נתון השבוע

משרד החקלאות אישר ליקב רמת הגולן

24 זני גפן שישמשו כחומר ריבוי לגפנים

המסמך המלא כאן

קראו עוד בהמשך

1:  HOLY WINE MOVIE– שום דבר אינו קדוש

בסוף חודש מרץ יעלה לאקרנים HOLY WINE – סרטו החדש של הבמאי והמפיק רון "Snow" שי. הסרט יוקרן בפסטיבל הסרטים בסונומה ארה"ב, וכן יישלחו לינקים לצפייה למי שירכשו כרטיסים דרך האתר של פסטיבל הסרטים. על פי הבמאי שי מוגדר HOLY WINE כסרט דוקומנטרי, אורכו 98 דקות ורובו באנגלית. רון שי מראיין בסרט את הקרם דה לה קרם של הייננים, הסומליירים וכתבי היין בישראל, כאשר הצלם והמצלמה שלו מצליחים בכישרון גדול להדגיש את הנופים המרהיבים של ארץ ישראל בצבעים עזים. המצלמה חושפת את ארץ ישראל כאזור יין מאוד ייחודי, שיש בו ייננים שרכשו את השכלתם בכל העולם, וכאשר צופים בסרט אי אפשר שלא להתמוגג ולא להתאהב בדמויות. כולם מדברים אנגלית רהוטה, לכולם יש תשוקה בעיניים, כולם חולמים, וכולם ישראלים יפים שמגלמים את דמות הצבר המשוחרר זה שבחוץ הוא עוקצני ובתוכו עולם ומלואו.

רון שי התחיל את התחקיר לסרט בשנת 2012, והצילומים נמשכו כמה שנים. הוא מכיר את האנשים שראיין לא רק בגלל התחקיר שערך, אלא גם מפני שהוא חובב יין. זה בדיוק מה שגורם לסרט להיות כל כך חזק. האינטימיות שהייתה לו עם המרואיינים הצליחה לחשוף בפני המצלמה את "הבעיה" היחידה (על פי רון שי) של "היין הישראלי בעולם". תוך כדי צפייה בסרט התחלתי מהר מאוד  לזוז בחוסר נוחות בכיסא כששמעתי שוב ושוב את הייננים והסומליירים שנבחרו לדבר בסרט. אני תל אביבי דור שלישי, גאה להיות שמאלן, לא מאמין ודעתי על הדת ידועה לפחות לחלק מהקוראים, מוצא את עצמי צופה במרואיינים שמשתתפים בסרט, אנשים שאני מכיר היטב, ואומר לעצמי "לעזאזל, הם יורקים לבאר ממנה הם שותים". החשיבה שלי על הסרט קיבלה תפנית, ולאחר שסיימתי לצפות בו ראיינתי ארוכות את הבמאי, ניסיתי להבין מי האיש, ובעצם מהי מטרת הסרט שלו.

ראשית, התשוקה של רון שי ליין ישראלי עצומה, והערצתו לייננים ישראלים שנשקפת מכל תמונה בסרט עולה גם בשיחתנו. אבל יותר מכל דבר אחר, הוא חש את כאבם ואת תסכולם של הייננים הישראלים שהוא ראיין, ובעצם חושף את הפיל שנמצא בכל יקב – "הכשרות". הסרט מאשים את היין הכשר לדורותיו בהרס המותג של מה שצריך להיות "יין ישראלי". לטענת הסרט והבמאי, רק בגלל הכשרות לא מצליח היין הישראלי לעלות על המדפים ברחבי העולם, היות שכיין כשר הוא ממותג כיין "יהודי", ומתקשר ליהודי לובש שחורים, עסקן, שמבשל יין לצרכי פולחן, יין ששייך לקהילה מסוימת, סגורה ומתבודדת.

ביין הייננים שמופיעים בסרט תמצאו את יאיר ואסף מרגלית, אלי בן זקן, ויקטור שונפלד, גבי סדן, אסף פז, גולן וגלעד פלם, גיא אשל, ערן פיק וטל פלטר. כאן בדיוק הבעיה של הסרט הדוקומנטרי הזה, כי לא תמצאו בו אפילו יינן אחד שמוגדר כדתי. אצל רון שי הם בעצם לא קיימים, אלא מהווים בעיה שצריך להסתיר. ההתרסה שלו בסרט זועקת לשמיים, "כפי שהם מתעלמים מהצורך של יינן חילוני לעשות יין ולגעת ביין, ככה אני מתעלם מהם בסרט". שיבי דרורי, שיקי ראוכברגר, אוליביה פרתי, עמיחי לוריא, סם סורוקה, יעקב אוריה, אף אחד מהם לא מוזכר בסרט. הם לא קיימים. שלא תטעו, מלבד יקב מרגלית ויקב שבו, כל הייננים שמוזכרים בסרט עושים יין כשר, וכולם מתפארים בכך שהכשרויות שלהם הן בין המחמירות.

הם מחבקים את הדת שנותנת להם את הכשרות, לא כי אין להם ברירה, אלא מפני שהם מוכרים יין רק בזכות הכשרות שלהם. הרי אף אחד לא מכריח אותם להיות כשרים. זו בחירה אך ורק שלהם, והם אינם יכולים לבוא בטענה או תלונה לאף אחד. הפחד שמוביל אותם לעשות יין כשר הוא פשוט: "אם אני לא, אז מישהו אחר יעשה יין כשר ויקטוף לי את הפרנסה". התלונות בסרט רבות, כל כך רבות עד שרציתי להזיל דמעות כי לקחו לאלי בן זקן את הרומנטיקה (כפי שהוא אומר בסרט). אבל הסרט שוב חוטא לאמת בנוגע לאלי בן זקן. לפני מספר שנים הקים אלי בחצר ביתו את "יקב רזיאל", היקב הפרטי שלו שמייצר כמויות קטנות של יינות שונים מאלה המיוצרים ביקב קסטל. היקב יכול היה בקלות להיות לא כשר כי הוא מנותק פיזית מיקב האם קסטל. אבל גם פה, הבחירה נעשתה על פי נהלי הכשרות המחמירים, והשאלה מדוע. הרי מדובר  באַמְבִּיוָלֶנְטִיות שזועקת לשמיים, אם לא בצביעות קלה. לצערי, אלי בן זקן לא קולט שהרומנטיקה עברה מהעולם. אלי ידידי, לצערי אני זה שמבשר לך: הרומנטיקה מתה בלי קשר לדת או לכשרות,. הג'נטלמים בהכחדה, והם נעלמים בכל יום שעובר.

זה מוביל אותי היישר ליאיר מרגלית, או למשבר הזהות של יאיר ואסף מרגלית, שמשקף את הפיצול שיש בחברה הישראלית לגבי הנושא שמלווה את כולנו – "מיהו יהודי". המרגליות בסרט הם הקיצוניים. להם אין אלוהים, והם מובילים את הקו הנוקשה ולצערי המטעה. הסרט משקף את עמדתם הנחרצת כי יין כשר הוא יין לא טוב, ולכן היינות האלה לא מוערכים בעולם. לדעתם, העובדה שהיינן החילוני לא יכול לגעת ביין בגלל חוקי הכשרות, פוגעת ביין. זו הסיבה לכך שאיכות היין הכשר לא טובה, ולכן אין שום סיכוי ליין הכשר בעולם. לצערי, הקו הזה שהבמאי מחבק לכל אורך הסרט, רווי בדעות קדומות, לא נכון עובדתית, ונמצא רק בראשו של יאיר מרגלית. מבחינתו צריך לשתות רק יינות של "ישראלים", ושתיית יין כשר פוגעת במעמדו כ"צבר". יאיר מרגלית הוא אחד מהאבות המייסדים של תעשיית היין בישראל, ואין חולק על כך. הוא מייצר יינות לא כשרים מאז ומעולם, אבל גם הוא לא מתברג לתעשיית היין העולמית אליה הוא שואף כל כך להגיע, ומאוד מזכיר לי את עמוס עוז שכל חייו פינטז על פרס נובל.

יאיר מרגלית הוא כוכב עבר שלא מסוגל לקבל את המהפכה והשינוי אלא נשאר מאחור, וחי בסוג של הלקאה עצמית כאשר יורשו הוא היחיד שמתדלק לו את האגו. יחד נוח להם למצוא את האשמים בגללם הוא מעולם לא יקבל את הכרה הבינלאומית שהוא חושב שמגיעה לו, בגלל הבועה בה הוא חי.

הסוחרים שמופיעים בסרט בדמות הסומליירים מור ברנשטיין ואבירם כץ, תלושים לגמרי מהמציאות, והסרט משקף זאת היטב. הם נגועים במשיחיות הפוכה, וחושבים שהם מייצגים את הבועה התל אביבית. הם יפרגנו וימכרו יינות של ערן פיק, יעקב אוריה ופלטר, כי הם ימכרו את האנשים, לא את המותג, ויסתירו את הכשרות שיש ליקבים הללו. זכותם המלאה למכור במסעדות שלהם 90% יינות מתוצרת צרפת ושאר מדינות. זו זכותם לבחור איזה יין שהם רוצים, כמובן, אבל המשחק שלהם הוא נטו כלכלי.  שנת הקורונה הוכיחה היטב שסומליירים ישראלים הם זן נכחד, ואולי אף פעם לא היה זן כזה. מלבד בכמה מסעדות, אין להם הצדקה כלכלית בשום מסעדה. גם פה, בדיוק כמו יאיר מרגלית, הם מנסים לקושש סיבה לחוסר הצורך בהם, והבמאי נותן להם את דקות החסד. אבל לצערי הם פיספסו לחלוטין את האפשרות לקדם את מקצוע הסומליירים בישראל, כאשר התעלמו ממציאות וההעדפות של 90% מהישראלים. הם נשארו ילדים בתחום, לעומת יאיר היידו, ארקדי פפיקיאן ואיתי גלייטמן, שמבינים לאיזו סיטואציה הם נקלעו בסרט ולאן הוא מושך, אבל הם הצליחו לשמור על מעמדם ולא נפלו ברשת שטווה להם הבמאי. הם דיברו על חיפוש זהות של היין הישראלי, כן כשר לא כשר, את מי זה מעניין כששותים יין? זהות ישראלית ויין טוב, זה כל הסיפור.

לסיכום: הסרט מרהיב, מרגש ושווה את הצפייה. אבל צריך לקחת בחשבון שהוא חוטא לאמת, שבוי בפרדיגמה מעוותת והלקאה עצמית. בלי ייננים דתיים, בלי נשים יינניות שעובדות ומייצרות יין. לא בטוח כי הקהל האמריקאי והאירופאי שיראה את הסרט יבין שיש פער תרבותי בישראל, כי הבמאי החליט להתעלם לחלוטין מהצד השני. לעומת זאת הוא מראה להם הנצחת מיתוסים, דעות קדומות, ובעיקר הלקאה עצמית של מספר ייננים ומובילי דעת קהל בזעיר אנפין, שיורקים לבאר שממנה הם מתפרנסים, וללא הכשרות הם לא היו קיימים. כפי שמסכם זאת אסף מרגלית במשפט אחד שמסכם את הכול: "שום דבר אינו קדוש". הוא צודק. הסרט מוכיח זאת כי גם האמת והמציאות לא קדושה.

לסיכום 2: למען הסר ספק, הכשרות לא פוגעת בטיב היין, הכשרות לא פוגעת ביצוא היין. איכות יין גרועה פוגעת, מחיר מופקע פוגע, חוסר יחסי ציבור פוגעים, עזרה ממשלתית שלא קיימת פוגעת. הכשרות כבודה במקומה מונח, אבל עסקני הכשרות הם אלה שמשחיתים, מרמים, גונבים, מנצלים. כל אותם רבנים שמופעלים כמריונטות על ידי בוחשי קדרות רעילות, חת"ם סופר, העדה החרדית, בית יוסף, הרב לנדא, בד"ץ מהדרין, מחפוד, רובין, ועוד ועוד ועוד. יש חוק במדינת ישראל, והכשרות שייכת אך ורק לרבנות. כל השאר אלה עלוקות מוצצי דם ולשד עצמות. עד שלא תהיה הפרדה בין דת למדינה שום דבר לא יזוז פה. עד שלא נפסיק לשתף פעולה עם כל העסקנים נוכל רק לבכות על מר גורלנו. המדינה שלנו נכבשה בידי אנשי חושך. צריך לקחת אותה בחזרה, ויפה שעה אחת קודם.

יקב נעמן – להקות הרוק אנד רול מסתדרות בתור

רמי נעמן מיקב נעמן במושב רמות נפתלי כתב לנו: "בתמונה זמירה בכרם הביתי, הרוב גפנים של קברנה סוביניון, והשאר מרלו, סירה, ובתמונה פטי ורדו. הכרם הביתי משמש בשנים האחרונות בעיקר לרוזה – פינק פלויד, או ליין בסגנון פורט. בשנה שעברה הוא היה חלק מרכזי ברוזה שקראתי לו The crazy six, כי כלל שישה זנים. לגבי הכרם שלנו בהר יחמור, יש התלבטויות ויש סיכוי לבלנד חדש – להקות הרוק אנד רול שקופחו עד היום כבר מסתדרות בתור לזכייה בשם יין חדש. ההתעוררות הכרמים רק מתחילה, ואם מישהו טוען שהוא יודע בשלב זה מה ייתן היבול השנה – הוא נביא! וכולנו יודעים למי ניתנה הנבואה…"

2: לא תמיד זן מאושר גורם לאושר, וד"ר שיבי דרורי מחפש לגייס סטודנט.ית למלחמה בווירוסים

השבוע פרסם השירות להגנת הצומח ולביקורת אגף שתלנות וחומר ריבוי במשרד החקלאות, את רשימת זני הגפן המאושרים לשנת 2021 במשתלת רמת הגולן בית המכס (ראו את הרשימה בלינק שבראש המדור). חומרי הריבוי אושרו לאחר שעברו בדיקות חזותיות על כל הגפנים בחווה בארבעה מועדים שונים. "התוצאות שהתקבלו לא צריכות להדאיג", אומרת מיכל אקרמן – המנהלת והאגרונומית של יקב תבור, "אבל צריך להיות ערוכים כל הזמן ולהבין שהווירוסים נמצאים גם בחומרי הריבוי שהגיעו כביכול נקיים". וירוס ליפרול 3 התגלה בכמה מוקדים וכל הגפנים סביבו נעקרו על ידי המפקח, כמו כן התגלו גם נגיעות של וירוס הפינו גרי, ועוד מספר וירוסים שמוכרים לכולם.

ד"ר שיבי דרורי מאוניברסיטת אריאל והיינן הראשי של יקב גבעות, מכריז מלחמה על הווירוסים ומגייס צבא של סטודנטים, שיעזרו לו לאתר ולטפל בתופעה שעלולה לגרום למשבר גדול בענף הגפן ובענף היין, במידה וכל הגורמים לא יפעלו יחד. שיבי אומר: " וירוסים הפכו בשנה האחרונה מכורח המציאות לנושא שכמעט כל אחד מכיר, או לפחות חושב שהוא מכיר. גם הגפן סובלת מווירוסים, אולם בניגוד אלינו, אין לה מערכת חיסונית. לכן גפן שנגועה בווירוסים מסוימים תלך ותידרדר, עד שנאלץ לעקור אותה כעבור מספר שנים. לכן, המאמץ לשמירה על הכרמים נקיים מתחיל בשתילים נקיים, ולאחר מכן בהשגחה מוקפדת שלא ייכנס וירוס מבחוץ, כולל עקירת גפנים חשודות למניעת הדבקה. יצירת שתילים נקיים תבררה כמשימה קשה בשנים האחרונות בישראל, עד כדי מצב בו נאסר שיווק חומרי ריבוי מקומיים, ונעשה יבוא ממקור חיצוני נקי. במקביל, איסוף זני הגפן המקומיים, שהיה המאמץ המחקרי העיקרי שלי בשנים האחרונות, הניב כמות יפה של זנים חדשים-ישנים, שאת חלקם יש צורך לנקות מווירוסים בכדי להנגיש אותם לציבור הרחב. עקב כך החלטתי להירתם למאמץ, ובשנים האחרונות פעלה קבוצת המחקר שלי בתחום ניקוי גפן מווירוס בתרבית רקמה. פיתחנו שיטה יעילה ומהירה יותר מהשיטות המוכרות, שמניבה אחוזי הצלחה נאים, תוך שימוש בגידול בחושך (אטיולציה)".

ד"ר שיבי דרורי פתח במסע גיוס ומחפש  סטודנט או סטודנטית  לתואר שלישי (אפשר גם שני), עם ניסיון בסיסי בביולוגיה מולקולרית (הפקת חומצות גרעין PCR – ), עדיפות למי שמכיר עבודה סטרילית, ואפילו טוב – היכרות וניסיון בתרביות רקמה. המשימה: המשך פיתוח וייעול שיטת הניקוי, והבנה עמוקה של השפעות האטיולציה ומרכיבים אחרים בשיטה על הפחתת קצב התרבות הווירוסים והתפשטותם בצמח. ד"ר שיבי דרורי פונה ומבקש מכל מי שהתחום מעניין ומרתק אותו, וכמובן בעל הידע הנדרש, לפנות אליו. ואולי מי יודע, אולי בזכות אותם סטודנטים תיעשה פריצת דרך חדשה בתחום, ויבוא לציון גואל.

3: יין ובחירות זה דווקא הולך יחד

לא ניכנס לפוליטיקה, כי בסופו של דבר הטובים ינצחו – כל אחד יש לו את הטוב שלו כמובן, כמו ביין בעצם. הביקורת יכולה להיות מדהימה וממליצה, אבל חלק מחובבי היין לא יבינו על מה המהומה. מאידך הביקורת יכולה להיות קשה ונוקבת, וחלק אפילו גדול מחובבי היין, יחשבו שהמבקר כותב שטויות. בקיצור, החלטנו הפעם לשאול את הייננים איזה יין הם יפתחו אם המפלגה שלהם תנצח והאיש שהם מעדיפים יזכה. לא לפני שאנחנו נמליץ על 5 יינות לבוחרי הימין, 5 יינות לבוחרי השמאל,  ואפילו 5 יינות למאוכזבים לאחר הבחירות.

אז כיינות של השמאלנים, שונאי ישראל, נושכי הכריות שמתברגים רק למסעדות האליטה ורק במדינת תל אביב, נמליץ או שלא נמליץ על:

יקב כרם שבו של גבי סדן – סוביניון בלאן 2019: 80 ₪ שמעניקים חוויה טובה ליין צפוני חד ומינרלי. חכו ל- 2020.

יקב קלו דה גת שרדונה 2018: מינרלי וחומצי, מורכב מאוד, עשיר. מחיר שערורייתי של 150 ₪. מהליגה של הדו ספרתיים – לא יותר.

יקב צרעה הרי יהודה אדום 2018: ערן פיק רקח בלנד מענבי  קברנה סוביניון, סירה, פטי ורדו ומרלו. 110 ₪ – הסירה עושה את ההבדל, יחי המהפכה.

יקב פלטר קברנה שיראז 2018: בלנד מדהים. מדויק, שופע. יופי של יין. מחירו 99 ₪ – VFM (תמורה לכסף – תל"כ) לחלוטין.

יקב פייב סטונס רוזה 2019: מרלו עם 10% קברנה סוביניון. יין פריך, חומצי, לא חנפן. מחירו 75 ₪ – מושלם.

היינות של הימניים, המשיחיים, שלא מבינים שהכיבוש משחית אבל לעזאזל יושבים על חלקות אדמה משובחות ועושים ברובם יינות נפלאים. אז הנה הכן והלא:

יקב גבעות גופנה פטי ורדו 2017: היינן שיבי דרורי הוציא מתחת ידו יין עוצמתי, מתובל, עשיר מאוד. עושה בית ספר לכל השאר. מחירו 149 ₪ – VFM לחלוטין.

יקב הר ברכה קברנה סוביניון יוסף 2017: ליינן ניר לביא יש כישרון ייחודי; חומרי גלם נפלאים שמטופלים במדויק. יין לכאורה פשוט אבל מפתיע בעוצמה שלו. מהלגימה הראשונה עד האפטר טייסט יש עונג רצוף. מחירו 69 ₪ – מחיר מדהים.

יקב שילה סיקרט רזרב פטיט סירה 2017: היין של היינן של עמיחי לוריא שופע ריחות של פירות שחורים ואדמה. פה קשוח, דחוס, עשיר, מתובל מאוד. הסיומת ממאנת לעזוב.  מחירו 129 ₪ – VFM . פטיט גדול, מושלם.

יקב פסגות ויונייה 2019: כל מי שניסה להנגיש לנו את הזן הזה נכשל; הציבור לא ממש התחבר. פסגות ויוניה עושה מעט חסד עם הזן, אבל הארומטיות מעיקה, וחבל. מחירו 69 ₪ – רק אם מצמידים לכם אקדח לרקה.

יקב דרימיה סוביניון בלאן 2020: אלעד ונאוה מובשוביץ מציעים יין יוצא דופן, מורכב מאוד, עשיר מאוד, מדויק. הטוב ביותר שיש על המדפים. מחירו 99 ₪ –  VFM לחלוטין.

חמשת היינות למאוכזבים, וממש לא עברו את אחוז החסימה:

יקב תשבי ויונייה גוורצטרמינר 2019: סלט פירות מתוק ומעיק. המשקיף בקלפי הזדעזע. מחירו 35 ₪.

יקב עמק האלה אסטייט מרלו 2019: יין קשה, מריר, לא ברור מה יש בו. מחירו 60 ₪.

יקב מדבר שרדונה 22 בציר 2019: שלושה ייננים יש ביקב, אז למה אף אחד לא עוצר את הבושה. מחירו 33 ₪.

יקב בית אל תפוח מרלו 2016: בשם יש פרי, אבל ביין יש עץ. פתחו נגריה ביקב? מחירו 139 ₪.

יקב יתיר דרום לבן 2020: לא ברור על מה ולמה. לא ברור למה אתם מכניסים את עצמכם להרפתקה; אתם מהליגה של הגדולים – אל תהרסו את זה. מחירו 85 ₪.

4: תרועות ניצחון – מה תשתו איתן?

אלי בן זקן מיקב קסטל-רזיאל: כך או כך אני מוריד בקבוק מקאלן 12.

שיבי דרורי מיקב גבעות: אפתח רוזה גבעות 2020. זה כמו לקבל זר פרחים, והייתי שמח לחלוק אותו עם כל מי שהתאכזב. צריכים לחיות יחד כעם אחד אחרי כל הנאחס הזה.

יפתח פרץ מיקב כרמל: לימיטד אודישן 2017 ייפתח בבוקר כי הוא צריך הרבה נשימה .

דורון רב הון מיקב ספרה: Les Chetillons Oenotheque Blanc de Blancs Grand Cru Brut Champagne 2002  של  Pierre Peters.

שיקי ראוכברג מיקב טפרברג: לגאסי קברנה פרנק 2016 שלנו.

אבי פלדשטיין מיקב פלדשטיין: שאטו לאפיט 86 האחרון משישייה, אבל לצערי כנראה שאצטרך להמתין עוד שתיים שלוש בחירות.

גיא אשל מיקב דלתון: יין מבעבע, זה בטוח.

מוטי גולדמן מיקב וילה וילהלמה: סובניון בלאן 2020 כדי להתקרר מההתרגשות.

ליאור לקסר מיקב ירושלים: רק שמפניה ורודה.

יהודה נהר מיקב יזרעאל: קברנה סוביניון של 19 crimes.

ד"ר ארקדי פפיקיאן: רק רוזה, ארומטי, יפה, כמו משקפיים ורודים, כי התמונה אחרי הבחירות תהיה בין אפורה לשחורה.

אורי שקד: רקנאטי ספיישל רזרב 2017.

עידו לוינסון מיקב ברקן-סגל: ברקן סירה אשכולות שלמים.

ששון בן אהרון מיקב מוני: VIA של מוני, ואולי סוף סוף נמצא את הדרך (via) הנכונה לימים טובים יותר.

יורם שלום מיקב אלכסנדר: אלכסנדר הגדול, כמו שראש הממשלה צריך להיות גדול. .

מיכאל אלפסי מיקב הר אודם: אלפסי לבן למועמד שלי. לכל אחד אחר אחכה לבחירות הבאות.

דוד בר אילן מיקב טוליפ:  2015 Lucien Le Moine , Meursault Perrieres, והלוואי שאשה תנצח.

ערן פיק מיקב צרעה: אם ננצח, מה שלא סביר שיקרה, אשתה מבעבע ממזרח ארה"ב – .TRUMP 2009

זאב דוניה מימקב סוסון ים: אין לי "מפלגה שלי". יש רק בדידות אינטלקטואלית, באין מילה אחרת. ולמרות זאת, במוצאי הבחירות יגיעו לכאן כמה חברים ונפתח יינות מתיישנים. על הכוונת: יין מסה 2004 שעשיתי למסעדה,  ואולי גם קהלת 2008. תיכף אמצא את הפסוק המתאים לתוצאות הבחירות. המשך יבוא…

5: אישה – יין

פינה חדשה בה נשמח לארח נשים פעילות בהיבטים השונים והמגוונים של תעשיית וענף היין. מעוניינת להשתתף? שלחי ווטסאפ לרני רוגל 050-5267706

עינת סולטן – מותג היין לה מולינה שנולד מהקורונה

לה מולינה הינו מותג יין אותו הגיתי ויצרתי. שמי עינת סולטן, יזמית ואשת שיווק. תמיד חלמתי על מוצר ומותג שלי. תקופת הקורונה חיברה אותי למי שאני באמת עם אהבה ליין, לחיים הטובים ולאושר הפשוט.  כמו המון ישראלים מצאתי את עצמי ללא פרנסה. ערב אחד ישבתי ורקמתי את החלום. נפגשתי עם דני ודינה בראון מהיקב המשפחתי הנושא את שמם (קראו עליהם עוד בהמשך). המטרה הייתה למצוא את מה שיהיה היין שלי מתוך החביות שלהם. התחלנו במספר טעימות, ואז אמרתי להם כי ליין שלי יהיה שם ייחודי. ישבתי כמה ימים, והשם שבחרתי הוא לה מולינה.

למה? הבת שלי נקראת אלמה, ושם החיבה שלה מולינה. לה מולינה מרמז על יוקרה – קיים  שוקולד איטלקי בשם זה, ואתר סקי ספרדי. ככה הכול התחיל. ישבתי עם המעצבת עדי על הסקיצות, וידעתי מייד שהעיצוב יהיה  נשי, אלגנטי וסוחף.

אז הכול אמנם התחיל כתחביב, אבל לאט לאט התחביב הפך לרעיון ומיזם, ורצון לכבוש עוד יעדים. המותג נמכר כרגע בחנויות בוטיק. בעקבות הקשרים שלי בתחום השיווק יצרתי שיתופי פעולה עם הייטקזון, אל על, חבר אקסטרא ועוד. הרעיון הוא ליצור תחת השם לה מולינה עוד מוצרים ומוצגי יוקרה, ביין ובכלל. למעשה אני עוסקת בשיווק, ביח"צ של המיזם, בתכנון – הכול. לגביי השמיים הם הגבול. יין הוא אהבה גדולה שלי, והחלום הוא למכור את יינות לה  מולינה בחו"ל. כרגע אני במשא ומתן בארה"ב, טאיוון, דובאי, שנגחאי בסין, ויפן.

הבטחתי לכתוב עוד על יקב בראון: היקב בבעלות דינה ודני בראון ממוקם בכפר שמואל, בחצי הדרך בין תל-אביב לירושלים, קרוב לכבישים הראשיים 1, 6 ו-431, באזור סיידון גזר (שפלת יהודה), בו נטועים אלפי דונמים של כרמים היינות נקראים על שמות בנות המשפחה, והאני מאמין שלהם: "ליין כל כך הרבה איכויות, שאין צורך להתערב בפעילות המדויקת של הטבע". היקב שמייצר יין איכותי וטעים, בקנה מידה קטן של כ- 12,000 בקבוקים לשנה, נעזר ביינן הבכיר אד זלצברג שהיה שנים רבות היימן הראשי של יקב ברקן, וכמובן שגם אני נהנית מהידע והניסיון שלו לשני (כרגע) יינות לה מולינה שלי. יינות יקב בראון והיינות שלי הם בהכשר הרבנות המקומית גזר.

שני היינות שלי, אותם יצרנו עם דני ודינה בראון ועם אד זלצברג, הם: לה מולינה מרלו 2019 – יין אדום יבש, עשוי מ-100% ענבי מרלו שגדלים בכרם בראון באזור סיידון גזר. צבע סגול, ארומת פירות יער ונגיעות של ניחוח רימונים. טעמו מזכיר אוכמניות, שזיפים וצימוקים שחורים. ליין מבנה רך ועגול. זהו היין רענן וקליל מיינות המרלו המוכרים בשוק. המחיר 89 ₪.

היין השני הוא לה מולינה רוזה מרלו 2020 –  יין רוזה יבש, עשוי מ-100% ענבי מרלו שגדלים בכרם בראון. יש לו ארומה פירותית עדינה ומרקם רך. גוון ורדרד בהיר. טעמו קליל ומרענן, בעל סיומת עשירה מאוד ליין רוזה. המחיר 80 ₪.

המוטו של היין הוא 'יש יין ויש לה מולינה' – יין ישמח לבב אנוש, ובמיוחד כשרוקמים אותו באהבה ואושר. לחיים!

6: יונתן לבני מבקר

יקב יתיר – נחל יתיר לבן 2019: יקב יתיר מייצר יין לבן יבש מכרמים ליד ערד. היין שמופק מ- 54% שנין בלאן ו -46% ויונייה, תסס והתיישן 8 חודשים על שמריו, בשילוב של חביות עץ אלון וחביות גדולות של 500 ליטר, ומכלי נירוסטה. בוקבק במאי 2020 ושוחרר עכשיו לשוק. יין קליל עם בוקה שמשלב את שני היינות המרכיבים אותו בחלקים כמעט שווים. טעמי תפוח ירוק ולימון ליים בשל, וטעם מרוכז וחד של השנין בלאן שבבלנד. בסיומת מעט מרירות שאינה מאפיינת את הזנים בדרך כלל. ביין 12.5% אלכוהול המאפיינים בדדרך כלל יין לבן, ומאפשרים ליהנות מהיין ביום חם כשהוא צונן. כנראה שהיקב גובה מחיר גבוה עקב שמו הטוב ותדמיתו האיכותית –  150 ₪, ממש לא VFM (תמורה לכסף – תל"כ).

יקב יתיר – נחל יתיר אדום 2017: בלנד של מספר זנים אדומים: היין העיקרי הוא 64% סירה, ועוד 32% טנאט – ענב שמקורו באזור הבאסקים בספרד, ובתוספת 4% גרנאש. היין התיישן במכלי עץ גדולים (3,800-5,400 ליטר) שנותנים ליין להתפתח ללא השתלטות העץ על טעמיו. בוקבק ב- 2019 והושאר ביקב עוד שנה לפני השיווק. יין בצבע אדום כהה, ארומה חזקה ונעימה. טעמים של פירות אדומים כמו פטל, טעמי יישון וטעמי טבק. נהניתי ממנו מאוד, בפרט מפני שפתחתי אותו בבוקר ושתיתי אותו בצהרים לאחר שנתתי לו לנוח לפני השתייה. ימשיך להתפתח גם בשנים הבאות אם תאכסנו אותו כראוי. בדומה לאחיו הלבן אינו זול (150 ₪), אבל בהתחשב באיכות, ב- 120 ₪ הוא יהיה VFM .

יקב יתיר – דרום לבן 2020: כששתיתי לראשונה את הדרום הלבן והאדום שעושים ביקב יתיר, לא הבנתי את ערן גולדווסר היינן המוכשר של יקב יתיר. "למה ומדוע" שאלתי את עצמי, "מוציא יקב איכותי יין כל כך לא מיוחד?". היין מורכב מ- 100% ענבי סוביניון בלאן מכרמים במצפה רמון ורמת ערד, התיישן במכלי נירוסטה ומכלי בטון במשך 4 חודשים, ויש בו 12% אלכוהול. לא אהבתי את היין. טעמיו אינם מיוחדים, ויש בארץ הרבה יינות סוביניון בלאן טובים ממנו. שמעתי מאנשי היקב כי הכוונה בסדרת דרום של היקב, או DAROM כפי שאנשי השיווק של היין קוראים לו וכותבים את שמו, היא להנגיש את היין לצעירים, שמחירי היינות הגבוהים של יינות יתיר מרחיקים אותם מהיקב. אם זו הסיבה ולא הסיבות המפונפנות הנטענות על ידי יחצנות היקב, אז לדעתי זו טעות. מחירו 80 ₪. בגדול לאVFM .

LA FORET BLANCHE  – אריאל לבן 2019: יקב חדש יחסית, שכנראה מנסה ליצור לו דימוי צרפתי.  וכך יער יתיר בו הוא ממוקם בישוב מצודת יהודה, הופך ל"יער לבן" – אולי בפריחת הדובדבנים בחורף. את היקב מובילים המנכ"ל יעקב בריס, מומחה לשיווק אינטרנטי המדלג על חנויות היין ומוכר ישירות לצרכן, והיינן ברונו דרמון, אוטודידקט בעשיית יין, כך אומרים מיודעיו. שותף נוסף ביקב הוא מנחם לבני (לא קרוב שלי) שהיה בעליו של יקב לבני באזור חברון. מנחם לבני היה מראשי המחתרת היהודית שהורשעו בזמנו בעבירות של רצח, חברות ופעילות בארגון טרור ובגרימת חבלה חמורה. חלקם גם תכננו לפוצץ את כיפת הסלע בהר הבית.

ועכשיו ליין: בלנד של 80%  ויונייה ו- 20% שנין בלאן. יין מהנה ביותר, בעל בוקה פרחוני המייחד את ענבי הויונייה, עם טעמים מובהקים של שני הזנים. טעמים טרופיים של מילון, לימון בשל ועשבי תיבול. השם אריאל, או כפי  שכתוב על גבי הבקבוק "המחכים לבניין אריא-ל", בא מפיוט עתיק שחיבר הרב קלונימוס, שמדגיש בין היתר את הכמיהה לבניית בית המקדש. יין מומלץ מאד לשתייה ביום חם כשהוא מקורר היטב. מחירו 85 ש"ח  – VFM.

דביר קברנה סוביניון שיראז מרלו 2018 – התווית בצרפתית פרט למשפט בעברית: "והשב את העבודה לדביר ביתך", ודי לחכימא ברמיזא – זו תוספת שלי שאינה על הבקבוק. בלנד של 45% קברנה סוביניון ו- 33% שיראז מכרם יחידני של לבני – שדה כלב, כך שמו, הנטוע בפאתי הכפר בני נעים ליד קריית ארבע. עוד יש בבלנד 22%  מרלו. היין יושן כשנה ללא תהליכי סינון בחביות עץ אלון צרפתיות ואמריקאיות. צבעו בורדו כהה, טעמי פטל, דובדבן שחור ותות שדה. השארתי אותו כמה שעות בבקבוק פתוח ושבתי לשתותו לאחר מכן. היין נהייה נגיש עוד יותר משהיה מלכתחילה. יין חלק עם סיומת ארוכה ומהנה. יין שיש לו פוטנציאל התיישנות מצוין. "יין טוב דוחה שטחים", ביטוי שהמצאתי בזמנו ומאוד מתאים ליינות היקב שטעמתי. מחירו 100  ₪, ובהתחשב באיכות ממשVFM . אגב ליקב יש עוד יינות ב- 65 ₪ ו-85 ₪, אותם לא טעמתי עדיין.

יקב שור מוסקט לבן שקמה 2019 – יש ויכוחים על היקב הראשון בארץ ישראל. כנראה שזה היקב של משפחת שור שנוסד ב-1848 בעיר העתיקה בירושלים. בשנות ה- 80 של המאה הקודמת הועברו חמישה יקבי המשפחה למתחם במישור האדומים: הכורמים, ארזה, ציון, 1848 ו-  SHORR בבעלות אלי שור. מאז שנות ה-90 החליטו בעלי היקבים, בני הדור השביעי והשמיני למשפחת שור, ליצור יינות יבשים בסגנון ישראלי’ וחל שינוי ומהפך ביקבים. אני בחרתי השבוע לטעום את היינות של יקב SHORR , והופתעתי לטובה.

ועכשיו ליינות: מוסקט לבן שקמה 2019 עשוי מענבי מוסקט אלכסנדרוני מנחל שקמה בצפון הנגב. בדרך כלל עושים מהזן יינות מתוקים (קידוש) או יינות קינוח. השקמה הוא יין יבש, מרענן, מאוזן מאוד, עם מתיקות מועטה ביותר שלא פוגעת באיכות היבשה.  טעמי פירות טרופיים ופירות הדר. יין מפתיע באיכותו.

מרסאן מוסקט 2019 – בלנד של  70% ענבי מרסאן ו- 30% מוסקט מנחל שקמה. המרסאן שמקורו בעמק הרון, יוצר עירוב מענחין עם המוסקט הישראלי באופיו. יין שלא ראה עץ ונשאר בכל זאת מלא טעמים. מאוזן ומאוד פירותי בטעמי לימון ומילון. מפתיע באיכותו ובטעמיו הנעימים לחך.

מרלו 2018 – ענבי המרלו, להם הוסיפו 15% ענבי פטי ורדו, נבצרו מכרמי היקב בשפלת יהודה. לאחר התסיסה היין עבר לחביות עץ אלון למשך שנה, ואז  נח עוד שנה בבקבוקים, עד שהגיע לפרקו, כך היקב. על הבקבוק כתוב באנגלית GRAPE OF JOY  (ענבים של הנאה), ואכן הנאה רבה הייתה לי משתייתו. מרלו נעים וקליל ללא התחכמות. קלאסי עם סיומת ארוכה בטעמי פלפל ופירות יער. לחובבי הזן תהייה ממש חוויה משתייתו.

קברנה סוביניון 2018 – 85% קברנה עם 15% פטי ורדו, שעבר אותו תהליך כמו המרלו. ההבדל היחידי: לא מצא חן בעיניי.  הטעם אומנם של קברנה סוביניון קלאסי, אבל יין לא מאוזן, והמתיקות בסוף אינה מאפיינת קברנה סוביניון טוב. היתרון היחידי ביין הזה הוא המאפיין של יינות יקב שור שטעמתי: מחיר כל אחד מהם 50 ₪, ושלושה ב- 100 ₪. תמיד צחקתי על יינות כאלה, וחשבתי שאין בהם כל עניין. אני מודה – טעיתי. יינות פשוט טובים, ובהתחשב במחיר אפילו טובים מאוד.

ודאי תרצו לקרוא גם את זה

יין וג'אז – אלגנטי וסוחף: יין למביני עניין; ולאסתר רדא פשוט יש את זה

יוסי נאור, חובב יין וג'אז ומי שהוביל תכנית רדיו בשם 'ג'אז אדום לבן' בתחנת הרדיו של מכללת עמק יזרעאל, מביא לנו הקשרים בין יינות ישראליים למוזיקה שהוא אוהב. כי יש מספר רגעים קסומים בחיים כמו לשתות יין ולהקשיב לג'אז – הפעם יין לרומנטיקה ומוזיקה לנשמה. קראו כאן

מוצ"ש 10.4.21 – פסטיבל יין בגג גן העיר בתל אביב

רני רוגל מדווח: נתי נעים וקבוצת הפייסבוק 'יין למבינים' יקיימו פסטיבל יין בגג של גן העיר בת"א (ה"קנטה"), במוצאי שבת 10 באפריל משעה 20:30. ישתתפו בו קרוב ל- 20 יקבים שיציעו טעימות, ומבטיחים כי ניתן יהיה לקנות את יינות הערב בהנחה. המחיר למשתתף הוא  120 ₪, וכולל כוס במתנה של חברת סופרנובה, שאיתה ייצאו המבקרים לסיור בין דוכני היקבים וגופי שיווק יין: 1848, אבנר, אוצרות היין IL 100% – , בית אל, בראון, דני, הכרם, מוניץ', סקוריה, עמק האלה, פאסק – שכרי פירות יער, רקנאטי, רמת הגולן, תבור, Five Stones, ibbls, איש הפסיפלורה. באירוע ניתן יהיה לרכוש גבינות "באשר" אשר יגיעו עם דוכן, או נשנושים של ה"קנטה".

כרטיסים לאירוע ניתן לרכוש בלינק הזה.