השבוע בענף היין 42: המדריך המקיף יצא לאור

עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. השבוע: הבטיחו וקיימו – המדריך המקיף ליינות ישראל, יין בקופסה של יקב בנימינה, ביקורות יין – יקב הרי גליל וברבדו.


1: בשעה טובה – המדריך המקיף ליינות ישראל יצא לאור

חיים גן (ממשפחת איש הענבים), יאיר קורן ושגיא קופר. שלוש אושיות יין אלה (בצילום, פרי מצלמתו של דיויד סילברמן) חברו יחד לפני מספר חודשים, על מנת למלא חלל שנוצר, ויחד החליטו להפיק מדריך יינות ישראל שלם (כולל השטחים הכבושים).
יש הרבה מה לכתוב על המדריך ועל היקבים שקיבלו ציונים וכוכבים ושיטת הניקוד ושיטת הטעימה, אבל בסופו של דבר מדובר, כפי שכתבתי, בלמלא חלל.
מדריך רוגוב היה לרבים מאיתנו "התנ"ך" של יינות ישראל, ולאחר מותו לא היה אף אחד שירים את הכפפה, או לא היה אף אחד ראוי דיו לתת ציונים במסה כזו מבלי לפחד להיכנס לעימותים עם בעלי כוח.
רוגוב לא פחד מאיש, וידע לכתוב גם ביקורות שליליות. במדריך החדש יש רק יינות טובים שקיבלו ציון 84 ומעלה, רק יינות שחברי הצוות חשבו שמגיע לנו לשתות אותם (בדמיוני המעוות אני יכול לראות תמונת שער קצת אחרת, ואם היה לכותבי המדריך אומץ, הם היו מתלבשים ומצטלמים עם בגדי אימא תרזה).
לפי תפיסת עולמי, על מנת להראות ולציין את הטוב צריך שיהיה מנגד גם את הרע. שייקספיר כתב "המלכה הלבנה והצחורה יודעת שהיא כזו כי מולה יש את הזונה המסופלסת".
המדריך הוא כמו גויאבה או כוסברה; חצי מאיתנו הוא יעצבן, והחצי השני יאהבו אותו בצורה פנאטית
עצתי לשתי הקבוצות הללו, היא לחפש מה אין במדריך, וזו החוויה האמיתית.
במפגש השקת הספר, הודו מחברי המדריך לכל מי שעסקו במלאכה, וללא ספק להפיק אותו בזמן כל כך קצר, זה היה סיפור לא פשוט.
אני חושב כי בראש ובראשונה יש להודות לשלושה אנשים שבגללם או בזכותם נוצר המדריך החדש: מבקר היין יאיר גת יחד עם גל זהר (בתמונה, עם אלון גונן), וורד בן סעדון מיקב טורא. "הרומן" המתוקשר בין ורד בן סעדון ליאיר גת
הוא זה שהביא ללידתו של מדריך גן-קורן-קופר.
בקצרה למי שלא מכיר את הסיפור: יאיר גת כתב מדריך יין שלא כלל בו יינות מיהודה ושומרון, ורד בן סעדון התעצבנה, הלכה עם זה לכנסת, והתחיל שישו ושימחו מתוקשר וכמעט אלים.
הוצאת ידיעות ספרים והמנכ"ל דב איכנולד הבטיחו בוועדת הכנסת כי הם עומדים להוציא ספר שלם, שיכלול את כל יינות ישראל, תחת שרביטו של מיכאל בן יוסף.
איכנולד פשוט שיקר בוועדת הכנסת, ובעצם לא פנה למיכאל בן יוסף ונראה כי לא התכוון להפיק ספר. מה שהוא עשה זה לעלות על העגלה על מנת להרוויח כמה דקות שידור.
גם חברי הכנסת שתמכו בוורד בן סעדון (בתמונה), והבולטים שבהם הח"כים קיש וסמוטריץ', ניסו גם כן לקבל כמה דקות פרסום.
כל מאמצינו לקבל מהם תגובה על השקר הגדול, עלו בתוהו ועד היום הם מתעלמים. אצל חברי הכנסת המהוללים הללו, לשקר יש רגליים.
בקיצור, חיים גן זיהה את הפוטנציאל, ובבולדוזריות האופיינית לו הפיק את המצרך המבוקש. 2,500 עותקים במהדורה הראשונה, ואני מאמין שעוד ידברו רבות על הספר לאחר שינתחו את הכתוב בו.

רני רוגל, עורך אכול ושאטו, מוסיף: אז יהיו הערות וביקורות על שיטת הניקוד ועל כך שיינות שקיבלו פחות מ- 84 נקודות, לא נכנסו למדריך, שהופק בעברית ובאנגלית. זה עניין של החלטה וגם של תקציב הפקה, וזה בסדר. הכי חשוב שאנשים אלה (תחילה היה איתם גם חיים הלפגוט), לא קישקשו כמו אחרים, אלא פשוט עשו, ועל כך מגיעים להם כל השבחים. מחיר המדריך 119 ₪, אך הוא מזכה את הקונים בשנה של גלישה באתר המדריך – שמחירה הרגיל יהיה 60 ₪, והוא יתעדכן באופן שוטף, ומן הסתם יהווה את הבסיס ואף יותר מכך, למהדורה המודפסת הבאה אפשר להזמין באתר איש הענבים ובאתר המדריך.

2: יקב בנימינה: יין בקופסה
המהפכה שהבטיחו לנו ביקב בנימינה נמשכת. מי שהגיע לתערוכת קולינרי שהתקיימה בארגון סטודיו בן-עמי במרכז הכנסים דן פנורמה, פגש את יקב בנימינה במיזם חדש, ואכן מדובר בחגיגה אמיתית.
לקראת הקיץ מציע היקב יין בקופסה בכמות של 3 ליטרים.
כרגע מדובר ביין אדום, ובקרוב ייצאו לשוק גם יין לבן ורוזה.
המכל נאטם באופן הרמטי, ומרגע הפתיחה אפשר לשתות את היין כשבועיים.
זהו בלנד אדום פירותי ומאוד נעים לשתייה, ובחודשי הקיץ שתקפו אותנו, אפשר ורצוי קצת לקרר אותו או להכין ממנו סנגריה, ואתם מסודרים ביום יום.
3 ליטרים הם 4 בקבוקי יין שהם 20 כוסות, ותחשיב המחיר לכוס הוא 4.5 ₪
צילום ישראל פרקר


3. ביקורות יין: הרי גליל, ברבדו
יקב הרי גליל, סוביניון בלאן 2015

13% אלכוהול. צבע קש עם רקע ירקרק. ריחות עשב, לימון, אגס בוסרי וקליפת אשכולית. גוף בינוני עם חמיצות נעימה ומאוזנת. היין בעל עומק מצוין. טעמי הדר בשפע ובנדיבות, מרקם עשיר. באפטר טייסט עולה הג'ינג'ר שמעניק ליין סיומת נפלאה ומתמשכת.
מדובר בסוביניון הבלאן הישראלי הטוב ביותר שיש היום על המדפים, כנראה שיתוף פעולה מאוד מוצלח בין הכורם ליינן.

55-60 ₪ – מחיר מגוחך ליין בסדר גודל כזה. שאפו.

יקב ברבדו, רוזה 2015
לצערי בעיה, בעיה ועוד פעם בעיה, ואני חייב לנמק ולא להסתפק רק ברשמי טעימה.
ליקב ברבדו יש קו מאוד ברור בייצור יינות אדומים, בציר מאוחר, כמה שפחות דילול ענבים על מנת למצות כמה שיותר אלכוהול, פרי וארומות. עד כאן הכל בסדר. אבל מה קורה כשמחליטים לעשות יין רוזה ומתייחסים אליו בעשיה כאל יין אדום, ולא כפי שצריך להתייחס לעשיית רוזה (בציר מוקדם, עשייה עם הקפדה, קירור, תסיסות שאסור להן להיתקע)? בעצם, ההתייחסות צריכה להיות בעשייה כפי שמתייחסים ליין לבן.
לעשות רוזה זה עניין מאוד טכני ומצריך ידע טוב, מעבר לתחושות בטן של יינן, כי קשה מאוד לעשות תיקונים, אם בכלל.
רוזה ברבדו סובל מהמון בעיות, החל מזמן הבציר המאוד מאוחר, כי חיכו להבשלה פנולית ובעצם התעלמו לחלוטין מהפרמטרים של PH וחומצה. וכאשר מגיעים להבשלה מקסימלית של ענב אדום, יוצאים דברים לא מחמיאים ברוזה, בעיקר כאשר מדובר במדינה חמה כמו שלנו.
הרבה סיבות יש למרירות ברוזה, וגם פה נראה שהמרירות הגיעה ממיצוי לא נכון או לא מתאים או בעיית ניקוז במהלך התסיסה, או שהתסיסה נתקעה בגלל טמפרטורות לא נכונות.
בכל אופן, כשמדובר ביקב שלהרבה אנשים יש הערכה גדולה אליו, היה ראוי שרוזה זה ייגנז.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה