השבוע בענף היין 46: התחזית בציר נפלא

עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. השבוע: בציר 2016 יהיה נפלא אבל מה עם ענבי הקברנה סוביניון? יקב כרמל מזרחי בראשון הופך לתערוכה, ביקורות יינות של פלטר-מטר, ויתקין וצרעה, וקצת על יקב ביונדי סנטי בטוסקנה.

1: בציר נפלא והתנהגות מוזרה של ענבי קברנה סוביניון
האמת, נראה כי השבוע לא קרה כלום בענף היין. חיפשתי, צלצלתי, שאלתי וחקרתי, וכלום – נאדה לא קרה.
ובכל זאת ניסיתי לשאול ייננים וחקלאים: נו, איך עובר הבציר שהתחיל? וכולם נתנו לי אותן תשובות: "נפלא", "נראה שזו הולכת להיות שנה טובה".
רק ערן פיק מיקב צרעה העכיר את השבוע הטוב שהיה לכולם בענף, וגילה ככה כבדרך אגב, כי ענבי הקברנה סוביניון (לפחות בכרמי יקב צרעה) מתנהגים מוזר: הם החליטו השנה לא ממש לתת יבול, וכנראה שיהיה מחסור בתירוש קברנה סוביניון. אני לא יודע מה משמעות זה פחות מיץ: אולי יהיה פחות יין? לא בטוח, אולי קברנה סוביניון 2016 של יקב צרעה יהיה מאוד יקר בגלל זה, או אולי כבר המלאי נגמר. ואולי לא יהיה קברנה סוביניון 2016 צרעה, ויהיה בלנד מעניין מפני שענבי הקברנה סוביניון התנהגו מוזר השנה.
"ההסבר המדעי לתופעה די פשוט", מסביר אבי כהנוב מיקב כהנוב, שמגדל ענבים. "היה חמסין בזמן הפריחה והפרחים נשרו, וכשאין פרחים אין פרי".
"זה מה יש", הוא מוסיף, "מזג אוויר זה מאללה".
ואז הוא התחיל לדבר איתי על אקלים ומיקרו אקלים, ואחרי שתי דקות איבדתי אותו. אז כהנוב צדק: מיקרו אקלים זו הבעיה של צרעה. בקיצור, פיק יתמודד. 

צילום הכרם: ערן פיק

2: יקב כרמל מזרחי בראשון לציון הופך לתערוכה
יקב כרמל נפרד סופית מהיקב בראשון לציון, ועיריית ראשון מתכננת לקיים במוזאון העירוני אירוע גדול, על מנת להיפרד כיאות מהיקב, שבעצם העניק לעיר בתחילת דרכה את אופייה ודאג לפרנסת המתיישבים הראשונים (כולל סבא של רני רוגל העורך, ד"ר אריה ליאו זוסמן, שעבד ביקב עשרות שנים והיה מנכ"לו). לא פשוט לאבד את המותג כעיר היין. מנהלת מוזאון ראשון – נאוה קסלר, והאוצרת יונה שפירא עמלות בשבועות האחרונים על פרויקט הפרידה מהיקב.
מתוכננת תערוכה עם תלמידי בצלאל, בה יוצגו תמונות הקשורות לגביעי יין. יקב כרמל בן זמננו לוקח חלק מרכזי בפרויקט, ובימים אלו עמלים מירה איתן, מנהלת התקשורת והעיתונות, עם ארז פז, מנכ"ל היקב, על אופי האירוע. ללא ספק הולך להיות מרגש. גם פרידה צריכה להיות חגיגית.

3: ביקורת יינות: פלטר, ויתקין, צרעה
אחת הבעיות שיש לי עם יקב פלטר (בתמונה היינן טל פלטר), היא למצוא את הייחוד שלו. היקב מייצר המון סוגי יין, ואין טביעת אצבע על שום סוג יין, שאפשר לאפיין ולומר 'וואלה, זה פלטר'.
היקב גדל מאוד בשנים האחרונות, והפרפר שמככב על תווית היין נמצא במסעדות ובברי יין רבים. ללא ספק מערך השיווק של פלטר הוא מהטובים שיש ,אבל אני עדיין מחכה בסבלנות לטביעת האצבע ביין עצמו.
מטר (המותג הכשר של פלטר) סוביניון בלאן סמיון 2015
אני כבר אומר שאני מאוד אוהב את היין הזה. יש בו ריחות טובים ונקיים, בפה היין מינרלי וחד, וענבי הסמיון העניקו את המתיקות הדרושה. שאפו על 11.6% אלכוהול. בשנים קודמות הלבן של פלטר היה לטעמי מיימי ודי שטוח. תוספת הסמיון עשתה טוב ליין. היין לא מורכב, אבל ללא ספק מענג ונחמד לשתות אותו.
מחירו בחנויות בממוצע 90-100 ₪ – גבוה מדי במונחי VFM (תמורה למחיר).

יקב ויתקין מסע ישראלי וורוד 2015
אם דיברנו על אקלים ארץ ישראלי, אז ביין הוורוד הזה (עשוי מענבי גרנאש נואר וקריניאן. כשר, למי שלא זוכר את המעבר של היקב לכשרות), ביקב מתחשבים בכמעט חמישה חודשי חמסינים שעוברים עלינו כל שנה.
מסע ישראלי וורוד הוא יין עם עוצמות פרי משובחות, לצד רעננות ומינרליות מאוזנת במדויק. אפשר למצוא ביין מתיקות קלילה של פירות יער לצד טעמי האשכולית, ריחות של עשבי תיבול טריים, עם מעט עישון שמגיע מתוספת הקריניאן. זה יין לאוכל: דגים על הגריל, ואפילו נתח עסיסי של אנטרקוט על השומן יתאים פה.
המחיר 70-90 בחנויות היין. VFM מעולה.

יקב ויתקין ריזלינג 2015
מדובר בהפתעה גמורה. זה יין ייחודי, שונה, ויוצא מהקופסה בהשוואה לריזלינגים ישראלים.
אם ייננים מתרצים את המתיקות המופרזת והאלכוהול המופרז שיש ביין שלהם, ומאשימים בכך את מזג האוויר, בא הריזלינג הזה של אסף פז (בתמונה. צילום רן בירון), ומוכיח שאפשר לשלוט על כל דבר כשמייצרים יין. רק צריך לקבל החלטות מראש איזה סגנון רוצים, ולא לשכוח לבצור בזמן הנכון, ולא להתחנף לאותם חובבי יין שרוצים מתוק ועוד מתוק. נכון, מתוק מוכר, אז מה.
סגנון הריזלינג הזה הוא גרמני אוסטרי לחלוטין. מקורותינו מספרים לנו שאסף נסע ליקב התאום שלו בגרמניה, הביא איתו מהיין, ועשה פיין טיונינג של המוצר הסופי עם עמיתיו הגרמנים. שווה. התוצאה: חמיצות לצד אין ספור טעמים.
כך התקבל ריזלינג יבש ומקורי, בסגנון גרמני, איכותי ומוקפד. טעמים וניחוחות פירותיים בוסריים ופרחוניים. זהו יין ארומטי מפתיע. ההפתעה באה מיד עם ריחות פטרולים עדינים שהיין משחרר, ומיד יש תחושה של יין, כזה שאסף פז תכנן שיתיישן כמה שנים טובות.
יכול להיות שמי שאינם רגילים לריזלינג בסגנון הזה, ירימו גבה מול הפטרוליות, או ריח הזפת והנפט, כמו שנהוג לומר; אבל מהר מאוד הם ימצאו את עצמם מסניפים אותו שוב ושוב, בלי לדעת למה.
בפה היין מאוד מאוזן. המינרליות בו והניחוחות החדים מגבירים את ייצור הרוק בפה, וזה מה שגורם לנו לרצות אוכל ליד יין מסוג זה. יין מליגה אחרת.
המחיר 80-90 ₪ – תמורה למחיר (VFM) לחלוטין.

יקב צרעה מיסטי הילס 2009
עשוי מענבי קברנה סוביניון וסירה. צבע עמוק אדום, ריחות דובדבנים וקאסיס עם מעט ווניל בקצוות, ולאחר כמה דקות התבלינים והפלפל יוצאים החוצה במלוא עוצמתם. גוף בינוני, טעמי פירות בשלים ותבלינים יבשים, חומציות רעננה וסיומת חמאתית ונקייה.
יין מרתק, ששילוב ענבי הסירה בו מוכיח שהקברנה סוביניון בארץ צריך קצת תיבול וקצת שמירה (הנה סגרנו מעגל עם האבחנה של ערן פיק היינן לגבי גרגרי הקברנה סוביניון הקטנים השנה). יופי של יין. אושר גדול.
באתר "יינות וטעמים" מצוין שמחיר ה- 2010 הוא 220 ₪, ומיד נכתב: אין במלאי. בכל מקרה. אם תמצאו – VFM בכל מחיר.
היין נטעם במסעדת השקד במשכנה החדש ברחוב החשמונאים (מול המקום הקודם) בחוג לקוחות מצומצם שנפגש כל יום רביעי בשעה 13:00. אם אתם חובבי דגים וסלטים מעולים, תנסו להגיע, וככה בשקט לפנות לחיים (איש יפה וקירח שמחייך כל הזמן – בתמונה) – הוא הבעלים. תלחשו לו באוזן ושאלו אם אולי אפשר ככה להצטרף לטעימות של החוג.


4: ביונדי סנטי – יקב עם עקרונות, ואיך מכופפים אותם קצת

ניתלה בתחילה באילן גבוה – דניאל רוגוב המנוח, שב- 2010 כתב כך בעיתון הארץ: "יינות ברונלו די מונטלצ'ינו נמנים עם הטובים שביינות איטליה, והמוניטין שלהם ידועים בעולם. הברונלו המודרני נולד במאה ה-19, כשהיינן והכורם קלמנטה סנטי בודד וטיפח שיבוט של סנג'ובזה, שנודע באזור תחת השם ברונלו. נכדו, פרוצ'ו ביונדי סנטי, הוציא לשוק ב-1888 את יין הברונלו הראשון באיטליה שהיה על טהרת הסנג'ובזה.
כרמי ברונלו נטועים סביב העיירה מונטלצ'ינו, השוכנת מדרום לעיר סיינה בחבל טוסקנה, ונחשבים לכרמי הסנג'ובזה המשובחים בחבל. יינות ברונלו הם יינות בשלים, מלאים ועשירים, המצטיינים לעתים קרובות בתכולת אלכוהול גבוהה שמגיעה ל-14.5% ובטווח יישון מרשים.
עד מחצית המאה ה-20 ביונדי סנטי היה היצרן המסחרי היחיד של יין זה. ואולם, בשנות ה-80 של המאה ה-20 כבר נודעו כ-50 יקבים שייצרו ברונלו, וכיום מספרם עולה על 200".
רני רוגל, עורך אכול ושאטו, ביקר לאחרונה ביקב השוכן בחוות גראפו, צמוד לעיירה מונטלצ'ינו, ומתמצת את עקרונות היקב בתחום החביות, בהן רואים ביקב הוותיק (היום מנהל אותו בן הדור השישי של המשפחה, ג'אקופו ביונדי סנטי) גורם מפתח בהשפעה על איכות היינות: בלי חביות חדשות; בלי עץ אלון צרפתי או אמריקאי: כל החביות של היקב מעץ סלובני; כל החביות גדולות – אין חביות באריק; בגלל מאפייני הזן שלהם, סנג'ובזה גרוסו – החביות הישנות לא נועדות לתת טעמי עץ, אלא רק לאפשר מגע עם חמצן.
אמרנו שזה יקב עם עקרונות: ביונדי סנטי מייצר 90,000 בקבוקים בשנה, מהם 14,000 ריזרבה – היין היוקרתי והיקר של היקב (מודל 2010 הוא הצעיר ביותר למכירה – 680 אירו, אבל 2008 עולה רק 470 אירו. אפשר להגיע עד 1955 תמורת 9,000 אירו). בשנים בינוניות לא עושים בכלל ברונלו – שכולו מגפנים בוגרות בלבד, ועושים את האדום השני של היקב – אנאטה (עבור 2010 תשלמו ביקב 95 אירו) רק בשנים אלה מענבי גפנים בוגרות.
בכל זאת, איך מכופפים עקרונות? מסתבר שלמנכ"ל ג'אקופו יש גם יקב נפרד משלו, ובחנות הקטנה ביקב ביונדי סנטי ניתן לקנות גם יינות מיקב זה תמורת 25-27 אירו בלבד.
איך שומר יקב ביונדי סנטי על כבודו נוכח השפלה שכזאת? את היינות של ג'אקופו תוכלו לקנות במזומן בלבד ולא בכרטיס אשראי, כי הם לא מופיעים במערכת המחשב של ביונדי סנטי.

 

 

רותי בן ישראל הגיבה:

לצד המחמאות על ביקורות היין המעניינות של אלון, נראה לי חשוב לציין מאילו כרמים מגיעים הענבים ליינות שהוא מבקר – הרי אנו יודעים שראשית צריך ענבים טובים לייצר יינות טובים. בנוסף, אנו מדברים לאחרונה רבות על ניסיון לאבחון ולהגדרה של איזורי יין ואפיונים ייחודים להם (במידה ונמצא) – אז נראה לי רלוונטי מאוד להוסיף את אזור הכרמים, ואולי אף את שם הכורמים . לדוגמא, נראה לי שהקוראים יופתעו עד מאוד לדעת כי ענבי הריזלינג ליינות הנפלאים של יקב ויתקין מגיעים (למיטב ידיעתי) מאזור בנימינה/גבעת עדה.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה