השבוע בענף היין 270: יצוא יין לארה"ב – דמוקרטים או רפובליקנים? ומה אפשר ללמוד מהסייל של דרך היין

השבוע במדור: האם ממשל ביידן ישפיע על יצוא יין לארה"ב, סייל בדרך היין ומשמעותו, הכירו יינות רוזה 2020, יין ישראלי בפולין, יונתן לבני מבקר - יקב שאטו רמו, והאם קברנה סוביניון ירדן גליל 1983 עמד במבחן הזמן. קריאה מהנה

בתמונה כרם מרסלן של יקב ברבדו בחורף. השנה יבצור היקב כ-90 טון ענבי קברנה סוביניון, מרלו, שיראז, קברנה פרנק, פטי ורדו, מרסלן, מלבק, שרדונה, וסוביניון בלאן. קראו בהמשך על מנגנון הגפן בחורף
צילום pixabay

מספר השבוע

40%

הגידול בקניות יין ואלכוהול בישראל בשנת הקורונה 2020

לפי חדשות 13, 28.1.21

ועל זה נאמר: כל מספר זוכה…

ג'ו ביידן הנשיא ה-47 של ארצות הברית. photo by Jay Godwin. goodfreephotos.com

1: שינויים בהרגלי הצריחה (החברים של נטאשה)

החברים הישראלים של הנשיא האמריקאי היוצא דונלד טרמפ, מבכים את לכתו משום שהשנים בהן היה נשיא עשו טוב ליצוא היין הישראלי לארצות הברית, במיוחד לתעשיית היין מיהודה ושומרון. מנכ"ל יקב פסגות, יעקב ברג, הרוויח ביושר פרסום עולמי במלחמתו הדון קישוטית נגד גופים שביקשו להחרים את יינותיו בארה"ב, והרוח הגבית שקיבל מהממשל האמריקאי היוצא תרמה רבות לכך. גם מבחינה פוליטית השטחים ביהודה ושומרון וחבל בנימין היו שקטים ורגועים, ובסך הכול הטרור ההדדי בין יהודים לפלסטינאים – זה שורף כרמים והאחר כורת עצי זית, היו רק בשוליים.

ניסיתי לבדוק האם עלייתו של הנשיא הדמוקרטי ביידן-האריס, שימשיך את דרכו של אובמה, תשפיע על הכלכלה הישראלית. אורן נהרי עורך החדשות של וואלה, כתב לי: "מדיניות חוץ תהיה נמוכה מאוד מאוד בסדר העדיפויות שלו. יש לו קורונה על הראש ומשבר כלכלי אדיר". מואב ורדי, עורך חדשות החוץ של כאן 11, כתב לי כי לדעתו לא יהיה שום שינוי.

אם מסתכלים על נתוני יצוא היין מישראל לארה"ב במהלך תקופת כהונתו השנייה של אובמה, מול תקופת כהונתו של טראמפ ברמת הממוצע (נובמבר דצמבר 2020 הוספו ברמת הממוצע החודשי), רואים שללא ספק חלה עלייה מאוד משמעותית ביצוא היין לארצות הברית בתקופת נשיאותו של טראמפ.

נשיא: ברק אובמה (דמוקרטי) כהונה שנייה, תקופת נתונים ינואר 2013 עד דצמבר 2016 (48 חודשים מדווחים), סך יצוא יין מישראל לארה"ב: 89 מיליון דולר (ממוצע יצוא חודשי 1.8 מיליון דולר).

נשיא: דונלד טראמפ (רפובליקני), תקופת נתונים ינואר 2017 עד אוקטובר 2020 (46 חודשים מדווחים), סך יצוא יין מישראל לארה"ב: 111 מיליון דולר (ממוצע יצוא חודשי 2.4 מיליון דולר).

יהיה מעניין לבדוק ולהתעדכן האם המגמה משתנה, או שמה כפי ו שאנשי חדשות החוץ המכובדים אומרים, "לא יהיה שום שינוי". אנחנו נעקוב.

תודה רבה למכון היצוא על הנתונים ועל שיתוף הפעולה המאוד מקצועי עם עיתונות היין

בתמונה כרם מרסלן של יקב ברבדו בחורף. השנה יבצור היקב כ-90 טון ענבי קברנה סוביניון, מרלו, שיראז, קברנה פרנק, פטי ורדו, מרסלן, מלבק, שרדונה, וסוביניון בלאן

ברבדו על מנגנון הגפן בחורף

ביקב ברבדו צילמו וכתבו: "בחורף הגפן מתחילה לייצר אנזים מיוחד שמפרק את החומר שמונע מהשריגים ללבלב (חומצה אפסיסית). כשמדברים על מנות קור, שעה מתחת ל- 7 מעלות (תלוי בזנים ובמדינות) נחשבת למנת קור. 450 מנות קור הן מכסה של חורף אחד. הגפן לא נסמכת רק על מנגנון חכם זה, אלא יש לה מנגנון נוסף: לאחר ספירת כמות מנות הקור הרצויה, היא מפעילה מנגנון נוסף והוא בדיקת טמפרטורת האדמה".

אורי שקד (משמאל) ואלי שקד - מנכ"ל רשת דרך היין
אורי שקד (משמאל) ואלי שקד – מנכ"ל רשת דרך היין. צילום אורי טאוב

2: דרך היין "פטיט גרנד סייל" – זה הגיע גם אליהם

זה כנראה היה בלתי נמנע ועניין של זמן, עד שרשת חנויות דרך היין תקיים מבצע מכירות יין לעשרות אלפי חברי המועדון שלהם, ומשפחת שקד אומרת הכי בגדול לכל אלה שהקדימן אותם, החושבים שהם עושים טובה ליקבים ומקדמים אותם בזמן הקורונה: אנחנו ליגה אחרת.

נכון, הם דואגים ליקבים שקרובים לליבם, אבל הם מקדמים ודוחפים גם יקבים במצוקה וכאלה שחייבים הצלה, לא במכירת משטח או שניים אלא באלפי בקבוקים – ורשימת היקבים הללו הולכת וגדלה מדי יום. במשפחת שקד מורידים כפפות, וכל אותם היקבים שעשו מהלכים עצמאיים כאלה ואחרים ואולי הרוויחו קצת יותר בתקופת הקורונה 2020 על ידי שיווק עצמאי וכל מיני הוזלות ביקב וברשתות החברתיות, יבינו עכשיו עם  מי יש להם עסק. כאלה שהם לא בסייל, כאלה שהם לא על המדפים. בזמן משבר צריך לדעת לנהל את העניינים אחרת, לחכות, לראות איך השוק מתנהג, לאן נושבות הרוחות, לתכנן את המלאי, ובעיקר לא להיכנס לפאניקה. מה שקרה ליקבים רבים בשנה האחרונה בגלל הלחץ הכלכלי ובגלל הלחץ של רשתות חברתיות, הוא ברמה של איבוד שליטה מוחלט. אני מדבר על יקבים גדולים וגם על יקבים קטנים.

מארז מלכיה 2016 של יקב תבור. צילום מיכל אקרמן

זוכרים את הסאגה של יקב תבור שלפני מספר שבועות בקבק במיוחד את 'מלכיה 2016' לטובת לחץ קבוצתי, ואף יצא במחיר מיוחד לאותה קבוצה במחיר של 155 ₪ לבקבוק? אותו יין נמכר עכשיו בפחות מהמחיר שהיקב הציע לקבוצה: מלכיה 2016 ב- 148 ₪ ומלכיה 2015 ב- 139 ₪ לבקבוק. נועם יעקובי, סמנכ"ל פעילות היין ויקב תבור ב-IBBLS מבית החברה המרכזית למשקאות-קוקה קולה, מסר את הפרטים הללו בכתבה ב'מעריב' בה דיבר על הצמיחה של מכירת היין על פי סטורקנס ברשתות השיווק, וסיכם כי גידול של 34% במכירות תבור לעומת גידול מכירות ענפי של 16% לפי סטורנקסט, סייע ליקב "לסיים שנה טובה, במגמה די חיובית, די יציבה. זאת על אף האיפּוס המוחלט, כמעט, של הפעילות בעולם האירוח – מסעדות, ברים, בתי הקפה, בתי מלון ואירועים".

דוד בר-אילן ואלון גונן ביקב טוליפ. צילום אורי כהןקצת מחירים לגרנד סייל ומה הכי שווה: שישיית טוליפ ספיישל אדישן שדוד בר אילן רקח במיוחד לדרך, היין בלנד מזני סירה, מרלו, קברנה סוביניון וקברנה פרנק. נמכרים ב- 50% הנחה, דהיינו 300 ₪ לשישייה.

שישית יינות מיקב רמת נגב, מזני מלבק, קברנה סוביניון, פטי ורדו, שנרקחו על ידי היינן יוגב צדוק במיוחד לדרך היין. גם אלה יימכרו ב 300 ₪. שישיית עמק האלה ספיישל אדישן מרלו-קברנה ב- 270 ₪, ויכול להיות שאפילו תזכו להגיע לגן עדן מהמצווה שעשיתם ליקב.

רביעיית יינות מיקב גבעות: קברנה סוביניון עם תוספת של 13% פטי ורדו – 322 ₪, 30% הנחה.

יקב מרגלית והיקב התאום שלו
יקב מרגלית והיקב התאום שלו. צילום Jurgen Sterzenbach

רביעייה של יקב שילה, סוד קברנה סוביניון 2015 – יין מהליגה של הגדולים, ואני משווה אותו לסדרת אלרום ומעלה של רמת הגולן – 363 ₪. לחטוף ולשמור. יינות יקב מרגלית בהנחה של 25%: שלישיית מרגלית אניגמה 2017 – 517 ₪, שלישית מרגלית פרדיגמה 2017 – 337 ₪, שלישיית מרגלית קברנה סוביניון – 427 ₪.

שלישיית סוסון ים סינגל בארל – מהדורה מוגבלת במיוחד, יוצרו 300 בקבוקים בלבד. חבית שנשכחה ממוחו הקודח של היינן זאב דוניה, ודרך היין שמו עליה יד. זני ענבים: 60% סירה, 30% גרנאש, 5% סנסו, 5% קונואז. 294 ₪.

צילום רמי בר-מאור

סינון לרוזה פריך ועסיסי

רמי בר-מאור מיקב בר-מאור צילם וכתב: "בתמונה סינון 'הנדיב רוזה 2020'. את היין אנחנו רוצים פריך ועסיסי,  כי הרי למה לשתות רוזה?! לכן אנו רוצים לשמר את החומצה המאלית הטבעית, ולא לאפשר לה להפוך ללקטית. אז את היין אנחנו מעבירים דרך דפי סינון מיקרוני חד פעמיים שעשויים מצלולוז, ומוודאים שנקבל יין פריך וקיצי".

יינות רוזה לקיץ ישראלי
יינות רוזה לא רק לקיץ הישראלי

3: יינות רוזה 2020 – מתכוננים לוולנטיין או סתם מאוהבים?

לקח די הרבה שנים ליקבים בישראל להבין, שיינות רוזה עומדים בפני עצמם וצריך להתייחס אליהם ברצינות, ולא כעל מוטציה של יין לבן ואדום. הבינו גם שהתצרוכת של היינות הללו עולה כל שנה והמלאי ברוב היקבים אוזל מהר מאוד.

אחת הבעיות של היינות הללו, היא שעדיין חושבים שאלו אינם  יינות שיכולים להתיישן, מה שמביא את ציבור חובבי היין לקנות תמיד יינות רוזה מהשנה האחרונה – 2019 על המדפים כעת זה בעייתי. ברור שזה קשקוש מוחלט, ורק חוסר הבנה או חוסר יחסי ציבור – הפכו את הרוזה לסוג של בוז'ולה נובו. בכל העולם אנחנו מוצאים יינות רוזה מתיישנים, וכאלה שמשביחים עם השנים בבקבוק בלי שום בעיה. נכון שרוב יחסי הציבור מושקעים על לשתות עכשיו את היינות הסמוקים, קרים וצוננים ורעננים, כי מרבית היקבים עוד רואים בהם משהו שולי, משהו שצריך למכור מהר כדי לא להיתקע איתו – והאמת: מכונת כסף עבורם בשנים לא פשוטות ובכלל.

שביעי של פסח והסופ"ש האביבי צפויים להיות חמים ומבשרים את הקיץ שבפתח – העונה לשתות רוזה ויינות לבנים. לחיים! צילום איל גוטמן
צילום איל גוטמן

יעברו עוד כמה שנים, וגם התפיסה הזו תשתנה. ככל שיהיו יותר ויותר יינות רוזה טובים, וככל שיקבים ישמרו אצלם בקבוקים  להתיישנות, נתחיל ליהנות מהטעם הנפלא של יינות כאלה.

בשנים האחרונות יש יותר תשומת לב בהכנת הרוזה, שמתחילה כבר בכרמים שמיועדים להכנת היין. הרוזה חצי מתוקים בסגנון תותי פרוטי, שמורים לייננים חסרי מעוף או חסרי ידע בהבנת יינות רוזה, או כאלה שמעדיפים לתת ללקוחות שלהם מים מתוקים עם צבע – בקצוות יש עדיין כאלה שלמדו בשעורי הייננות שסוכר ממכר, אז יאהבו את היין שלהם בגלל זה. אין קיצורי דרך בהכנת רוזה, צריך להיות  יינן טוב שיודע לעשות יינות אדומים ויינות לבנים טובים מאוד, וצריך להתחיל לחשוב רוזה כבר מהכרם, בחירת הענבים, זמן השריה, מערכות קירור אמינות, והכי חשוב: לחשוב רוזה.

אז החודש התחילו לצוץ יינות הרוזה הראשונים של בציר 2020, וזו הזדמנות טובה לחוות דעה. את חלקם טעמתי בתהליך הייצור בעת ביקור ביקב,

צילום איריס לוי
הרוזה של יקב בן נון. צילום איריס לוי

יקב בן נון: מרלו וקברנה פרנק. בלגימה ראשונה היין קליל – בעיקר אם מגישים אותו מאוד צונן, וזו טעות כי הקור מסתיר את כל הניחוחות שבוקעים ממנו אחרי שלוש-ארבע דקות בכוס. עושר מדהים של עשבי תיבול, אשכוליות מעט דבש, הפה חומצי ומגרה. יופי של יין, שאפו. מחירו 89 ₪ – VFM (תמורה לכסף – תל"כ) 75 ש"ח .

יקב רמת נגב סדרת קדש ברנע: קברנה פרנק. מאוד פרחוני, מתיקות נעימה עם חמיצות חותכת, יין לאוכל. מחירו 59 ₪ –  VFM לחלוטין. יין מצוין.

יקב מואה: מרלו, קברנה פרנק, קברנה סובניון וסוביניון בלאן. אני לא בטוח שהיקב יחזור על שיטת עשיית היין הזה. מחירו 90 ₪.

הרוזה של פלטר. צילום שי ברשי מדף הפייסבוק

יקב פלטר: גרנאש, טמפרניו וזינפנדל. הקו של המשמש ופירות ההדר ממשיך כמו ברוזה של שנה שעברה, אבל הפעם יש ביין מורכבות ועומק. מאוזן להפליא. מחירו 88 ₪ – VFM מתאים  75 ₪.

יקב מטר: גרנאש עם תוספת של 15% קונואז. יין טוב, מאוזן. פירות אדומים עדינים עם חמיצות של אשכולית. מחירו 95 ₪ –  VFM  מתאים 80 ₪.

יקב לה פורה בלאנש: מרלו עם 5% סירה. תותי פרוטי עם ליצ'י מקופסת שימורים. מחירו 65 ₪.

הרוזה של פלם. צילום מדף הפייסבוק

יקב כישור: ענבי גרנאש. ין מאוד מתובל, חד כתער, חומציות טובה. בפה פרי עדין עם נגיעות ירקרקות. יין לאוכל, מקסים. מחירו 85 ₪ – VFM לחלוטין.

יקב פלם: סירה, קברנה פרנק וקברנה סוביניון. ארומות של אפרסק, משמש בשל. בפה הפתעה של עשבי תיבול, ירקרקות של תפוח. יין מתובל ומאוד מעניין. מחירו 99 ₪.  VFM מתאים 75 ₪.

יקב הר זמר: (יינן עופר גידסי). סירה, ברברה, ויונייה. צבע אדום שקצת קשה לקרוא ליין רוזה. ארומות נקיות של תות שדה צעיר עם מעט פטל. בפה היין מתובל, חמיצות טובה. יין מאוד מעניין. הצבע לצערי קצת מפריע. מחירו 70 ₪ –  VFM מתאים 60 ₪.

הרוזה של יקב אסף. צילום טלי רז

יקב ברקן: רזרב גולד, עשוי מענבי מלבק מעלמה. ארומות קטנות ונעימות של אפרסק לבן, תפוח ומעט מנגו וליצי' בקצוות. פה מינרלי, פריך., בפה פרי מאוד נעים.מחירו 39 ₪ – ברקן שיחקו אותה עם היין הזה.

יקב רקנאטי: גרי דה מרסלן. צבע אפרסקי מאוד בהיר, אף פרחוני, מעט עשבי תיבול טריים (מרשימים). פה שופע, חמצמץ, ומאוד פותח תאבון. מתיקות באפטר טייסט מאוד מפתיעה. יין שמעלה חיוך על הפנים. שאפו. מחירו 90 ₪ –  VFM לחלוטין.

טעימה פנימית של רוזה ביקב רקנאטי. צילום מדף הפייסבוק

יקב רקנאטי: רוזה ברברה עם תוספת של מרלו. ארומות של תותים, מעט ג'ינג'ר. בפה היין מאוד עדין, והתותים מהאף ממשיכים אבל מלווים בעשבוניות ובחמיצות טובה. מחירו 75 ₪ –  VFM  מתאים 65 ₪.

יקב ויתקין: מסע ישראלי ורוד. ענבי גרנאש נואר עם תיבול קריניאני. באף ארומה של פריחה. בפה מרקם קטיפתי של פרי רענן ומלא חיים, חומציות משובחת. יין שעובד ומשחרר כל הזמן דברים מפתיעים. מחירו 75 ₪ –  VFM לחלוטין. יין ששווה הרבה יותר.

יקב אסף: 100% זינפנדל. ארומות של דובדבנים, פלפל, פרחי ורדים מיובשים. בפה חמיצות נפלאה, מינרליות. הפה מתמלא בטעמי פירות יער עדינים, עם תיבול עדין. אפטר טייסט שוקולדי.  מחירו 98 ₪ –  VFM יין מהליגה של הגדולים. יהיה קשה לשתות יינות רוזה אחרים אחריו, אז נסיים כאן.

חנות יין של חברת Magazyn Winaבקראקוב. צילום Agnieszka Guzdek

4: יין ישראלי בפולין

פולין היא ארץ חדשה מבחינת יין. סצנת היין התחילה רק לפני שמונה שנים, ואז  גם החלו להיפתח ברי יין בקראקוב ובוורשה. אם קוראים כתבות של עיתונאי יין פולנים מהתקופה ההיא, אפשר לראות שרובם לא ממש נתנו סיכוי לשוק היין לפרוח. אבל האמת טפחה על פניהם ובגדול – עשרות ברי יין נפתחו, מסעדות החלו להעסיק סומליירים במשרה מלאה, ויין הפך למוצר מאוד פופולארי. אני מדבר על סצנת היין ולא על היין הפולני, משום שקיימת פה בעיה מאוד רצינית, בעיקר של בירוקרטיה שנובעת עדיין מתפיסה קומוניסטית.

בשנת 1947 בה השתלטה ברית המועצות על הממשלה הפולנית לאחר המלחמה, ופולין בעצם הפכה לרפובליקה עממית קומוניסטית, התעשייה הולאמה, כמו גם הבנקים. רוב התוצרת החקלאית שגידלו הפולנים (תפוחי עץ, תפוחי אדמה ויין זול מאד) נשלחה לברית המועצות. אחרי שפולין קיבלה חזרה את השליטה,  חקלאים רבים שגידלו גפני יין עבור הרוסים, פשוט כרתו את הגפנים לאות מחאה ומיאוס מהפרוטות שקיבלו מהרוסים.

ag Winnica Wieliczka

רק בשנים האחרונות התעשייה מוצאת את עצמה, ורואים ניצנים של ייננים שלמדו ייננות בצרפת ובקליפורניה, ואוניברסיטאות מקומיות מלמדות גפן, יין וטרואר מקומי. ברוב היקבים בהם ביקרתי בפולין מייצרים כ- 80% יינות לבנים, מעט יין אדום, ורוב הזנים הם מקומיים. יש מספר יקבים שמנסים לגדל שרדונה וריזלינג, ומקבלים  ייעוץ מאגרונומים לגבי מקומות נכונים לנטיעת גפנים, קלונים מתאימים, השקיה, טיפול במזיקים ועוד. הבירוקרטיה כאמור קשה, והדוגמה הכי פשוטה לכך היא מס על שמות גנריים על תוויות יין. לכן אפשר למצוא הרבה יינות פולנים שאינם מזכירים את הזן או מעוותים אותו,  כדי שלא יהיה גנרי. נכון להיום רשומים כ- 295 יקבים, מתוכם 54  נמצאים במחוז  מאלופוסקי (Małopolskie) סביב קראקוב. מי שמובילה מהפך בחשיבה על יקבי בוטיק איכותיים, היא היינית ובעלת היקב Agnieszka Rousseau  מיקב winnica wieliczka המרוחק כחצי שעה נסיעה מקראקוב. אגניישקה מחזיקה בתואר פרופסור, והיא מלמדת אגרונומיה ויין באוניברסיטה של קראקוב, מייעצת לעשרות יקבים צעירים, ומובילה את התעשייה הצעירה של פולין לטובת חקיקה ושינוי מדיניות ארכאית.

בר יין בקראקוב

התיירות בפולין הגיעה בשנת 2019 לכ- 20 מיליון אנשים (לשם השוואה, לישראל הגיעו 4.5 מיליון בסך הכול). ‎‏ בפולין חיים כ- 40 מיליון איש, פולני שותה בממוצע כ- 4 ליטר יין בשנה, והיקף קניות יין עומד על 3.9 מיליארד זלוטי (3 מיליארד שקל). שוק היין צומח בכ- 9% כל שנה, כאשר רוב היינות שנמכרים הם יינות שעולים לצרכן בין 20 ל- 24 זלוטי. הפופולריים ביותר הם מצ'ילה, פורטוגל וארגנטינה. כאשר הם רוכשים יינות יקרים יותר, הפולנים יעדיפו יינות מארצות הברית וצרפת, כאשר בשנתיים האחרונות היינות מאוסטריה, ניו זילנד, הונגריה ומולדובה תופסים יותר תאוצה בתחום המסעדות. הפולנים יעדיפו יינות זניים ספציפיים – ביינות סוביניון בלאן ושרדונה רואים צמיחה של 13%, הזינפנדל צמח ב-41% , במלבק הצמיחה היא של 28%, וצריכת ריזלינג עלתה ב-50%. בתחום המבעבעים הפרוסקו שולט ומוביל על שמפניה בכ-57%, והטעמים הארומטים עדיין עושים את זה לפולנים.

כשמדברים על יין ישראלי בפולין, יש להתחיל עם הנתון הבסיסי והחשוב ביותר, והוא שכמעט ולא קיימת קהילה יהודית בפולין. אין בתי מלון כשרים, ואולי אפשר למצוא מסעדה קטנה ומצ'וקמקת כשרה אחת בקראקוב ואחת בוורשה. אולי. יש חברת קייטרינג אחת או שתיים שמכינות אוכל כשר לקבוצות שמגיעות, ובעיקר לחרדים, אבל אי אפשר לקרוא לזה אוכל של מסעדה, ולא הייתי חותם על המנות שמוגשות (זוכרים את ויקטור חסון מהסרט גבעת חלפון שסופח למטבח הצבאי בסיני? אז האוסובוקו בקארי שלו, היא מנה של מסעדת 3 כוכבי מישלן לעומת מה שמגישים ככשר בפולין). לעומת זאת יש מאות חנויות יין בוורשה בפרט ובפולין בכלל, ומאחר שאין עדיין יינות פולנים אדומים טובים, והלבנים הם בעיקר מזנים מקומיים, הן מחזיקות יינות ישראלים כז'אנר של יינות בעלי אופי ים תיכוני (כשרות לחלוטין לא מעניינת אותם). הזנים הבינלאומיים הם השולטים על המדפים, ומה שעוד מרתק את חובב היין הפולני הם יינות של יקבי בוטיק ויינות ביו-דינמיים. המחיר משחק תפקיד מאוד חשוב. אומנם הכלכלה בפולין צומחת, והיא נחשבת למדינה המובילה במדינות מזרח אירופה שנמצאות באיחוד, אבל משכורת ממוצעת עומדת על 3,500 זלוטי (3,200 שקלים), טבח מקבל על שעת עבודה 14 זלוטי, ומלצר מרוויח 12 זלוטי לשעה. כך שהיין הישראלי מאוד מאוד יקר לפולני הממוצע.

אם עד לפני שנתיים-שלוש יקב רמת הגולן שלט בשוק הפולני, אז כיום יש ניסיון של יקב טפרברג להיכנס מאוד חזק לחנויות היין CITY WINE, כאשר המפיץ המקומי עושה עבודה טובה בהדרכה של הצוותים בחנויות שמפוזרות בהרבה מאוד ערים בפולין. כשביקרתי במספר חנויות, לא יכולתי שלא לגחך למראה המחירים שמבקשים על יינות ישראלים, לעומת יינות מקבילים מתוצרת אחרת. אם זה לא היה מביך, זה היה אפילו מצחיק. כל היקבים בישראל (רמת הגולן, כרמל, בנימינה, ברקן סגל, טפרברג) מוכרים בשיטת FOB/EXW, דהיינו עלויות היבוא הן של היבואן. יבוא משטח יין יעלה כ-1,000 יורו עד המחסן, שני משטחים כ-1,500 יורו, ארבעה משטחים 2,000 יורו, ומכולה (15,000 בקבוקים) – 2,500 יורו. בכל משטח יש כ- 600 בקבוקים, כאשר מס קניה בפולין עומד על 1.5 זלוטי לבקבוק והמע"מ הוא 23%, כך שבחישוב גס המחיר לבקבוק נע בין  3-8  זלוטי, בהתאם  לכמות שמייבאים.

חנות של Dom Wina בפולין

אז הנה קצת מחירים (זלוטי שווה בממוצע 0.90 שקל): יקב רמת הגולן: הר חרמון אדום 2019 נמכר ב-75 זלוטי, הר חרמון לבן שנמצא על המדפים הוא משנת 2016, ומחירו גם כן 75 זלוטי (שאפו ובושה שהיקב הצליח לדחוף לפולנים בקבוקים מ-2016 כשהיין שטעמתי היה קטסטרופלי). ירדן סוביניון בלאן 2019 נמכר ב-79 זלוטי, ירדן קברנה סוביניון 2017 נמכר ב-135 זלוטי. חברת Dom Wina משווקת בפולין את יקב רמת הגולן, ובשנים האחרונות ייבאה מישראל כארבע מכולות של היינות הללו (בכל מכולה יש כ- 15,000 בקבוקים) אשר שווקו בעיקר שיווקו בשבע חנויות בבעלות החברה, ולעוד חנויות ומסעדות בכל רחבי פולין. השיווק התבסס על שוק התיירים היהודים, או כאלה שמתעניינים ביהדות. תקופת הקורונה ניטרלה לחלוטין את התיירות של הישראלים והיהודים לפולין (מחנות השמדה וקניות זולות בקניונים), ואני בטוח שנציגי Dom Wina עוקבים אחרי מחירי היינות האלה בארץ, ואחרי המבצעים בהם היקב מוכר אותם בכל פינה אפלה. הם כבר יעשו חישוב מחדש, כי לא תהיה להם ברירה, בעיקר עם השחקן החדש שנכנס לתמונה – יקב טפרברג שמשקיע בשנה האחרונה בפרסום ושיווק, ובונה שוק דווקא של היינות מהסדרות הגבוהות עם הבקבוקים המעוצבים. אני מניח שהוא גם ייתן את המענה ליין המבושל ברגע שיפתחו הגבולות והתיירות תחזור. מחירי היינות של טפרברג: לגסי פטיט ורדו 2017 עולה 280 זלוטי ובארץ 200 שקלים. הקברנה פרנק לגסי נמכר באותו מחיר (זה היין בבקבוק השמן עם הפפיון המוזהב עליו). הוא עושה רושם בעיקר במסעדות יוקרה כיין ים תיכוני משובח, והסומליירים מאוד אוהבים אותו.

יקב ברקן סגל נמצא בעיקר ברשתות היפר מרקט ונמכרים במחירים של בערך 40-50 זלוטי, ואני מדבר על קלאסיק ברקן, כאשר יינות אחרים ברמה שלו שנמצאים על המדפים נמכרים ב- 16-20 זלוטי. גם יקב רקנאטי עובד בשוק הפולני כמה שנים טובות, ואפשר למצוא אותו בחנויות.  מראווי 2017 נמכר ב-176 זלוטי ובארץ מחירו בסביבות 100 ש"ח, מרסלן רקנאטי 2016 נמכר ב-199 זלוטי ובארץ מחירו 110 ₪. אפשר למצוא פה ושם, בעיקר אצל יבואנים קטנים שמתמחים ביינות נישה, גם את ויתקין, קלו דה גת ופלם, אבל מדובר באמת בכמויות מאוד קטנות, ומי שמייבא אותם לא פונה לשוק הכשר, אלא לכלל האוכלוסייה שמבקשת לנסות דברים חדשים ממקומות אקזוטיים (דרום אפריקה, ניו זילנד ועוד).

אריאל קסלמן והסומליירית אנה. צילום Agnieszka Guzdek

לפני כשלוש שנים, כשארנון הראל היה מנהל היצוא של יקב כרמל, הוא ניסה להיכנס לתחום של יינות אקזוטיים, ולאו דווקא יינות כשרים דרך חברת Magazyn Wina ‎‏ שנמצאת בקראקוב ובבעלות אריאל קסלמן. ארנון זיהה את הפוטנציאל של השוק המקומי הלא כשר והחל בשיתוף פעולה עם החברה של קסלמן, אבל שינוי בהנהלה ובגישה של כרמל, שלא השכילו להבין שאת המלחמה שלהם נגד יקב רמת הגולן עליהם לנהל דרך שוק אחר, ולא דרך השוק הכשר, הביא לסיום שיתוף הפעולה בפולין. הטעות האסטרטגית של כרמל הייתה שמנהליו לא הבינו את הראייה ארוכת הטווח של ארנון הראל שהבין מה הפוטנציאל הפולני בשוק הלא כשר, מה שגרם לכך שיקב כרמל לא נמצא בשוק הפולני. הפספוס של מי שקיבל את ההחלטה בכרמל, היה שלא הבינו את הפוטנציאל של Magazyn Wina  שמתמחה ביינות מיוחדים ונישתיים למסעדות וחנויות יין, וכן ללקוחות פרטיים, והמקום שלה משמש גם למפגשים של סומליירים מובילים בפולין, להעברת הדרכות יין והרצאות לבעלי מסעדות ולצוותי בתי מלון ומסעדות. המקום גם מציע מטבח לשפים שמרכיבים שם מנות שמתאימות ליינות חדשים, ומגישים ארוחות לקבוצות ולבעלי עסקים שרוצים לארח בדרך אחרת. יקב טפרברג, בניסיון הכניסה שלו לשוק זה, מבין את העניין, אבל נחכה ונראה אם יש להם אסטרטגיה ארוכת טווח ויכולת הבנה של השוק המתפתח הזה, והאם הם יוכלו להבין ולנצל את מה שקורה ביקב רמת הגולן בארץ ובעולם.

יורם בן סעדון, רב ויינן אוטודידקט מוכשר של יקב שאטו רמו. צילום איל קרן

5: יונתן לבני מבקר – יקב שאטו רמו

כשקיבלתי את יינות שאטו רמו לטעימה, התחלתי אותה בתחושה שלילית. למה שאטו? מה זה רמו? גם התווית על הבקבוק מאד יומרנית: תמונה של שאטו צרפתי עם כרמים לפניו, וכל התווית כתובה אנגלית, אם כי 'ישראל' מופיע בו בקטן. גם השם רמו (באנגלית) אינו אומר דבר אלא למי שיודע כי רמו הוא הכינוי של רחמים בן שושן, הבעלים של חברת הפטריות ועשבי התיבול 'מרינה', שגם החזיק ביקב בוטיק במושב חוסן בגליל המערבי. היקב הוקם לפני מספר שנים יחד עם יורם בן סעדון, רב ויינן אוטודידקט מוכשר, שייצר לעצמו יין במושב גורן קודם למיזם המשותף. היקב מייצר 70,000 בקבוקים בשנה. לא מעט בשביל יקב בוטיק.

יש עוד משהו שמלכתחילה איני אוהב ביקבים רבים בארץ, וגם אצל יקב שאטו רמו: תווית אחורית עם תיאור לא רק של הרכב היין וסוגי הכשרות, אלא גם חולק לעצמו תיאורים מחמיאים כגון 'יין איכותי ועוצמתי', ועוד כהנה וכהנה תיאורים שלדעתי מקומם לא על הבקבוק עצמו. תן לאחרים לומר מה הם חושבים על היין, ואל תחמיא לעצמך בתיאורים שאינם תמיד בהכרח נכונים. וליינות עצמם:

צילום איל קרן

רוזה 2020 – יין מורכב מ-80% גרנאש נואר ו- 20% סירה. התירוש עבר תסיסה קרה ואיטית במכלי נירוסטה. אינני חסיד של יינות רוזה, אך זה רוזה נחמד וטעים. סיימתי בקלות בקבוק שלם עם עוד חברה, כנראה בגלל ש- 12.5% אלכוהול מאפשרים שתייה מרובה ללא השפעה מזיקה. חמיצות נחמדה עם טעמי אשכוליות ולימון. מחירו   79 ₪. כמעט VFM (תמורה לכסף – תל"כ), כי 70 ₪ היה מתאים יותר.

שרדונה 2019 – בתיאור מאחור כתוב כי זהו "יין צעיר וקליל. באף ארומות של אננס, ליצ'י ומנגו עם רמז לחמאה ופרחים לבנים. בחך מרקם קטיפתי וחמיצות חדה אך נעימה, המלווה בפירותיות מרעננת. סיומת נעימה ומתמשכת, המשאירה טעם של עוד". ביידיש אומרים: אז כתבו. אני לא הרגשתי אף אחד מהתיאורים. שרדונה סתמי מאוד. מחירו 79 ₪ – VFM לא.

גוורצטרמינר 2019 – היין הופק מענבי גוורצטרמינר מכרם בצפון רמת הגולן. הענבים תססו במכלי נירוסטה ללא חביות וללא תסיסה מלולקטית. יין עם מתיקות עדינה בטעמים של ליצ'י, לימון ופירותיות מעודנת. יופי של יין ליום חם, לאחר צינון מתאים ולא קר מדי כדי לא לאבד את הארומות הנהדרות. ממש יין טעים מחירו 70 ₪ – VFM.

צילום איל קרן

קברנה סוביניון רזרב 2017 – % 100 ענבי קברנה סוביניון, רובם מכרמים ברמת הגולן. היין התיישן במשך 18 חודשים בחביות, מהן 40% חדשות, 30% בנות שנה, ו- 30% בנות מספר שנים. 8,500 בקבוקים יוצרו ממנו. החביות הצרפתיות האיכותיות של "סגי מורו" ו"ראדו" לא השתלטו על היין, והוא נשאר עדין ולא מושפע מחביתיות-יתר שמאפיינת הרבה מיינות קברנה סוביניון בארץ. התוצאה הסופית נחמדה, אבל בוודאי לא מהיינות הגדולים ששתיתי מהזן הזה. מחירו 139 ₪ – VFM לא.

צילום איל קרן

חוסן בלנד 2017 – היין מורכב מ- 60% קברנה סוביניון,35%  שיראז, ו- 5% פטי ורדו; יין בורדולזי קלאסי. הענבים מרמת הגולן ודלתון. יישון בחביות עץ צרפתיות, כ- 20% חדשות, 30% בנות שנה והיתר ישנות יותר. לטעמי זהו היין הטוב ביותר מהאדומים שהיקב מייצר. טעמי דובדבנים עם חומציות עדינה. יין לעיס עם סיומת ארוכה ומהנה. טאנינים רכים, ושוב חשוב לציין שהמשחק בין החביות תורם לאיזון נעים של טעמים. מחירו 89 ₪ – VFM מאוד.

גרנד בלנד 2017 – יין המורכב בעיקר מקברנה סוביניון – 77%, ו- 23% פטי ורדו. היין יושן במשך 18 חודשים בחביות, מהן כ-40% חדשות. יין מאוד מושקע, ולטעמי טוב יותר מהקברנה סוביניון של היקב. 14% אלכוהול מצביעים על כך כי זהו יין חזק שהחביות עשו לו טוב אבל לא השתלטו עליו. טאנינים חביבים וטעם מאוד חזק של פירות שחורים. יין טוב. מחירו 109 ₪ – VFM.

צילום שמאי מיטלמן

האם קברנה סוביניון ירדן גליל 1983 עמד במבחן הזמן?

שמאי מיטלמן III, מייסד ויו"ר מועדון ה-G.L. (Good Life), צילם וכתב: "קברנה סוביניון ירדן גליל 1983 ספיישל רזרב, יינן Andrew L. Starr, הוא בהחלט סיבה למסיבה. בשבוע שעבר גיליתי במקרר היין שלי (יכול להכיל 756 בקבוקים) אוצר נשכח של 6 בקבוקים מהסדרה הנ"ל, בני 37 שנה. בחמישי האחרון פתחתי בקבוק אחד (מס' 1098 מתוך 5,500 בקבוקים), כדי לבדוק אם עדיין היין שרד את 37 השנים מאז הקמת היקב. כבר בהוצאת הפקק הבחנתי ששליש ממנו לא בא במגע עם היין, כך שפקק הצליח להישאר אטום לחמצון חיצוני. במזיגה לכוס נושמת, נראה שצבע היין נשמר ולא קיבל צבע יין חום-אדום האופייני ליינות ישנים. אחרי העברת היין לדיקנטר ושהייה של כ-3 שעות בו, נטעם היין והיווה הפתעה גדולה, גם לגבי הטעם שלווה בטאנינים מעוגלים, וגם לגבי הארומה שלו.

ויקטור שונפלד, היינן הראשי של יקב רמת הגולן, הגיב בשמחה לדיווח: "WOW, יין מהבציר הראשון של היקב. מפתיע מאוד, ואני שמח מאוד לדעת שהוא עדיין מהנה. מרגש מאוד".

 

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה