השבוע בענף היין 232: אדוני יושב הראש (יקב רמת הגולן), גברתי המנכ"לית (יקב עמק האלה)

1: יושב ראש חדש ליקב רמת הגולן – גבי חמו

גבי חמו מונה ליושב הראש החדש של יקב רמת הגולן, והוא מחליף את יונתן בשיא שמסיים תקופה של חמש שנים די מרתקות ביקב.

המינוי של חמו הוא מינוי בעלים (שמונה הישובים ששותפים באופן שווה ביקב), והוא בהחלט שונה מקודמו. אם היו"ר היוצא יונתן בשיא היה מעין חותמת גומי, בעיקר לגחמות של המנכ"לית הקודמת של היקב בהשקעות פנטזיונריות אדירות (השוק הסיני, השוק האמריקאי, ויתור על השיווק העצמאי, וכמובן פרויקט המים ההזוי ביקב הרי גליל), הרי לראש השולחן הצטרף עתה איש ביצוע שלא נחשב לדיפלומט. דעתן, חסר פחד, וסוג של בולדוזר שמאמין בתוצאות ולא בסיפורי מעשיות. מכרים מכנים אותו "חתול רחוב",  בעל אמביציה ובעל יכולת גדולה לזהות פוילשטיקים, סולד מחסרי חוט שדרה, ובעיקר מגיע לעבוד ולשנות דברים.

הדברים שעומדים על הפרק, גם בגלל משבר הקורונה אך לא רק, הם קודם כל להבין ולנתח את המצב – הן לטווח קצר והן לטווח ארוך, איך השוק יושפע, השקעות עתידיות שאולי שווה לבחון שוב, פרויקט המים שכבר גבה בסביבות 15 מיליון שקלים ולא הכניס ולו שקל אחד לקופה, האם יש צורך בבעלות על רוב מניות יקב הרי גליל, ואולי שווה לבדוק שוב את ההצעה של קיבוץ יראון לקנות את החלק של רמת הגולן ולהתנתק מהיקב הלא רווחי הזה. וכמו כן שיתוף הפעולה עם משפחת שקד בחברת ההפצה המשותפת 'המגש שקד', והפעם מדובר בשני אנשים מאוד דומים במשחק –  אורי שקד וגבי חמו; שניהם אנשים חדים שמכירים את הרחוב מהקרביים שלו.

2: מנכ"לית חדשה ליקב עמק האלה – עירית בוקסר-שנק

האם נמצא החיסון שיציל את יקב עמק האלה? עירית בוקסר שנק חוזרת ליקב עמק האלה והפעם בתפקיד המנכ"לית והייננית של היקב, לאחר שבמאי 2017 מונתה לייננית היקב והחזיקה שם מעמד לתקופה קצרה תחת ניהולו של אלון לוי שהיה מנכ"ל היקב בשנים האחרונות. תחת ידו עברו לפחות חמישה ייננים, ותמיד זה נגמר רע, לאורך התקופה עקבנו אחרי מעללי אלון לוי ביקב, וסיקרנו זאת בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. קראנו לילד בשמו, והתרענו לא פעם כי היקב הולך לאבדון ולא יגיע לשום מקום עם ניהול והזניה של יינות היקב, כמו למכור יינות ב- 10 שקלים ברשת זר פור יו, למכור מבעבע איכותי בן 10 שנים בעשרות שקלים בודדים ועוד, החלפת ייננים מוכשרים ב"משגיח כשרות" שהמשיך לעשות יין ובעצם להפוך את היקב לבדיחה. עירית בוקסר-שנק הייתה ייננית ביקב תקופה קצרה, לא ממש הצליחה להסתדר עם אלון לוי ועזבה לאחר בציר או שניים. מאז חוותה מספר הרפתקאות, אחת בשותפות קצרת ימים ב'איש הענבים' והשנייה כיועצת בינלאומית ליינות לחברת שיווק גדולה.

הניסיון הניהולי שעירית מביאה איתה אינו רב, ויכול להיות שיש לה את זה בגנים כבתו של שמואל בוקסר – שנים רבות שותף ומנכ"ל ביקב ברקן-סגל והיום ראש עיריית נס ציונה. ימים יגידו אם היא תצליח להציל את היקב הזה ולהרימו מאשפתות. אני מניח שאין בעיה לייצר ביקב יין סביר או בינוני. אין הרבה יקבים בסדר גודל הזה בהם היינן משמש גם כמנכ"ל. בדרך כלל זה מהלך בעייתי ויש ניגוד אינטרסים בין שני התפקידים. מי שמצליח לעשות זאת הוא יקב צרעה, בו ערן פיק מחזיק בשני התפקידים, אבל מדובר ביקב ייחודי בו כל נושא השיווק לא  מעסיק באופן יום יומי את המנכ"ל כי חברת שקד מנהלת את העסק, והמנטור של ערן היה אורי רן האגדי. יכול להיות שיקב עמק האלה ימצא לעצמו סוג של משווק דומה כמו שהיה  כבר בעבר עם חברת יורו סטנדרט, שעדיין מנהלת משפט נגד היקב ונגד אלון לוי באופן אישי. היום המשווקת היא טיב טעם באמצעות חברת ישרקו שלה.

יהיה מעניין לראות מה יוליד יום ביקב עמק האלה ולאן תוביל אותו המנכ"לית החדשה. מה שבטוח זה שהמהלך להחלפת המנכ"ל היה צריך להיעשות כבר מזמן, כדאי לקוות שזה לא מאוחר מדי ליקב. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי ההתפתחויות, יהיה מעניין.

אביב בכרמים: יקב פלם משמר טרסות עתיקות

גולן פלם, יינן יקב פלם, שלח לנו את התמונות ואת הדברים הבאים: מצרף תמונות של כרם אבן ספיר – מפנה צפוני שניטע בקיץ האחרון (תמונה עליונה), ומפנה מערבי שמוכן לנטיעה בשבועות הקרובים. כרם אבן ספיר משתרע על שטח של כ-100 דונם. הדרך בה בחרנו הינה חיבור  לטבע ולמקומיות. צעד ראשון בתכנון הכרם היה לשמר את הטרסות העתיקות אשר מייחדות את החקלאות העתיקה באזור הרי יהודה. בנוסף לא מרססים עשבייה, ומנסים להמעיט בריסוסים בכלל.

הכרם נטוע בגובה של כ-600 מטר מעל פני הים, עם מצע עליון של אדמת טרה רוסה מעל סלע גיר. בשלב זה נטענו ב- 2019  במדרון הצפוני סירה, קברנה סוביניון וקברנה פרנק. בשבועות הקרובים נמשיך את הנטיעה במדרון המערבי עם פטי וורדו ותוספת של סירה. הענבים ייבצרו בבציר 2022, עם תקווה גדולה לאיכויות הטובות ביותר…

3: ראיון וירטואלי עם אורי שקד

הבהרה לשאלות שקיבלנו מקוראים: וירטואלי פירושו כאן יותר דמיוני ופחות אמיתי, אם כי יש בו אלמנטים אמיתיים. מסובך.

אורי שקד, מנכ"ל חברת היבוא וההפצה 'המגש שקד', בעלים של רשת החנויות 'דרך היין' ושותף ביקב 'רקנאטי'.  אורי ידוע כאיש חם ואוהב אדם שדלת משרדו פתוחה תמיד, וכל מי שרוצה להתייעץ, לבקש, ולהציע – מתקבל במלא הרצינות והעניין.

על איזה ספר אתה ממליץ לימי קורונה? הכריש של מישקה בן דוד, על עלילותיה של צוללת גרעינית משלנו.

מישקה? אני מהרהר במוחי, מה זה השם הזה מישקה? חלוץ רוסי חמוש בקלשון או במעדר שבונה את הארץ ? לא, לא, אורי משדר לי; מישקה, נו מישקה, אי אפשר לדבר על זה. אההה, רגע, אתה מדבר על מישקה ההוא מהמוסד? "איש לא היה מנחש שהגבר השקט בבגדי העבודה המשומשים הוא סוכן בכיר במחלקה המיוחדת. מבט בוחן היה מגלה את שריריו המשורגים שאפילו בגדי העבודה לא הסתירו. הגבר הגבוה והשחום נראה מוזר בעיניו המלוכסנות קמעה ובעורו השחום… מבט נוסף היה מגלה למסתכל את ידיו המסוקסות של הגבר החסון. היו אלה כפות ידיים גדולות ורחבות מהרגיל. הן היו מכוסות עור מצולק ונוקשה. יבלות עגולות הקיפו את פרקי אצבעותיו ככדורי פלדה. היו אלו ידי איש קראטה" (להירגע, זה פטריק קים).

האם הקורונה תשפיע על הענף? כמובן, כל תרבות הצריכה תשתנה עקב שינוי באורחות החיים.

ושוב מישקה מתערב בשיחה שלנו. הוא מכווץ בפינה במשרדו רחב הממדים של אורי. הוא אומר משהו, אבל אני שומע את קולו של אורי ששפתיו לא זזות: "ותמיד אתה צריך לקחת בחשבון שמשהו ישתבש. לא רק מבחינה מבצעית, אלא גם על בסיס שאני קורא לו מוסרי. אז תזכור את המדינה, את הפיגועים שיהיו אם לא תירה. ואחר כך תזכור שההחלטה מה לעשות במצב החדש שנוצר היא שלך ושלך בלבד. והיא נובעת מכל מה שאתה: לוחם, ישראלי, אכפתניק, הגיוני, נגיד אבל בעיקר בן אדם."

יין מנחם לימים האבודים?  ימים ללא משפחה או חברים אלו הם אכן ימים אבודים. רקנאטי ספיישל רזרב אדום מעניק נחמה ראויה.

יין הדגל של יקב רקנאטי הוא בעל גוף מלא ועשיר, חומציות גבוהה ומאוזנת, ניחוחות של פירות יער ושוקולד, פלפל שחור ותבלינים ים תיכוניים. זהו בלנד המשתנה מבציר לבציר אך סובב תמיד על זנים ים-תיכוניים וזנים בורדולזים קלאסיים. היין מבציר 2013 הורכב משילוב ייחודי של ענבי קברנה סוביניון, סירה, מרסלאן וקריניאן, ויש לו יכולת התיישנות מצוינת.

סרט שראית שריגש אותך או לקחת ממנו משהו לחיים? הסדרה על אלי כהן בנטפליקס. " נדיה יקירתי, משפחתי היקרה! אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים".

משפט של פילוסוף או סופר או משורר שמלווה אותך? זה לא המין הכי חזק ששורד, וגם לא הכי חכם, אלא זה שמגיב הכי מהר לשינוי (צ'רלס דארווין).

אבל דארווין זה להמונים אני חושב לעצמי, קצת מזכיר לי את הגאטו נגרו (החתול השחור), שלדעתי יחגוג 30 שנים של כשרות בשנה הבאה (שווה מסיבה), היין שכבש ומכר מיליון בקבוקים בשנה. ואם כבר פילוסוף אז שיהיה צ'יליאני, פבלו נרודה, משורר צ'יליאני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1971 שכתב את השיר "מת באיטיות". תִּחְיֶה הַיּוֹם, סַכֵּן הַיּוֹם, עֲשֵׂה זֹאת עַכְשָׁו. אַל תִּתֵּן לְעַצְמְךָ לָמוּת בְּאִטִּיּוּת. אַל תִּמָּנַע מֵהָאֹשֶׁר.

אחרי שלושים שנה אורי סיפק לנו שוב יין שנמצא על הספקטרום, "הנזירה הכחולה" (Blue Nun), כי צריך לדעת שהשינוי יבוא רק עם התעוזה שדרושה כדי לנקוט את הצעדים הנחוצים, לקחת סיכון ולהמציא את עצמך מחדש. במיוחד כשהכלכלה העולמית עוברת שינויים חסרי תקדים – חברות נכחדות, ענפים חדשים נולדים, ונדרשות תקופות הסתגלות שבהן נרשמים גלי פיטורים. אנשים מוצאים עצמם מחוץ למקום שהיווה את מקור הזהות שלהם במשך שנים, ונאלצים למצוא ולהמציא את עצמם מחדש. לא פשוט אבל אפשרי. .

4: על המוקד – יקב טפרברג

מבקשים את עזרת הציבור: נעלמו שלושה ייננים. כל היודע דבר על מקום הימצאם מתבקש להודיע. שלושה ייננים שעד לפני שנה וקצת היו בחזית הענף, מתוקשרים, תקשורתיים, דעתנים, מלאי שמחת חיים ואהבה ליציר כפיהם, פשוט נעלמו מכל כלי תקשורת אפשרי: שלמה (שיקי) ראוכברגר – יינן ראשי ביקב טפרברג משנת 2002, אוליבייה פרתי – יינן ביקב טפרברג משנת 2006,  ניאל פרידנברג – יינן ביקב טפרברג משנת 2016.

לפני מספר שנים החליטו ביקב טפרברג לשנות כיוון אסטרטגי בצורה דרמטית, ולפנות לשווקים חדשים שהיקב לא ידע. זאת תוך  הנחלת אסטרטגיית מיתוג חדשה והשקת שפה פרסומית ייחודית, לצד סדרת מהלכים שיווקיים הנשענים על ערכי המשפחה והמסורת של היקב, שתורגמו לשפה עיצובית חדשה תוך שינוי בפורטפוליו היינות. את כל זה הוביל סמנכ"ל השיווק של היקב רועי הראל, והמשפחה הייתה כל כך חשובה למיתוג שמוטי טפרברג החליט להזיז את בנו אמוץ מהתפקיד של סמנכ"ל השיווק והמכירות.

לא עבר זמן רב והיקב הפסיק להשתתף בתערוכות יין, השקות יין, ובעצם כל התקשורת שהייתה ליקב עם הלקוח ה"חי" שובשה על ידי הראל. לייננים לא הייתה מילה בעניין, והם, שהיו רגילים להיות בפרונט ולהציג הכי טוב בעולם את היינות שלהם, הוחלפו על ידי שחקנים וקומדיאנטים שנשכרו לשווק את היינות של היקב. ככל שהיקב ניסה להתקרב לציבור החילוני ולמעוז התל אביבי על ידי שיטות שיווק חדשות, ככה היינות שלו עם שמות לא ברורים כמו דבוטאז' לא הונגשו לציבור הזה, ועיקר המכירות הן עדיין למגזר החרדי שמתלהב מעניבת הפרפר הזהובה על הבקבוק.

היקב אולי מוכר הרבה יין, אבל הוא איבד את הנשמה, את המשפחתיות, את הקהל האמתי שמפרגן ותומך ובא לתערוכות ולהשקות, רוצה לדבר עם העוסקים במלאכה וזה מה שממלא אותם ברצון לעשות יינות מצוינים. משהו כבוי ביקב, היינות טובים כשאני טועם אותם, אבל הם כבר לא מחליקים בגרון. הם אפלים, כבדים, מעיקים, לפחות זאת ההרגשה שהם נותנים. אלו בעיקר יינות עצובים. המשפחה של יקב טפרברג היא רק על הנייר. מישהו שם צריך להתעורר ולהחזיר עטרה ליושנה, או לפחות לא לדבר על משפחתיות.

אביב בכרמים: המורבדר של סוסון ים – הקונטרה בס שמנגן ברקע

זאב דוניה מיקב סוסון ים שלח לנו היישר מהטרקטור את הטקסט הבא: כרם מורבדר בשטח של כ-  3.5 דונם ניטע ב- 2007, כאשר הוא נועד מלתחילה לבלנדים של אנטואן ורומיין – ביחד עם סירה, גרנאש, סנסו וקונואז; וגם ללנון ו-טייק 2, שהם מבוססי-זינפנדל, בתוספת פטיט סירה ומורבדר.

בעיניי זן זה הוא תבלין מדהים. בשקט-בשקט מכניס את היין לפוקוס "נכון", הקליק האחרון בטבעת הפוקוס של המצלמות הישנות… או במטפורה אחרת,  הקונטרה בס שמנגן ברקע, לא את המנגינה, המלודיה המרכזית, אלא מוסיף מאחור צלילים משלימים.

5: קורונה – היקבים ששותקים מבושה

יש מספר גדול של יקבים, בעיקר הבוטיקים. שנפגעו קשות מקריסת ענף המסעדנות והתיירות בארץ בעקבות משבר הקורונה. מדובר ביקבים אשר חלק גדול מהיין שלהם נמכר במסעדות. קחו למשל את יקב ספרה, יקב סוסון ים, מותג יעקב אוריה, מותג איתי להט, יקב פלדשטיין, יקב פלטר ועוד. אלו יקבים שהביאו למסעדות יינות אחרים ושונים, כאלה שהוציאו את המותגים של היקבים הגדולים מהמסעדות שנשלטו בעבר על ידי רמת הגולן, ברקן סגל ואפילו כרמל.

אלו יקבים שמכירות כ- 80 אחוזים מהתוצרת שלהם הובטחו על ידי המסעדות, עם תשלום של שוטף 90 ואפילו 120 יום, ואז ברגע אחד היקבים הללו גילו כי החובות מגיעים למאות אלפי שקלים שמרביתם לא יוחזרו. המכה השנייה היא שאין להם בשלב זה למי למכור את היינות שלהם. בציר 2020 מתדפק והמלאי נערם, ובאמת שאין למי למכור.

עד שהגלגלים יתחילו לנוע שוב, המדינה אמורה לתת סיוע לעסקים שנפגעו. חובת ההוכחה היא על היקבים, להראות שהם נפגעו לעומת המכירות בשנה שעברה, ואז כפי שמפמפמים לנו כל יום 'בקליק אחד המדינה מעבירה כסף אם אתם זכאים'. המדינה כמובן מקזזת את שכר העובדים שנמצאים בחל"ת ומקזזת עוד כל מיני דברים. בסופו של דבר המענק הופך להלוואה, וההלוואה ניתנת רק אם אתה יכול להוכיח יכולת החזר וכו' וכו'.

צחי דותן, מנכ"ל מועצת גפן יין שמחכה שהממשלה תוקם על מנת שיהיו תקציבים ויהיה מי שיקבל החלטות, מבקש מהיקבים שנפגעו לקחת יועץ מס או רואה חשבון על מנת שיטפל להם בנושאים המסובכים הללו. אין יקב אחד שתואם לשני, וכל אחד עם ההוצאות שלו וההכנסות שלו. הטיפול במשבר הולך להיות ארוך וקשה, אבל דותן מבטיח להיות במרכז העניינים של מקבלי ההחלטות במשרד החקלאות ומשרד האוצר. בינתיים כל אחד לעצמו, עם החסכונות שלו, עם הכוחות הנפשיים שלו ועם התקווה שלו. .

6: קורונה – מחירי היין ממשיכים לצנוח

השבוע קראנו על צניחה של 35% במכירות יין באירופה – מן הסתם גם שם בין השאר איבדו את שוק המסעדות והמלונאות והחנויות כמובן היו סגורות עד עתה. נשיא התאחדות החקלאים האיטלקיים אמר, שבמרתפי היין באיטליה לבדה מאוחסנים 5.4 מיליארד ליטר יין – כלומר יותר מ- 7 מיליארד בקבוקים שהם נפח המכירות של שנה שלמה. תחשבו מה זה יעשה ליבוא היין מאירופה לישראל עם הצפה אפשרית של יינות במחירי רצפה, ופגיעה במכירות ומחירי יינות ישראליים.

כנראה שלא צריך לחכות וזה כבר קורה. השבוע פורסמו המבצעים והמחירים החדשים של החנות האינטרנטית "כדי יין". אם המגמה תימשך כך, יש סכנה  שהיין הישראלי יפשוט רגל, כי זה מתחיל להראות כשבירת כלים אחת גדולה, והיקבים רק רוצים להיפטר מהמלאים שלהם.

בדיוק אותו דבר קורה בענף החלב. בבריטניה, לפחות 2  מיליון ליטר חלב עודפים מדי יום נשפכים או הופכים לאבקה שקל לאחסן. בענף הגבינות בארץ, חברת גד יצאה במבצעים לקראת חג השבועות עם ערכות גבינה במחירים שלא מכסים את עלות החלב שהם קונים. העיקר להיפטר ממלאי, ובדרך הזו הם הורסים וכורתים את הענף שלהם ופוגעים בעשרות מחלבות קטנות. ענף היין הישראלי בדרך לשם ומהר. להלן מספר דוגמאות לצד ביקורת יין:

קסטל גרנד וין 2017 – מחיר רשמי 275 ₪, מחיר מבצע 235 ₪ –  ינוקא אמיתי. במחיר הזה לקנות ולשמור.

פטיט קסטל 2018 – מחיר רשמי 125 ₪ מחיר מבצע 100 ₪ – גם יין זה עדיין לא מוכן לשתייה, וגם כאן לקנות ולשמור.

חמש אבנים DvsG רוזה – מחיר רשמי 85 ₪ מחיר מבצע 65 ₪ – יופי של יין. )

רקנאטי קברנה סוביניון רזרב כרם לבנון – מחיר רשמי 100 ₪, מחיר מבצע 75 ₪ – יין טוב, מורכב, ובמחיר הזה ללא ספק שווה.

אדיר כרם בן זמרה סוביניון בלאן – מחיר רשמי 90 ₪, מחיר מבצע 65 ₪ – יין מורכב, נקי, חמאתי, יופי.

רקנאטי יונתן לבן – מחיר רשמי 40 ₪, מחיר מבצע 27.50 ₪ – יונתן, נו, לא ממש יין שהבלנד שבו מתחבר.

רמת הגולן ירדן גוורצטרמינר – מחיר רשמי  74 ₪, מחיר מבצע 50 ₪ – לחובבי הבלו נאן. במחיר של בלו נאן זו מציאה אמיתית.

אדיר פלטו Adir Plato – מחיר רשמי 230 ₪, מחיר מבצע  160 ₪ – יין עשיר ומרתק.

רמת הגולן ירדן מרלו כרם יונתן 2013 – מחיר רשמי 350 ₪, מחיר מבצע 175 ₪ – 2013 שנה נפלאה והיין נפלא.

רמת הגולן ירדן קצרין 2011  Golan– מחיר רשמי 1500 ₪, מחיר מבצע 900 ₪ – לבעלי אובססיה לקצרין, שיהיה לכם לבריאות, זכיתם במחיר מציאה.

הקשר בין עמוס עוז ותערוכת צילומי הטרואר בפריז

רני רוגל מדווח: הצילום הזה אותו פרסם השבוע צלם היין דיויד סילברמן, משך את תשומת לבי. לא היה לי ברור מי גיבור התמונה; בקבוק יין עוז של יקב סוסון ים, או העלמה אותה רואים משתקפת בכוס היין. התקשרתי לדיויד, ויצא סיפור. לפני שנה הוא השתתף בתערוכה בשם Exposition Terroirs d'Images 2019 שהתקיימה בצרפת, וזכה בפרס הראשון בקטגוריית יין וכרמים, שבא לביטוי בטיסה לדרום אפריקה בתקופת בציר 2020, ומימוש פרויקט צילומי על תרומת נשים לתעשיית היין במדינה זו, כשבעל הרעיון לנושא צילומי נשים ביין היה זאב דוניה מיקב סוסון ים.

למה נשים? "נשים עושות יינות מדהימים, ומגיע להן שיתייחסו אליהן כמי שעושו עבודה טובה, ולא רק ביום האישה כפי שעושים בדרך כלל", אומר דייויד. מי שסייעה לו ביצירת קשר ופנייה אל עשרות יינניות בדרום אפריקה – חלקן בעלות יקבי בוטיק קטנים, הייתה Cathy Van Zyl MW. בעקבות כך הוא טס לשם לחמישה שבועות בהם ביקר ביקב אחד כמעט בכל יום,  וחזר עם 16,000 תמונות מהבציר שם ועם תמונות אווירה, כשאת כולן הוא עדיין ממיין ועורך בדרך לכ- 350 תמונות שמהן ייבחרו תמונות שיפורסמו בשני מגזינים בצרפת: מגזין הייננים La Revue des Oenologues, ומגזין Wine & Business Club. כל התמונות יועלו לארכיון של גטי אימג'ס ויוצעו למכירה, כשכבר נמכרו תמונות למגזינים שכותבים על השפעת הקורונה על יין בדרום אפריקה.

תמונה זו של בקבוק העוז ממנו לגם סילברמן בעת העריכה כשבכוס רואים את אחת היינניות אותן הוא צילם, היא מחוות הצלם לזאב דוניה שעשה מחווה משלו לסופר עמוס עוז עם היין הנושא את שמו, שמורכב מ- 44% ענבי סאנסו, 36% גרנאש, 18% קברנה סוביניון, ו-2% פטיט סירה.

בשירת דבורה כתוב: תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז, ובספר ישעיהו: עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם עִיר הַקֹּדֶשׁ. בהחלט מתאים לעוז של זאב דוניה מהיקב בבר גיורא שבהרי ירושלים, עליו כתב אצלנו יונתן לבני בספטמבר 2019.

למרות שעכשיו אומרים לא לעטות כפפות כי הן רק יוצרות תחושה של ניקיון ובריאות בעידן הקורונה, אולי אחד היקבים הגדולים ירים את הכפפה וייזום פרויקט צילומים ותערוכה על נשים בתעשיית היין הישראלית? למחשבה, ונשמח אם יהיה ביצוע.