השבוע בענף היין 281: האם תעשיית היין תתמודד עם הגידול באוכלוסייה, ועל מה הוציא יקב רמת הגולן 15 מיליון שקל?

השבוע גיליון עצמאות: האם הענף יצמח בהתאם לגידול האוכלוסייה? להגדיל כוחה של מועצת גפן יין, 15 מיליון שקל נשפכו ליקב רמת הגולן – לא חראם? יקב צוף במערב הפרוע, הכירו את יעקב אבני שניהל את כרמל מזרחי בזיכרון, יונתן לבני מבקר יינות עצמאות, יוסי נאור מתאים אוכל עצמאות ליין, והאביב בכרמים של היקבים תבור, סקוריה, אדם, שורר, נבו ונעמן. קריאה מהנה וסופ"ש עצמאות שמח
צילום אלי גולדשמידט (e.g. wine)

יום העצמאות ה-73 לחיי היין הישראלי

חובב היין אלי גולדשמידט (e.g. wine) שכנע את הבקבוקים האלה להתמקם בפוזה של תרגילי הסדר בהדלקת המשואות. אלי ביים את התמונה, תרגל את הבקבוקים וצילם. השתתפו יינות מהיקבים הבאים: פלדשטיין – סוביניון בלאן רוסאן 2018, הר אודם – 1060 בציר 2016, הרי גליל – יראון 2013, הרי גליל- הכורמים 2016, הרי גליל – יראון רוזה 2019, בזלת הגולן – קברנה סוביניון רזרב 2013, קסטל – גרנד וין 2016, קסטל – פטיט קסטל 2018, קסטל – שרדונה C בציר 2019, קסטל – רוזה 2019, צרעה – מיסטי הילס 2014, צרעה – שורש לבן 2019, צרעה – הרי יהודה אדום 2018, פלם – נובל 2011, פלם – קברנה רזרב 2016, פלם – קמליה לבן 2019, רמת הגולן –  ירדן אלרום 2011, רמת הגולן – שרדונה אודם 2018, רמת הגולן – בלאן דה בלאן 2011, רמת הגולן – קברנה סוביניון 2007, רקנאטי – גרי דה מרסלאן 2019, טוליפ – בלאק טוליפ 2014, יתיר – רוזה 2019, כרמל – לימיטד אדישן 2010, כרמל – שיראז קיומי 2013

צילום pixabay

1: עצמאות 2021 – האם הפנים אומנם לעתיד?

על פי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), אותם פרסמה בערב יום העצמאות, שנת הקורונה 2020 לא הייתה שנת הבייבי בום, והאוכלוסייה גדלה ב- 137,000 נפש בלבד. כיום מונה האוכלוסייה 9,327,000 מיליון נפש. הלמ"ס פרסמו גם נתון מעניין נוסף על התחזית הסטטיסטית לגבי הגידול הצפוי באוכלוסיית ישראל: בשנת 2030 היא צפויה למנות כ- 11.1 מיליון נפש, ב- 2040 כ- 13.2 מיליון נפש, וביום העצמאות ה- 100 של מדינת ישראל (2048) נגיע ל- 15.2 מיליון נפש.

צילום המועצה לגפן יין

השאלה שעניינה אותנו, היא האם ענף היין ערוך לנטיעות עתידיות על מנת להגדיל את התוצרת? האם יקבים גדולים מתכננים את העתיד כך שיהיו מספיק גפני ענבי יין? בהנחה שנשאר על אותה כמות תצרוכת יין שלא ממש נוסקת בשנים האחרונות. לצערי אין באמת אפשרות לדעת כמה יין באמת מייצרים בישראל. היקבים לא משתפים פעולה ולא מוסרים למועצת גפן יין נתונים, פרט לנתוני בציר, המושפעים מלא מעט פרמטרים שלא תמיד משקפים את המציאות – אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת.

אז ניסינו לקבל תשובות לשאלה מאוד פשוטה: האם ענף היין ערוך להגדיל את התוצרת? והאם יש תכנון לנטיעות כרמים חדשים בלי קשר לעקירות של כרמים חולים?

כרם הפטיט סירה של יקב מוני, יולי 2020. צילום ששון בן אהרון

צחי דותן – מנכ"ל מועצת גפן יין: "אנחנו מקווים להדביק את הפער של חוסר בשתילים בשנתיים האחרונות על ידי נטיעה השנה, ערב שנת השמיטה, עם כמות השתילים הזמינה. ההערכה שלאחר שנת השמיטה נצא מהמחסור בשתילים ונוכל להדביק את הפער".

ששון בן אהרון – אחראי כרמים ויינן יקב מוני: "בשנתיים האחרונות עקרנו כ- 50 דונמים, והנטיעה המצטברת בשנתיים כולל השנה, היא כ- 140 דונם. כך שיש עקירות, אבל צופים את העתיד".

כרם צפית של יקב ברקן

עידו לוינסון – יינן ראשי יקב ברקן-סגל: "אנחנו נוטעים כל הזמן, אבל לא מספיק בגלל המחסור בשתילים. אחרי שנת השמיטה, כלומר ב- 2023, יהיו נטיעות מסיביות, ואני לא רואה סיבה לכך שיהיה מחסור".

ענבי שרדונה של יקב טוליפ בכרם מטע. צילום דוד בר-אילן

דוד בר-אילן – יינן יקב טוליפ-מאיה: "האם הענף ערוך? לא בטוח, אבל יש הרבה נטיעות של כרמים חדשים ולא רק החלפות, לפחות ממה שאני יודע. יש עדיין קושי בלמצוא מספיק שתילים מכל הזנים לנטיעות, אבל זה משתפר. אני מניח שיבוא מיץ ביקבים הגדולים יימשך, זה נוח להם תפעולית וכלכלית. מחיר הענבים בארץ רק עולה כי כוח האדם יקר והכל יקר, אז גם הענבים מתייקרים. אני לא רואה את זה מחלחל ליקבים הקטנים-בינוניים; אנחנו לא ערוכים לטפל בזה".

לסיכום: כשיותר צעירים שותים וישתו יין בעקבות שנת הקורונה, ובקהל החרדי שותים יותר ויותר יינות – ואיכותיים, נראה כי לאור ההיערכות המסתמנת במועצה וביקבים, אף אחד לא רואה את שנת המאה למדינה בתוכניותיו – מעין אחריי המבול, ומזל שיש לנו פעם בשבע שנים שנת שמיטה, שאחריה צופים כי באורח פלא הכול יסתדר.

 מה צילם וכתב יקב עגור ליום העצמאות

צילום קרין רבנה ליקב עגור

כמו המדינה שלנו, גם אנחנו על דרך פתלתלה, ויפה מאוד. לאן? ימים יגידו.

צילום pixabay

2: עצמאות ענף היין: להגדיל את כוחה של המועצה לאלתר

במציאות הפוליטית שנוצרה בישראל, אנו עדים לשרים שמתחלפים כל שנה שנתיים – במקרה הטוב. שרי החקלאות בעשור הקודם  עסקו בעיקר בהישרדות פוליטית, והנחיתו מכות אנושות על התעשיה החקלאית. לשר חקלאות במדינה נורמלית צריכה להיות ראייה כוללת של החקלאות ותרומתה למדינה מכל ההיבטים: כלכלי, מדיני, סביבתי וחברתי. צריך עידוד חדשנות וחשיבה מחוץ לקופסה, לאתר מיד את הנקודות המרכזיות שתוקעות באופן פרטני את החקלאים בישראל, לצמצם את הרגולציה והבירוקרטיה. לא הרבה מודעים לכך, אבל נכון להיום אין תקציבי מו"פ, וכורמים, ייננים ובעלי יקבים  הם אלה שצריכים לחזות היום את הצרכים והבעיות של מחר – ראו בכתבה למעלה.

צחי דותן – מנכ"ל מועצת גפן יין. צילום איל גוטמן
צחי דותן מנכ"ל מועצת גפן יין. צילום איל גוטמן

רק בדרך זו תהיה אפשרות למנוע את הבעיות המרכזיות, בניגוד לכיבוי שריפות של בעיות שצצות, שגם בהן כמובן חשוב לטפל.  צריך לפעול כדי להגדיל את כוחה של המועצה לגפן היין בישראל, על מנת להניע מהלכים לקידום תעשיית היין בארץ. ועל מנת להניע מהלכים עתידיים, חייבים להתאים את התקנות ברמ"י (רשות מקרקעי ישראל) למציאות החדשה, ולפעול כדי שרמ"י תאשר שימושים חורגים לפעילויות של יזמות ביקבים. זה יקרה רק אם יהיו ליקבים מספיק כוח, לובי בכנסת, ונציגים בוועדות השונות שידאגו לצרכי הענף. על הגורמים הבכירים בענף לחשוב על חקלאות הדור הבא. זה כאן ונוקש על הדלת.

רובוט הכרמים של נאיו טכנולוג'יס

ביקב כרמל החליטו ליישם זאת בכרמים שלהם, וזו רק ההתחלה, הענף הולך להתמקצע לעבור לרובוטיקה משולבת אדם ואוטומציה נבונה, תוך חיסכון בידיים עובדות בגלל חוסר עובדים. כל נושא החקלאות המדויקת, בעיקר בריסוסים והקצאת מים ברמת הגפן הבודדת, יהיה מאוד משמעותי על מנת להוריד את עלויות המים הגבוהות. לכך יש להוסיף כניסה של טכנולוגיות מתקדמות חדשות כמו חישה באמצעים מתקדמים. כל אלה מחייבים הקצאת מימון לפרויקטים שיטמיעו אצל הכורמים והיקבים את הטכנולוגיות הללו להתמקצעות, תוך שינוי חלוקת משאבי תקציבי מו"פ, ולדאוג שבוועדה שמחלקת את התקציב יישבו אנשי מדע, כאלה שצופים את העתיד, ולא כל מיני בעלי אינטרסים פוליטיים ולפעמים בעלי אינטרסים אקדמיים שונים, שלא תמיד המחקרים שלהם שווים משהו לתעשייה.

צריך לחשוב רק על תעשיית היין, ולא מעבר לכך. צריך לקיים דיונים סביב העלאת תצרוכת היין בישראל, התמודדות עם היבוא הזול שימשיך להיות זול, להפסיק לבזבז כספים על שיווק בחו"ל על מנת לשווק את היין הכשר "לגויים". הכשרות היא לא מילה גסה, וצריך להשתמש בה כמנוף למכור את היין הישראלי, ולא להילחם בכשרות כדי למכור תוצרת ישראלית לכמה מסעדות נחשבות. צריך ולהפנות את המשאבים לחובב היין המקומי. יותר תערוכות, יותר פרסום ולא רק בחגים, יותר שילוט ודרכי יין נגישות, וללמד את הייננים ובעלי היקבים הקטנים למכור יין ולא רק לייצר יין.

צריך מנכ"ל משותף שיניע את הענף קדימה. צילום pixabay

חייבים להבין שעצמאות 2030 יכולה להיות שובר שוויון עם יינות יצוא זולים. אירופה עמוסה ביינות זולים, ובטח אחרי המשבר של הקורונה. שם מעניקים תקציבים, סבסוד, תמיכה ממשלתית, תמיכה של ערים ומועצות אזוריות ומקומיות. גם אצלנו זה אפשרי. לשם כך חייבים להתאחד תחת תוכנית עתידית שתבנה תוכנית כלכלית ועסקית לענף היין הכולל, ולא לכל יקב בנפרד. יתכן שצריך מנכ"ל משותף, שתחת אחריותו יהיה כל נושא ענף היין בעוד עשור. מישהו חיצוני שגם מבין את הענף; כלכלן, איש שטח, שיודע לצפות את הבאות ולהיערך למכשולים בדרך. ההחלטות שלו יהיו בגדר המלצה, ויאפשרו למקבלי ההחלטות ביקבים לראות דברים מחוץ לקופסה ומחוץ למגרש הפרטי שלהם. אולי זה ישמור על ענף היין, קודם כל מהפוליטיקאים וגם מהיבוא.

אביב בכרם

כרם רמת סירין של יקב תבור. צילום אורן סלע

מיכל אקרמן מנהלת יקב תבור כתבה. צילם אורן סלע שניהל את היקב לפני מיכל, חזר למשק המשפחתי והפך לכורם משמעותי של היקב: "אחת מחלקות השרדונה שלנו ברמת סירין. שרדונה מ- 2009 שכל כולו הולך לשרדונה מסדרת הר. יש לנו 120 דונם שרדונה בסירין – 4 קלונים שונים של שרדונה, שכל אחד מהם מאופיין בטעמים, ארומות וזמני הבשלה שונים. אנחנו מנסים כל שנה, בודקים ולומדים. כך, יש קלון אחד שמתבלט והוא לפעמים נכנס לשרדונה אדמה, אבל רוב הזמן הם עובדים טוב ביחד בשרדונה הר."

צילום מהאתר
OVINE צילום מהאתר

3: פרויקט המים בטעמים של יקב רמת הגולן – "הגפת עלתה להם לראש" וזה עלה 15 מיליון שקל

 בשבוע הפסח עלתה בשבועון הקיבוצי "הזמן הירוק" כתבה של העיתונאי-חוקר עזרא דלומי, על הניסיון של יקב רמת הגולן לייצר מים בטעמי יין. אנחנו במערכת אכול ושאטו, ליווינו את הפרויקט במהלך השנים כשעוד היה  סודי, עד להחלטה של מועצת המנהלים של היקב לסגרו (ראו כאן). כאמור, כמעט הכול נכתב ונאמר בדיווחים שלנו. הניסיונות של המעורבים למנוע מאיתנו את הכתבות, ואיומיהם – רק מפני ששאלנו שאלות בזמנו, תוך משלוח מכתבי איום מעורכי דין ואי שיתוף פעולה בנוגע לשאלות ששאלנו – הגבירו עוד יותר את הצורך לחשוף מה מנסים להסתיר מאיתנו. כאמור, ממש לאחרונה פורסמה כתבה של עיתונאי שכותב בשבועון הקיבוצי. התחקיר שהעיתונאי הוותיק  עזרא דלומי עשה, גובה בהקלטות וזכה לתגובות מאוד מפורטות של המעורבים: יושב הראש הקודם של היקב – יונתן בשיא; המנכ"לית הקודמת – ענת לוי; ומנכ"לית חברת "חדשנות מעשית" – טל לייזר.

העיתונאי עזרא דלומי. צילום פרטי

זו בעצם הפעם הראשונה ששלושת המעורבים במיזם המים בטעמי יין, אומרים את אשר על ליבם, ומצביעים על האשם העיקרי בכישלון הפרויקט וכמה כסף הוא עלה. מדובר בתחקיר מקיף ונוקב של עיתונאי שמכיר את התעשיה הקיבוצית, ובעל קשרים עם מקורות  אמינים. אנו רואים לנכון לצרף את התחקיר לכתבות שלנו, ולו מפני שבמהלך השנים תקפו אותנו חלק מהמעורבים, בטענה כי עבודתנו מוטית, חסרת אחריות ושקרית. התגובות של המעורבים לא משאירות מקום לספק ביחס לכל מה שטענו עד היום. אנו שמחים כי אנחנו עושים עבודה עיתונאית ללא משוא פנים, ורואים בעבודתנו חלק מהשמירה על תעשיית היין, ללא מורא וללא משוא פנים. הנה מה שכתב עזרא דלומי, והדברים מתפרסמים באישורו.

יקב רמת הגולן – הדירקטוריון אישר

סיפור המעשה על פי התחקיר והעדויות שנאספו

בשנת 2016, שנה לפני שענת לוי – היום מראש פינה, בעבר חברת קיבוץ אלרום, סיימה לכהן כמנכ"לית יקב רמת הגולן בבעלות הקיבוצים אלרום, אורטל, עין זיוון וגשור; והמושבים רמות נפתלי, רמת מגשימים, קשת ויונתן; היא באה יחד עם היו"ר דאז, יונתן בשיא ממעלה גלבוע – עם הצעה של חברת "חדשנות מעשית", ל"הפוך גפת ענבים לזהב", ככתוב באתר של החברה. מדובר בשימוש בגפת ענבים כדי לייצר מים בטעם יין, ללא אלכוהול, תחת השם O. VINE, או "מים עם זיכרון של יין". ארבע שנים תסס המיזם הזה עד שדירקטוריון היקב בראשות היו"ר גבי חמו, שנכנס לתפקידו במאי 2020, החליט לבטלו, לצלילם של משקעים בינאישיים עכורים.

חבר שהיה קשור ליקב, מציג תמונה פחות מזהירה של הרעיון: "בשיא וענת לקחו את המיזם מ'חדשנות מעשית' ועשו לו גלוריפיקציה. ברגע שהרעיון יצא לאור, הבנו שאין לו היתכנות עסקית, אבל הם דחפו את זה. זאת הייתה פנטזיה מטומטמת מראשיתה. לא בדקו לעומק, נתנו לזה להתגלגל. קיבוצניקים טמבלים נפלו בפח. זה סיפור מדהים בכל קנה מידה. הראו לנו מצגת יפה וסיפרו שיש עוד מתעניינים. הדהוד לטענה של יד קלה על הכסף, יומרות מוגזמות והתעלמות מביקורת, בא מפי חבר נוסף, ותיק בהנהלת היקב. לדבריו, "יונתן וענת הציגו באוגוסט 2019 תוכנית עסקית בה הכול נראה יפה. בנובמבר 2019 הם כבר הציגו תוכנית גרועה בהרבה. ההתנהלות הייתה על הפנים."

קיבלה הזדמנות לדבר ולא רצתה
ענת לוי המנכ"לית לשעבר של יקב רמת הגולן. צילום דוד סילברמן dpsimages

תגובת ענת לוי לתחקיר

" ענת לוי מגינה בנחישות על מיזם המים בטעם יין, כמו גם על העבודה של יקבי הגולן עם "חדשנות מעשית" – שאת פועלה היא אף משבחת ומהללת בסרטון ברשת – וטוענת כיום, כי מי שנתנה למיזם את "נשיקת המוות", הייתה, בסופו של דבר, הקורונה. באתר של "חדשנות מעשית" מוצג המיזם – כמו כל המיזמים של החברה המוצגים באתר זה – כהצלחה מסחררת. כך נכתב שם: "מהר מאוד הבנו שגפת ענבים היא זהב! … לדבריה, "המוצר קיבל תהודה מטורפת בעולם. דיברו עליו בתוכניות טלוויזיה בארה"ב, היה פיתוח מדהים של התהליך. הכול נעשה באישור הדירקטוריון. התחלנו למכור בארה"ב, התחלנו במו"מ עם משקיעים, אבל לא הצלחנו לגייס את הכסף בזמן שהבעלים הגדירו. נראה שהם לא האמינו בהמשך המיזם בתקופה כזאת. היינו בתערוכה ביפן בפברואר 2020, ובאפריל נשלחה לשם מכולה. ואז באה הקורונה ונעצרנו. היה פה משהו יפה, שלא הבשיל עקב העיתוי. הרבה מיזמים נופלים. לא הצלחנו להפוך את המוצר הראשוני לעסק. מוצר כזה לא היה לפני כן. אני מקווה שזה לא ירתיע את היקב מפני מיזמים חדשים."

תגובת טל לייזר מנכ"לית חדשנות מעשית 

"ביקבי גולן בנינו קונצפט, פיתחנו מוצר ויש להם אותו. מנכ"ל שהיה אחראי עליו, עזב והגיע מנכ"ל שאמר: 'לא בא לי להתעסק עם זה'. אנחנו אומרים לחברות: אל תתעסקו רק בהישרדות, תעשו מהלכים אמיצים וחדשנים. אנחנו רוצים להצמיח תעשיות וגם חקלאים, שכיום נוטשים את השדות. זאת שליחות. התעשייה הקיבוצית מדשדשת כי איננה מאמינה בעצמה ומשפדת את כל מי שמנסה ונכשל. ביקב עשו מהלך אמיץ. חשבו איך לעשות כסף מהפחת, במקום לזרוק אותו. ענת סיפרה שהיה מישהו שהיא פיטרה וכעת הוא מציג תמונה של כישלון. יש לנו פרויקטים שהצליחו בענק, לא רק סיפורים על מפעל שנתקע בגלל הקורונה. לא מונינו על השיווק ולא על השקעות של היקב. התבקשנו להביא רעיון וכך עשינו."

תגובת חבר הדירקטוריון יונתן בשיא

יונתן בשיא שכיהן 17 שנים בדירקטוריון של היקב, מהן חמש שנים כיו"ר, מסביר שלא היה קשר בין פרישתו מן התפקיד במאי 2020 לבין סגירת המיזם. "ביקב כל חמש שנים מחליפים יו"ר כמו שעון, וכך היה גם אתי כשסיימתי. בשנים הללו עשינו הרבה דברים, אחד מהם – סטארט-אפ לצרכי קיימות של שימוש בפסולת, תוך ניצול האמצעים שביקב. רצינו להיות היקב הראשון בעולם, שעושה מגפת מוצר נוסף. אגב, בגמרא מצוין שאבותינו נהגו לתת את הסחיט של היין לעניים כדי שיעשו ממנו יין, כך שאיננו חלוצים בזה… הדירקטוריון קיבל את הרעיון, והחלטנו, בשלב ראשון, להשקיע בעצמנו, וציינו שבשלב מוקדם יחסית נכניס שותף כדי לא להעמיס על היקב. בשלב שני, אחרי שנמכור בחמישה מיליון דולר – את הידע, או את התמצית שנייצר בארץ – נתקדם". בשיא מתאר את קבלת הפנים למוצר החדש בתערוכה במנהטן כ"באז בלתי ייאמן". אמנם המוצר נטול אלכוהול, אבל נראה שאפשר היה להשתכר מן האווירה. "חשבנו שאנחנו נמצאים בדרך הנכונה", הוא מספר. "התחלנו 'להרים פרופיל', אבל לא מצאנו בכל הארץ קו שניתן לבצע בו את התהליכים במוצר הזה. בסוף נאלצנו לקנות קו בטבריה שיתאים לצרכי הפסטור והבקבוק המיוחדים, דבר שהיה כרוך בהוצאות שהלכו וגדלו. התחלנו למכור בעיקר לשוק האמריקאי. כשהגענו ל-10 מיליון ₪ השקעה, באנו לבעלים ואמרנו שאנחנו רוצים להכניס שותף ב- 20%. חיפשנו שני אנשים משוק ההון, כדי שיגייסו משקיעים. בקטע הזה נפלנו. זה לא בגלל הקורונה, זה היה שנה לפני הקורונה. כמעט שנה חיפשנו משקיע ולא הצלחנו."

אז הקורונה היא תירוץ? תשובתו: "אני בן 72 ולא תפסו אותי בשקר. זה לא בגלל הקורונה. הרבה סטארט-אפים מנסים לגייס משקיעים ולא מצליחים. לא מצאנו משקיעים." זה לא עניין של שם היקב. זהו מוצר שאפשר לייצר בכל יקב בעולם. זה תהליך מורכב, אבל אפשר לעשותו בכל מקום. היינו על סף חתימת הסכם עם חברת השקעות של בנק דיסקונט, היינו בקשר עם בעלי הון ישראלים, כולל הבעלים של ויסוצקי, שחשב לקנות את זה, אבל מסיבותיו החליט שאיננו יכול להרים את העניין. חשבתי, ואני עדיין חושב, שאחרי שהקורונה תיעלם, מישהו בעולם ייקח את זה. הגענו לנקודה שהעסק לא מוכר ואין כסף מבחוץ כדי לקדם אותו. בלי זה אי אפשר היה להמשיך. הבעלים חשבו אז וחושבים גם היום שזה היה ניסוי מדהים וחלק אינטגרלי מהמוצרים של היקב. חשבנו לפתח סוגים שונים של טעמים. בסטארט-אפים אחד מעשרה מצליח, ואנחנו לא היינו האחד הזה. לצערי נוצרה סביב המיזם 'מלחמת עולם' בגלל יחסים אישיים. אני גאה בסטארט-אפ הזה, ומיצר על כך שהוא לא צלח."

יאיר שפירא מנכ"ל יקב רמת הגולן – התבקש להגדיל אצלו במשתלה את כמות חומר הריבוי ולמכור לכורמים חומר נקי. צילום דוד סילברמן dpsimages
יאיר שפירא מנכ"ל יקב רמת הגולן – לא היה מעורב בהקמת מיזם המים בטעמי יין אך ירש אותו ואת סגירתו. צילום דוד סילברמן dpsimages

למען הסדר הטוב לפניכם תגובת יקב רמת הגולן שפורסמה בכתבה לפני שנה ב-26.2.20 והתייחסות לה קראתם בכתבה למעלה

המפעל המדובר למילוי המים בטעמים שהוקם בטבריה, שייך לחברת Wine water שנמצאת בבעלות ענבי רמת הגולן והגליל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, שהינה חברת האם גם של יקב רמת הגולן. משמע חברת Wine water היא חברה אחות של היקב. הפרויקט הנ"ל הוקם לפני כ-4 שנים על ידי ענת לוי מנכ"לית Wine Water אשר הובילה אותו ביד רמה לאורך כל הדרך, ואושר על ידי חברת ענבי רמת הגולן והגליל – שותפות הבעלים.

“O.Vine”  מיוצר מתוצרי הגפת של יקב רמת הגולן והרי גליל, והינו מוצר חדשני שזכה להערכה ולפרסים רבים בתערוכות מזון ומשקאות ברחבי העולם. המשקה שווק מסחרית בשוק האמריקאי, התקבל בהתלהבות וזכה להצלחה מרשימה בקרב הקהל לו יועד. לצערנו, משבר הקורונה טרף את הקלפים ולפני מספר שבועות החליטו בעלי החברה לעצור את פעילות הייצור בישראל ולחפש משקיעים חיצוניים להמשך הפרויקט.

סיכום דבר: אף אחד מעולם לא האשים ולא חשב שמיזם המים של יקב רמת הגולן, בשיתוף עם "חדשנות מעשית", הוא סוג של אחיזת עיניים והונאה של בעלי היקב. מדובר בתוכנית עסקית שלא צלחה, שעלתה ליקב 15 מיליון שקלים. בזמנו שאלנו שאלות, בדקנו עובדות, ביקשנו לראות פטנט כפי שטענו שיש – ומעולם לא קיבלנו תשובות אלא רק איומים, דבר שהעלה חשד שהמיזם צולע. לא הרפינו, ושוב חזרנו ושאלנו ופרסמנו כל מה שבדקנו ויכולנו להוכיח. כאמור, כפי שטענה טל לייזר, הגיע מנכ"ל חדש ללא עניין להתעסק עם זה, ויו"ר חדש שלא רצה להשקיע יותר כסף, ושנת הקורונה הפילה את המיזם. באורח פלא, טענה זהה מציגה ענת לוי, שגם היא מאשימה את הקורונה בכישלון הפרויקט. בשיא, היו"ר לשעבר – אדם שעשה בארץ דבר או שניים ברמה לאומית לפני שחזר לצפון – אומר בנחרצות וללא היסוס שהפרויקט נפל שנה לפני הקורונה בגלל שלא נמצאו משקיעים שהתענינו בפרויקט. כל אחד יבחר למי להאמין.

עד לרגע כתיבת שורות אלה, באתר חדשנות מעשית מוצג המיזם כהצלחה אדירה, וענת לוי מופיעה בסרטון תדמית של המוצר; מה שמחזק את התחושות שהצביעו עליהן המתנגדים לפרויקט. לא יותר פשוט לכתוב את האמת, שהפרויקט נכשל? למה להמשיך להציגו כסיפור הצלחה? לא ברור. "חדשנות מעשית" וענת לוי ראו בנו העיתונאים "אויב". הם לא מצאו לנכון לשתף במידע, לא ענו על שאלות לגיטימיות, ושוב העדיפו לאיים בעורכי דין ובהגשת תביעה, רק כי ביקשתי תגובה. בסופו של דבר האמת תמיד יוצאת לאור. לזכותה של ענת לוי אני חייב לציין:  גדולתו של כל מנהל בכל תחום, זה חיפוש השקעות, פתיחות לרעיונות חדשים, וניסיון מתמיד לגדול ולהתפתח; להראות לכולם שיש תמיד להביט קדימה על מנת לא להישאר מאחור, ולנצל את המשאבים הקיימים לטובת התייעלות. וכן, גם להיות מוכן לכישלון. מנכ"ל חסר מעוף, אנמי, שלא צופה לעבר העתיד, הוא מנכ"ל שמלכתחילה מוביל את הארגון שהוא עומד בראשו לכישלון. ולא שאנחנו מתכוונים למישהו ספציפי.

אביב בכרם

כרם יקב סקוריה למרגלות תל פארס – את התל רואים ברקע מאחור. צילום עמוס מלניקוב

עמוס מלניקוב מיקב סקוריה צילם וכתב: "תמונות אביב מהכרמים שלנו למרגלות תל פארס (רואים את התל ברקע). סך הכול 36 דונם, כאשר חלק מהכרמים מנטיעת 2004, וחלק צעירים מ- 2015. הזנים האדומים: קברנה סוביניון, סירה, פטי ורדו, מרלו הזנים הלבנים: שנין בלאן, רוסאן, מוסקט, גוורצטרמינר. אנחנו עושים יינות זניים ובלנד של קברנה סוביניון, פטי ורדו ומרלו שנקרא 'רוג׳ום א לירי', בלנד של מוסקט וגוורץ, ובלנד של שנין בלאן ורוסאן".

החותם של יקב צוף

4: על המוקד – יקב צוף במערב הפרוע

אלי וצוף  בר שדה, הם אבא ובן. המפגש שלי איתם התקיים ביקב לצד ביתם המטופח בערד. בית שהוא יקב, בית שהוא מטבח גדול ומרשים. בחצר הבית טאבון גדול, מעשנה ללא עשן, מקרר גדול של נתחי בשר תלויים, וכמובן מרתף בו חביות היין שומעות פסקול מוזיקה שיוצר רק עבורן. השיר שהתנגן כשהתיישבתי לטעום את יינות צוף, היה של ריי צ'ארלס Hit the Road Jack -. בפינה מולי היו שני אוכפים ישנים, לא יכולתי להסיר את העיניים מהם. ירד לי האסימון עוד לפני שטעמתי את היינות: הגעתי אל המערב הפרוע. במערבון הקלאסי  'ריו בראבו' שר דין מרטין את השיר  My Rifle, My Pony And Me  . הוא עושה זאת במהלך סצנת הכלא שלו. אז מי שמגיע ליקב צוף נכנס לסוג של "כלא" – כניסה מרצון כמובן, אבל בידיעה שהשליטה על השעתיים שלוש הבאות ואולי קצת יותר, נתונה בידיים המוזגות של אלי – יינן ואיש עסקים, שעסק בין היתר בניהול יקב אסיף של יעקב אוריה ומכירתו ליקב מדבר, וצוף הבן הצעיר, שהשתחרר לא מזמן מהצבא, אבל עוסק ביין כבר 12 שנים. כפי שמעיד אביו, בגיל 9 ייצר צוף את היין הראשון שלו, וגם היה לו מה להגיד.

אלי בר שדה ביקב צוף המשפחתי בערד. צילום מדף הפייסבוק

הטכניקה שלהם מאוד פשוטה: אין הוספת שמרים ליין, ואין הוספת ביסולפיט. היין "טבעי". למה? אני שואל; ככה, הם עונים. אני יכול להסתפק בתשובה הקצרה הזו, אבל הפילוסופיה מאחורי הטכניקה הזו מאוד מסובכת ומסוכנת. אלי מוסיף: "אכן חומר הגלם נושא עליו מספיק שמרים על מנת לייצר את האלכוהול. שנית, וזה הדבר החשוב, כל הוספה של שמרים מבחוץ תשפיע באופן ישיר על טעמי מיץ הענבים. יש שמרים לשרדונה, לסוביניון בלאן ולכל זן כמעט, ובעצם אם טועמים את היינות הללו מגלים שפחות או יותר יש לכולם אותו טעם. אין ייחודיות של הזן, הכרם והיינן".

יקב צוף הוא סוג של מקום שרוצה להעניק חוויה אחרת לאורח, כשהדגש ביקב זה אירוח, הרבה בשר והרבה יין, "כפי שאני לא מתבל את הבשר שלי ולא מעשן אותו על ידי עישון חם עם טעמי עץ, ככה אני עושה יין. הטעמים הטבעיים של סוגי הבשר השונים מככבים בכל ביס. תאר לך שהכול היה יוצא מהמעשנה. מה היית בעצם טועם? נכון, הכול אותו טעם. אז אין סיבה שהיינות יהיו באותו טעם בכל היקבים".

צוף בר שדה – בגיל 9 ייצר את היין הראשון שלו. צילום מדף הפייסבוק

אל יקב צוף צריך לבוא עם ראש פתוח. היינות לא תמיד מובנים, בטח שאי אפשר לנתח אותם על פי פרמטרים רגילים של יינות מוכרים, ואני לא בטוח שצריך לנתח אותם בכלל. יכול להיות שהמושג 'טעים לא טעים' משחק כאן תפקיד, אבל גם פה אפשר ליפול בקלות בהגדרה. טעמים שהייתי מגדיר כ"פגמים" קיבלו נופך של ייחודיות מאוד מעניינת, הרמת גבה, ואין ספור שאלות מה לעזאזל אני מרגיש פה, ולמה אני לא יכול להפסיק לשתות גם שאני חושב שהיין מחוזר, לא מאוזן, ובטח לא מזכיר שום יין אחר שיש היום על המדפים.

דגנית ואלי בר שדה בכרם. צילום מדף הפייסבוק

חלק מהיינות מזכירים יינות כתומים בעשייה שלהם, ואולי קצת טכניקת עשייה של יינות גרוזינים, עם השריה על הקליפות למשך 70 ימים עם מכסה סגור בלי לגעת. בטעימת הסנג'ובזה ההפתעה הייתה גדולה. עשיר מאוד, דובדבנים לצד עשבי תיבול תוקפניים, ריחות חווה ופטריות. אין כזה בארץ. זה יין גדול, צריך לקטוף מדליות ופרסים ללא ספק, אבל אם היקב ישלח אותו להתמודד מול שאר הסנג'ובזה הישראלים, כמו גמלא או טפרברג, החך של הטועמים לא יצליח להבין את היין ואת הזן, והם יעדיפו את החלשים ממנו ולא את העוצמתי. יקב צוף צריך קטגוריה משלו בתחרויות יין, כנ"ל גם עם הפטי ורדו הזני שהיקב מייצר, 9.9% אלכוהול, כחול, עוצמתי. זר כנראה לא יבין זאת, וגם אני הייתי זר לצורך העניין. תכלס זה לא משנה. היינות כאמור שונים, נמכרים רק ביקב, נשתים בארוחות שהיקב מארח, אני ארשה לעצמי להתנבא ולומר, שזה הקטן גדול יהיה.

יקב צוף – הסיירים 3 ערד, 050-4224777. אלי וצוף על היין והבשר, דגנית אם המשפחה על האירוח התוספות וההסעדה. ביקב מקפידים על כשרות אבל אין הכשר ליין

אביב בכרם

כדור פורח בכרם יקב אדם ברמת צבאים. צילום רוני לב

אורנה לב מיקב אדם כתבה, צילם רוני לב: "פלא הנצה עם כדורים פורחים בכרם יקב אדם ברמת צבאים. כרם היקב נטוע על חמישה דונם עם שבעה זני ענבים: סירה, קריניאן, מלבק, גרנאש, רוסאן, ויונייה וקברנה פרנק. אנחנו מפיקים מהכרם יינות אדומים זניים, בלאן דה נואר מגרנאש, רוזה (אלישבע) מרוסאן, וויונייה עם מעט סירה (זהבה)".

אביב בכרם

ליקב שורר 10 דונם כרמים במושב תלמי יחיאל. צילום עומר שורר

עומר שורר, מנהלת שיווק ומרכז המבקרים של יקב שורר, צילמה וכתבה: "היקב שלנו וכל הכרמים נמצאים במושב תלמי יחיאל, דרומית לגדרה. במשק נטועים כ-10 דונם כרמים, חלק מהם בני כ-20 שנים, וישנן מספר חלקות חדשות יחסית בנות 3-4 שנים. אנו מגדלים ענבי קברנה סוביניון, מרלו, סירה, פטי ורדו וסנג'ובזה, מהם מכינים ביקב יינות זניים בלבד. אנחנו משפחה של חקלאים ותיקים וגידלנו ירקות. אבי, שגיא שורר, עבד במשך שנים ב"כלי זמר" בתל אביב. הוא החליט לחזור למושב והתחיל לנטוע כרמים לפני 4-5 שנים. למעשה היקב הוקם בתחילת שנת הקורונה 2020, ובה היה הבציר הראשון שלנו. נכון להיום היקב מייצר בין 3,000-4,000 בקבוקים בשנה".

יעקב אבני מנהל ויינן יקב כרמל מזרחי בזיכרון יעקב. אהב מאוד את המעבדה

5: יעקב אבני – הציל את הנציב העליון הבריטי מטביעה בבריכת בטון ביקב בזיכרון

רני רוגל מדווח: כתבתה של רונית ורדי במוסף הארץ על הסרט Holy Wine  תחת הכותרת "אם בציבור היו יודעים מה מסתתר מאחורי ייצור יין כשר, לא היו קונים אותו" (למנויים שיש להם גישה לכתבות), הכתה גלים. עסקנו בה בהרחבה בשבוע שעבר, והתגובות לא מפסיקות להגיע אלינו ולהתפרסם במרחבי פייסבוק. את תשומת ליבנו משך מכתב למערכת המוסף מדלית אבני, שכותרתו " לא יכולתי להתקרב להכנת היין, רק מכיוון שאני אישה", ובו כתבה כך: "קראתי בחיוך נוסטלגי את כתבתה של רונית ורד ונזכרתי ביקב כרמל מזרחי בזיכרון יעקב. אבי, יעקב אבני, היה היינן והמנהל של יקב זה במשך עשרות שנים, ואני התרוצצתי לידו ברחבי המרתפים, החביות ומכלי הענבים. הכשרות הייתה חוק בל יעבור. לא היה גבר אחד שהעז להיכנס ליקב בלי כיסוי ראש. עובד שנתפס מעשן בשבת או נוסע, כלומר  מחלל שבת, פוטר מעבודתו באותו רגע. משגיחי כשרות הסתובבו כל שעות העבודה ופיקחו על הנעשה. וכמובן נשים לא יכלו אפילו להתקרב. זאת לעוגמת נפשו של אבי, שלא יכול היה להעביר לי את כל הידע שלו".

יקב כרמל בזיכרון יעקב. צילום זאב שטיין ב-2017. הצילום מאתר פיקיויקי

הסקרנות התעוררה, ובשיחה עם דלית אבני, צעירה בשנות השמונים שלה, זכיתי להיכנס לפרק מעניין בתולדות תעשיית היין בארץ ישראל ובמדינת ישראל, שלי לפחות לא היה ידוע. וכך אמרה דלית: "אבי יעקב אבני ז"ל עבד ביקב כרמל מזרחי בזיכרון יעקב בין השנים 1935 עד 1975. הוא למד בטולוז, עשה סטאז' באלג'יר, הגיע ליקב כיינן תחת ניהולו של אקשטיין, ובהמשך הפך גם למנהל היקב למשך שנים רבות. אבי עשה יין כמו שעושים עוגה בבית – לא היו מחשבים ובכל בציר היה צריך להרכיב את היינות מחדש. בתקופות הבציר הוא לא גר בבית אלא ביקב. היה לו מה שהעובדים קראו "הלול של אבני" – פינה מגודרת עם מיטה למנוחה, כדי לשמור על הכול 24 שעות ביממה. בארבע בבוקר הוא ירד אל הכרמים כדי לבדוק אם מוכנים לבציר. שעה לפני שהעובדים הגיעו הוא בדק את הברזים ואת בריכות הבטון של התסיסה, ובמהלך כל היום השגיח על בריכות הבטון ביקב, בעיקר בזמן הבציר – דרך אגב, אז דרכו על הענבים ברגליים, כדי שהתירוש והיין ייצאו פרפקט. כשהאיכרים הביאו את הענבים ליקב, הוא היה בודק שהם לא מרמים, כי הם קיבלו שכר לפי משקל ולפעמים התחכמו ושמו את הענבים טובים רק למעלה ומתחתיהם ענבים פחות טובים".

סרטון 70 שנה ליקב בזיכרון מ-1952

על יחסו של אבני ל- 70-80 עובדי היקב בזיכרון אז, מספרת דלית: "הוא היה מנהל נערץ, שהתייחס לעובדים כבני משפחה. הוא אהב אותם והם הרגישו שותפים בהצלחת היין". מי שעוד אהבו את היקב היו הרבה אנגלים שהגיעו לביקורים. "יום אחד הגיע לביקור הנציב העליון הבריטי ובמהלך הסיור ביקב נפל לתוך בריכה מלאה. אבי קפץ להציל אותו, והובאו עבורו מביתנו בגדים של אבי כדי שיוכל ללבוש בגדים יבשים.

צילום מתוך סרטון 50 שנה ליקב בזיכרון. שמור בארכיון המדינה

שעות ארוכות בילה יעקב אבני במעבדה – אהבתו הגדולה. "במעבדה הוא ניסה ובדק כל הזמן כדי לוודא שהיינות ייצאו בדיוק כפי שתכנן. כל שנה מתחילת הבציר הכורמים רצו לספק את הענבים מהר מהר ולקבל כסף, והיו מתחים בין היקב בזיכרון למנהלי המכירות והשיווק בראשון, שרצו למכור מהר. במעבדה הוא היה בודק בארבע בבוקר את הבומה (Baume) כדי לראות אם הענבים הגיעו לרמת הסוכר הנכונה לבציר".

הנערה דלית אבני בזיכרון של פעם. צילום משפחתי

טבעי כי בת זוכרת את אביה באהבה והערצה, אך עדות ליכולתו לקלוט אנשים ולהעריך אותם מקצועית, נמצאת בכתבה של ציפי לביא שפורסמה בשנת 2007 ב'מגזין יין, גורמה ואלכוהול' על  היינן פרדי שטילר ז"ל באותה שנה: "בשנת 1957, עם סיום לימודיו בטכניון וקבלת התואר בוגר בהנדסת מזון וכימיה, הצטרף פרדי אל צוות הייננים וההנהלה הטכנית של היקב בראשון לציון. לא היה זה המפגש הראשון של פרדי עם ענבים ויקבים. בקיץ 1955, עוד בהיותו סטודנט בטכניון, הועסק בחופשת הקיץ, יחד עם סטודנטים אחרים, בבציר בכרמי זיכרון יעקב. בזכות בקיאותו בכימיה והנדסת מזון הוצב לעבוד במעבדת היקב. מפגש זה עם עשיית היין בהנחייתו של מנהל היקב דאז, יעקב אבני, הוא שחרץ את עתידו של פרדי כיינן. עם קבלת התואר החל לעבוד ביקב בראשון לציון וארבע שנים מאוחר יותר התמנה לסגן מנהל היקב ואחראי על ייצור היין. מאז 1957 ועד צאתו לגמלאות (1995) היה פרדי אחראי על ייצור ועיצוב היינות של יקבי כרמל מזרחי שהיוו 70% מכלל היינות שיוצרו אז בארץ".

דלית אבני מגלה טפח אחרון על אביה: "יקב כרמל מזרחי בזיכרון היה הדבר המרכזי עבורו. לא היו אז יקבי בוטיק, והוא לא הסכים לעבור ליקב אחר. ביקב רמת הגולן רצו לחטוף אותו עם משכורת גבוהה, אבל הוא שמר על נאמנות". ואני אומר: חבל שכבר אין אנשים כאלה.

אביב בכרם

יקב נבו והכרם שוכנים במושב מטע. צילום איריס חזן

ליאור פרל מנהלת יקב נבו כתבה, ואיריס חזן צילמה: "יקב נבו וכן הכרם בו 11 שנים, שוכנים במושב מטע שבהרי ירושלים, בגובה של כ- 700 מטרים מעל פני הים. בכרם גדלים ענבי קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו, שרדונה וטנאט. עושים מהם יינות רוזה, שרדונה לבן, בלנד, וכן יינות זניים מקברנה סוביון, מרלו ופטי ורדו".

אביב בכרם

הכרם צמוד ליקב נעמן במושב רמות נפתלי. צילום בטינה נעמן

רמי נעמן מיקב נעמן כתב ובטינה נעמן צילמה: "הכרם הבייתי בהתעוררות. רוב של קברנה סוביניון עם מרלו, פטי ורדו, ושורה אחת של סירה. לכרם הר יחמור לא ניתן עדיין להינס בגלל הגשם של השבוע האחרון".

יינות בטעימת עצמאות של איש הענבים. צילום יונתן לבני

6: יונתן לבני מבקר – יינות מטעימות יום העצמאות

כשביקורת זו תתפרסם נהייה כבר אחרי יום העצמאות, אך לפנינו סופשבוע עצמאות מהנה. מסתבר כי השנה יום העצמאות הוא עוד הזדמנות לחגוג את יינות ישראל ואת היציאה סוף סוף מהגבלות איסור ההתקהלות של שנת הקורונה. כך מתקיימים אירועים עם קהל גדול יותר, בהם שותים יחד יינות מיקבי ישראל. בסוף השבוע האחרון השתתפתי בשתי טעימות לרגל יום העצמאות – זו של איש הענבים במשכנו החדש ביפו, בה הוטעמו 71 יינות ועוד 12 יינות מיוחדים שנפתחו אחת לפרק זמן; וזו של קבוצת הפייסבוק יין למבינים, בה חברים כבר למעלה מ- 19,000 אישה ואיש, על גג גן העיר בתל אביב, בה הוטעמו יינות מכ- 20 יקבים. היה מענין לראות שרוב המשתתפים היו צעירים שהתענינו ביין ולא בבירה. כמובן שלא יכולתי לטעום את כל היינות, אבל אלה היינות שבלטו לטעמי. תחילה לבנים מצוינים:

יינות יקב FIVE STONES. צילום מדף הפייסבוק
יינות יקב FIVE STONES. צילום מדף הפייסבוק

יקב פייב סטונס DvsG 2019: יין ארומטי לבן. DvsG – ראשי תיבות של דוד נגד גוליית, מתחברים לשם היקב שמייצר יינות מאזור הקרב ונקרא Five Stones – אותן חמש אבנים בהן הצטייד דוד הצעיר לקרב, וגם למקום בו היינן ששון בן אהרון מכין את היין – ביקב מוני שבאזור שמשון. הרכב הענבים 60% גוורצטרמינר ו- 40% סוביניון בלאן. בדרך כלל גוורץ הוא ענב מתוק. הגוורץ ביין זה יבש, עם טעם לימוני מצוין. מחירו 74 ₪ – VFM (תמורה לכסף – תל"כ).

יקב פייב סטונס –NOBILITY 2019 : יין מבוסס על ענבי שרדונה, שעברו סחיטה עדינה ותססו 8 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, עם תוספת של 5% סוביניון בלאן. יין בעל טעם עשיר ומורכב, עם סיומת שלא נגמרת. מהשרדונה-ים הטובים ששתיתי בארץ. לא להחמיץ. מחירו 130 ₪ – VFM בהתחשב באיכות.

דנה בני ייננית יקב ננה. צילום פאפא רצי

יקב ננה – שנין בלאן 2020: אזור מצפה רמון הוא לא בדיוק כזה בו מצפים למצוא יינות טובים ולכאורה אינו בדיוק חלום יינני. לכאורה כי תמיד חם מאוד, אבל הלילות צוננים ובחורף אף יש שלג וכפור. יקב ננה הוא הוכחה חותכת לאיכות כרמי האזור.  אני חסיד של שנין בלאן. זה של יקב סוסון ים הוא מהלבנים האהובים עלי, וגם זה של גבי סדן מיקב שבו. אליהם מצטרף השנין של דנה בני ייננית ננה. חוויה קריספית וטעימה ביותר. מחירו 100 ₪ – VFM בהתחשב באיכות הבלתי רגילה.

כרמי יקב גלאי. צילום אסף גלאי

יקב גלאי – קאזה בלנקה בלאן דה נואר 2017: כשביקרתי לראשונה ביקב גלאי של אסף וסיגלית בנגב, כתבתי כי "גיליתי את גלאי". 13 שנים מאוחר יותר גיליתי אותו מחדש. הבלאן דה נואר מופק מענבי קברנה סוביניון שחורים שנבצרו בבציר מוקדם בכרמי היקב, צוננו והופרדו מיד מהקליפות. היין עבר תסיסה מלולקטית והוא יין חוויתי. שונה גם מפני שזן זה לא משמש בדרך כלל לעשיית יין לבן. מחירו 120 ₪ – VFM.

יקב כישור בגליל המערבי ממוקם בכפר כישורית שמאכלס מבוגרים בעלי מוגבלויות. כבוד ליינות וכבוד לעשייה החברתית. צילום דוד סילברמן dpsimages
יקב כישור בגליל המערבי ממוקם בכפר כישורית שמאכלס מבוגרים בעלי מוגבלויות. כבוד ליינות וכבוד לעשייה החברתית. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב כישור – משגב ויונייה 2019 –  ויונייה הופך להיות נפוץ יותר בין היינות הלבנים המופקים בארץ, ולא בכדי. בדרך כלל יין יבש עם בוקה נהדר של לימונים ומלון בשל. דווקא לזה של כישור אין בוקה אופייני לזן, אבל הטעם אופייני לו ביותר, עם סיומת מתמשכת שמותירה טעם מענג. מחירו 95 ₪ – VFM.

צילום מדף הפייסבוק של יקב גוש עציון

יקב גוש עציון – עמק ברכה שרדונה 2019: היקב מייצר יינות מצוינים מענבים הגדלים באזור. הגובה ומזג האויר אפילו בקיץ החם, תורמים לאיכות הענבים. יין שרדונה ישראלי קלאסי, חד ולא מתוק בכלל, ובעיקר רענן, לימוני ופירותי. שרדונה לפי הספר כפי שמתבקש. מחירו 140 ₪ –  יקר מדי ולא VFM . בסביבות 120 ₪ היה סביר.

יינות יקב דלתה. צילום מדף הפייסבוק

יקב דלתא – סיגמה שרדונה 2019:  לא 'עוד' שרדונה. אגב, בארה"ב הוקמה תנועה בשם ABC, שפירושה Anything But Chardonnay כדי לסמל שצריך למצוא זנים לבנים נוספים ולא להסתפק בשרדונה שהוא הזן הלבן הנפוץ בעולם. השרדונה של יקב דלתא הפתיע. 6 חודשים בחביות גדולות תורמים ליין איזון, והוא חד מאוד ולימוני. 'מפתיע' זו המילה המתארת אותו. מחירו 85 ₪ – VFM.

יינות להט

יקב להט – לייכטר 2019: יין של אחד מיועצי היין ויינן מהטובים שבישראל. יועץ של יקבים רבים שגם מייצר בעצמו יינות מצוינים ומוערכים בכל מקום. לייכטר הוא שמו המקורי של להט. אגב, בגרמנית פירוש המילה הוא 'קליל'. היין מורכב מענבי רוסאן, גרנאש בלאן ומרסאן מהגליל. יין מינרלי מאד, עדין כשמו. יין חד שלדעתי ניתן גם ליישנו. חוויה של יין. מחירו 135 ₪ – VFM בהתחשב באיכות יוצאת הדופן.

עמוס מלניקוב מיקב סקוריה. צילום יונתן לבני

יקב סקוריה – שנין בלאן 2020: סקוריה הוא יקב קטן; כ- 10,000 בקבוקים בשנה מיוצרים במושב כנף שבדרום רמת הגולן. השנין בלאן, שכפי שהבנתם אהוב עליי, עשוי מענבים מתל פארס, שם מגדלים גפנים שמניבות ענבים איכותיים. זהו שנין בלאן יבש עם הבוקה האופייני לזן. טעם חד ומתמשך. מחירו 80 ₪. VFM. ומכאן נעבור לאדומים:

יקב סקוריה – סירה 2018: גם הענבים ליין זה הגיעו מתל פארס בגובה 740 מטרים, גדלו באקלים קר ויבש ונבצרו ידנית. יין סירה בצבע אדום כהה ובטעם מאוד ברור של ענבי סירה מובחרים. הסיומת ארוכה ללא מתיקות. יין טעים לאוהבי סירה. מחירו 80 ₪ – VFM.

סיגל בוג'ו מבעלי יקב בן זמרה. צילום יונתן לבני

יקב בן זמרה – קברנה רזרב 2016: כמעט שנתיים בחביות עץ אלון, חלקן חדשות, שאינן משתלטות על היין אלא רק מטיבות עמו. היין מלא טאנינים אך אין יובש בשתייה. סיומת מעט מרירה לטעמי, אבל בכל זאת יין עוצמתי ועשיר ומלא טעמי פירות שחורים. יין טוב לשימור לטווח ארוך. מחירו 130 ₪ – VFM בהתחשב באיכות.

האלון הבודד – יש עץ כזה. צילום תיירות גוש עציון

יקב גוש עציון – האלון הבודד קברנה פרנק 2014: קברנה פרנק עוצמתי, שגדל בכרם עם יבולים נמוכים של כ- 600 קילו לדונם. טעמים של ענבים ירוקים ומרירות, המאפיינים אותם לטובה. אף עוצמתי. מחירו 150 ₪. VFM – בהתחשב באיכות ובשנתיים חבית.

הקריניאן של סומק. צילום יולה זובריצקי

יקב סומק – קריניאן 2015: היקב בזיכרון יעקב עושה לטעמי יינות מצוינים, והוא נגיש למבקרים ולטעימות ביקב. היין עשוי מגפנים בוגרות בנות 50 שנה, עם תסיסה מבוקרת במכלי נירוסטה, ושהייה בחביות אלון צרפתיות במשך 24 חודש. יין כמעט שחור בצבעו, עם טעמי פטל, אספרסו ושזיף כהה. טעים ולעיס. לא להחמיץ. מחירו 125 ₪ – VFM.

איתי מוניץ – מנהל ומשווק יקב מוניץ. צילום יונתן לבני

יקב מוניץ – בלנד השקמה 2019: מורכב מ- 54% קברנה פרנק, 15% קברנה סוביניון, 15% מלבק, 8% פטי ורדו ו- 8% שיראז, כולם מהרי יהודה שהגיעו ליקב באזור לכיש. יין עם גוף בינוני, הטאנינים רכים. יין מאוזן מאוד עם טעמי פירות יער ומעט דובדבן. התענגתי על היין. מחירו 85 ₪. ממש VFM.

יקב הרי גליל – סירה כרם הצוק 2017: סינגל ויניארד של היקב מכרם מנרה, המנוהל על פי נוהלי קיימות המיושמים בכרם. 18 חודשי חבית  נותנים עומק ויכולת התיישנות ליין שעשוי מ- 100% ענבי סירה. יש לו טעמי דובדבן, חומציות מאוזנת, טאנינים רכים וסיומת ארוכה. יין מצוין, אבל מחירו 170 ₪ ממש לא VFM.

אסף גלאי מיקב גלאי ובתו. צילום מדף הפייסבוק

יקב גלאי – קאזה נגב 2016: עשוי מ-70% מרלו ו- 30% קברנה סוביניון מכרם שניטע ליד היקב בנגב בשנת 2000. יין מלא טעמים, ששהה שנתיים בחביות עץ אלון צרפתיות ואמריקאיות. מרקם עשיר וארומה חזקה. טעמי פירות שחורים שהתפתחו בכוס לאחר שחזרתי שוב לטעום ממנו כעבור שעה. מחירו (230 ₪ – לא VFM.

אלי בן זקן יקבים קסטל ורזיאל. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב רזיאל – סירה רזיאל 2018: – יין של אלי בן זקן מיקב קסטל, שהוא מייצר היכן שהיה היקב המקורי שלו במושב רמת רזיאל. היין עשוי מ- 80% ענבי סירה ו- 20% קריניאן , והתיישן במשך 18 חודשים בחביות צרפתיות. צבע אדום כהה, הרבה ארומה וטעמי פירות בשלים. סירה במיטבה. שאפו ליינן. מחירו 150 ₪ – VFM בהתחשב באיכות וביקב המיוחד .

יקב כישור – GSM משגב 2018: בלנד של גרנאש, סירה ומורבדר. יין עוצמתי, יבש מאוד, עם טעמי פירות יער ועשבים ים-תיכוניים. טאנינים חזקים וסיומת שלא מסתיימת. יין כייפי, המתאים כמו כפפה ליד למזג האוויר החם שבוא יבוא, אפילו השבוע. מחירו 95 ₪ – ממש VFM.

כדאי לקרוא גם את זה

צילום אלון מסיקה
צילום אלון מסיקה

להתאים יין לאוכל בארוחות יום העצמאות

 חג העצמאות הוא כמובן חג המנגל ומתבקש לשתות יין ישראלי. איזה יין  לבחור? יוסי נאור אומר כי באירועים רבי משתתפים רצוי מאוד לדאוג למגוון. לכן גם יין לבן ורוזה בהחלט מומלצים, במיוחד כשהאירוע בצהרים וחם בחוץ. קראו כאן

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר