל ציון של 90 ומעלה בדירוגי המגזין. קראו כאן

 






תגובה אחת

  1. שלום לכולם.
    איש לא שם אותי או מינה אותי להשיב ולהגיב בשמו של רענן שקד אבל האהבה ליין, הכמיהה לשתיית יין, לתרבות המגולמת בעולם היין, אינה נחלתו של היחיד ולבטח היא לא שמורה בלעדית לאיש חרף העובדה שלעיתים הוא סבור שהיא ובלתו עוד. רק שהוא מקבל או נוטל לעצמו נוצות על כתפיו ותואר נחשב של "מבקר יין" בזכות העובדה המגוחכת שמאחוריו מזדנבת בד"כ עדה קטנה מאוד של אוהדים ועוקבים כשלכל אחד מהם סיבותיו הוא. לא ראיתי במקומון הכי נפוץ במדינה מבקר יין שכותב שם על יין. גם לא בכלכליסט. גם לא בגלובס. גם לא במעריב וגם לא בידיעות אחרונות. יש שם מינויים של כאלה ואחרים שנפלה אצלם הזכות להכיר מישהו או להיות מקורב למישהו נכון, כדי לקבל את התפקיד שאצל אנשים מסוימים נחשב לשיא פסגת התחביב או העיסוק. הבה ונניח לזה. בואו ונשתה יין. בלי צהובונים, בלי תככים, בלי קנאות, בלי שנאות, בלי פלוגתות, בלי מחנות. לחיים.

כתבו תגובה