השבוע בענף היין 296: יקב גדול מחפש מנכ"ל – השאלה איזה, איך משפיע משבר המכולות על יבוא יינות? ואיך יכול איש שיווק מוצלח לשפר תדמית של יקב?

השבוע במדור: כשיקב גדול מחפש מנכ"ל אנחנו שואלים מי ולמה, בציר 2021 ביקבים – מוני, מיה לוצ'ה, דלתון, כרם שיזף וכרמל, המכולות נתקעות בעולם ויבוא היין נתקע איתן, סטיגמה ליינות חתונות – כנראה נכונה, גלית בר און על שנין בלאן שמצליל את המחשבה, מיתוג היין – יקב עגור, יונתן לבני מבקר יינות קלו דה גת ומצדיע למשווק, שני כדי ענק חדשים ליקב קדמא, ופסטיבל לבן על המים במרינה הרצליה. קריאה מהנה

על תווית יין 'קסם' של יקב עגור מופיעה דמות מסתורית של עגור ניאוליתי מחימר מקומי שיצר הקרמיקאי האנגלי ריצ'ארד ברג' שחי בעגור. קראו בהמשך על מיתוג התוויות של היקב

תמונת השבוע

תוכן גולשים – שימוש לפי סעיף 27א'

?אז מה הזן שלכם

הסלוגן של יקב רקנאטי קצת עורר את תערוכת היין המנומנמת שהתקיימה השבוע במוזאון ישראל שבירושלים.

יקב רקנאטי הציג את סדרת גליל עליון המורכבת משבעה יינות זניים ושבעה זנים שונים, וא.נשיו הזמינו את המבקרים לבחור את הזן האהוב עליהם.

אם מצאתם זן שמתאים לכם מאוד ותחליטו לצרוך אותו בקביעות, אז כדאי שתדעו שהמערכת האנדוקנבינואידית – הקולטנים במוח ובגוף שלנו שנקשרים לחומרים הפעילים ביין, מפתחת סבילות, ועם הזמן הטעמים והריחות של הזן המועדף עליכם יתחילו להיחלש, כאשר קצב ההיחלשות משתנה מאדם לאדם.

ההצעה שלנו היא להתנסות במקביל בזנים חדשים כל הזמן, ואם אפשר בכמה שיותר בלנדים. דרך אגב, לא רק של רקנאטי.

צילום pexels

1: מחפשים בכיר – למי?

מודעה קטנה במדור 'דרושים בכירים' צדה את עיני השבוע, וכותרתה "מחפשים מנכ"ל ליקב גדול". לא צוין באיזה יקב מדובר, ומספר הטלפון הוא של חברת כוח אדם שמתמחה בחיפוש בעלי משרה בכירים בלבד. אין לנו בארץ הרבה יקבים גדולים, וחרושת השמועות עושה את שלה – האם מדובר ביקב רמת הגולן, כרמל, ברקן, בנימינה? רוב היקבים מעסיקים מנכ"ל לתקופה של חמש שנים עם אופציה להארכה, אלא אם כן המינוי מופסק תוך כדי תקופת הכהונה הראשונה. כך קרה שלוש פעמים ביקב כרמל, עד שנדב ארנס תפס את הפיקוד ומכהן כמנכ"ל היקב מחודש מרץ 2018. יאיר שפירא מיקב רמת הגולן החליף את ענת לוי באוקטובר 2017, עם סיום הקדנציה השנייה של ענת שנמשכה עשור, וגם המנכ"ל שלפניה קיבל קדנציה שנייה.

שלישיית יקב כרמל: נדב ארנס המנכ"ל (משמאל), רן אסא מנהל השיווק, יוסי אדרי סמנכ"ל המכירות והשיווק. צילום רפי דלויה

כשבוחנים את העשייה של נדב ארנס בשלוש שנים, רואים שללא ספק מדובר במנכ"ל מאוד אקטיבי, רודף אחרי שינויים, ומפעיל כל הזמן את הצוות השיווקי שלו בחיפוש אחרי נתחי שוק חדשים. הכניסה שלו לתחום הבירה והאלכוהול מרשימה ביותר, ומצביעה על מדיניות ובעיקר על בניית אסטרטגיה שמשנה את פני יקב כרמל לטוב ולרע, עם מהלכים שלפעמים נראים מוזרים ותמוהים. אבל מדובר בכסף שלהם ומותר להם לנסות, ורק העתיד יפסוק. בכל אופן, מרתק לעקוב אחרי היקב שכבר דשדש ואף הוספד לא פעם.

יפתח פרץ היינן הראשי של יקב כרמל. צילום איל גוטמן

אבל אז נכנס יינן ראשי חדש – יפתח פרץ (סיבוב שני בכרמל), עם אסטרטגיה שהביא איתו מיקב בנימינה בכל הקשור לסוג היין ומחירו, וכמובן חשיבה מרשימה מחוץ לקופסה. גם כאן נראה מה ילד יום. גם צוות השיווק של היקב, שלא בא מענף היין, לא שוקט על השמרים, והם מייצרים כל הזמן רעש ותזוזה בענף, כך שאי אפשר להתעלם מהם יותר. כאמור, גם אם זה נראה לנו הזוי, זה עדיין מרשים, וצריך להוריד את הכובע בפני היכולת שלהם לחפש ללא לאות שווקים חדשים ומותגים חדשים.

שותפים בהיכל היין שקד גולן – יאיר שפירא (משמאל) ואורי שקד. צילום דוד סילברמן dpsimages
שותפים בהיכל היין שקד גולן – יאיר שפירא (משמאל) ואורי שקד. צילום דוד סילברמן dpsimages

לעומת זאת, מה שקורה ביקב רמת הגולן בארבע השנים האחרונות לא ממש ברור. נראה שהכול רדום שם; אין שום חידוש, שום דבר שמצביע על כך שיש אסטרטגיה, והיקב פשוט לא חי את השוק. נראה כאילו יקבי רמת הגולן, כשמו אז, תקוע בנוסטלגיה של שנות התשעים ותחילת האלפיים, כאשר הם שלטו בענף המסעדנות ובחנויות היין. היינות שויקטור שונפלד מייצר תמיד יהיו מנצחים, היינות שטלי סנדובסקי מייצרת תמיד יהיו משובחים ויזכו במדליות, אבל פה זה נגמר.

לא נראה שיש עתיד ליקב שלא מנסה להבין שהשוק משתנה, שהציבור מחפש דברים חדשים, שהיבוא מצביע על שינוי בהרגלי הצריכה והטעמים של היינות, שהדור שאהב יינות ריבתיים וכבדים הולך ונעלם. המזל הוא שכל נושא השיווק נמצא בידיים של משפחת שקד, בעלת חנויות דרך היין, והם יודעים למכור יין, ומסוגלים להתמודד עם עוד כמה מיליוני בקבוקי יין שהיקב עושה. בלי התמיכה והבונקר של משפחת שקד, יקב רמת הגולן היה במקום אחר, ולא מקום טוב יותר.

ויקטור שונפלד היינן הראשי של יקב רמת הגולן. צילום דוד סילברמן dpsimages

אפילו ביקב הרי גליל שהיה אמור להנגיש לשוק יינות צעירים, קלילים, וקורץ לקהל שבשנים האחרונות פרח בעיקר בתקופת הקורונה, לא רואים את הנולד, ולא מבינים את השוק. יש רושם שהיינן מיכה ועדיה לא מסוגל להפסיק לרדוף אחרי הזנב של ויקטור, וחוטא לדעתי לקהל שלו שמחפש דברים שונים לחלוטין. גם אם היקב מייצר יינות אחרים, ואפשר לראות אותם בפורטפוליו שלהם, איפה יחסי הציבור? איפה החשיפה? איפה הרעש? הכול כל כך רדום בשנים האחרונות ביקב רמת הגולן ובאח הקטן הרי גליל.

טלי סנדובסקי ייננית יקב רמת הגולן

אם כל היקבים חושפים את הייננים שלהם, ומנגישים אותם לתקשורת ולקהל, הייננים של שני היקבים הללו, מאז ומעולם לא היו תקשורתיים, וגם המנכ"לית הקודמת, ענת לוי, לא חשבה שהם צריכים להיות בפרונט והשאירה להם לעשות יין בלבד. היו לה את הדרכים שלה לעשות רעש ולדאוג שהיקב יהיה בכותרות. שלא תתבלבלו, אין לי געגוע ליקב רמת הגולן בתקופת כהונתה, אבל כשמסתכלים על המנכ"ל הנוכחי ועל עשייתו לקידום היקב, אפשר לחשוב שמדובר בניהול בית אבות ולא במקום שצריך להקרין שמחה ואושר ולהיות קשוב לקהל שלו, וקשוב לשינוים שמתחוללים בענף היין הישראלי והעולמי.

תקופת הקורונה קשה לכולם, אבל זו גם השנה שהייתה נפלאה ליקבים שידעו לקחת לימון ולהפוך אותו ללימונדה. נכון שקשה לסובב אוניה גדולה וכבדה, וקשה לשנות אסטרטגיה או החלטות שהתקבלו ביקב שיש בו דירקטוריון שצריך לאשר כל דבר, אבל כשקשה צריך מנכ"ל בעל חזון ומעוף; עם יכולת חשיבה מהירה, עם רצון לשנות ועם אהבה לענף, ולא מישהו שרואה ביקב מקום עבודה ותו לא. נראה שסמנכ"ל השיווק של היקב לא ראה מה קורה ביקבים אחרים בשנה וחצי האחרונות, את עשרות ומאות פגישות הזום שייננים עשו, או את הטעימות הווירטואליות עם בקבקוני יין שנשלחו באלפים לאנשים שהיו תקועים בבית.

עידו לוינסון היינן הראשי של ברקן במסיבת עיתונאים זומית בזמן סגרי הקורונה. צילום ישראל פרקר

יקבים גדולים נוספים שלכאורה גם להם קשה לשנות החלטות ואסטרטגיות, יצאו מההלם אחרי כמה חודשים והבינו את השינוי. יקב ברקן סגל הוא חיה משונה בג'ונגל היקבים הגדולים. אין לו מנכ"ל אבל יש לו משנה למנכ"ל, יש יינן ראשי בעל השפעה מעבר לבקבוקים, אבל השליטה בידי טמפו וההוראות מגיעות משם. בשנת הקורונה אנשי הצוות והיינן הראשי עידו לוינסון עבדו כמו חמורים, וכל הזמן הוציאו עוד משהו חדש ועוד טעימות וירטואליות. יקב דלתון עם גיא אשל, עשו הכול כדי להסתגל למצב החדש. אף יקב לא לקח את עצמו כמובן מאליו, חוץ מיקב אחד ומנכ"ל מנומנם אחד. כאמור, אין לי מושג איזה יקב מחפש מנכ"ל חדש, אבל אני מקווה שזה יקב שמבין שהכול משתנה ומהר, ומבין שהמנכ"ל חייב לבוא מתחום היין ולהיות מנכ"ל אקטיבי שלא מחפש ג'וב כדי לסמן V בקורות החיים שלו ולהמשיך הלאה.

אם אכן מחפשים מנכ"ל ליקב רמת הגולן, אולי פשוט כדאי לחפש אצלכם בבית, את מי שנמצאות מאחורי הקלעים כבר שנים, עם יכולות מוכחות, עם אהבה ליקב הישן והטוב, ועם יחסי אנוש לאנשים הטובים שנמצאים בו? ואם לא תמצאו, אולי פשוט הגיע הזמן שמישהו ממשפחת שקד ינהל את היקב הזה כמו שצריך. הם הרי מכירים את היקב כבר 40 שנים, וענת עשתה מהלך אחרון ומבריק לפני שסיימה את עבודתה, כנראה שחזתה את העתיד אף על פי שיאיר הוא מינוי שלה, אבל אכן עשתה טוב כשהחזירה למשפחת שקד את מה שהם עושים הכי טוב – "מתווים את השוק".

גבי חמו יו"ר יקב רמת הגולן. צילום מדף הפייסבוק

בחודש מאי 2020 מונה יו"ר חדש ליקב רמת הגולן, גבי חמו. עם המינוי כתבתי שיש לו הרבה עבודה ביקב. כתבתי שאם קודמו יונתן בשיא היה חותמת גומי של הבעלים, אז הוא הגיע כדי לשנות. כתבתי, וסליחה שאני מצטט את עצמי: "הרי לראש השולחן הצטרף עתה איש ביצוע שלא נחשב לדיפלומט. דעתן, חסר פחד, וסוג של בולדוזר שמאמין בתוצאות ולא בסיפורי מעשיות. מכרים מכנים אותו "חתול רחוב", בעל אמביציה ובעל יכולת גדולה לזהות פוילשטיקים, סולד מחסרי חוט שדרה, ובעיקר מגיע לעבוד ולשנות דברים". כשאני קורא את מה שכתבתי לפני קצת יותר משנה, אני מבין עד כמה הטעו אותי, וכמה טעיתי כשנתתי לו כזה קרדיט. נראה ששום דבר מהדברים  שכתבתי לגבי היו"ר חמו אינו נכון. להיפך, זה מעורר גיחוך.

שרדונה לפני בציר לילי השבוע. צילום שקיב ערטול

בציר 2021 – יקב מוני

ששון בן אהרון יינן יקב מוני כתב, שכיב ערטול צילם: הבציר החל בשבוע שעבר עם סוביניון בלאן. השנה יש מעט ירידה ביבולים, דבר הגורם להקדמת ההבשלה בכרמים. היתרון בכך הוא שרמת החומציות גבוהה, וזה מראה על יתרון בבציר הקרוב ומבטיח איכות. הבציר ביקב יסתיים בסוף ספטמבר.

בוצרת בפעולה בבציר שרדונה המיועד לשרדונה רזרב (תסיסה והתבגרות בחביות עץ). צילום שקיב ערטול

הכרמים שלנו נמצאים סמוך ליקב, בגבעות מעל עמק שורק. אנחנו נקלוט השנה קרוב ל- 600 טון ענבים מ- 23 זנים שונים: שרדונה, סמיון, סוביניון בלאן, מוסקט אלכסנדרוני, רוסאן, קולומבר, אמרלד ריזלינד, גוורצטרמינר, קברנה פרנק, מוסקט המבורגי, קברנה סוביניון, מרלו, ארגמן, פטיט סירה, מרסלן, מלבק, פטי ורדו, שיראז, קלאדוק, ברברה, קריניאן, אליקנט בושה. בסך הכול נייצר מזנים אלה כ- 40 יינות שונים, בשאיפה להגיע ל- 450,000 בקבוקים".

צילום קובי ארביב

זה תוסס – יקב מיה לוצ'ה

קובי ארביב יינן יקב מיה לוצ'ה, צילם וכתב: "ענבי סירה מכרם דישון אשר תוססים עם השזרות, ובעתיד יהפכו להיות 'מיה לוצ'ה סירה & שזרות 2021'. אני מאוד אוהב לעשות שימוש בשזרות, בייחוד בזנים החמים כמו סירה, פטיט סירה, קריניאן ומרסלאן. זה מוסיף המון רעננות, תיבול ומבנה, אשר עוזרים להתמודד עם האקלים החם הסובב אותנו במטרה לייצר את היינות שאני אוהב לשתות: יינות אלגנטיים, גסטרונומיים, מאופקים וקרירים".

צילום pixabay

2: יבוא היין – משבר המכולות

בשנה האחרונה כתבנו רבות על מחירי יינות היבוא שנראים מגוחכים לעומת יינות התוצרת המקומית; יינות זולים שמתחרים גם באיכות, ולא פעם שאלנו את עצמנו על מה ולמה. גם פטריוטיות לא מחזיקה מים, כפי שנהוג לומר, כאשר מבינים שהפערים כל כך גדולים. הסיבות רבות: מחירי מים, שכר עבודה, שכירות, חביות, חומרי גלם. אה רגע, יש אותן הוצאות גם בניכר, כך מתברר.

אז למה באמת היין מאוד יקר בארץ? הסיבה העיקרית אינם היקבים שמוכרים את רוב היינות שלהם במחירים שפויים לחלוטין. הבעיה טמונה במסעדות, בתי המלון וחנויות היין, שמכפילים ומשלשים מחירים כך שהצרכן הסופי משלם מאוד יקר עבור יין ישראלי.

חברות היבוא הגדולות: הכרם, אקרמן, ישרקו ושקד, לא ישלמו יותר מ- 2 עד 3 יורו – ואני נדיב, עבור בקבוק יין שהם מייבאים ברמת האיכות של הר חרמון, הר של תבור, יונתן של רקנאטי וכולי – אין מצב. זה מחיר השוק העולמי, והמחיר הזה כולל את ההובלה והמיסוי והבדיקות כמובן.

צילום רן בירון

היין הישראלי מתומחר גבוה, ולא תמיד באשמת היקבים, שימו לב למבצעים בחגים, איך רשתות השיווק חותכות מחירים בכמעט 50%. הרי הן לא עושות את זה לשם שמיים, והן מרוויחות גם אחרי ההנחה שנתנו. קל מאוד להשוות את מחירי היין למלחמה שקיימת עכשיו נגד משרד האוצר ומשרד החקלאות נגד החקלאים הישראלים, והרצון של המשרדים להציף את השוק בפירות וירקות מתוצרת חו"ל על מנת להוזיל את המחירים ולהוריד את יוקר המחייה.

הם תוקפים את החקלאים, אבל פוחדים להתעסק עם העושקים האמיתיים, ואלה הן כמובן רשתות השיווק שנשלטות על ידי טייקונים דור ב' ועסקנים פוליטיים מקורבים – רמי לוי בראשם, שהדליק משואה ביום העצמאות רק בגלל היותו תומך נלהב בנתניהו, במירי רגב בעלת הבית של הטקס, ובליכוד. לוי יודע יופי להביא מתורכיה עגבניות ושאר ירקות, על מנת ללחוץ על החקלאי הישראלי. ענף היין קצת שונה, כי יין זה עדיין לא מוצר צריכה בסיסי, והוא לא נמצא בסל ההוצאות של משפחות (טוב, יש קידוש וחגים). לכן היבוא מגביר תחרות, מוריד מחירים, ומשלים חוסרים של יינות לבנים ויינות בסיסיים בדרך כלל.

צילום pixabay

שנת הקורונה הציפה לאחרונה בעיה אמיתית, שעלולה לשנות את חוקי המשחק בענף יבוא היין לישראל. לצד התייקרות חומרי הגלם, התייקר דרסטית כל נושא שרשרת ההספקה, העולמית בגלל מחסור במכולות המשמשות להובלה ימית. אלפי מכולות נתקעו בנמלים השונים ולא חזרו ליעדן בגלל מחסור בכוח אדם, והתופעה הזו כבר הביא לעלייה חריגה במחירי הובלה, שהתחילה בסין וזולגת גם לאירופה. נכון להיום עלות הובלת מכולה בנפח 40 רגל מעוקב שיוצאת מסין לאירופה, מגיעה ל- 9,000 דולר, כשהמחיר לפני שנה נע בין 2,000 ל- 3,000 דולר, התייקרות של עד פי ארבעה מהמחיר לפני שנה וחצי. עלות הובלת מכולה מאיטליה מגיעה כמעט ל- 4,000 יורו, ומנמלים אחרים אף יותר. פשוט אין מכולות, ובעיקר אין מכולות קירור. המחירים פשוט מגיעים לטירוף, ואף נרשם פיק של 11,000 דולר למכולת קירור אחת.

התחרות הבינלאומית ליין ב- Bulk
התחרות הבינלאומית ליין ב- Bulk

מחירי ההובלה בבאלקים (סחורות שמשונעות באוניה ללא מכולה, ובתחום היין – יינות שמשונעים במכלים מחומרים שונים ומבוקבקים בארצות היעד) עלו בסדר גודל של 25%. בשלב זה היבואנים עדיין לא מעלים מחירים, אבל אם המצב הזה יימשך מישהו יצטרך לספוג את העלייה הזו. אין לי ספק שמחירי יינות היבוא ירקיעו פלאים, ולא בטוח שיהיה כדאי בכלל להביאם ארצה. אני מניח שמחסור ביין מיובא ישמח את היקבים הישראלים, בעיקר הגדולים, ויעלה את מחירי היינות המקומיים בגלל היצע וביקוש. שוב, מי שיצטרך לשלם את המחיר זה הצרכן חובב היין. גם שנת השמיטה לא בדיוק תעזור כאן, כי בדרך כלל זו שנה בה היבוא חוגג, אבל במחירי הובלה כאלה יש סיכוי למחסור ביין בשנה הבאה בארץ, והסבירות שהמחסור גם יורגש בחביות חדשות.

תגובות

משיחה עם בכירי היבואנים בענף היין והאלכוהול, הם מקווים שמדובר בתופעה שתחלוף, אבל חושבים שגם שנת 2022 עדיין תהיה יקרה מבחינת הובלה מאירופה, שכוללת גם את ההובלה היבשתית מארץ המוצא עד לנמל.

אילן חסון. צילום אפרת בן אפרים
אילן חסון Five Stones – צילום אפרת בן אפרים

אילן חסון, מהבעלים של יקב Five Stones ומנכ"ל יבואנית האלכוהול אינוויקטוס (Invictus), נותן דוגמה לעליית המחירים: "הובלה מגרמניה (יבשתית וימית) שעלתה 900 יורו בשנת 2020, טיפסה ל- 2,800 עד 3,200 יורו. הוא מסביר את העלייה דווקא בגלל היטל ה THC — ההיטל על הצפיפות בנמלי המוצא והיעד".

אריאל אפשטיין, יו"ר חברת הכרם: "הייקור (להובלה בקונטיינרים, שלא מהמזרח הרחוק) הוא בערך ב- 5,000 ש״ח למכולה, שזה בערך 0.3-0.5 ש״ח לבקבוק, כלומר ייקור של אחוזים בודדים לעלות של רוב היינות. אנחנו משתדלים לשנות מחיר רק פעם בשנה, ובינתיים סופגים את זה. נקווה שהמשבר יחלוף במהרה (למרות שאני סקפטי)".

קובי שקד, מנהל מחלקת הייבוא של דרך היין: "בשלב זה אנחנו סופגים את העליות, ומקווים שבמהרה המחירים יחזרו להיות שפויים".

בכרם לא מרסס, לא מדשן, העשבים גדלים ועליהם כמות נאה של חרקים טובים שאוכלים את הכנימות. צילום צור שיזף

בציר 2021 – כרם שיזף במצפה רמון

רני רוגל מדווח: בתחילת השבוע הגעתי ליום במצפה רמון, וניצלתי עובדה משמחת זאת לביקור בחוות הבודדים של צור ודורית שיזף, ובה כרם ענבים, כרם זיתים, ויקב בו מייצר צור כ- 4,500 בקבוקי יין בשנה. השטח הנטוע מתפרס על כ- 50 דונם; לבנים – 18 דונם שרדונה, 10 דונם שנין בלאן, ודונם וחצי  מוסקט קנלי. אדומים – 11 דונם סירה, 6 דונם מלבק, 3 דונם קברנה פרנק. 90% מהענבים נמכרים ליקבים אחרים – מרביתם ליקב  רמת נגב של משפחת צדוק בקדש ברנע, בזכות אופי הכרם – היחיד בנגב שמתנהג כ'כרם מאוזן' – ללא ריסוסים, והשקיה רק במים טובים (לא ממוחזרים). יקבים נוספים: מואה, פינטו, ובית הספר ליין של ניר שחם – יקב שורק.

הכורם והיינן צור שיזף ויינותיו עם תויות מאוירות על ידי חנוך פיבן. צילום יונתן לבני

לעצמו משאיר צור שיזף כמות שמאפשרת לו לגדול בעתיד הקרוב ל- 10,000 בקבוקים. "אני צריך 10 דונם שיהיו שלי, עם דגש על כך שהכול יהיה טבעי – מהכרם עד הביקבוק. את  4,500 הבקבוקים שאנחנו מייצרים היום אנחנו יכולים למכור תוך שנה בלי להתאמץ".

בשניים מהיינות הלבנים יש מעט ביסולפיט, כשבאדומים אין ביסולפיט. הסחיטות מתקיימות בלי שזרות, והתסיסה ספונטנית וטבעי, עם שמרים טבעיים ושימוש בחביות עץ משומשות. "זה בכוונה", אומר צור, "אנחנו לא רוצים טעם וניל עוטף של החבית".

בציר סירה בכרם שיזף בנגב. צילום דוד סילברמן dpsimages
בציר קברנה פרנק 2020 בכרם שיזף בנגב. צילום דוד סילברמן dpsimages

מבחינת האקלים הייתה לדבריו שנה מאוזנת – לא מאוד חמה ולא מאוד קרה. הבציר התחיל עם השרדונה סביב ה- 17 ביולי, שבדרך כלל נבצר בין 5.7 עד 5.8 לכל המאוחר, "תאריך בציר שמתאים לשנה מאוזנת זאת. הכול הקדים קצת השנה. המוסקט נבצר ב- 19.7". סדר בציר הענבים האדומים יהיה מלבק תחילה, לאחר מכן קברנה סוביניון, והסירה שלישי ואחרון. "אנחנו בוצרים יותר לפי טעמים ולא לפי סוכר וחומצות, והשנה נסיים בסוף אוגוסט או בימים הראשונים של ספטמבר".

כנראה שבחתונה בפריז שותים יינות טובים יותר. צילום דימיטרי קוליוק – פקסלס

2: חום יולי אוגוסט – יינות עונת החתונות

בחום הזה, ובטח שבלחות הזו, היינות הלבנים עושים רק טוב לגוף ולנשמה. על יין אדום אני לא מוכן לשמוע גם אם אני נמצא בחדר קפוא, הצלחתי בשבוע שעבר לעורר את זעמו של ברמן בחתונה שהייתי בה, כשביקשתי שיזרוק לי לכוס המון קרח וימזוג מעל יין אדום. אמרתי לו שבשמחה הייתי מזמין כוס יין לבן, אבל ממה שהיה לו להציע, העדפתי לספוג את זעמו ואת מבטו המתנשא על האיש שאין לו שום חינוך בנושא יין – "קיינה תרבות, קיינה נימוס" (אריק אינשטיין ואורי זוהר). חוסר התרבות הוא להגיש יינות לבנים כאלה, אמרתי בליבי כשלקחתי ממנו את כוס הקרח ולבשתי את  החיוך של הבלונדינית המטומטמת.

אז הבלונדינית המטומטמת לדעתי לא ממש מטומטמת, כי אין שום סיבה בעולם – גם לא חום יולי אוגוסט, לשתות את היינות הללו שהגישו באותה חתונה, בשום מצב.

חדר החביות של יקב קטרון. צילום מדף הפייסבוק
חדר החביות של יקב קטרון. צילום מדף הפייסבוק

יקב קטרון – גוורצטרמינר חצי יבש 2019: יין לבן טרופי מעיק. התלבטתי מה מזכיר לי הריח:, הרוטב האדום הזה של המלבי, או מטהר האוויר בשירותים של מטוס. 129 ₪ מבקשים עבורו בחנויות יין. יין גרוע.

יקב קטרון – שרדונה כרם מנרה 2019: גם פה הטרופי שולט. מרירות לא ברורה, שטוח לחלוטין. גם בקבוק נוסף שנדגם היה דומה. בחנויות היין מחירו 199 ₪. בדיחה.

גולן תשבי (עם אביו יונתן) - ב-2007 יינן. היום יינן ויזם בלתי נלאה: שיפוץ כלי רכב, לחם, בשר מעושן, שוקולד, הדרכות, מסעדה, וזה לא הכל
גולן תשבי (עם אביו יונתן) יינן ויזם בלתי נלאה: שיפוץ כלי רכב, לחם, בשר מעושן, שוקולד, הדרכות, מסעדה, וזה לא הכל

יקב תשבי – סוביניון בלאן 2020: היין הזה נותן בפה תחושה שמדובר במים מינרליים שהוסיפו להם תרכיז ענבים בטעם דשא קצוץ. מחירו נע בין 35- 45 ₪, קצת יקר למים (איזו בושה ליינן וליקב).

יקב תשבי – שרדונה אסטייט 2020: גם פה לא ברורה לי היצירה הזו. כל מה שצריך זה ענבים, לסחוט, להתסיס עם שמרים נכונים, לשמור על טמפרטורה, לסנן ולבקבק. איך לעזאזל לא טועמים את היין לפני שמוציאים אותו למכירה. זה לא יין השרדונה הזה. מחירו נע בין 45 ל- 55 ₪ בחנויות.

לסיכום: אם יכולתי לפתוח את הכספת ולקחת חזרה את המעטפה שלי, הייתי עושה את זה. בדרך הביתה ראיתי ניידת משטרה נוסעת במהירות עם סירנה. לרגע פנטזתי שהם נוסעים לעצור את הייננים האלה שהעזו ככה לקלקל לי את הערב ולבזבז צ'ק שמן (אולי מועצת גפן יין צריכה לחשוב להקים משטרה כזו). יאללה בירה גינס.

בציר בכרם של יקב דלתון. צילום דוד סילברמן dpsimages

בציר 2021 – יקב דלתון

הנתונים נמסר על ידי נחום נווה, הכורם הראשי של יקב דלתון מזה 15 שנה, שגם השנה זכה בתחרות אשכול הזהב בפרס כורם השנה המצטיין: "התחלנו את בציר 2021  ב- 19.7 עם שרדונה מכפר תבור. מבחינת עיתוי הבציר נראית שנה מעולה, עם הבשלה טובה באביב היחסית קריר אצלנו, וקיץ שמסתמן בינתיים כיציב.

נחום נווה הכורם הראשי של דלתון (מימין) עם גיא אשל יינן היקב. צילום דוד סילברמן dpsimages

60% מהכרמים שלנו פרוסים בגליל העליון, כ- 20% ברמת הגולן, ועוד כ- 20% גדלים בכפר תבור ובקדרון. כ- 80% מהכרמים שלנו הם בגידול עצמי של מחלקת החקלאות של היקב. שאר הענבים מגיעים אלינו משיתוף פעולה הדוק וארוך שנים עם חקלאים מהטובים ביותר באזורינו. בכדי "לכפר" על שנת השמיטה בשנה הבאה, השתדלנו להגביר יבולים לבציר הנוכחי.

צילום בילי חסידים

השנה נבצור בעזרת השם כ- 1,300 טון ענבים. באדומים: קברנה סוביניון, שיראז, קריניאן, מרלו, קברנה פרנק, זינפנדל, פטיט סירה, פטי ורדו, ברברה, גרנאש, מורבדר. בנוסף יהיה זן חדש – יש למה לצפות בחודשים הקרובים. בלבנים: שרדונה, סוביניון בלאן, פרנץ' קולומברד, פינו גרי, סמיון, רוסאן, שנין בלאן, ויונייה ומוסקט. בהזדמנות זו רוצים לאחל בהצלחה רבה לכולם!"

ניצן סברסקי יקב אחת. צילום מדף הפייסבוק

3: כותבת אורחת – גלית בר און: שנין בלאן של אחת – יין שמצליל את המחשבה

וכך גלית מגדירה את עצמה: "טועמת, חווה, מתנסה, ורצה לספר לחבר'ה"

אני לא אדם פסטורלי. אני מאוד נהנית מיפי הטבע; לא אומרת שלא. ים בכל גווני הכחול, גבעות והרים מוריקים ונישאים, נוף צוקי מדבר בראשיתי ונשגב – אני מאוד נהנית מהם ומעריכה אותם, ואני בדרך כלל נחשפת אליהם כשהם חולפים דרך חלון הרכבת בה אני נוסעת בדרכי ליעד שיעניין, יסעיר, ויפגיש אותי עם כל מה שחדש לי – חוויות, טעמים, מראות. "רגוע" יש לי על הספה בסלון עם חתול בר און. כשאני מסתובבת במוזיאון עד שהרגליים לא נושאות אותי יותר, פשוטו כמשמעו, אני לא חווה תחושה של רוגע, אבל כן חווה תחושה שהנשמה מתרחבת. עבורי פחות "מנוחה" ויותר שווקים, חנויות קונספט קטנות ומופלאות (קניונים ו"זארה" יש לי גם בחיפה), וכל מה שאפשר לטעום תחת השמש.

ניצן סברסקי יקב אחת. צילום ליאורה קוריס
ניצן סברסקי יקב אחת. צילום ליאורה קוריס

איכשהו יוצא שגם ביין לא בא לי להשתעמם. הבעיה מתחילה כשאני מסתקרנת לגבי יין מסוים שנראה לי ייחודי ומעניין, ואז מגלה שלא פשוט כל כך להשיג אותו. למשל – יין מיקב מסוים ברמת הגולן, שבעבר נמכר בקומץ חנויות אבל כרגע לא נמכר באף חנות, ובאתר של היקב מצוין שהם בהחלט ישמחו לשלוח כמות מסחרית שלו ("טוב, אם יום אחד תעברו במקרה באזור חיפה עם 2-3 בקבוקים אל תשכחו אותי"). במאמר מוסגר אני רוצה לפנות לפרנסי אותו יקב – אולי היה כדאי ליידע אותי מראש שהאיש החביב שכרגע השאיר אצלי שלושה בקבוקי יין הוא לא מישהו מחברת השליחויות אלא היינן בכבודו ובעצמו. יכול (מאוד) להיות שהייתי רוצה להחליף איתו כמה מילים מעבר ל"איזה יופי, תודה"! שלא לדבר על זה שהיה נחסך ממני המשא ומתן הפנימי בקשר להשארת טיפ לאותו שליח.

עם השנין בלאן של יקב "אחת" זה התחיל בדיוק ככה. בהתחלה הייתי סקרנית לגביו; מיד אחר כך גיליתי שאפשר לקנות אותו במספר מאוד מצומצם של חנויות; בהמשך התברר שגם בהן אי אפשר להשיג אותו כרגע, אבל יש דיבור על הבציר החדש; ובסוף חברו ביחד איש נחוש שרצה לקנות לי מתנת יום הולדת שידע שתשמח אותי, וייננית מקסימה ויפה שבמקרה עברה בסביבה עם בקבוק (וקיבלה תודה נרגשת ובקבוק משלי).

ניצן סברסקי ייננית יקב אחת:. צילום דוד סילברמן dpsimages

ואיך היין? שנין בלאן 2019, יקב "אחת", ייננית ניצן סברסקי, 650 בקבוקים, 100% ענבי שנין בלאן מחוות ננה שבמצפה רמון. הענבים נבצרו מוקדם כדי לקבל חומצה טבעית גבוהה וטעמים רעננים. היין התיישן על השמרים במשך שבעה חודשים, 50% במכלי נירוסטה ו-50% בחביות משומשות המשמשות לתיבול בלבד, מחירו 120 ₪.

זה יין של תחושות, כזה שמצליל את המחשבה. יש את התחושה המפתיעה שהיין נוגע בכל נקודה בחלל הפה ומעיר אותה; יש את התחושה של לרצות לשבת קצת יותר זקוף ולנשום קצת יותר עמוק. באף אפרסקים, ברגמוט וגיר, בפה חמיצות חותכת ולא מתנצלת. וחיוך.

 

צילום יפתח פרץ

בציר 2021 – יקב כרמל

יפתח פרץ, היינן הראשי ביקב כרמל, צילם וכתב: "הבציר החל בלילה שבין שני לשלישי 19-20.7.21, וצפוי להסתיים עד תחילת אוקטובר. פתחנו את הבציר עם 80 טון ענבי סוביניון בלאן משתי חלקות מבקעת ערד, המיועדים ליינות בסדרת פרייבט קולקשן. החורף השנה היה חם עם כמויות משקעים נמוכות מהממוצע הרב שנתי. האביב והקיץ היו נוחים יחסית, ואפשרו את הבשלתם של הענבים בקצב הטבעי להם. עושה רושם שיש פיחות כמותי קל בזנים מסוימים, אך יחד עם זאת ניתן לראות שיפור משמעותי במדד הפגעים ובענבים.

צילום יפתח פרץ

בציר זה מתקיים בסימן שנת השמיטה הקרבה. ביותר מ- 100 כורמים יבצרו את היבול בכ- 350 חלקות הכרמים ברחבי הארץ – מעמק הבכא בצפון (קדמת צבי) עד בקעת ערד בדרום. 8 בוצרות יעבדו בו זמנית בכל יום, וכן יתקיים בציר ידני בכרמים ותיקים (old-vines). אנו בוצרים השנה 31 זנים: ארגמן, אמרלד ריזלינג, גוורצטרמינר, גרנאש נואר, גרנאש בלאן, ויונייה, טאנט, טמפרניו, מוסקט אלכסנדרוני, מוסקט המבורגי, מוסקט קנלי, מורבדר, מלבק, מרלו, מרסאן, מרסלן, סוביניון בלאן, סירה, סנג'ובזה, םטי ורדו, פטיט סירה, פינו גרי, פרנץ' קולומברד, קברנה סוביניון, קברנה פרנק, קונואז, קלדוק, קריניאן, ריזלינג לבן, שיראז, שרדונה.

כרם קריניאן ותיק במזכרת בתיה. צילום דרור דותן

ראוי לציין שנבצור כמויות גדולות מהרגיל של גרנאש בלאן מאזור זיכרון, מרסלן מאזורי לטרון וזיכרון יעקב, וגרנאש נואר מאזור כפר דניאל. אלה זנים מותאמים לאקלים ולטעם הישראלי, המשמשים להכנת יינות הרוזה שלנו. בהיבטי חדשנות נשתמש השנה במיכון מתקדם, כמו מערכת קליטת ענבים ידנית המיושמת ביינות הפרמיום תחת תת מותג 'כרמל סיגנצ'ר', שמהווים כ-10% מכלל הענבים השנה. בהזדמנות זו אני רוצה להודות למשפחות הכורמים המלוות את יקב כרמל לאורך השנים, ולצוות העובדים, האגרונומים והייננים המסורים שעובדים איתי."

הקסם של הקסם: העגור הניאוליטי מחימר והתווית המעוצבת. צילום אלעד כץ

4: מיתוג היין – יקב עגור

יקב עגור מתקדם במהלך המיתוגי שלו, שעכשיו הגיע לתוויות על בקבוקי היינות.  אלעד כץ – בעלים ומנכ"ל היקב, כתב לנו כך על הקו המנחה בעיצוב התוויות: "לכל תווית יש איור משלה, שיש לו מקור, ובתווית האחורית טקסט כלשהו שמתקשר לקדמית. עיצוב התוויות: איתמר גור שהשתמש כבסיס ביצירות אמנות מיוחדות. טקסטים על התווית האחורית: אלעד כץ ושוקי ישוב – יינן ושותף.

ציור צביה האריס ליבנה
עיצוב איתמר גור

שמירה מיוחדת – הציור של הנוף הנשקף מהיקב, פרי מכחולה של צביה האריס ליבנה, מופיע על התווית של שמירה מיוחדת. הטקסט מאחור לקוח מתוך שיר של יהודה עמיחי שנקרא "העמק הזה". הטקסט מתאר אהבות שאי אפשר להעביר למקום אחר; כמו יין מיוחד, שאי אפשר לעשות במקום אחר.

צילום רונן גרסנר
עיצוב איתמר גור

לים – תמונה שצילם חבר יקר של היקב, רונן גרסנר, של עגור ברגע הניתוק מהמים בדרך לנדידה, לים. צולם בבריכות הדגים של מעגן מיכאל. השם "לים", התמונה של העגור הנודד וגם הפסוק מאיוב (שבחר שוקי לפני 10 שנים) כולם עם הפנים "לים" והתיכון – הים שהוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר עלינו ועל מזגנו, לקבל השראה ממנו, להתחתל בערפל שלו.

יוצר עגור החימר ריצ'ארד ברג'
עיצוב איתמר גור

קסם – הדמות המסתורית שמופיעה על תווית קסם היא דמות מקורית של עגור ניאוליתי – ארצי, קצת מצחיק, מחימר מקומי (הנחל שזורם מתחת ליקב), שיצר ריצ'ארד ברג', קרמיקאי אנגלי שחי בעגור. את הסגנון למד מהמורה שלו – משה "ג'וקי" שק, בן קיבוץ בית ניר. הציטוט מאחור: "הגעגוע הוא המולדת האמיתית", נלקח ממאמר שמסכם את היצירה רבת השנים של האמן – יצירה שמושתתת על שלושה יסודות: המקום, החומר והרצף. המקום: יצירה מתוך חומרים מקומיים, כמיהה אל מאפיינים אזוריים.

יינות קלו דה גת בטעימה. צילום אתי לויאן

5: יונתן לבני מבקר – יינות קלו דה גת

בשנת 1988 שיפצו חברי קיבוץ הראל, השוכן לא הרחק מבית שמש, יחד עם אייל רותם – יזם, קבלן ויינן, בית ערבי ששימש כמפקדתו של יצחק רבין ז"ל במבצע הראל במלחמת העצמאות, וסביבו הקימו יקב ובית פרטי ליזם-יינן. היקב נקרא 'קלו דה גת'. משמעות השם: "קלו" בצרפתית – חלקה מתוחמת בדרך כלל בחומה, ואכן היקב מוקף חומה גבוהה במובנים רבים. ה"גת" שנמצאה באזור היקב והינה בת כ-3,000 שנה, נוספה לשם היקב, וכך הגענו לקלו דה גת – צרפתית, עברית, חומה וגת ישנה.

צילום דוד סילברמן dpsimages

היקב מייצר כ- 100,000 בקבוקים בשנה, והוא מקפיד להדגיש כי אינו כשר במכוון. ליקב כרמים בשטח של כ-200 דונם, בהם  נטועות גפנים מאיכות מעולה, בין היתר שרדונה, קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וסירה. ליקב יש שלוש סדרות: הראל, קלו דה גת, וסיקרא. בתלמוד, אבא סיקרא  הוא כינויו של בריון שהיה ממנהיגי המרד הגדול של היהודים ברומאים לפני חורבן בית שני, והוא מוכר גם כ-"ראש הבריונים". הערה נוספת: טשרניחובסקי כתב כי האדם הוא תבנית נוף מולדתו. רבים אכן מדברים על טרואר וכמה הוא חשוב לעשיית היין. כשטועמים את יינות קלו דה גת, ברור שהטרואר מעולה והגפנים גדלות באחד המקומות המשובחים בארץ לגידולי גפן.

עודד שוהם – משווק יין עם נשמה. צילום קובי דימנט

יין לדעתי גם צריך בני אדם מיוחדים, חברותיים עם נשמה, ואיני בטוח שבתוך חומת היקב כל אלה אכן נמצאים בשפע, וכי יש  בו נשמה יתרה. מזלו של היקב בערב הטעימה לקבוצת "יין ישמח לבב אנוש" של אורית גלעד, שהנחה אותו עודד שוהם – משווק יינות קלו דה גת, עליו כבר כתבתי דברי שבח והלל בביקורת על יינות מרגלית שגם אותם הוא משווק. שוהם חברותי, מלא ידע והבנה של היינות אותם הוא מייצג ומציג, ותורם לתדמית היקב לא פחות מאשר למכירת יינותיו.

צילום דוד סילברמן dpsimages

שנסון לבן 2020 –  יין עשוי מענבי שרדונה, סמיון וויונייה. יין קיצי טעים ומהנה. טעם מאוד ישראלי מבחינתי. הוויונייה נותן לו חמיצות, הסמיון מעט מתיקות, והשרדונה את הגוף והאיזון. כיף של יין. אחד הטובים ששתינו באותו ערב. מאוד מומלץ. המחיר 100 ₪ -VFM  (תמורה לכסף) כמובן.

קלו דה גת שרדונה 2019 –  ענבי שרדונה עם גרגירים קטנים בסחיטה מאוד עדינה. היין שהה כשנה בחביות עץ, שלדברי שוהם היו חביות קלויות שהוסיפו הרבה לטעם. זהו שרדונה מאוד חמאתי, עם טעמים אופייניים לזן. אוהבי שרדונה לא קריספי אלא חמאתי, מאוד ייהנו מהיין כשהוא צונן היטב. הזכיר לי מאוד בטעמיו את שרדונה C של יקב קסטל. המחיר 150 ₪ – קצת יקר בשביל שרדונה, ולכן לא ממש VFM .

צילום דוד סילברמן dpsimages

הראל קברנה סוביניון 2017 – מרכיבים את היין 95% קברנה סוביניון, ומעט פטי ורדו לעיגול. יין שאין בו את העומק המצופה מקברנה סוביניון, ואין בו כל מתיקות כנדרש בזן. קברנה סוביניון קליל ופחות חזק מיינות הקברנה הנעשים בדרך כלל בהרי יהודה. היין שהה כ- 12 חודש בחביות עץ אלון ישנות וחדשות. טעם מעט חמצמץ בסוף למרות הכול. לא אהבתי אותו. המחיר 119 ₪. לא VFM.

עודד שוהם מנחה הטעימה והמרלו. צילום דוד סילברמן dpsimages

הראל מרלו 2018 – 8,000 בקבוקים יוצרו מענבי המרלו מגפני היקב. היין שהה במשך 14 חודש בחביות – חלקן ישנות וחלקן חדשות. מרלו מצוין. בוקה אופייני, טעמים עמוקים ועם זאת עדינים ולא מוחצנים. טעמי שוקולד מריר לסיום ארוך ומהנה. שאפו. המחיר 120 ₪ – VFM.

הראל סירה 2016 – יין בסגנון שיראז מהעולם החדש. בוקה אופייני לענבי סירה. 2016 הייתה שנה עם מזג אויר טוב, שתרם לאיכות הענבים שנבצרו. היין שהה 16 חודשים בחביות חדשות וישנות, ואז נעשה ממנו היין שבוקבק. סירה מצוינת עם מעט מתיקות בסיומת. המחיר 110 ₪ – VFM.

עודד שוהם מנחה הטעימה והסיקרא. צילום דוד סילברמן dpsimages

סיקרא סירה 2015 – אחד היינות הנחשבים כיינות הדגל של היקב. בימים כתיקונם מככב בדיוטי פרי נתב"ג. עבר התססה במכלים פתוחים, תוך שימוש בשמרי בר המצויים בכרם וביקב. חלק מהיין הותסס גם במכלים סגורים. עבר יישון ממושך של כ- 20 חודש בחביות חדשות. צבעו אדום עמוק, גוף מלא עם חומציות טובה וטאנינים בולטים. סיומת מעט מתוקה מדי לטעמי. יין קצת ריבתי, שרבים האוהבים טעמים מתוקים יאהבו. המחיר 270 ₪. לא VFM במחיר זה.

צילום דוד סילברמן dpsimages

קלו דה גת עמק איילון 2014 –  בלנד בורדולזי קלאסי, המורכב מקברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו. הענבים הותססו במכלים פתוחים ובמכלים סגורים, תוך שימוש בשמרי בר בלבד. לאחר מכן הועבר היין להתיישנות במשך 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. יין אדום כהה עם בוקה עץ קלוי ופלפל שחור. מבנה מוצק, חמיצות מאוד מאוזנת, וסיומת ארוכה ולא מתוקה. יין במיטבו. לטעמי אחד היינות הטובים של היקב. עשוי להתיישן היטב, ואז יהיה עוד יותר מעניין. המחיר 189 ₪. רק למיטיבי כסף הוא VFM – לשאר לא.

לינה סלוצקין ליד כד 1,000 ליטר צרפתי של קדמא. צילום איריס לוי

שני כדי ענק חדשים ליקב קדמא – תוספת של 2,000 ליטר ליכולת הייצור

איריס לוי מדווחת: יקב הבוטיק קדמא מכפר אוריה בשפלת יהודה, התחדש בשני כדי ענק בנפח של 1,000 ליטרים כל אחד. קדמא הוא יקב בוטיק משפחתי המשתמש בכדי חרס ענקיים בתהליך ייצור היין. ייצור יין בכדי חרס מקובל בגאורגיה כבר מאות שנים (לפחות).  בקדמא משלבים שיטה זו בטכנולוגיות ייצור מודרניות עכשוויות. נפח הכדים הכולל בהם משתמשים ביקב היום הוא 10,000 ליטר. התוספת המשמעותית של שני הכדים החדשים, שכל אחד מהם מכיל  כ- 1,000 ליטרים, תגדיל באופן משמעותי את יכולת הייצור. מעבר לכ- 18,000 בקבוקים בשנה המיוצרים עתה.

לינה ליד כד חרס גאורגי ביקב. צילום איריס לוי

הכד המיובא מצרפת יוצר בעבודת יד כמו אחיו הוותיקים מגאורגיה. להבדיל מהכדים ה"קטנים" שבשימוש ביקב מ- 2010, כד זה מגיע כבר עם ברז המקל על הבדיקה והטיפול ביין במהלך ייצורו. כל היינות ביקב עוברים תסיסה והשרייה בכדי החרס. לאחר תהליך תסיסה במשך 4-5 חודשים, היין מועבר לחביות עץ אלון למשך כשנה  עד שנה וחצי .התסיסה בכדים,  בשונה מתסיסה במכלי נירוסטה הנפוצה, ממתנת את תהליך התסיסה ולכן היא ארוכה יותר. כך המיץ נשאר עם הפרי זמן ארוך יותר, ומעמיק את הטעמים של היין המיוצר. בנוסף, הכד "נושם" במהלך התסיסה, מה שמוסיף טעמים וארומות ליין הסופי.

6: קיץ חם עם יינות לבנים ורוזה על הים בהרצליה

פסטיבל 'יין לבן על הים' של איש הענבים במרינה הרצליה, ימים רביעי חמישי, 4-5.8.21 מ- 18:00 עד 23:00

זה כל כך נכון וכל כך מתאים שבמדינה חמה כמו ישראל ישתו הרבה יותר יינות לבנים וסמוקים מאשר אדומים. המגמה משתנה לטובה בכל שנה ושנה, אבל לצערי היקבים עדיין ממשיכים לנטוע יותר גפנים של קברנה סוביניון, מרלו ושיראז. אני לא ממש מבין למה, מה גם שוירוס ליפרול 3 מכה ללא רחמים גם בנטיעות החדשות, וברור לכולם שהוא פחות פוגע בענבים לבנים. במכלול אין סיבה שבעולם לא לנטוע לפחות 60% גפנים מזנים לבנים. תוך מספר חודשים מזמן הבציר מבקבקים וקוטפים את המזומנים, בלי חבית, בלי שטחי איחסון של שנים, ובעיקר מעניקים יינות נכונים לקהל הישראלי.

צילום תום גץ
צילום תום גץ

היבוא אומנם יסבול בגלל זה, כי כשמסתכלים על כמות היין הלבן שהיבואנים מביאים כל שנה ארצה, לא מבינים למה היקבים הישראלים לא מתעשתים ומשנים מגמה. האובססיה הזו לעשות יינות אדומים מעיקים לא ברורה ולא מובנת, הרי בעולם במילא לא שותים יין ישראלי חוץ מהקהילה החרדית, וכל תפקידו של היין האדום הוא לייצג את היקבים בכמה תחרויות שקוטפות מדליות ועושות טוב לאגו של הייננים.

צילום תום גץ

הפסטיבל בשבוע הבא מראה את הפוטנציאל של היין הלבן הישראלי לצד יינות יבוא. יש הרבה יין. במה להתמקד הפעם? לכו דווקא על הפחות מוכרים. דלגו על יינות היח"צ, השוו בין זנים דומים של יקבים, וחפשו את ההבדלים של הטרואר והגישה הייננית. יש הרבה שכדאי לדלג עליהם. זו הרשימה שלי לפסטיבל.

מרכז המבקרים של יקב בנימינה. פעם היה כאן מפעל בשמים אז מכאן היצירתיות לקרוא ליין פרפום

יקב בנימינה

פרפום דה בנימינה 2020 – לא חייבים

סדרת בטא. צילום יקב ברקן

יקב ברקן

בשני היינות הושקעו הרבה יח"צ. בסך הכול חביבים: בטא סוביניון בלאן פומה 2020, בטא וין גרי 2020.

האלון הבודד – יש עץ כזה. צילום תיירות גוש עציון

יקב גוש עציון

יקב שמשיך להפתיע כל הזמן עם יינות משובחים (איתי להט). לא הייתי מוותר על הסוביניון בלאן, הוייוניה והפינו גרי: עמק ברכה לבן 2020, סדרת האלון הבודד 2020 – סוביניון בלאן, ויונייה, גוורצטרמינר, פינו גרי.

צילום דוד סילברמן dpsimages
גיא אשל יינן יקב דלתון. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב דלתון

להשוות את הפומה סוביניון בלאן פומה 2020 מסדרת אסטייט של דלתון עם זה של ברקן. תופתעו ובגדול מההבדלים. יופי של יין רקח גיא אשל.  עוד יינות אסטייט 2020 ראויים: שרדונה, פינו גרי, ארומטיק, רוזה.

צילום אייל קרן
צילום אייל קרן

יקב היוצר

לא הייתי מוותר על הויונייה 2018 שלהם שממשיך להשתבח. עוד יינות ראויים בפסטיבל: לגטו גוורצטרמינר 2018, לגטו רוזה 2020,  בראשית שרדונה 2020, מוסקטו.

שלישיית יינני יקב טפרברג ומוטי טפרברג הבעלים

יקב טפרברג

לא לוותר על האסנס פינו גרי 2019 – אחד הטובים שיש על המדפים. הרשימה ארוכה כאן; מביאים את כל התחמושת עם שמות הסדרות בלועזית (למה): אינספייר דסטיטאג' 2020, אינספייר בלנד לבן יבש 150 שנה (שם היין) 2020 (שנת הבציר), אינספייר, פמיטאג' 2020, אימפרשן גוורצטרמינר 2020, אסנס רוזה 2020, אסנס שרדונה 2020. זהירות לא להתבלבל.

משמאל לימין: ליאור לקסר – מנכ"ל והיינן הראשי של יקב ירושלים, כרמית ארנרייך – סמנכ"לית שיווק ויצוא, והיינן אריאל ביר. צילום אריאל ביר

יקב ירושלים

דיברתי רבות על הפרימיום רוזה 2020 של ליאור לקסר, לא לוותר. יש גם פרימיום סוביניון בלאן 2020, וינטג' שרדונה 2020, וינטג' גוורצטרמינר 2020.

משיקים את סדרת דרום של יתיר: ערן גולדווסר (משמאל), יעקב בן דור – "אנחנו נוביל את היקבים בנגב", רן אסא. צילום גלית סער

יקב יתיר

הייתי פוסח על הדוכן בהפגנתיות. יתיר? מגישים יין שהתוכן שלו זועק כרמל: דרום לבן 2020, דרום רוזה 2020

יקב כרמל - 2 VATS רוזה 2016: סמוק מקסים, עם עושר של טעמים, מורכבות של פרי אבל נינוח
סדרת ואטס של כרמל. צילום איל קרן

יקב כרמל

טוב, צריכים לנקות מדפים לקראת הבציר החדש, אז פוסחים על בציר 2020: ואטס לבן 2019, ואטס רוזה 2018, ויניארד'ס-ים: שרדונה 2017, גוורצטרמינר 2018, סוביניון בלאן 2017.

מראווי ודבוקי קדומים של סגל. צילום עידו לוינסון

יקב סגל

יינות מעיקים: זנים קדומים מראווי 2019, ודבוקי 2019.

זאבי סימון יינן היקב המשפחתי
זאבי סימון יינן היקב המשפחתי. צילום איל גוטמן

יקב סימון

לא לוותר על השרדונה 2020. שני האחרים צריכים לפחות עוד שנה בבקבוק: רוזה 2020, סוביניון בלאן 2020.

צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב עמק האלה

לא טעמתי את היינות של יקב עמק האלה יותר משנתיים, ולא בטוח מי היינן.ית היום ומי היה אז. ריזלינג 2015 יכול להיות מעניין. אני מניח שהוא בציר מאוחר ומוגש כיין קינוח, אז תשאירו אותו לסוף. האחרים: גוורצטרמינר 2020, רוזה נחל האלה 2020, שרדונה 2020, אוורד לבן 2020.

יוגב צדוק יינן יקב רמת נגב. צילום מדף הפייסבוק
יוגב צדוק יינן יקב רמת נגב. צילום מדף הפייסבוק

יקב רמת נגב

יינות מהנגב. בשנים האחרונות היקב משחרר יינות מצוינים – בעיקר לבנים. זו הזדמנות טובה להכיר את הטעמים מהטרואר היבש הזה: אקסודוס לבן 2020, נווה מדבר פינו גרי 2020, נווה מדבר שרדונה 2020, סוביניון בלאן 2020.

זה ליד זה בטעימה השוואתית המראווי מהשנים 2014, 2015 ו- 2016
זה ליד זה בטעימה השוואתית המראווי מהשנים 2014, 2015 ו- 2016. צילום אלי פרכטר

יקב רקנאטי

להשוות את מראווי 2019 של רקנאטי עם המראווי של סגל, לא תתעלפו. עוד בטעימה: גליל עליון סוביניון בלאן 2020, שרדונה מנרה 2019.

יעקב אוריה (מימין) ויעקב ברג בעלים ומנכ"ל פסגות
יעקב אוריה (מימין) ויעקב ברג בעלים ומנכ"ל פסגות. צילום ששת

יקב פסגות

ויונייה 2019 של יעקב אוריה. לא לוותר. היין בדוכן של צור סוכנויות.

עמיחי לוריא ביקב שילה. צילום איל קרן

יקב שילה

רוזה 2020 – הרוזה הטוב ביותר שמייצרים בארץ. נקודה. בדוכן של צור סוכנויות.

יקב יזרעאל, אדומים 2014 - שילוב של הזנים קריניאן, סירה וארגמן
יינות יקב יזרעאל

יקב עמק יזרעאל

גוורצטרמינר 2020. גוורצ מאוד מעניין ושונה בנוף. שאפו. בדוכן של צור סוכנויות.

איש הפסיפלורה. צילום מדף הפייסבוק
איש הפסיפלורה. צילום מדף הפייסבוק

איש הפסיפלורה

מגיע תמיד לכל אירועי היין. לא רק בגלל ההתמדה: פלורה – שיכר פסיפלורה. כרגיל שנייה לפני שהולכים הביתה, חובה לטעום. עושה טוב לנשמה.

ביבוא תמצאו את חברת אספריט, אקרמן, הכרם, יורוסטנדרט, Touch By Fusion, כספי משקאות, נתיב יין, צור סוכנויות, צילינסקי ושקד. סעו להרצליה ותיהנו מהלבן הלבן הזה – לא כמו שזה נשמע, ויש שם גם גבינות כדי לשרוד את היין. ואל תשכחו נהג תורן.






1 Trackback / Pingback

  1. DNA – מיומנו של דייל יין

כתבו תגובה