fbpx

השבוע בענף היין 267: מצב שוק היין בעולם והשלכות על ישראל, ואולי סוף סוף סדר באתרים וקבוצות יין

השבוע מתחילים עם קבוצות היין והשפעתן על היקבים – רק לחץ? ממשיכים עם התארגנות היקבים בנגב, מארחים את הפרסומאי יאיר גלר, סוקרים את מצב שוק היין בעולם ולקחים לישראל כולל הצפת מבצעים בסופרים והשלכותיה, מכירים את טימי פביס גיבורת התמונה הראשית שלנו, מקבלים מידע על קורס מקצועי, ויונתן לבני מבקר את סדרת בטא של ברקן. מאחלים קריאה מהנה בתקווה שתקל על הסגר
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email
כן, אנחנו יודעים, השנה החדשה כבר בת שבוע אבל אי אפשר שלא להרים כוסית שמפניה לכבוד הסגר השלישי שנפל עלינו הלילה בחצות, ולאחל סגר מוצלח כפי שאנחנו אוהבים. צילום pixabay

1: אתרי היין: סוף סוף עושים סדר (או לא)

שנת 2021 נפתחת עם פרסום הידיעה כי הרשות להגנת הצרכן יוצאת למלחמת חורמה באתרים שמשפיעים על דעת הקהל באופן לא חוקי, ומזהירה מפני סנקציות קשות למפרים. הרשות הודיעה כי היא מתחילה לטפל באופן רציני באתרים שמתעסקים בחוות דעת וביקורות, או שהם מעלים חוות דעות מזויפות או סלקטיביות, או שניתן עבורן תמריץ למשפיעני רשת. הרשות להגנת הצרכן גם מפרסמת טיוטת הנחיה ובה כללי 'עשה ואל תעשה' שהפרתם תיחשב הטעיה אשר בגינה יש לנקוט בסנקציה על פי החוק.

סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, אוסר על מעשה ומחדל העלולים להטעות צרכן בפרט מהותי בעסקה. בשל השימוש הגובר וההולך בחוות דעת והבנה כי כלים אלו משפיעים על החלטת הצרכן אם להתקשר בעסקה, הרי שקיים פוטנציאל גדול להטעיה. ניתן לומר כי חוות הדעת, תוכנה, עיצובה וכו', הינם פרט מהותי בעסקה, כגון ביחס למהות ואיכות המוצר או השירות נשוא העסקה, ועל כן קיים צורך להתוות נורמות התנהגות ברורות כדי למנוע את הטעית הצרכן. אין לכתוב או לפרסם חוות דעת מזויפות, קרי חוות דעת של צרכנים שאינם קיימים, לרבות באמצעות בלוגרים או משפיעני רשת שלא צרכו בעצמם את המוצר או השירות. חוות דעת שאינה אמיתית לא רק שהינה מטעה, היא גם פוגעת באמון הצרכנים, ובסופו של דבר פוגעת גם בעוסק עצמו .

אותנו מעניינת ההנחיה לגבי אתר שקיבל תשלום כספי או תמריץ אחר עבור חוות דעת. במקרה כזה חובה לגלות את הדבר בצורה ברורה בצמוד לפרסום חוות הדעת. אתר המציג ציונים למוצרים, חייב לגלות האם הציון האמור כולל חוות דעת שניתנו תמורתן תמריצים. אין לשנות חוות דעת שפורסמה או לדלל אותה.

זה מוביל אותי גם לכל נושא הבריונות ברשת, שהיא לא רק הוצאת דיבה על מישהו או איום לפרסם תמונות עירום. בריונות ברשת היא גם כותב שמאיים להחרים מוצר או להפעיל מולו סנקציה כלשהי, ותוך כדי כך מגייס גולשים אחרים למען המלחמה שלו, כי משהו לא מצא חן בעיניו, כמו ניסיון לקבל הטבות באיומים על יקב או יינן, על מנת שישנו מהלך כזה או אחר.

אמנם לא היין המדובר של יקב תבור אבל לא יכולנו לוותר על הציור של האמן זוהר רוט

אולי לא דומה ולא בדרגה כזאת, אבל לאחרונה נחשף יקב תבור למתקפה של קבוצת יין בפייסבוק, שהחליטה שלא יכול להיות שיין מסוים של היקב מיועד ליצוא בלבד, ולא יכול להיות שהיקב לא מוכר אותו יין גם לחברי מועדון היקב שמאוד אוהבים אותו. כנראה שתשובת היקב לא סיפקה אותו, ואז היה איום שחברי הקבוצה יפסיקו לקנות את יינות היקב, בכיר בה התקשר למנהלת יקב תבור ושאל לפשר ההתעלמות מהדרישה של קבוצת כוח זו לבקבק עבורה כחברי מועדון את היין המדובר. הלחץ עשה את שלו, ואחד ממנהלי קבוצה מרובת חברים זאת, כתב שהוא שמח שלקבוצה יש כזה כוח חזק לחולל שינוי בתפיסת מדיניות היקבים בתוך פרק זמן כה קצר, וכי הוא שמח להיות חלק ממנהלי הקבוצה.

אחת מתופעות הלוואי של המרחב הפתוח והזמין, היא ניצולו לרעה לצורך הפעלת לחץ. זה מה שאולי קרה בפרשה של תבור. יכול להיות שמנהלת יקב תבור מיכל אקרמן, לא מרגישה מאוימת,  ועל פניו זו נראית לה דרישה לגיטימית של חובבי יין שמאוד מעריצים את היין הספציפי שהחליטה לא לשווקו בארץ.  יכול להיות שהשיח שהיה בקבוצה תרם לפרסום היקב ולהאדרת שמו, אבל מה יקרה מחר אם מיכל תקבל דרישה, שיחות טלפון ולחץ חברתי גדול להוריד מחירים באופן משמעותי, או לא למכור יינות לחברי קבוצה אחרת, או חלילה לא למכור יין לקבוצה אתנית או לאנשים משויכים פוליטית, ואולי לא למכור יין לחנויות רשת שלא רצתה לשתף פעולה עם קבוצה זו או אחרת?

מיכל אקרמן מנהלת יקב תבור – לא מרגישה מאוימת. צילום צוות היקב

מעניין האם היא תילחץ ותתקפל, תפעיל קו מילוי במיוחד, או תשנה את תוכניות היקב בעניין השיווק והמלאי. לדעתי, ברגע שלחץ עובד פעם אחת, נגמר הסיפור השבוי שבוי לעד. הסחיטה באינטרנט יכולה לצבור תאוצה בקלות, ולהגיע לכמות עצומה של אנשים. פעמים רבות, מבלי שהתוקף מודע לכדור השלג שגלגל, ולשימוש שעושים בו גורמים בעלי כוח, או מי שרוצים בכוח לשנות דפוסי התנהגות ומכירה תוך שימוש בהתמכרות שלנו לשימוש בהן. זה משהו שהוא בדיוק להפך ממשהו "חברתי", והוא אנטי חברתי ולא חוקי.

אז יכול להיות שמנהלת יקב תבור על פניו לא הרגישה או הבינה שלוחצים עליה על מנת לקבל את דרישתם הספציפית, והפעילה את קו המילוי ביקב לטובת ביקבוק היין המבוקש, ופרסמה את המבצע שעשתה לחברי קבוצת הפייסבוק: מארז שמכיל בקבוק מלכיה 15 שמחירו בשוק 190 ₪, בקבוק מלכיה 16 שאני מניח שגם מחירו 190 ₪, ובקבוק רוזה ברברה שמחירו 59 ₪, יעלה לקבוצה רק 369 ₪ כולל משלוח. במקום 439 ₪ מחיר רגיל בחנויות יין לא כולל משלוח, לא מדובר במארז שהזמינו ממנו כמות כפי שהייתה מזמינה חברה גדולה ולכן נהנית ממחיר מיוחד, אלא במארז מיוחד במכירה פרטנית למי שיגידו שהם חברי הקבוצה. אבל איך כתבה מנהלת היקב מיכל אקרמן: שתהיה לכולם שנה אזרחית טובה.

חיים טל מקבוצת יין למבינים מבהיר: אני לא מכיר שמישהו איים על יקב תבור. אחד האנשים כתב בעקבות הכתבה שלי שלא יקנו מהם, אז הוא כתב. אני דיברתי עם מיכל, והיא קיבלה את בקשתי להכין את מלכיה 16 עבור חברי מועדון. זה כל מה שהיה.

המערכת מבהירה: אין כוונה להאשים את קבוצה זו או מנהליה, אלא להציג דוגמה אחת מני רבות להתנהלות של קבוצות פייסבוק מול יקבים. טל מקל ראש באיום של "אחד האנשים"  – "אז הוא כתב", אבל זה מאפיין את שיח הרשתות החברתיות בכללותן.

צילום pixabay

הרשתות החברתיות משמשות בין השאר כמקומות מפגש וירטואליים לשיתוף תחביבים ויצירת סביבה "תומכת" לבעלי עניין משותף. מה שהיה שמור פעם למתי מעט עיתונאים בענף היין, ולסגירת מדורי היין המודפסים, תפס תאוצה בשנים האחרונות בעשרות קבוצות יין בפייסבוק. ברור שחלק הארי של האנשים רשומים ביותר מקבוצה אחת, ולעתים מדלגים מקבוצה לקבוצה. אין ספק שהשיח בקבוצות מקדם את ענף היין הישראלי, ולא מעט יקבים מפרסמים שם חינם את יינותיהם. אבל התופעה המדאיגה שקיימת לכאורה בחלק מהקבוצות, היא שבעלי קבוצות ומנהלים שלהן הפכו אותן לעסק כלכלי, והם דואגים לקדם יקבים בעלי עניין, ויקבים שמשלמים עבור כתבות או אזכורים, ומאידך הם לא מפרסמים יקבים אחרים.

זה מותר,  אבל במקרים כאלה חייבים להישמר כללי אתיקה שבלעדיהם מדובר בפרסום ממומן ללא גילוי דעת, וזו סכנה. בדיוק כמו תופעת הבלוגרים שיכולים להכפיש ולהעביר את המידע למאות ולאלפי לקוחות פוטנציאלים, ללא היסוס וללא ביקורת של עורך או של יועץ משפטי. היות שלא מדובר בעיתונאים, אין להם כללי אתיקה והם לא מחויבים לכללים של מועצת העיתונות. כמו כן, הם אינם מודעים לכך שהם חשופים לתביעות אזרחיות ופליליות, במידה שהפרסום שהם מעלים יגרום נזק או יהיה שקרי.

גם מנהלי הקבוצות חשופים לתביעות כאלה, והם לא יכולים לגלגל את האחריות על הכותב, שאף אחד לא יודע מי הוא באמת, או אם תמונת הפרופיל שלו היא אכן שלו, או אם הוא בעל עניין כזה או אחר, או אם הוא סחטן בלתי נלאה. בישראל אין עדיין חקיקה ספציפית כנגד בריונות רשת או חקיקה בנושא משפיעני רשת, כפי שקיימת באירופה או בארה"ב. למרות זאת רבים ממעשי הבריונות נכללים בקטגוריה של עברות פליליות, ועל כן ניתן להשתמש בחוקים אלו כנגד בריונות רשת.

גם זאת סחיטה. צילום pixabay

איגוד האינטרנט הישראלי פרסם המלצות בעניין סחיטה ברשת, ואומר שסחיטה לביצוע מעשים לא רצויים של הנסחט תוך איום כזה או אחר, מאוד שכיחה בישראל ובעולם, ההמלצה שלהם היא: בשום אופן לא להיכנע.  הניסיון שלהם מלמד שמי שנכנע, נתפס כקורבן נוח, ולכן הסחטנים ממשיכים לסחוט אותו. לכן יש למנוע, ככל הניתן, מהסחטן דרכי גישה לנפגע (לחסום בכל הפלטפורמות, להימנע ממענה לשיחות לא מזוהות), להפעיל יועצים משפטיים, ולהוציא צווי מניעה בבית משפט. ככל שהסירוב להיכנע לסחטנות יהיה מידי ונחרץ, כך יעבור הסחטן מהר יותר לקורבן הבא (לצערנו), וכמובן סוף סוף יש גוף שיטפל במפרי החוק. כמו כל דבר, עד שלא תהיה תביעה ראשונה או הליך משפטי או סנקציה כזו או אחרת, לא ילמדו פה. נקווה לטוב.

תגובת יקב תבור

אנחנו שמחים כי מלכיה 2016, יין הדגל של היקב, מעורר עניין רב בקרב חובבי ואנשי היין בישראל.

צילום pixabay

מספר השבוע

19.2% – שיעור הגידול במכירות בירה יין ואלכוהול ב- 2020 לפי סטורנקסט

(מבוסס על נתוני אמת מהקופות בכ-1,750 נקודות מכירה בשוק הפרטי והמאורגן, שעל בסיסן נבנית הערכת המכר לכלל שוק מוצרי הצריכה בישראל)

יינניות ויינני יקבי הנגב. צילום קרן מיראז'

2: והנגב עוד יהיה פורח

תוכנית פיתוח אזור תיירותי בנגב שמושתת גם על דרך יין ייחודית בעולם, נשמעת נכונה ומרתקת, ומגיע לאזור הזה להתפתח ולהתמקצע. אומנם הדרך רק בחיתולים, אבל הרעיון המתגבש ביוזמת קרן מיראז' הוא כאמור חיובי. כפי שהצפנו בכתבה בשבוע שעבר, הבעיות רבות, החל מסימן רשום שטומן בחובו המון בעיות ליקבים המקומיים, ועד הפיקוח והמסגרת המחייבת את בעלי היקבים – בין השאר לייצר באזור יינות רק מענבי האזור, שלא ברור לאן אלה יובילו בעצמאות שלהם. עתה מתברר שצצו עוד כמה בעיות וחלקן אף פוליטיות, שמובילות אותנו לתוך הבעיה הגדולה של מדינת ישראל והיא "השטחים הכבושים" – אומנם בזעיר אנפין אבל מזוקק לחלוטין.

משיקים את סדרת דרום של יתיר: ערן גולדווסר (משמאל), יעקב בן דור – "אנחנו נוביל את היקבים בנגב", רן אסא. צילום גלית סער

יקב יתיר, איפה אתה ממוקם באמת? נגב? דרום הר חברון? בחיפוש בגוגל מקבלים מגוון תשובות. יקב יתיר נחשב לפנינה של יקבי כרמל, ותמיד ניסו על ידי מערכת יחסי ציבור משומנת מאוד להסתיר את היותו נושק להר חברון. יעקב בן דור, מנהל היקב, מקפיד לומר שהכרמים של היקב נמצאים במדבר (הר עמשא נמצא תחת הקטגוריה של מועצה אזורית תמר. לעומת זאת, הר יתיר המשופע בכרמי היקב נמצא תחת מועצה אזורית הר חברון). השאלה היא האם מבחינת סימן רשום תהיה כאן בעיה משפטית שיש לתת את הדעת אליה (בהנחה שהכרמים בנגב והיקב לא, או בהנחה שהיקב בנגב והכרמים לא), מה שמוביל אותנו ליקב הכי גדול והכי חשוב במדבר  – הלוא הוא יקב מדבר של יצחק וולף. הסלוגן "להתפעל מהירוק הזה באמצע המִּדְבָּר המוחלט הזה", שרשום על שמו כTM – (סימן מסחר), הוא המשפט הכי חזק אחרי המשפט של עלי מוהר בשיר השיירה  "והנגב עוד יהיה פורח" (כפרפרזה לאני מאמין של דוד בן גוריון על אזור הנגב).

הכרמים של יקב מדבר נטועים ברמת הנגב באזור מצפה רמון בערוץ נחל צין בגובה 800 מ' מעל לפני הים. צילום מדף הפייסבוק
הכרמים של יקב מדבר נטועים ברמת הנגב באזור מצפה רמון בערוץ נחל צין בגובה 800 מ' מעל לפני הים. צילום מדף הפייסבוק

אז נשאלת השאלה מדוע יקב מדבר בחוץ? יצחק וולף הבעלים אף תמה על המהלך, ומסר בתגובה "איש לא פנה אלינו בעניין. אני עצמי גיליתי את העניין לאחר הפרסום. מעניין למה לא פנו אלינו. לגופו של דבר נראה לי ממעט שיחות שעשיתי, שהרעיון הוא איחוד כוחות שיווקי-תיירותי, ולאו דווקא הגדרות אחרות. אני גם לא בטוח שהיין הוא מרכז העניין. אומרים שלינות וטיולים".

לאחר קריאת תגובתו של וולף, לא ברור לי איך מתנהלים העניינים בסלט של קרן מיראז' ויועציה המצוידים במפות אלה ואחרות. מי שלא צריך להיות בפנים על פי המפה נמצא בפנים, מי שמנסה להצטרף – כמו יקב דרימיה הקרוב ליקב יתיר, ובמונחי מרחקים באזורים אלה אפילו שכן, מקבל תשובה שלילית, ומי שפר אקסלנס חייב להיות בפנים אפילו לא יודע שמתוכנן מהלך כזה.

קרן מיראז' התבקשה להגיב על הכתבה של שבוע שעבר, ואף קיבלה מספר שאלות ובחרה לצטט את האני מאמין שלה וזה בסדר. אבל להתחיל מהלך כל כך מורכב עם מידע חלקי המשוחרר לציבור, או לא לערב מועצות אזוריות ולא ליידע על מהלכים שישפיעו על האזור כולו ובעיקר על יקבים שרובם צעירים וללא יכולת כלכלית גבוהה, זה כמו שאמר יורם ארבל "ככה לא בונים חומה" – אלא אם מדובר בחומת הפרדה. במקרה הזה נדרשים אמון ציבורי, פתיחות וגילוי נאות לענף יין שמתפתח ומהווה גאווה.

המרחק האווירי בין היקבים דרימיה ליתיר. מי שלא חי בנגב לא יודע שבמרחקים שם זו שכנות קרובה

אנחנו רק שואלים :מדוע יקב יתיר נמצא בקונסטלציה המשפחתית הזו? תשובת הקרן: "יקב יתיר עצמו נמצא בנגב, ולכן הוא במועדון יקבי הנגב. ההסתכלות היא מיקומו הפיזי של היקב ולא על מיקומם של הכרמים השונים, בדומה לפעילות של יקבים גדולים נוספים אחרים (בוודאי לא יענה על דרישות מושג אפלסיון, אם יפעלו להגיע לכך). לגבי יקב דרימיה הוא אינו נמצא בנגב, אלא בהר חברון ומרוחק 14 ק״מ בקו אווירי מיקב יתיר (ראו מפה)".

מדוע יקב מדבר ממודר? תשובת הקרן: "יקב מדבר כלל אינו ממודר והצטרף למועדון, אנו בקשר עם המנכ"ל גיא וולף". אני מזכיר שתגובת איציק וולף בעלי יקב מדבר, היא: "איש לא פנה אלינו בעניין. אני עצמי גיליתי את העניין לאחר הפרסום. מעניין למה לא פנו אלינו. לגופו של דבר נראה לי ממעט שיחות שעשיתי, שהרעיון הוא איחוד כוחות שיווקי-תיירותי, ולאו דווקא הגדרות אחרות. אני גם לא בטוח שהיין הוא מרכז העניין. אומרים שלינות וטיולים".

מדוע מועצות אזוריות לא מעודכנות במהלך? תשובת הקרן: "אנחנו בקשר מול כל המועצות המקומיות שבשטחן יש יקבים. הן חלק בלתי נפרד מהתהליך, וביניהן רמת נגב, מצפה רמון, ערד ועוד". תגובת מועצה אזורית שער הנגב: "מועצה אזורית שער הנגב אינה חלק מההתאגדות מדוברת. אין לנו קשר לנושא, ואנחנו לא מכירים אותו".

צילום מאתר קרן מיראז'

תגובת קרן מיראז'

הקרן היא קרן פילנטרופית מכובדת, הפועלת בישראל מאז 1998, ועוסקת במגוון של תחומים חברתיים שמטרתם לחזק את החברה הישראלית על כל גווניה. הקרן השקיעה במהלך 20 שנות פעילותה בישראל מעל 200 מיליון שקלים, ובכל שנה משקיעה כ-10 מיליון שקלים בפיתוח הנגב ובפרויקטים חברתיים נוספים. מאז תחילת פעילותה זיהתה  הקרן כי הנגב עתיד להיות אחד ממחוללי הצמיחה החשובים של מדינת ישראל, ובמסגרת זו תומכת ומובילה ביוזמות חברתיות וכלכליות רבות, ביניהן הקמת המרכז הרפואי דימונה, מרכז השיקום בשדרות, קידום תעסוקה ועוד".

יאיר גלר בחדר היין. צילום פוטו דורית

3: יאיר גלר מתארח: אני לא "מבין" ביין

יאיר גלר הוא פרסומאי ויועץ שיווק כל חייו המקצועיים. לשעבר יו״ר קבוצת הפרסום פובליסיס הבינלאומית בישראל, ויו"ר אגוד חברות הפרסום. סבא לחמישה נכדות ונכדים, אספן מכוניות, חובב יין, אוהב וויסקי

לאחר 50 שנות שתיית יין, ביקור במאות יקבים בארץ ובעולם, הרצאות ודיוני טעימות יין, עם מומחים, מפיקי יין ואחרים, הגעתי למסקנה הזו שבכותרת. כן גיליתי שהצלחתי לפתח טעם מועדף ביין, והיכרות לא רעה עם טעמים צפויים מזנים ויקבים שונים. די נעים לדעת שאם תבחר יין שעשוי מענב מסוים ומיקב ספציפי, תפגוש טעם שאתה מכיר ומצפה לו. לטעמי, זו הבנת יין.

בלק טוליפ עם רועי יצחקי מנכ"ל היקב ודוד בר אילן היינן. צילום דוד סילברמן dpsimages
בלק טוליפ עם רועי יצחקי מנכ"ל היקב ודוד בר אילן היינן. צילום דוד סילברמן dpsimages

אני מעדיף כבר שנים רבות יין ישראלי. אני חושב שצריכת יין מקומי היא חלק מהמקומיות שלי כאזרח וכטועם ושותה יין. היא גם מאפשרת לי היכרות עם יקבים, הבנת היין שלהם, ויכולת לפתח היכרות עם הטעם. אין סיכוי שאצליח לפתח היכרות כזו עם יקבים צרפתיים ואיטלקיים, גם בשל כמותם האדירה וגם בשל הריחוק שפוגע באינטימיות עם היקבים.

ישראל משופעת ביקבים, קטנים ואף כמה גדולים, אך פריצות הדרך לטעמי נמצאות ביקבי הבוטיק שבעליהם "נותנים את הנשמה" כדי להשביח את המוצר שהם מפיקים. אני חש לעיתים שהשילוב בין "סיפור" היקב וטעם היין, נותן לי היכרות עם מידה של מעורבות, המקרבים אותי ליין שלהם. כשאני רוכש ושותה יין עם סיפור, כמו מיקב טוליפ או יקב כישור, והיין טעים לי, אני מרגיש מיצוי הרגשות.

צוות הניהול של יקב כישור – יין עם סיפור. צילום דוד סילברמן dpsimages

לפני הרבה עשרות שנים השתתפתי בקורס יין, מהראשונים שהיו, בהדרכתו של ברי ססלוב. אחרי דיונים לבחינת העפיצות, הטאנינים, הצבע ומה לא, הבנתי כי הפרמטר הקובע הוא ה"טעים לי". אך בכדי שיהיה לך טעים, חשוב לדעת לאיזה עולמות טעם לצפות מזנים שונים של יין, בארץ ובחו"ל. לכן, אני ממליץ לכל שותה יין, לבנות את קבוצת "הטעימים לו" תוך ניסוי והיכרות עם זני ענבים שונים ומגוונים. לחברים אני אומר: גם אם קברנה סוביניון קלאסי כבד ועשיר הוא הטעם שלך באדום, מותר לנסות גם יין מענבים אחרים, אולי קלים יותר.

ולמה בחרתי להרבות ביין לבן? כי ברוב חודשי השנה בישראל חם ולח, והיין הלבן קר ויותר קל וטעים לי! אני רואה שותי יין המקררים יינות אדומים עד היפוטרמיה, בכדי להצליח לשתות אותם בקיץ הישראלי. חבל על היין, בחרו לכם יין לבן הטעים לכם ותיהנו.

אשליות נוסח 2019: נתראה ב-2020. ואז הגיעה הקורונה…

4: כל הביצים בסל אחד? לא עוד 

זו השנה השנייה שתערוכת ProWein לא תתקיים. התערוכה המיועדת לאנשי מקצוע הינה הכי גדולה באירופה, ומתקיימת בדיסלדורף גרמניה. לתערוכה האחרונה ב 2019 הגיעו כ- 61,000 מבקרים מענף היין (סוחרים, בעלי מסעדות, בעלי חנויות ועוד). 142 מדינות השתתפו בתערוכה, אלפי יקבים הציגו וניסו למכור את היינות שלהם.

גם השנה התערוכה התבטלה בגלל הקורונה, והשפעות ביטול כפול זה של התערוכה מתחילות לחלחל ליקבים ששמו את כל הביצים של השיווק שלהם בסל אחד. מתחת לשטח מזהים מלחמת סחר בינלאומית, שמושפעת באופן ישיר ממדיניות הבריאות של כל מדינה ומדינה, סגירת מלונות, מסעדות, ושיבוש עולמי בכל הקשור להפצת היין. העדר תיירים זרים הביא לירידה חדה בצריכת היין במדינות שהיו רגילות ל- 60 מיליון תיירים בשנה, כדוגמת צרפת או איטליה ואחרות.

החלוקה די דומה למה שקרה בישראל: יקבים קטנים הושפעו יותר מסגירת מסעדות וחנויות יין איכותיות, ואילו הגדולים הושפעו במיוחד באי היכולת לייצא ולשווק את היינות שלהם למדינות שצורכות הרבה יין ברשתות השיווק, בעיקר בגלל סגרים, ביטול טיסות מסחריות ותנועה של רכבות. בתגובה למצב שנוצר הגבירו הקמעונאים מכירות אונליין של יין, ומאות חנויות מקוונות נפתחו באירופה, משתמשים בעריכת טעימות אונליין ושירותי משלוחים. כל השינוי הדיגיטלי פתח ערוץ חדש, שללא ספק ימשיך לשגשג גם אחרי עידן הקורונה, אבל במקביל כמעט 60% מהעסקים שמתעסקים ביין דיווחו על הפסדים כלכליים עקב הקורונה, מתוכם 70% מהיקבים הקטנים – אלה שהיו תלויים בעיקר בתיירות יין ובגסטרונומיה (והם אלה שביקשו תמיכה ממשלתית). הנפגעים העיקריים היו יצרני היין באזור הים התיכון, מאחר שאין להם גישה נוחה לצרכנים במרכז וצפון אירופה עקב הרגולציה של סחר מקוון פנים-אירופי ביין.

עוד טרם עידן הקורונה הושפעו צרפת וספרד ממכסי יבוא נוספים שארצות הברית הטילה באוקטובר 2019. איטליה יצאה בשן ועין בשוק האמריקאי, והפסד הייצוא שלה היה קטן יותר בגלל הפטור שהיא קיבלה – זה ברור נוכח הכוח של יוצאי איטליה בעסקים ובפוליטיקה בארה"ב. השוק הסיני וההונג קונגי קטן יחסית, כי עדיין צריכת היין הפרטית נמוכה יחסית.  אוסטרליה היא הנפגעת העיקרית בשוק הסיני. ההשקעה שם על פרסום בשנים האחרונות הייתה מסיבית, ואין לדעת מה צופן העתיד עם כמויות היין שמסתובבות עכשיו בשוק במחירי רצפה, ואין כמו הסינים לנצל זאת.

המצב כרגע תחת שליטה, אבל מחכים ליום שאחרי, וההשפעה השלילית הצפויה על המצב הכלכלי העולמי היא ללא ספק האתגר החשוב ביותר העומד בפני תעשיית היין. אם לפני הקורונה דיברו רבים בשנים האחרונות על האיום של שינויי אקלים על הענף, אז את אף אחד זה לא מעניין כיום. האפטר שוק של המגיפה מלחיץ את כולם, וכרגע מה שעושים זה הפחתת עלויות. 80% מהעסקים שנפגעו מהמשבר נאלצים להפחית את הוצאותיהם ועלויותיהם כדי לשרוד כלכלית. מחצית מהעסקים דחו חידושים והשקעות מתוכננים. ארבעה מתוך עשרה יקבים השתמשו בתוכניות סיוע ציבורי, כדי להצליח להמשיך לשלם לעובדים. יקב אחד מכל חמישה נאלץ לפטר עובדים.

הנתון הכי מעניין הוא שעשרות יקבים החלו לזקק עודפי יין לאלכוהול על מנת להסיר כמויות עודפות – על פי הנתונים של האיחוד האירופי זוקקו כ- 10 מיליון הקטוליטרים (יחידת נפח השווה ל- 100 ליטרים) של יין. אבל מה שבטוח הוא שיש לממשלות תוכניות ליום שאחרי, יש תוכניות מגרה שיתמכו בענף היין שלא יהיה הפקר. תקציבים יועברו והענף יתאושש לאט אבל יתאושש. הוא תלוי קודם כל בפתיחת השמיים לתיירים, לחזרה של בתי המלון ואתרי הנופש. הצרכנים יהיו יותר רגישים בתקופה כזאת למחירי היין,  ומה שבטוח זה שתפיסות עסקיות חדשניות וחדשות יצוצו ויגובשו, על מנת לא לשים את כל הביצים בסל אחד.

בין המבצעים מוצאים מותגים נחשבים. זה אומר הרבה על כוח הקנייה של שופרסל. מה זה אומר על היקבים?

5: בישראל מאבדים את העשתונות

על פי נתונים של סטורנקסט, ב- 2020 חלה בישראל עליה משמעותית של 19.2% בתצרוכת בירה יין ואלכוהול. בתחום היין מדובר בעיקר ביינות שמחירם 25 עד 35 שקלים (יינות מדף בסופר). על פי מידע מחנויות היין, כל נושא המבעבעים קרס השנה (אין מסיבות, אין השקות). רשת שופרסל – המובילה בין הרשתות במכירות יין בחנויות פיזיות ובאונליין (שאפו לשלומי כהנא, קניין היינן הראשי של שופרסל) יצאה במבצעים כמעט חסרי תקדים, ומכריחה את הרשתות האחרות להוריד מחירים גם כן. חייבים לשאול את השאלה האחת הרלוונטית בהקשר זה:  באיזה מחיר מוכרים היקבים את היינות שלהם לרשתות. הרי ברור שהרשתות הן לא פילנטרופיות. אותן לא מעניינים היקבים, אלא למכור למכור ולמכור. אפילו אם הרווח לבקבוק יהיה שקלים בודדים, מדובר בכמה מיליוני שקלים בסיכום מבצע כזה או אחר.

אולי חסדי שמיים יעזרו כאן (צולם טרום קורונה). צילום פאפא רצי

יקבים נכנסים למבצע בין אם בחוכמה ובין אם בחוסר הבנה מוחלט של השוק. הם מספרים לעצמם שהם חייבים להיות על המדפים, שהם חייבים לפנות מקום במחסנים לבציר 2020, ובטח לחשוב על בציר 2021 שעדיין לא יודעים אם יהיה גדול או קטן. מבחינתם, הצפה של השוק ביינות סופר גורמת לירידה במכירות האונליין של החנויות ושל היקבים הקטנים שנערכו לכך. זו אחת הדרכים של הגדולים לפגוע בדרך המכירה החדשה. אין ולו אחד מהיקבים הגדולים שפיתח במהלך שנת הקורונה הראשונה מכירת אונליין רצינית. עדיין לא ירד האסימון שגם בסוף המשבר מכירות האונליין יככבו, וימשיכו להוביל ולהשתלט על ענף המזון וענף היין – ראו את פעילות מכירות מקוונות של רשתות השיווק שרק הולכות וגדלות.

עלים נגועים בליפרול 3
עלים נגועים בוירוס ליפרול 3. האם גם וירוס שמיטה 22 יפגע ביקבים? צילום רמי בר-מאור

בהצפת השוק ביינות שרובם כן יכולים להתיישן ואף להשתפר במהלך שלוש-ארבע שנים, לא לוקחים בחשבון את שנת 2022 שתפיל על היקבים את וירוס השמיטה. מאחר ואין צפי לכמויות של בציר 2021, טוב יעשו היקבים אם ישמרו מספיק יין לשמיטה. כאן יכול להתחבא הכסף הגדול. אם לא יהיה מספיק יין לשנת השמיטה בגלל הורדת מחירים והצפה של השוק במחירי הפסד ליקבים, היבוא יעשה את שלו והיינות הכשרים מתוצרת חוץ ינגסו נתח מאוד גדול בשנת השמיטה. כבר עכשיו פועלת חברת צור להגדיל את המלאי הכשר שלה לטובת שנת השמיטה שלא חלה על יינות תוצרת חוץ. השוק היהודי האמריקאי שלהם באופן מוחלט, ואט אט גם השוק היהודי הצרפתי נכבש., אצלנו יקב רמת הגולן פיטר לא מזמן את המשווקת שלו בארצות הברית, בלי להבין שדווקא בזמנים קשים צריך איש מטעם שישמור על האינטרסים, וזו רק דוגמה אחת לחוסר ההבנה של שוק היין אחרי הקורונה.

טימי פביס סומלייה יין בעיר משכית. צילום פאפא רצי

6: התמונה הראשית שלנו: הכירו את טימי פביס – תואר שני בייננות מהפקולטה לחקלאות וסומלייה

רני רוגל מדווח: את טימי פביס, בת 27, פגשתי בחנות יין בעיר ברחוב משכית שבאזור תעשייה הרצליה, צמוד למסעדת 'אינדירה' ההודית הוותיקה. כאן טימי עובדת מזה כחודשיים כסומלייה (לא סומליירית, היא מבקשת). זה לא עניין של מה בכך שחנות יין מעסיקה סומלייה להסבר על יינות והטעמתם ללקוחות, על אחת כמה וכמה כשביין בעיר משכית יש שני סומלייה – גם לוק שהגיע מבלגיה, וממבט חטוף בו בעבודה עם לקוחות, רואים שהוא מקצוען בעל ידע וניסיון.

יין בעיר משכית. צילום אלון בן דוד

אלון בן דוד הבעלים בא מתחום חיי הלילה, עם ברים ואולמות אירועים. לפני שבע שנים הוא פתח את חנות יין בעיר ברחוב שנקר הסמוך באזור התעשייה הרצליה. החנות צברה תאוצה, ובתקופת הקורונה, שאלון בן דוד מעיד כי עלתה בה צריכת היין של אנשים פרטיים – בין השאר עקב העובדה שאין דיוטי פרי, ומסעדות וברים סגורים, אלון החליט לספק חוויה אחרת ללקוחות. "הקהל הישראלי יודע מה הוא שותה. מגיעים אלינו חובבי יין מהרצליה והסביבה, שיש להם מרתפי יין כמו החנות. לכן החלטנו לפתוח את החנות החדשה כמתמחה ביין, וגייסנו את טימי ולוק כשני סומלייה. יש לנו צוות איכותי שיודע ואוהב מה שעושה, כדי  לספק חוויה יותר טובה מכל המתחרים. בין השאר, כשנחזור לשגרה אחרי הקורונה אנחנו מתכננים לקיים כל שבוע סדנת יין עם יינן של יקב אחר".

וחזרה אל טימי, צפון תל אביבית שגדלה בנאות אפקה, למדה בתיכון ליידי דייויס, ולאחר שירות צבאי כמאבחנת מחקר בבית הספר לשריון בשיזפון, למדה בפקולטה לחקלאות ברחובות. היא בוגרת תואר ראשון במדעי הצמח ותואר שני בכורמות וייננות,  וגם בוגרת WSET שלבים 2 ו- 3.

משלוחים בעידן הקורונה. אורח חיים שצפוי להימשך גם אחרי. צילום מדף הפייסבוק

טימי רוצה לעבוד בעולם ייצור היין, אליו נחשפה כבר בלימודי התואר הראשון, אבל היא הבינה שעליה לעבוד קשה על פיתוח החושים וטעימת יינות מכל העולם ומכל רמות המחירים. לכן החליטה שלפחות שנתיים היא תעבוד ביקבים בעולם, וגם בארץ כסומלייה – להטעים ולהמליץ על יינות, להכיר העדפות ולצבור מידע.

בין הסגרים היא התחילה לעבוד כסומלייה במסעדת פופ אנד פופ של השף שחף שבתאי, וברגע שהמסעדות ייפתחו מחדש היא תשמח לשלב בין עבודה בחנות להתאמת יין למזון במסעדה – "נהדר בעיניי איך יין משפיע על ארוחה", אומרת טימי, שגם פתחה עמוד אינסטגרם בשם timmisomm, בו היא מציגה יינות אותם היא טועמת ויקבים בהם מבקרת.

את הטעם שלה ביינות היא מגדירה כשונה מהטעם הישראלי, מה שמעורר מיד שאלה על אפיון הטעם הישראלי. ובכן, "רוב הישראלים אוהבים עדיין יינות בומבסטיים וכבדים, כמו קברנה סוביניון עם גוף כבד. ריבה עם אלכוהול", היא אומרת בצער. "בלבנים הולכים לכיוון שרדונה כבד עם עץ, או סוביניון בלאן 'חמוצים'".

גבי סדן כרם שבו. צילום עמרי יצחק
גבי סדן כרם שבו – הולך נגד הזרם. צילום עמרי יצחק

טימי עצמה אוהבת סירה, גרנאש וקריניאן – "זנים ים תיכוניים שמתאימים כאן, ויש בארץ יקבים שעושים איתם עבודה נפלאה. אלה יינות חורף וקיץ, ששותים בקלילות ומותאמים יופי לאוכל לסוגיו השונים". בלבנים היא אוהבת מאותו אזור ויונייה, אך גם מרסו – חלבי וכבד יותר. גם אוהבת מה שהניו זילנדים עושים עם סוביניון בלאן בטעמי פירות טרופיים, וגם שנין בלאן, בין השאר.

לטימי פביס יש גם דעה על ייננים ישראליים: אסף פז עושה עבודה מצוינת עם קברנה פרנק, ריזלינג ופינו נואר. גבי סדן מכרם שבו: "חושבת שהוא הטוב ביותר בארץ; הולך נגד הזרם". יאיר ואסף מרגלית – קצת יקרים אבל מדהימים". ערן פיק: " יש לו צד ישראלי, ועדיין הרי יהודה הינו בלנד בורדולזי שאפשר לשתות גם את 2019 עכשיו, וגם את 2018 ו- 2017 . יש בו משהו רך, אדום וטרי. ובמיסטי הילס ערן פיק עושה עבודה מצוינת". צעירה צעירה, אבל ללא ספק יש לה דעות משלה. מעקוב אחריה ומאחלים לה הצלחה.

סדרת בטא. צילום יקב ברקן

7: יונתן לבני מבקר – סדרת בטא של יקב ברקן

בטא היא האות השנייה באלפבית היווני והיא מסמלת בדרך כלל משהו ניסיוני. סדרות בטא באלקטרוניקה הן תמיד סדרות ניסיוניות, ולכן קצת מוזר שיקב קורא ליינות המיועדים בעיקר למסעדות "בטא". לאחרונה השתתפתי באירוע זום, הטרנד החדש לטעימת יינות,  בו הטעים היינן הראשי של יקב ברקן-סגל, שלושה יינות מסדרת בטא של היקב. את סדרת בטא לא ניתן לרכוש בדרך כלל בחנויות יין, והיא מיועדת בעיקר למסעדות. בשל תקופת הקורונה בה המסעדות סגורות כידוע לכולנו, מנסה היקב לעניין ביינות את הקהל הרחב. ניתן לרכוש את יינות בטא גם באינטרנט דרך אתר  blend.co.il , ובמרכז המבקרים של ברקן אם אתם גרים פחות מקילומטר ממנו, בימים אלה של סגר.

עידו לוינסון היינן הראשי של יקב ברקן סגל והאבא של הבטא. צילום אורי כהן

ריזלינג בטא 2018 – אני חסיד של יינות ריזלינג גרמנים, אוסטרים, ושל אלזס בצרפת. המינרליות שלהם והטעמים הקסומים של ענב הריזלינג עושים לי טוב. לא מעט ניסיונות עושים בארץ לייצר את הזן שהוא כל כך אופייני לאזור המוזל בגרמניה, ובכלל לאזורים קרים של צפון אירופה. הריזלינג אוהב קור, ובוודאי אינני מחדש דבר כשאני אומר, שבישראל אנחנו לא בדיוק באזור קר. אם לא נזהרים, הריזלינג עלול להיות מתוק מדי עם סוכר שיורי מוגזם. מה שמייחד לטעמי ריזלינג טוב, הוא הטעם הפטרולי של היין.  בארץ כמעט בלתי אפשרי למצוא ריזלינג פטרולי. אני שמח לבשר שמצאתי את הריזלינג הטוב ביותר ששתיתי בישראל. הענבים לריזלינג בטא מגיעים מכרם בבר גיורא, שם הם גדלים על אדמת גיר וטרה רוסה גירי בכרם שניטע ב- 2017. "ריזלינג ירושלמי" מכנה אותו לוינסון. לטעמי הוא ממש לא ירושלמי, אלא ריזלינג אירופאי כמו שאני אוהב. פטרולי, כבר אמרתי, לא מתוק למרות שעל הבקבוק הוא מופיע כיין חצי יבש. טעמי אדמה וחמיצות טובה עם סיומת נהדרת. הגשתי אותו לחברים בטעימה עיוורת. איש לא ניחש שהוא ישראלי. כולם היו בטוחים שאני מגיש ריזלינג אירופאי. מחירו80  ₪ – ממשVFM  (תמורה לכסף – תל"כ). עבור מקבילו האירופאי תשלמו לפחות 120 ₪, וכאמור הבטא לא נופל ממקבילים אירופאים.

צילום איל גוטמן

בטא מראווי 2018 – הניסיונות לשחזר את הענבים והיינות שאפיינו את ארצנו לפני אלפי שנים, אינם פוסקים. ד"ר שיבי דרורי, הינן הראשי של יקב גבעות ומרצה באוניברסיטת אריאל, מקדיש ימים כלילות לחקר זה. המראווי הוא זן ענבי מאכל שקיים בארץ כנראה אלפי שנים, כמו זנים אחרים של ענבי מאכל שתמיד גדלו כאן. עכשיו ביקב ברקן מייצרים את המראוי, לאחר שלוינסון חידש את יצורו כשהיה היינן של יקב רקנאטי. לפני שרקנאטי נטעו כרם מראווי בצפון, הם קנו את הענבים ממגדלים פלסטינאים שאת שמם ומיקומם סירבו לגלות. הפעם הענבים מגיעים, כמו הריזלינג, מכרם היקב בבר גיורא. היין שהה כחצי שנה בחביות עץ אלון על שמריו, תוך ערבוב המשקעים מעת לעת. הטעמים לימוניים, משהו בין שרדונה לשנין בלאן – שני זנים אהובים ופופולריים. אני חושב שאכן חשוב לנסות ולפתח זנים מקומיים ולהביא בשורה ייננית ישראלית לעולם, אך עם כל הכבוד, המראווי לא עושה את זה מבחינתי. מחירו 80 ₪. בהתחשב בהרגשתי הסובייקטיבית, לא VFM.

בטא ארגמן 2018 – את יין הארגמן הראשון שתיתי ,למיטב זכרוני, ב- 2014 בסדרת רכסים מכרם דובב  שבהר גודרים במרום הגליל. היין יוצר בזמנו על ידי אבי פלדשטיין, כשהיה היינן של יקב סגל. כבר אז חשבתי שיש לזן הישראלי המוזנח הזה עתיד. אם יידעו לטפחו. הארגמן הוא הכלאה שנעשתה במכון וולקני מתוך כוונה להעניק ליינות המקומיים צבע סגול עשיר, טעם והרבה מיץ. במשך הזמן הסתבר כי בגידול נכון התוצאות יכולות להיות נהדרות. הענבים ליין מגיעים ממסילת ציון ליד שער הגיא בהרי יהודה. היין שהה שנה בחביות קטנות ובחביות של 500 ליטר, כך שהעץ לא  השפיע על התוצאה הסופית. האלכוהול ברמה של כ-13, לא גבוה, וכך גם הוא מרגיש בפה. אם תמתינו מעט, הוא ייפתח בכוס. יש בו טעמים של שזיף סגול, והוא עשבוני מאוד. טאנינים רכים מאפשרים לו להיות שתי. עידו לוינסון מדבר, ובצדק, על Drinkability . יש בו משהו מטעמי יינות בורגונדי, והוא יתאים ביותר עם פסטות ועוף. אני מציע לצננו מעט לפני השתייה, וכך יהיה כיף לשתותו. שאפו נוסף ליינן. מחירו 89 ₪. VFM בהחלט.

אילנית צמח הדינמו והמנוע שמאחורי הקורס. צילום פרטי

8: בפברואר: קורס לניהול יקב רווחי – כי מה כולם בעצם רוצים?

אילנית צמח שמתמחה בפיתוח עסקי-שיווקי ליקבים ותיירות חקלאית‏, פיתחה והעבירה לא מעט קורסים בנושאים שונים לבקשתם של משרדים ממשלתיים או גופים אקדמיים.

את הקורס המיוחד שיעסוק לניהול יקב רווחי וייפתח ב- 7.2.2021 במושב טל שחר, ובו יהיו בסך הכל תשעה מפגשים, כשהאחרון יהיה סיור יקבים, בנתה אילנית על בסיס מה שבעלי יקבי בוטיק אמרו שחסר להם. "הקשבתי, למדתי ובחנתי, ועכשיו אני והמרצים שאיתי מוכנים להביא לכם את כל מה שלמדנו וצברנו כדי שאתם תוכלו ליהנות מקורס שתפור עבורכם בעלי היקבים, מהכרם ועד למדף, במטרה להגיע לניהול יקב רווחי", היא אומרת.

הקורס יקנה למשתתפים נקודת מבט ישירה על האופן בו עליהם לממש את הנכס שלהם – היקב, ויועבר על ידי שורת מרצים מרשימים:  אילנית צמח – מפתחת הקורס, ב-25 השנים האחרונות עוסקת בפיתוח עסקי, תקשורת ושיווק, בדגש על פיתוח מתחמים ויוזמות עסקיות תיירותיות וליווי יזמים ובעלי עסקים במרחב העירוני והכפרי. התחום בו הפכה למומחית הוא הקמה, סטטוטוריה, הסדרה, ניהול יקבים ותיירות יין.

ליקב רמת הגולן נפל האסימון: הם גייסו את דורית בן סימון
דורית בן סימון. מומחית בינלאומית לשיווק יין. צילום ישראל פרקר

דורית בן סימון – מומחית בינלאומית לשיווק יין, יקב כרמל, ויקב רמת הגולן; אלעד כץ – בעלים יקב עגור בהווה ומנכ"ל יקב קסטל בעבר; ענת רון – יועצת עסקית המתמחה באסטרטגיה, שיווק ומומחית תוכן; ליאת זאבי טובה – מלווה שיווקית ופיתוח מוצרים שעבדה שנים רבות בחברות כשטראוס, ג'נרל מילס ישראל, חורי הפצה ואחרות. .

בין הנושאים שיילמדו: ניהול זמן השווה הרבה כסף; קביעת קהלי יעד והגעה אליהם; איך להשתתף במכרזים כמו גדולים ולנצח; כלכלת החוויות בעידן הקורונה; מכירות יין ללקוחות עסקיים – דגשים ופרקטיקה; ניהול יבואנים ומפיצים – המפתח להצלחה; סקירה ופילוח שווקים בעולם היין; תג מחיר לסטטוטוריה;  ניו מדיה והעולם החדש בשירות היקבים; אנקדוטות בניהול יקבים – מבט ניהולי-כלכלי.

לפרטים והרשמה היכנסו ללינק

 ודאי תרצו לקרוא גם את זה

צילום בקבוקי הטעימה יגאל ברנע

יינות בציר 2009 מספרד צרפת איטליה וישראל – נהנים בלבד

טעימת היינות ה-159 של מועדון יולו התקיימה בערב בו למעט בקבוק שמפניה משנת 2007 כל השאר היו יינות ממגוון אזורים ויקבים, כולם מבציר 2009. נציגים מצרפת, ספרד, איטליה וישראל במצעד יינות איכותיים ומרגשים. קראו את דיווחו של יגאל ברנע

 

 

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

תגובה אחת

  1. אני נגד להחרים יקב או חנות בגלל שהם לא מעוניינים לתת לקבוצה כל שהיא הנחה או משהו כזה…
    לדעתי זה התנהגות בריונית…
    גם לדוגמה שהופעלה על יקב תבור אם האיום לא לקנות מהייקב..
    וגם לדוגמה לאיים על ייקב או יינן כמו שכתבת פה שלא לפרסם אותו ברשת ולא להמליץ עליו וכו' זה גועל נפש…

    מה שנעשה עם ייקב תבור זה צריך להדליק נורה אצל כל הייקבים בארץ.. שלא ניתן יד לסחטנות או בריונות מאף אחד…
    מי שרוצה שיקנה .. לא חסר ייקבים בארץ…

    ואם כבר הם משתפים פעולה עם ייקב כל שהוא
    ששני הצדדים יפרסמו את השיתוף הנ"ל כי יש פה
    פירסומת עם טובת הנאה של שני הצדדים
    מה שהלקוחות לא יודעים על הפירסום/וההמלצה של האתר או קבוצה כל שהיא… והם לא יודעים על האינטרס של שניהם

כתבו תגובה