השבוע בענף היין 44: ההצעה לאיגוד הייננים – ציונות או מגלומניה?

עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. השבוע בהרחבה על ההצעה שהועלתה באיגוד הייננים על אפשרות שת"פ ביצירת יין ישראלי ייחודי, והמשך עלילות תביעת יקב נחל עמוד נגד כלל ביטוח – הפעם הערעור שהגיש עו"ד אלי בן חיים

1: פגישת איגוד הייננים – בדרך ליין ישראלי ייחודי?
קצת ארוך, אבל מעניין וכדאי לקרוא.
בפגישה שהתקיימה בחודש אפריל האחרון, בהשתתפות חלק מיינני ישראל החברים באיגוד, העלה ד"ר ארקדי פפיקיאן (בתמונה), יינן יקב אמפורה, הצעה לרעיון ודרך אפשריים למיתוג הבינלאומי של ענף היין הישראלי, תוך שיתוף פעולה של יינני ישראל ביצירה של יין ישראלי ייחודי.
תחילה קצת על האיגוד. יש בו כמה עשרות חברים. על מנת להיות חבר באיגוד, צריך להיות יינן בעל תואר רשמי מאחת האוניברסיטאות בעולם שקשורות ללימודי יין, או יינן שמייצר 100,000 בקבוקים לפחות.
ויקטור שונפלד, היינן הראשי של יקב רמת הגולן, הוא יושב הראש, ובין הייננים החברים באיגוד: ערן פיק, יותם שרון, ליאור לקסר, אוליביה פרתי, דוד בר אילן, ועוד.

דרך הפעולה נוסחה בשישה סעיפים:
1. ייננים ויקבים המשתתפים בפרויקט יתחילו לייצר החל מבציר 2016 יין ישראלי ייחודי ואחיד, כאשר הרכב הזנים, שם היין, עיצוב היין וכו', יהיו על פי החלטת איגוד הייננים.
2. ארגון ועריכת תחרות לאומית של היין הישראלי הייחודי.
3. ארגון ועריכת חג יין ישראלי – מועד אחיד להשקת היינות.
4. השתתפות מסיבית ואינטנסיבית בתחרויות יין בינלאומיות נחשבות.
5. ארגון הביתן המיוחד בתערוכות בינלאומיות נחשבות, למען הייצוג המרוכז של היין הישראלי הייחודי עם חומר פרסומי איכותי ורלוונטי.
6. יחסי ציבור וייזום כתבות בעיתונות היין הארצית והבינלאומית.

דרישות לזן הענבים:
1. זן מספיק נפוץ כעת בכרמי הארץ.
2. זן שגדל ונותן פרי באיכות גבוהה ברוב אזורי הארץ
3. זן ייחודי שלא מתנגש עם הזנים הממותגים בעולם (פינו נואר – בורגון, סנג'ובזה – איטליה, מלבק – ארגנטינה, שיראז – אוסטרליה, זינפנדל – קליפורניה, טמפרניו – ריוחה, פינוטאז' – דרום אפריקה, קרמינר – צ'ילה).
4. הזנים הרלוונטיים לדיון: קריניאן, סירה, פטי וורדו, פטיט סירה, קברנה פרנק, מרלו, ועוד.
5. לאחר שתתגבש ההחלטה החיובית באיגוד הייננים, ייבנה מאגר מידע על כרמי הזן בארץ.
6. שיתוף פעולה בין הייננים ובעלי היקבים בעניין הנגישות לזן הנבחר.

מאפייני היין הישראלי הייחודי:
1. כשר או לא כשר – על פי החלטת היקב.
2. סגנון היין: צעיר, מיושן, עולם חדש, עולם ישן – על פי החלטת היינן
3. יין זני (לפחות 85% מזן עיקרי) או יין בלנד, מבוסס על זן מסוים באחוז מינימלי כלשהו – על פי החלטת איגוד הייננים.
4. מחיר היין: על פי החלטת היקב
5. קביעת קטגוריה של גיל היין: צעיר (בוקבק במהלך השנה שאחרי הבציר), מיושן (בוקבק במהלך השנה השנייה לאחר הבציר), פרימיום (בוקבק בשנה השלישית לאחר הבציר).
6. השתתפות היקב בקטגוריה אחת או יותר, תהיה על פי החלטת היקב.

הדרישות לשם ועיצוב היין:
1. שם אחיד ליין
2. צורת בקבוק אחידה
3. תווית: רקע בצבע אחיד וצבעי הדפסה אחידים
4. קפסולה בצבע אחיד
5. פקק להחלטת היינן

שלבי ביצוע הפרויקט:
מיום קבלת ההחלטה על ידי איגוד הייננים ועד סוף 2016 יתחילו בבינית תשתיות ונוהלי הפרויקט, ועריכת תקנון הפרויקט.
מבציר 2016 עד סוף 2019 – יצירת היינות, טעימות ע"י איגוד הייננים, עיצוב המותג, ארגון התחרות הלאומית הראשונה וכו'.
מתחילת 2020 תתחיל הפעילות המלאה של הפרויקט.

תקציבים:
עד בציר 2016 כל העבודות יתבצעו על בסיס התנדבותי של הייננים.
בין סוף בציר 2016 עד סוף שנת 2019 רוב הפעילות תתבצע במימון חיצוני (ממשלתי, תרומות, התנדבות).
מינואר 2020 יקבים יתחילו להפריש תמלוגים לתקצוב הפרויקט, לפי קטגוריות וכמויות היין שייוצרו על ידם תחת מותג "היין הישראלי הייחודי".

אופי קידום הפרויקט:
תוקם וועדה מארגנת – אשר באחריותה לבנות תקנון של הפרויקט, קשר עם יקבים, מאגר מידע, עיצוב סמל ולוגו של הפרויקט- "יין זה מיוצר בחסות ופיקוח איגוד הייננים הישראלי", רישום בינלאומי של המותג.
תוקם וועדת כלכלה – שתהיה אחראית על התקשרות עם משרדי הממשלה והמוסדות הרשמיים לצורך השגת מימון.
תוקם וועדת קידום יחסי ציבור – והפקה של תערוכות ותחרויות בינלאומיות.
תוקם ועדת בקרה ופיתוח – שבאחריותה ביקורת איכות של יינות הפרויקט, טעימת יינות ע"י איגוד הייננים, תקנון של התחרויות הלאומיות ועריכת התחרות.
הגוף המבצע – יוקם גוף מלכ"ר של איגוד הייננים הישראלי, כאשר כל ההכנסות ישמשו אך ורק להשגת המטרות לשמן הוקם, ולא יחולקו בין החברים.

בפגישה הבאה שתתקיים בקרוב, אמורה להתקבל החלטה בנושא. מספר ייננים, שביקשו כי שמם לא יפורסם, חושבים שההצעה מאוד בעייתית, מאחר ואת רוב ההחלטות הכספיות ביקב לא הם מקבלים, אלא בעלי היקב, והם לא השתתפו בדיון. נחכה להחלטה, אם תתקבל.

2: הפרשנות הקטנה שלי בעניין
עד כאן קראתם את ההצעה שהועלתה באיגוד הייננים. מצד אחד, כפי שאמר קרל מרקס: " אין לפרולטריון מה לאבד בלתי אם את כבליו". מצד שני, ללא ספק מדובר בפרויקט 

גדול, אשר הצלחתו תלויה בכל כך הרבה גורמים, עד שקשה להאמין שזה יכול לקרות. ייננים עם אגו, בעלי יקבים שמסתובבים עם ציפורניים שלופות אחד נגד השני, ענף היין שבקושי שורד ואין ממש לובי בכנסת לענף זה, עסקנים וסוחרים שמוצצים כל טיפת יין מיקבים בארגוני תחרויות ופסטיבלים שלא מעלים את תצרוכת שתיית היין בכלום.
ועל זה אפשר להוסיף שיקבים לא ממש רוצים מיתוג אחיד, ולכל אחד יש הרעיונות שלו והכישורים שלו, והבעייתיות בלחלוק מידע ועוד. 

אבל זה החלק הפשוט, שעוד אפשר להסתדר איתו. אני מדבר יותר על החלק החוקי בעניין הקמת גוף, אשר איך שלא יסובבו את זה וידברו במילים נעימות, מדובר בקרטל, והקמת גוף כזה – כן עם כוונת רווח או ללא כוונת רווח, תדרוש את התערבותו של הממונה על ההגבלים העסקיים, שתפקידו לפקח ולמנוע התאגדות של קרטלים.
להזכיר: קרטל הוא התאגדות של ספקי מוצר או שירות, שנועדה להגדיל את רווחי חבריה ולבטל את התחרותיות ביניהם. קרטל הוא מבנה שוק מלאכותי ובדרך כלל לא חוקי. מכיוון שהתאגדות קרטלית פוגעת בתחרות החופשית, הקרטל נחשב בלתי חוקי במדינות בעלות מדיניות כלכלית פתוחה ושוק תחרותי.
באופן כללי, קרטלים אינם יציבים מבחינה כלכלית לאורך זמן, מאחר שיש לחברים בו תמריץ גדול לרמות, ולמשל למכור יותר מאשר המכסה שהוקצבה להם על ידי הקרטל.

 

אם נצמיד את דרכי פעולה להקמת הפרויקט על פי הרעיון שהוצג ע"י ארקדי פפיקיאן לסוגי הקרטלים שקיימים בשוק, תוכלו להבין מדוע יש בעיתיות מסוימת בהצעה כפי שהוצגה:
קרטל מכסות – שליטה בכמות הייצור של כל חבר בקרטל, על מנת למנוע היצע רב שיוביל לירידת מחירים.
קרטל שיווק – קיומו של משווק בלעדי הקובע מחיר מכירה לשווק בהיעדר מתחרים, וקונה את המוצר מהספקים במחיר קבוע.
קרטל מחירים – קביעת מחיר אחיד לשיווק הסחורה.
קרטל מחירים ומכסות – שילוב של קביעת מחירים ומכסות ייצור.
קרטל גאוגרפי – קביעת בלעדיות לפי שטח גאוגרפי.

כל נושא התקציב בהצעה הזו מתבסס על איזושהי פנטזיה, שהמדינה תהיה מוכנה לממן ולסייע ולתת תקציב לטובת הפרויקט. מדובר ביקבים פרטיים (גדולים ובינוניים), אשר קמו למטרות רווח. אף אחד מהיקבים לא ממש תורם משהו למדינת ישראל מעבר לתשלום מיסים (כן, קצת בקצוות היין הישראלי נמצא על המדפים בעולם, אבל כולנו יודעים תחת איזה מדור, ומה באמת אנשים חושבים על יין כשר כשמדובר בקונים לא יהודים). אז איזו סיבה יש למדינה לממן מכספי המיסים סוג של פרויקט פרטי? למה שלא יממנו את איגוד מגדלי הפרחים שיגדלו איזה פרח מרובע בצבעי דגל הגאווה וישווקו אותו בעולם תחת מיתוג "הפרח הישראלי", או מועצת החלב שתשווק גבינה צהובה בצבע כחול לבן?
מה יש "ביין הישראלי הייחודי" שלא יהיה בכל מוצר אחר שמייצרים בישראל? זאת שאלה שתעלה בוועדה בכנסת שתתבקש לתת מימון, ולא בטוח שיהיו תשובות מתאימות.
האם יש מדינה נוספת בעולם שאיגוד הייננים שבה החליט לעשות "יין ייחודי", או שמא בגלל שאנחנו יהודים אז אנחנו ייחודיים וצריך לעשות תמיד משהו ייחודי?

ארקדי סיכם את הצגת הפרויקט: "כל העם כאיש אחד בלב אחד" (בהר סיני במעמד מתן תורה). במדינה שראש הממשלה הפריט בה את הכל, כולל הכל, חושב איגוד הייננים לחזור לשנות העשרים של המאה העשרים כשהוקם הקיבוץ שהיה צורת התיישבות שיתופית ייחודית לציונות?
הפרויקט עליו מדובר באיגוד הייננים, לא יכול להיות פרויקט לאומי. אם יש סיכוי לפרויקט כזה, הוא חייב להיות פרטי ושכן ירוויחו ממנו כסף, אחרת אין סיכוי.
וכמובן, מישהו יכול לדמיין את המלחמות בנושא עיצוב התווית, למשל? (תשאלו את יעל גיא מיקב רמת הגולן כמה חודשים וכמה מלחמות עולם צריך כדי להחליט איך יעוצב דוכן יין בתערוכה בינלאומית בה משתתפים חמישה יקבים ישראלים), או להחליט על זן יחודי ולאמץ אותו?
מישהו פה חשב מה יקרה אם תהיה מחלה בזן הזה עוד עשור והוא ייעלם – מה יעשו אז? מי אחראי להביא קלונים שיתאימו ולבדוק אם אין וירוסים? כמה נוטעים בכלל? האם העולם ייתן את ידו לסיפוח זן ספציפי במודע, ולשייך אותו לישראל?

אבל מצד שני, יכול להיות שבאמת איגוד הייננים מאוד חזק, תמים, ציוני, רואה למרחקים ארוכים, עשה תוכנית כלכלית מסודרת, הגיש תקציב ריאלי לביצוע הפרויקט עד שנת 2020, אולי אף הצליח לגייס לובי בכנסת לקבלת תקציב, ואולי כבר יש תקציב? לא יודע. או שפשוט אנשים שם מגזימים מאוד בהערכת היכולת שלהם. ימים יגידו. בכל מקרה, כאמור ההחלטה באיגוד – לחיוב או לשלילה, תתקבל בקרוב.

3: יקב נחל עמוד לא מוותר – מערער על החלטת בית משפט השלום באמצעות עורך דין אלי בן חיים
בשבוע שעבר סיפרנו לכם על עלילות התביעה של יקב נחל עמוד נגד כלל ביטוח.
אז יש המשך:
יקב נחל עמוד, עם בא כוחו עורך הדין אלי בן חיים (בתמונה), הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית המשפט השלום, אשר פסק כי הנזק שנגרם למלאי היין הוא בגדר תאונה, ואינו תוצאה של מחדלי היקב.
עו”ד בן חיים שמייצג את היקב כנגד חברת הביטוח, הוא לא “רק” עורך דין. בן חיים חי יין, שואף יין ומבין יין. בבעלותו יקב “בן חיים" ברמת השרון, והוא מעורכי הדין היחידים בארץ שיש להם ידע רחב בנושא היין ועשיית יין.
בערעור לבית המשפט המחוזי, טען בן חיים בשם היקב כי הקלקול של היין היה מאורע בלתי צפוי ובלתי מתוכנן וחריג, כתוצאה מהליך כימי שלא היה בשליטת היקב.
עוד נאמר בערעור, כי בית משפט השלום טעה כאשר סבר כי הנזק שנגרם היה בגדר תוצאה וודאית, ולכן לא ניתן היה לבטחו בעיקרו.
בכך, נטען, התעלם בית המשפט מחוות דעת של המומחה, ד"ר ארקדי פפיקיאן, שהסביר במפורש את חוסר הוודאות הטבעי המלווה את תהליך התסיסה של היין, וכי קלקול כזה קורה לעתים גם אצל בעלי מקצוע מיומנים ביקבים גדולים.
לדברי הערעור, בית המשפט התעלם גם מכך שעקב התופעה עליה הצביע המומחה, נוצר הצורך לבטח, וכלל ביטוח ייצרה פוליסה מיוחדת למטרה הזאת.
עוד נטען, כי אין אסמכתה לקביעה של בית משפט השלום, כי הנזק אירע בתהליך טבעי והדרגתי של תסיסה, שהגורם לו "לא הוכח עד תום, ועל כן הנזק אינו נופל בגדר הפוליסה".
הערעור גם טוען כי חובת הראיה להוכיח שהנזק אינו תאונתי רובצת על חברת הביטוח, וזו לא הרימה את הנטל.
לעניין חוקיות הביטוח לכיסוי נזקי יין, טען ע"ד בן חיים בשם היקב, כי בית משפט השלום התעלם מהעובדה, שחברת הביטוח נטלה על עצמה ביודעין את ההתחייבות לבטח נזקים שנגרמו כתוצאה מתסיסה. הסעיף בפוליסה קובע במפורש, כי הפוליסה מורחבת לכיסוי תסיסה עצמית או הבשלה עצמית. טענה נוספת נגעה למשמעות של הסעיפים הקטנים בפוליסה, שקובעים פטורים וסייגים רבים, ובסופו של דבר מרוקנים מכל תוכן את ההבטחות והמצגים שניתנו לתובעת במהלך המשא ומתן לרכישת הפוליסה.
המערער טוען כי בנסיבות שהוכחו, נמצא שהפוליסה היא מסמך שחובר מלכתחילה במטרה להטעות את הלקוח, בניגוד לכל כללי תום הלב והאמון, ונועדה לאפשר התחמקות מקיום ההבטחה לענות על כל צרכי היקב, וכי כיסוי של 10% בלבד לנזק אינו מענה לכל צרכי היקב.
בית המשפט המחוזי התבקש לקבל את הערעור, ולבטל את פסק הדין של בית משפט השלום.
מכלל ביטוח לא טרחו להגיב.
צילום איל גוטמן

 


יעקב שקד הגיב על הכתבה בנושא איגוד הייננים:

מעניין אם היוזמה הזאת תניב אכן משהו ראוי לשמו. בבסיס הדברים מדובר למעשה ב"וועדה". כולנו יודעים שגמל הוא בעצם סוס שהורכב על ידי וועדה. יינן טוב צריך להיות אמן, ואמן טוב צריך להיות אגו-מניאק! ואגו-מניאקים לא הולכים טוב עם וועדות. זה בא עם המהוּת. אני אישית מעדיף יין של אגו-מניאק על זה של וועדה. אבל, נחיה ונראה.

 

כרמית אהרנרייך הגיבה:

יוזמת איגוד הייננים מכוונת לעשייה טובה אך אינני בטוחה עד כמה ניתנת ליישום. ובכל מקרה, היכן החיבור ושיתוף אנשי השיווק ביקבים?


ישראל פרקר הגיב:

קראתי את הכתבה על רעיון היין הישראלי הייחודי מוקדם מוקדם בבוקר, לפני שהשמש זרחה, ולא ידעתי אם אני עדיין באמצע חלום או שעברתי למציאות העכשווית.

הלוואי והייתי יכול למצוא בתגובות מה חושבים אנשי יקבים על התכנית המעניינת. מפני שאני וחברי בעיקר צופים מהצד בכל העניין הזה.

הרעיון נהדר, הסעיפים מנוסחים היטב, החזון והתקווה של היוזמים הם נפלאים. הלוואי הלוואי והרעיון יהפוך להתגשמות בדור הזה בו אנחנו עדיין נמצאים, וכולנו נוכל ליהנות ממנו. אבל….
בדיוק כפי שאלון מציין באריכות, את המדינה ענף היין מעניין מעט מעט, למרות שהוא שגריר נהדר של ישראל בעולם. שיתוף פעולה הדוק בין כל יקבי ישראל לא נראה כמציאותי בתקופה זו (עובדה). זה שיעמוד בראש הפרוייקט יזקק לסבלנות אין קץ, לרוגע, ולעור עבה ועמיד.
אבל בעצם, חובה לחשוב רק על טוב, אז בואו נחכה בשקיקה לשלב הבא, נברך את היוזמים ונאחל בגדול *בהצלחה* רבה רבה. לחיים !!!


צביקה פנטי מיקב אליגוטה הגיב:

במקום לנסות להמציא את הגלגל מחדש, צריך להגביה עיניים, לשים מגן שמש ולנסות להבין מה עושים הגויים. אבל סליחה, מה בכלל מבינים הגויים.


אשת היין רותי בן ישראל הגיבה תחת הכותרת: רעיון היין הייחודי של ישראל הוא הרבה יותר ממעולה!

אני מאוד התרגשתי מההצעה שמפורטת בכתבה של אלון גונן. לדעתי, ניתן וחשוב ללכת לכיוון הזה,  שאינו מחייב ביטול של טביעת האצבע הייחודית של כל יינן ויקב. אם הבנתי נכון, ההצעה אינה מחייבת שכל היין שמיוצר ביקב יהיה "היין היחודי" . ולענין שיתוף הפעולה – ראו את הפרויקט שנקרא "השותפות לקיימות אזורית"  שקורם עור וגידים באזור זיכרון וסביבותיה, ובמסגרתו נוצרים שיתופי פעולה, ,פשרות וסיכומים בין חקלאים, תושבים, בעלי עסקים ורשויות, בסדר גודל ובנושאים שלא ניתן היה לדמיין שהם אפשריים. הכל ענין של כוונות טובות, רציניות, ובעיקר של הבנה שהרווח הוא של כל המעורבים והרבה יותר, . בבחינת 1+1 שווה המון. בהצלחה למעורבים ולמובילים.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה