השבוע בענף היין 259: יין ישראלי לאמירויות, והאם במכירה מוקדמת עלולים לקנות חתול בשק

השבוע: כמה יין ישראלי יקנו באמירויות? הרהורים על התרחבות רשת חנויות יין, המשורר נתן זך ויין, שת"פ דרך היין וסיבוס, על המוקד מריבות הטרמינט, מיתוג הוורמוטים של אייל דרורי, השקת סדרת 'קדומים' של יקב סגל, בציר 2020 - מכירה מוקדמת או שמא "חתול בשק", וגם יין וג'אז - עלמון של ברקן וסאמרטיים של גרשווין. קריאה מהנה

טל רפאלי תלמידה מ-WSET מבצעת טופינג במסגרת טעימת חביות לקבוצת תלמידי WSET שהגיעו ליקב מרגלית. קראו עוד בהמשך המדור. צילום דוד סילברמן dpsimages
כמה יין ישראלי ישתו בגורדי השחקים של דובאי? צילום pixabay

1: אמירויות – יין מדוד המלך

אז אחרי שסערת ההנקה של מיכל אנסקי קצת שקטה, ואנחנו מחכים לטעום את היין שהיא משיקה ביקב הרי גליל, גם יקב רמת הגולן היה חייב את הפרסום שלו, והוציא הודעה מתוקשרת בכל מדיה אפשרית על חדירתו לשוק החדש של האמירויות לאחר חתימת הסכם כל שהוא. נתחיל בזה שיקב רמת הגולן אינו  הראשון שמשווק יין למדינות באזור עוד לפני בכם נורמליזציה-שלום כזה או אחר. מספר יקבים עושים זאת כבר מספר שנים באמצעות סוחרים דרך ירדן ומצריים. מדובר ביקבים קטנים שמייצרים יין לא כשר, ובסך הכול עמד היקף מכירות יין בשנת  2019 לאיחוד האמירויות על 210,000 דולר.

יעל גיא –מנהלת היצוא של יקב רמת הגולן. המשימה אמירויות. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב רמת הגולן ינסה להגיע דרך חברת שיווק מקומית בעיקר לבתי המלון שיארחו את התייר הישראלי שיחפש יין כשר. אם נשפוט על פי הקהל שנוסע לתורכיה, ומניחים שמדובר באותו קהל שיטוס גם לאמירויות, אז האוכל הכשר יהיה חשוב לו. ולכן בתי המלון מעוניינים ביין כשר. אלכוהול אפשר לשתות שם אך ורק בברים של בתי המלון, המחזיקים ברישיון מיוחד. רוב בתי המלון המשווקים כרגע לתייר הישראלי הם ברמה מאוד גבוהה, ומחיר ללילה כשהמונח הכול כלול מככב בפרסומים, הוא בסביבות 1,000-1,300 ₪ ללילה לזוג, שכאמור הכול כלול.

לשאלתנו כמה יעלה שם בקבוק הר חרמון, למשל, שנמכר בארץ ב- 30 ₪ לפני הנחות ומבצעים, לא קיבלנו תשובה. גם לא איזה יינות ישווקו ובאיזה כמויות. העיקר שהיו כתבות וכמה רגעים של אושר ליעל גיא המשווקת הנמרצת, שצריכה להתחרות במיכל אנסקי.

חנות של רשת בנא. צילום מהרשת

2: רשת בנא משקאות מתרחבת – האמנם אפקט הקורונה?

מרשת המשקאות בנא לה יש 20 חנויות ברחבי הארץ, דווחו לנו שהם מתרחבים ופותחים בהשקעה מדווחת של 5 מיליון שקלים, עוד 5 חנויות יין ואלכוהול: בת ים, רמלה, גדרה, בית שאן וערד. זאת לאור הנתון שהם מפרסמים על גידול בענף היין והאלכוהול בשנת הקורונה 2020 – עלייה של 30% במכירות וכ-25% במספר הלקוחות שמגיעים לחנויות לעומת השנה שעברה. כמו כן הם מציינים כי יש עלייה של כ-30% בשירות הזמנת משלוחים עד הבית. נתון דרמטי נוסף שהם מציינים, הוא שקיים גידול בצריכת היין – הממוצע לרכישה אחת עומד עתה על כ-4-6 בקבוקים ומעלה, לעומת ממוצע של כ-2 בקבוקים לפני תקופת הקורונה. כשאנחנו מפרסמים נתוני צריכת יין אנו מסתמכים על נתוני סטורנקסט – חברת מידע שיווקי המבוסס על נתוני אמת מהקופות המתקבלים מכ-1,750 נקודות מכירה בשוק הפרטי והמאורגן. על בסיס נתונים אלה, נבנית באמצעות מודל סטטיסטי הערכת המכר לכלל שוק מוצרי הצריכה בישראל. נתונים של חנויות פרטיות לא נכללים בהערכות סטורנקסט, ואין אפשרות לבדוק אותם אלא להסתמך על הנתונים שכל אחד מפרסם, ונלקחי בערבון מוגבל מבחינה עיתונאית.

מנתונים שאספתי בדרכי שלי משתי חברות גדולות אשר מפעילות גם כן חנויות יין ואלכוהול ברחבי הארץ, עולה נתון אחר. שלא לציטוט לא מכירים שם בגידול של 30% במכירות כמספר ריאלי, אלא הרבה פחות. גם שאר הנתונים לא מוכרים להם. סטורנקסט דיווחה אומנם על עלייה במכירות היין בשוק הברקוד, והנתון האחרון מראה על עלייה של 8% ועלייה של 14% בתקופת החגים, מה גם שהנתונים דיברו על תקופת הסגר הראשון, בו אנשים התנהגו באופן היסטרי בנושא קניות של מזון ומשקאות.  נתון זה השתנה בסגר השני, והצביע על האטה במכירות יין ואלכוהול – גם באונליין וגם ברשתות השיווק. לשאלתי האם מדובר בעיקר ביינות יבוא או יינות ישראלים שהרשת מצביעה על גידול במכירותיהם, לצערי טרם קיבלתי תשובה.

נתן זך. צילום מאתר עיריית תל אביב

נתן זך – גם זה יין

המשורר נתן זך הלך לעולמו בסוף השבוע שעבר, קרוב לגיל 90.  רבים משיריו הולחנו ומוכרים לרבים, גם אם אינם יודעים מי כתב את המילים. כמו משוררים רבים אחרים, זך ואלכוהול היו חברים טובים. אחדים משיריו משלבים יין בשלל הדימויים שלו.

בחרנו לזכרו בשיר 'גם זה יין' מתוך ספר השירים 'כל החלב והדבש' בהוצאת עם עובד, בעיקר מפני שהמילים 'דמדומים מבשילים, עץ כהה' נקראות ונשמעות כאילו נלקחו, בשינויים קטנים, מביקורת יין. מאחר שזך היה חילוני ונקבר בקבורה חילונית, לא נסיים ב'זכרו לברכה', אבל בהחלט נרים כוס יין לציון חייו ומותו.

3: סיבוס ודרך היין – מכונה משומנת בפעולה  

חברת סיבוס – חלק מתאגיד Sodexo העולמי, הודיעה כי היא יוצאת בשיתוף פעולה עם רשת חנויות היין והאלכוהול דרך היין של משפחת שקד. במסגרת שיתוף הפעולה יוכלו לקוחות סיבוס  לרכוש באמצעות כרטיס הסיבוס שלהם גם באתר של רשת דרך היין, את מבחר היינות תוצרת חוץ וישראליים, כולל מהדורות מיוחדות שמיוצרות עבור דרך היין בלבד.

אורי שקד (משמאל) ואלי שקד - מנכ"ל רשת דרך היין
אורי שקד (משמאל) ואלי שקד – מנכ"ל רשת דרך היין. צילום אורי טאוב

ברשת סיבוס חברים כ- 350,000 לקוחות מכ-3,000 חברות המעסיקות עובדים. כל חברה מחליטה באופן עצמאי היכן מותר לכל עובד לרכוש ובאיזה מחיר. לא כל חברה מרשה לקנות אלכוהול, כפי שלא כל חברה מרשה לקנות בתקציב שהיא מעניקה לעובד סיגריות. שיתוף הפעולה החדש חושף עשרות אלפי לקוחות חדשים ליינות ישראלים, ואלה יוכלו ליהנות ממבצעים והנחות בחנויות דרך היין.

בגלל המצב בשנה האחרונה, עברו חנויות היין והיקבים לשיטות מכירה מגוונות ויצירתיות. עיקר העבודה היא באמת ליצור מעגל לקוחות כמה שיותר גדול, ולשמר אותו באמצעים שונים. המכונה המשומנת של דרך היין עם העוצמה של סיבוס, יכולה לשנות פה את כללי המשחק לטובת ענף היין הישראלי. אנחנו רק יכולים לאחל הצלחה.

 התמונה הראשית השבוע: תלמידי WSET ביקב מרגלית

צילום דוד סילברמן dpsimages

אסף מרגלית ורמי ליבנה מיקב מרגלית, אירחו לאחרונה חמישה תלמידים מ- WSET Level 3, לטעימת חביות של יינות לבנים מבציר 2020 ואדומים מ- 2019 לפני טופינג החביות שמתבצע ביקב מדי שבועיים. הוטעמו שבעה יינות מחביות אלון צרפתי (מרביתן), ואמריקאי (51-10% לתבלון) שונות – חדשות וסבב שני ושלישי. המטרה: להבין את השפעת הגיל וסוג החבית על היין. כתב וצילם התלמיד דוד סילברמן dpsimages.

ענבי טרמינט ממדינת אינדיאנה בארה"ב
ענבי טרמינט ממדינת אינדיאנה בארה"ב

4: על המוקד – פעם נוספת טרמינט

לאחרונה נערך ביקב שורק מפגש בו אירח ניר שחם – מנהל בית הספר ליין, את ד"ר מיכאל שטרים – מנכ"ל חברת שטרימינטיקה טכנולוגיות גפן, שעוסקת ביבוא זנים חדשים של ענבי יין לישראל. הדוקטור הנכבד דיבר על זני ענבים חדשים ועמידים בפני מחלות, אותם הוא מייבא ארצה, וביניהם  גם זן הטרמינט אותו הוא משייך באופן בלעדי לעצמו. אלא שכבר באוגוסט 2019 פרסמנו כתבת תחקיר גדולה (השבוע בענף היין 194), בה סיפרנו על השתלשלות העניינים המשפטית בנושא זן הטרמינט שיובא לארץ על ידי יקב בן-חיים, אשר לדבריו הוא הגוף היחיד שקיבל הרשאה בלעדית מאוניברסיטת קורנל בארה"ב לטפל בכל הפעולות וההוצאות הקשורות בגידול זן זה בישראל.

ד"ר מיכאל שטרים. צילום מהפוסט של ניר שחם מיקב שורק
ד"ר מיכאל שטרים. צילום מהפוסט של ניר שחם מיקב שורק

חשבנו שחשיפת העובדות בתחקיר, וכן החלטת בית המשפט לטובת יקב בן-חיים, ישימו סוף פסוק לעניין. אבל כנראה שמציאות לחוד ועובדות לחוד. בכנס בשורק חזר ד"ר שטרים על משנתו, והיא פורסמה על ידי ישראל פרקר, אשר לצערי הציג לציבור מידע שגוי, בלי בדיקת הנאמר או קבלת תגובות מהמעורבים הנוספים.

ניר שחם טוען כי בסך הכול אירח את ד"ר שטרים. זאת למרות העובדה שהוא יודע את האמת על זן הטרמינט, וממשיך לשתף פעולה חרף פסק הדין. תמוה בעיניי שמנהל בית ספר שמחנך דור של ייננים נותן יד למידע מוטעה, ומיותר לציין כי עורך הדין אלי בן-חיים – הבעלים של יקב בן-חיים, רתח מזעם על הפרסום מהמפגש ושוב הגיב בהתאם.

עו"ד אלי בן-חיים. צילום איל גוטמן
עו"ד אלי בן-חיים. צילום איל גוטמן

תגובת יקב בן-חיים ניתנה על ידי עו"ד אלי בן-חיים

לצערי אין לי זמן לטפל בדברים של ד"ר מיכאל שטרים, אשר מוביל את שותפיו בניסיון הבלתי חוקי לנכס לעצמו נכסים (הזכות הבלעדית של יקב בן-חיים לקנות את ענבי הטרמינט מהכורם אלי לוי, על פי חוזה מחייב, לתקופה של 15 בצירים, לא כולל שמיטה, וכן הזכות הבלעדית של היקב לגדל את זן הטרמינט בישראל, על פי הסכם זכויות גידול עם האמריקאים, בעלי זכויות היוצרים של הזן הזה). היקב שלנו השקיע 8 שנים בטיפוח הזן בישראל, כדי להגיע לשתילים ששתלנו בכרם של אלי לוי, ו- 4 שנים נוספות של מימון גידול הכרם. כל זה הוכח כבר בבית משפט, אשר הוציא צו מניעה קבוע שאוסר על הכורם למכור את הענבים לכל אדם, פרט ליקב בן-חיים. המציאות היא שהכורם הינו אדם חסר אמצעים, אשר אינו מסוגל לשלם את הפיצויים שהוא חייב בהם, ולמרבה הצער גם ד"ר שטרים הוא אדם חסר אמצעים ואינו יכול לפרוע את הפיצויים שמגיעים ממנו.

תגובת ישראל פרקר

אני כותב המון המון, ומסתכל תמיד קדימה ולא קורא אחורה.

תגובת ניר שחם

את רשימת המוזמנים והאירוע כולו ערך אצלי מיכאל שטרים. אני אירחתי אותו.

בעקבות פרסום הכתבה ביקש ניר שחם מיקב שורק, בית ספר לעשיית יין להגיב

באמת שרציתי שלא להגיב לפרסום בסגנון הזה, אבל כשזה מגיע לעיוות מידע לא נותרה לי ברירה:

"תגובתו של ניר שחם" הייתה לשאלה שלך, אלון, מדוע הינך ממודר מהאירוע. עניתי כי האירוע מאורגן על ידי מיכאל, ורשימת המוזמנים כמובן נבחרה על ידו, ולא כמו שמשתמע מהידיעה שלך שזו תגובתי לנושא.

אתחיל בהתנצלות בפני משפחת בן חיים על הפרסום מלפני שנה בדף הפייסבוק שלנו, כי לראשונה בישראל מיוצר יין טרמינט אצלנו ביקב שורק. הדבר נעשה בתום לב, בהסתמך על מידע שניתן לי על ידי ד"ר מיכאל שטרים.

אלון היקר, יקב שורק עורך כבר שנים ניסויים, מחקרים ותצפיות עבור משרד החקלאות, מופ, מכון וולקני, חוקרים ויקבים. עשיית יין מטרמינט הינה חלק מפעילות זו וניתנת כשירות שאנו נותנים לד"ר שטרים (מגובה בהסכם בו ניתנות ליקב שורק הזכות לייצר יין משני הזנים).

אני מקווה שהמחלוקת המשפטית, שיקב שורק אינו צד לה, תגיע לפתרון בין הצדדים בכל פורום או בבית משפט. בכל מקרה, אין לי כל כוונה להיגרר לתוכה ואני אשאיר את ההתכתשות לצדדים עצמם ואת ההכרעה לבתי המשפט. אלון גונן, אני מאמין שהדרך בה בחרת אינה הדרך לפתרון. אינני רואה בסיקור החד צדדי שלך רצון לחקר האמת, אלא לזריקת רפש על אנשים טובים בענף.

אייל דרורי יינן יקב סוסון ים. צילום זאב דוניה

5: תנועת מי-תוג היין

מעת לעת נבקש מיקבים לספר על המיתוג שלהם, על הרציונל שמאחוריו ועל הקווים המנחים לעיצוב. יקבים שמעוניינים להשתתף מוזמנים לפנות אל רני רוגל [email protected]

 מיתוג האלכוהולים של אייל דרורי – VEDETTA 52 

הצילום מאייל דרורי

רני רוגל מדווח: הנה הסיפור של אייל דרורי, יצרן אלכוהולים (טוב, כהילים), שב- day job שלו הוא יינן ביקב סוסון ים, על מיתוג ותוויות VEDETTA 52 (כתובת המגורים של אייל כשלמד באיטליה). אייל רוצה הוא לייצר מוצרים אשר מפגישים את הלקוח בין קו וטעמים של אותם המשקאות הקלאסיים שהוא מכיר מאיטליה (כמו ורמוט או קמפרי) לבין המכלול הרחב של הטעמים והריחות של ישראל. כפי שהוא אומר: "לתת חוויה חדשה ומרגשת לאותם מוצרים עם "טוויסט" ישראלי אשר מביא למרכז הבמה את הנושא של מקומיות וייחודיות. כל זאת תוך מחשבה תחילה והכוונה של כל מוצר ומוצר לעולם המיקסולוגיה, תחום שתופס תאוצה בשנים האחרונות בארץ ובעולם וצמא למוצרים כאלה".

בנוסף אייל רוצה לשים את מוצר הוורמוט בשיח הקולינרי הישראלי, לאתגר את המושג מקומיות במוצרים אלו, ולייצר זהות לוורמוט מקומי תחת המותג, שעם שמו הלועזי התייחס למדבר כאל נקודת המוצא, בו יש מקום לשלל בוטניקלס (חומרים המופקים מצמחים) ישראליים, ובראשם הלענה.

הצילום מאייל דרורי

נכון להיום, נראה כי יש ארבעה יצרני ורמוט בארץ, אחד כרגע בשוק (עמית טולדו) ועוד שניים בדרך (שאטו גולן וג'וב). נראה כי אייל דרורי הוא היחיד ששם על המפה את צמחי המדבר, והוא  היחידי שזו ההתמחות שלו ומייצר מגוון רחב של ורמוטים, כאשר הורמוטים שלו מתרכזים בעיקר בנושא הלענות, משפחה ענקית של צמחים שחלק מכובד ממנה גדל בארץ ישראל. השוק העיקרי הוא ללא ספק שוק המיקסולוגיה: ברי קוקטיילים, ברים ומסעדות שמחפשים מוצרים מקוריים מקומיים, ושנעשו במחשבה תחילה לעולם זה, כלומר מוצרים שנוצרו בשביל קוקטיילים קלאסים ו-או מודרניים. קהל היעד כולל ברמנים, מיקסולוגים, חובבי יין ואלכוהול, הן בשוק הפרטי והן בשוק המסעדנות והברים. אייל מציין: "מסיבה שלא מובנת לי, שוק המלונאות מביע עניין רב במוצרים שלי, לכן לא נגיד לו לא..".

הצילום מאייל דרורי

על המיתוג המיוחד לבקבוקיו של דרורי, אומר המעצב איתמר גור:  "את הוורמוטים של אייל חיפשנו למצב ולמתג בהתייחסות למדבר, ולכן התייחסנו בראש ובראשונה ללענת המדבר ולענה באופן כללי – מקור השם ורמוט בגרמנית. את המיתוג בנינו על כובע ג׳נטלמן שבצידו במקום נוצה – עלה לענה. בביטרים חיפשנו חיבור לפוסטרים משנות החמישים של המאה הקודמת, כאלו שיהיה כיף להתבונן בהם, לתלות בסלון ולהגיד יש פה חיבור לאומנים ישראלים מפעם.

ואייל מוסיף על המיתוג: "הלוגו מושך את העין, יצירתי ומקורי. כפי שאמר איתמר, חיבור בעצם של כובע ג׳נטלמן עם נוצה שהיא הלענה, ומשדר מצד אחד כיוון קלאסי אך מצד שני יש בו סגנון צעיר יותר ומושך. בתור מסרים אני רוצה להעביר משהו "מסתורי", מכיוון שמדובר במוצרים שמבוססים על עשבים בוטניים ומתכון סודי. עוד מסר חשוב בעיניי זה נושא המקומיות. אם לדוגמא לוקחים קו קלאסי (כמו תוויות של ורמוט), צריך להכניס שם מאפיינים מקומיים של ארץ ישראל. בביטר אפריטיף (סגנון קמפרי) הכיוון יותר "מופרע", צעיר וצבעוני. משהו ששובר את הקלאסיות, עם תחושה של מסיבה ופוסטרים ישנים".

חלק ממשתתפי השקת הזום של סדרת קדומים של סגל. צילום פאפא רצי

6: השקת זום לסדרת היינות החדשה 'קדומים' של יקב סגל

היינן הראשי עידו לוינסון הציג והטעים בחמישי לפנות ערב דרך הזום (זה בסדר, היינות לטעימה התקבלו מראש) את סדרת קדומים של יקב סגל מבית יקב ברקן. זו כוללת שני יינות לבנים בציר 2019, מזני מראווי ודבוקי. שניהם מוגדרים כזנים מקומיים קדומים. כחלק מחיפוש זהות גפן יין ישראלית, שני זנים אלה מככבים בשנים האחרונות אצל עוד מספר קטן של יקבים.

לא בטוח שמהזנים הללו תבוא איזושהי עדנה והכרה בטביעת אצבע של זן ישראלי, גם בגלל שקשה מאוד לייצר מהענבים הללו יין איכותי מורכב, בגלל היותו מזוהה גנטית לענבי המאכל הקדומים שהיו באזורנו, וגם מהבחינה שלא בטוח שהוא בכלל ישראלי, כי מוצאו דווקא מיהודה ושומרון, היכן שהערבים גידלו ענבים למאכל, ולעשיית צימוקים ודבש ענבים – יין הם לא שתו. בשנים הראשונות בהן יצאו יקבים עם הבשורה של הענב הישראלי, הענבים שהובאו מהשטחים הכבושים גודלו על ידי כורמים פלשתינאים, כשליינן הישראלי לא הייתה ממש שליטה על ההשקיה, הטיפול במחלות, בדיקות מעבדה וכולי. היין יוצר יותר לטובת יחסי ציבור, אבל עכשיו מתברר כי ענבים המראווי של סדרת קדומים מגיעים מכרם של יקב ברקן הנטוע ליד מושב בר גיורא בהרי יהודה, ומכרם בגליל התחתון בו גדלים ענבי הדבוקי בתוך סוכה.

מראווי ודבוקי קדומים של סגל. צילום עידו לוינסון

יקב סגל מראווי 2019 – הענבים מבר גיורא.  11% אלכוהול, 6 חודשי חבית 500 ליטר ישנה. יין עשיר בטעמים, מינרליות טובה, חמיצות שיושבת טוב, אפטר טייסט שלוקח לכיוון הקפה והמרירות הטובה. מחירו 79 ₪ –  VFM (תמורה לכסף – תל"כ) לחלוטין.

יקב סגל דבוקי 2019 – הענבים מהגליל התחתון. 12% אלכוהול, 8 חודשי חבית 500 ליטר ישנה. כאן החבית אכן יותר מורגשת, בעיקר בטעמי הוניל והקפה. המון תבלינים – מרווה, ציפורן, קינמון בקצוות. האף הדרי, אפרסק לבן. הפה מעט מתעתע בציפייה למשהו מורכב וכבד, ודווקא הרעננות וההדריות שולטת. מחירו 79 ₪ –  VFM לחלוטין.

לסיכום: עידו לוינסון, שהתנסה בזנים קדומים בעבודתו ביקב רקנאטי, למד עם השנים להכיר את הזנים הללו, ומנסה להוציא מהם את המיטב. חומר הגלם לא תמיד מאפשר, אבל עבודה ייננית טובה עשתה נפלאות בסדרת קדומים. שיטת הצללה של גפני הדבוקי בסוכה הוכיחה את עצמה, בעיקר כשמקבלים חמיצות טובה, פרי טוב ואלכוהול נמוך. עוד קשה לנבא האם זה באמת הולך להיות הזן שאפשר יהיה לייהד אותו, ולומר: 'יש פה יין ישראלי, נקודה'. השנים יגידו. מה שבטוח שכיין ליצוא הוא ללא ספק יכול להיות כזה שידברו עליו.

גם מבחינת המחיר נעשה מהלך נכון, של לתת לציבור להכיר את הזן, ולאפשר לטעום אותו במחיר שפוי. דוגמאות של יקבים אחרים כמו פלדשטיין ורקנאטי שמחיר היינות שלהם תלת ספרתי, לא ממש מצדיקות את ה-VFM.

לי בולדס מנהלת השיווק של יקב ברקן. צילום שוקה כהן

בנושא המחיר והשוואה ליקבים אחרים, אמרה לנו לי בולדס, מנהלת השיווק של ברקן-סגל: "ליקב סגל יש מגוון רחב של סדרות בכל רמת מחיר. יין הדגל שלנו 'סגל לא מסונן' נמכר כיום סביב 220 ₪, וההשקה האחרונה שלנו הייתה של סדרת 'אשכולות שלמים'- סדרה שמחירה כ-110 ₪. אנחנו מאמינים שמחיר זנים קדומים הוא מחיר טוב ליין מצוין. מדובר בתמורה ראויה למחיר. אנחנו מקווים שכמה שיותר אנשים ייחשפו ליין. מדובר ביינות מקומיים. יינות שגדלו כאן, וכנראה רק כאן, מאות ואלפי שנים. גאווה מקומית וייחודית לנו".

צילום מדף הפייסבוק של יקב פלטר

7: בציר 2020 – מכירה מוקדמת או שמא "חתול בשק"

יקב פלטר פרסם השבוע כי הוא מזמין את הציבור לרכוש את יינות 2020 רוזה וסוביניון בלאן במכירה מוקדמת. היינות בוקבקו בימים האחרונים. הראשון הוא הרוזה שהופק מ- 80% ענבי גרנאש, 15% ענבי סנסו ו-5% ענבי קונואז. מקור הענבים בגליל העליון. היין מאופיין בארומות וטעמים של אשכולית אדומה, תות שדה ולימון. בעל סיומת רכה וארוכה. צבעו ורוד עדין, גוף קליל וחמיצות מרעננת. מחירו במכירה מוקדמת יעמוד על 80 ₪  לבקבוק במקום 90 ₪ מחיר רגיל ביקב. מאחר שרוזה פלטר 2019 הופק מענבי טמפרניו, גרנאש וקברנה פרנק, מי שאהב את הרוזה 19 לא ממש יכול לצפות לאותו יין ברוזה 20.

הסוביניון בלאן 2020 יימכר רק במארז שישייה. עליו נכתב כי מקור הענבים ברמת הגולן ובגליל העליון. בציר ידני. יין רענן וחד, בעל ארומות וטעמים עשבוניים לימוניים. מחיר לשישייה 448 ₪ במקום 468 ₪ המחיר הרגיל.

האחים טל (משמאל) וניר פלטר
האחים טל (משמאל) וניר פלטר. צילום מאתר היקב

הביטוי "קנה חתול בשק" מוכר ביידיש, גרמנית וצרפתית, וכן בגרסה אנגלית קרובה: חזירון בשקית. מקורו בהווי השווקים במאות קודמות, כאשר נוכלים נהגו למכור חזירונים בתוך שק, וכשפתחו אותם התברר שאינם אלא חתולים. בסיפורי טיל אולנשפיגל מסופר על כך שמכר לפרוונים חתול תפור בעור ארנב לסעודתם, ברגע האחרון קפץ החתול מעור הארנב והחל ליילל.

לסיכום: קניה מוקדמת של יינות מקובלת בדרך כלל ביקבים שמייצרים יינות מתיישנים, שיש להם קו מנחה והלקוחות שלהם מצפים לקבל את מה שהם מכירים. יינות לבנים פשוטים, שרק בוקבקו ועדיין נמצאים במנוחה בבקבוק ויכולים להפתיע (לטובה או לרעה), ושכבר נכתב עליהם מראש מה נקבל בטעימה כשרק בוקבקו וטרם יציאתם לשוק, קצת תמוה בעיניי. אם היקב היה נותן הנחה משמעותית אז ניחא, שווה את הסיכון, אבל כמו שכתבתי יכול להיות שמדובר במוצר שלא בטוח שזה מה שהלקוח יקבל  בסוף, והאכזבה יכולה להיות גדולה. מי שבכל זאת אוהב להמר, תמיד יוכל להתנחם בעובדה שעזר ליקב לסדר את התקציב שלו. כשהמחיר מאוד דומה אז שווה לחכות, לטעום ואז לקנות – אלא אם כן היקב יגיד: קנו עכשיו במכירה מוקדמת. לא אהבתם, כספכם יוחזר.

כדאי לכם לקרוא גם את זה

יין וג'אז: יין לבן לקיץ שלא נגמר וזמן קיץ בג'אז

יוסי נאור, חובב יין וג'אז ומי שהוביל תכנית רדיו בשם 'ג'אז אדום לבן' בתחנת הרדיו של מכללת עמק יזרעאל, מביא לנו הקשרים בין יינות ישראליים למוזיקה שהוא אוהב. כי יש מספר רגעים קסומים בחיים כמו לשתות יין ולהקשיב לג'אז – הפעם יין לבן מורכב ואלגנטי מתנגן לצד צלילים מרגשים ורומנטיים. קראו והאזינו כאן

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה