השבוע בענף היין 88: שתעלם תרועת הפסטיבלים וסיפור על אבא ובנים בשר המשקאות

עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם וגם קצת רכילות. השבוע: תערוכות ופסטיבלי יין? צריך להפסיק להיות פראיירים, ומה קרה בין האבא לבניו ברשת חנויות שר המשקאות

בתערוכת יין אזורית בגרמניה אפילו בוחרים את מלכת הפסטיבל
בתערוכת יין אזורית בגרמניה אפילו בוחרים את מלכת הפסטיבל. היה וצילם דוד סילברמן dpsimages

1: עונת הפסטיבלים בעיצומה – חג? לא ליקבים ולייננים

שלישיית הגשש החיוור ביצעה נפלא את שירה של נעמי שמר "יש לי חג", בו הבית הראשון אומר כך: "כשתאלם תרועת הפסטיבלים, ילבלבו שירי אהבתי. אני יכול לשמוח איך שבא לי, וזהו זה החג האמיתי. יש לי יום יום חג, יש לי חג יום יום יש לי יום יום חג, הללויה". עכשיו בואו נשנה את המילה הראשונה בשיר, נקבל: "כשתעלם תרועת הפסטיבלים", ונצא לדרך.

הקהל שמגיע לתערוכות קונה כרטיס שעולה בין 60 ל- 90 שקלים, ומבחינתו זה הבר הכי זול בעיר
הקהל שמגיע לתערוכות קונה כרטיס שעולה בין 60 ל- 90 שקלים, ומבחינתו זה הבר הכי זול בעיר. צילום איל גוטמן

תארו לכם שחקן, שכדי להופיע על בימת התיאטרון צריך לשלם כל ערב תשלום. תארו לכם עכשיו שהוא גם מופיע חינם באותו ערב, ולא רק זה – הוא יודע שהקהל מגיע לתיאטרון לראות ולשמוע רק אותו, רק בגללו הם באים, כי אף אחד הרי לא מגיע לתיאטרון ריק. האנשים שמגיעים לראות רק את אותו שחקן גם משלמים כרטיס כניסה כדי לראות רק אותו, והוא – השחקן שמשלם עבור הופעתו  ומופיע ומדקלם ומחליף תלבושות ומרתק את הקהל כמעט שעתיים, לעתים גורם לקהל לבכות ולעתים לחייך ולעתים לחשוב, כן אפילו לחשוב; הוא השחקן שנתן את כל כולו ואת כל נשמתו לקהל ששילם לראות אותו, חוזר חזרה לביתו ואומר בליבו " אומנות או נמות".

לפעמים נמצאים תחת לחץ כבד להטעים את היינות למאות ואפילו לאלפי מבקרים ללא כל תמורה
לפעמים נמצאים תחת לחץ כבד להטעים את היינות למאות ואפילו לאלפי מבקרים ללא כל תמורה. צילום איל גוטמן

ועכשיו נחזור לענף היין. האם לא הגיע הזמן שאתם –  ייננים, בעלי יקבים, ואני מדבר על הקטנים והבינוניים כרגע, האם לא הגיע הזמן שתפסיקו כבר להיות כסילים, שתפסיקו להידפק כמעט שלוש-ארבע פעמים בשנה לפחות, ולמצוא את עצמכם שוב עומדים באירוע יין כזה או אחר, בו אתם נאלצים – לפעמים תחת לחץ כבד, להטעים את היינות שלכם למאות ואפילו לאלפי מבקרים ללא כל תמורה. ומילא ללא תמורה, גם לשלם דמי השתתפות, לשלם עבור צוות מטעימים, לשלם לא פעם אחוזים על יינות שאתם מוכרים באותו אירוע? האם לא הגיע הזמן להפסיק להפסיד כל כך הרבה כסף ולא לקבל שום תמורה? ותמורה זה לא שאומרים לכם שאתם מקבלים חשיפה של קהל חדש שיכיר אתכם ואתם תגמרו את מלאי היין בגלל התערוכה הזו – זה הרי שקר כל כך גדול. הקהל שמגיע לתערוכות קונה כרטיס שעולה בין 60 ל- 90 שקלים, ומבחינתו זה הבר הכי זול בעיר. דקה אחרי שהוא יעזוב אפוף אלכוהול, הוא לא יזכור מה הוא טעם או איזה סיפורי גבורה או מורשת קרב הוא שמע מכם על היקב שלכם. שוב שילמתם דמי השתתפות, ושוב הטעמתם חינם עשרות בקבוקי יין, ושוב לא מכרתם את המלאי שנמצא ביקב. ויקום אחד ויגיד שמועדון הלקוחות שלו גדל מתערוכה כזו או אחרת.

צריך להפסיק להיות פראיירים. צריך לדרוש מאותו מפיק תערוכה או פסטיבל לשלם עבור היין שאתם מטעימים. צריך להפסיק לשלם דמי כניסה, המקום שמארגן את התערוכה עושה זאת למטרות רווח. אין סיבה בעולם שהוא לא יחלוק את הרווחים עם היקבים המשתתפים. הרי הקהל בא לטעום את היין שלכם, הם באים בשבילכם , לא בשביל אף אחד אחר.

דוכן בטעימה יעלה לבעל יקב 5,000-2,000 ₪. הוא יפתח 30-50 בקבוקים (יכול להגיע ל- 2,500-5,000 ₪ לערב אחד)
דוכן בטעימה יעלה לבעל יקב 5,000-2,000 ₪, והוא יפתח 30-50 בקבוקים (2,500-5,000 ₪ לערב אחד). צילום איל גוטמן

למי שלא מכירים את העלויות, אז זה מאוד פשוט: דוכן בטעימה יעלה לבעל יקב בין 2,000 ל- 5,000 שקלים. כמות הבקבוקים שהוא יפתח בערב אחד תגיע ל- 30-50 (ממוצע 85 ₪ לבקבוק מיקב בוטיק, יכול להגיע ל- 2,500-5,000 ₪ לערב אחד), עלות צוות מטעימים כ- 1,000 ₪. הוסיפו הובלה, שעות עבודה ועוד הוצאות נלוות, והגעתם ל- 5,000-10,000 ₪ עבור ערב אחד. תכפילו את זה ב- 4-5 תערוכות בשנה כפול יומיים תערוכה, ותגיעו לעלות שנתית מטורפת. לא בטוח שאתם הייננים מחייכים אחרי תערוכות יין. כל האחרים כן מחייכים: בעלי המקום, המפיקים, וכל מי שמקבל צ'ק (נגנים שמופיעים, משטרה, מד"א, חשמלאים, אנשי התאורה, ועוד כאלה שמקבלים שכר עבור עבודתם או תוצרתם או אומנותם). מי משלם עבור השתתפותו, עבור תוצרתו, עבור עובדיו, עבור האומנות שלו? נכון, אתם.

הגיע הזמן להפסיק להיות כסילים. תפסיקו להשתתף בתערוכות בהן אתם לא מקבלים תשלום עבור ההשתתפות. אתם השחקן בתאטרון הזה בגללכם אנחנו באים. ואז תוכלו לפזם לעצמכם: "כשתעלם תרועת הפסטיבלים, ילבלבו שירי אהבתי. אני יכול לשמוח איך שבא לי, וזהו זה החג האמיתי. יש לי יום יום חג, יש לי חג יום יום יש לי יום יום חג, הללויה".

שגיא אפשטיין המארגן פסטיבלי יין הגיב

פסטיבלי היין הינם חלק חשוב מאוד מתרבות צריכת היין בארץ, וחשיפת היקבים בפני הקהל הישראלי בכללותו. פסטיבלי היין מושכים אליהם בשנים האחרונות קהל צעיר ומגוון שלא הכיר את עולם היין לפני כן,.בנושא תשלום היקבים למפיקי הפסטיבלים, אני מוכרח לציין שכמפיק של כשבעה פסטיבלי יין בארץ ועוד מספר ירידי יין וטעימות יין, לא רק שאני לא גובה תשלום השתתפות מהיקבים בפסטיבלים, אלא גם מספק את כל התנאים הדרושים ליקבים בזמן הפסטיבל, כמו אספקת קרח, מים ומיתוג ראוי. בנוסף ישנם אירועים או ירידים בהם אנו אף קונים את בקבוקי הטעימות מהיקבים.

אני שב ומדגיש כי מעבר להיותי מפיק פסטיבלי יין בארץ, אני גם חובב מאוד גדול של היקבים הישראליים, והדבר הראשון העומד לנגד עיניי בפסטיבלי היין שאותם אני מפיק, בנוסף לכך שאני עושה לביתי ואין בכך בושה, זה לדאוג לחשיפת עולם היין בכלל בפני הקהל הישראלי בכלל, ולחשיפתם והתפתחותם של היקבים בארץ, ובמיוחד של יקבי הבוטיק המדהימים שיש לנו כאן.

הבנים אומרים: התנתקות אביהם מהחברה נעשתה בצורה מסודרת ומוסכמת, והוא אף הקים חברה חדשה

הבנים אומרים: התנתקות אביהם מהחברה נעשתה בצורה מסודרת ומוסכמת, והוא אף הקים חברה חדשה. צילום מהאתר

2: מעשה אבות סימן לבנים? רפי סדן, מייסד רשת שר המשקאות טוען כי בניו גזלו ממנו את העסק שהקים

ב- E-food – עיתון כלכלי למקבלי החלטות בענף המזון והמשקאות, מצאנו את הסיפור המדהים הבא – כמוהו באמת לא קוראים בכל יום. החלטנו להביא את הדברים כלשונם כפי שפורסמו (תודה לגיטה ואריה לביא – בעלי E-food).

רפי סדן, איש עסקים שהקים רשת למכירת משקאות אלכוהוליים בשם שר המשקאות, טוען כי שניים מבניו גזלו ממנו את עסקו המצליח,  שהיה מפעל חייו ואשר אותו הקים בעשר אצבעותיו, בעמל רב וביזע, והשקיע בו את כל משאביו. לדבריו, בניו שימשו כשלוחיו ונאמניו בעסק והוא נתן בהם את מבטחו, וכי למעשה “מלאכת” הגזל של העסק לא הייתה קשה מדי עבור בניו, שכן העסק ונכסים נוספים הופקדו על ידו בידיהם בנאמנות, וזאת למשמרת עד אשר יסדיר את ענייניו האישיים, שמנעו ממנו מלרשום את העסק על שמו. בתביעה שהגיש רפי סדן כנגד בניו אביתר וגילעד סדן, נאמר כי גזלת העסק וסילוקו בוצעו על ידי בניו לאחר שהתגלעו ביניהם סכסוכים חוזרים ונשנים. זאת, בין היתר, על רקע התנהלות בניו בעסק, וכן על רקע חייו האישיים של התובע (התובע חי בזוגיות עם אישה אחרת לאחר שהתגרש לפני שנים רבות מאמם) ורצונם של הנתבעים להבטיח כי רכושו לא יועבר לבת זוגו החדשה, וזאת על חשבון ירושתם העתידית.

הבנים אומרים כי התנתקות אביהם מהחברה נעשתה בצורה מסודרת ומוסכמת, והוא אף הקים חברה חדשה (תן פרי – מתנות טעימות, אדום לבן מהיקב עד הבית)
הבנים אומרים כי התנתקות אביהם מהחברה נעשתה בצורה מסודרת ומוסכמת, והוא אף הקים חברה חדשה (תן פרי – מתנות טעימות, אדום לבן מהיקב עד הבית)

לדברי התובע, באמצעות עו”ד אמנון בורנצוויג, בעקבות הסכסוכים הבלתי נגמרים בינו לבין בניו, הוא הודיע להם על רצונו למכור את העסק לצד שלישי, וכן על רצונו להשיב לעצמו את נכסי הנאמנות לצורך כך. בתגובה לכך סילקו אותו הנתבעים מן העסק, תוך שהם מנשלים אותו הלכה למעשה מהנכסים והמשאבים שהפקיד בידיהם בנאמנות. בכך, לטענתו, הפרו הנתבעים את חובותיהם בדין כלפיו, ובין היתר את חובותיהם כנאמניו וכשלוחיו.

התובע מציין כי מאז סולק מהעסק הידרדר מצבו של העסק כתוצאה מהתנהלותם של בניו, באופן המאיים על המשך קיומו. התובע מבקש מבית המשפט להצהיר על בעלותו בנכסי הנאמנות ובהם העסק, ולהורות על רישום העסק (מניות חברת שר המשקאות) על שמו ברשם החברות. בנוסף, להורות לנתבעים למסור דוח מסודר באשר לנכסי הנאמנות ובהם העסק, לגבי התקופה ממועד סילוקו ואילך.

במענה למכתב הדרישה למסירת דין וחשבון והשבת נכסי הנאמנות, שנשלח אליהם על ידי בא כוחו של אביהם, טענו הנתבעים כי לא היה כל סיכום בינם לבין אביהם לפיו הם ישמשו כנאמנים ושלוחיו בחברת שר המשקאות. לדבריהם, בתחילת שנת 2015 הם הגיעו לידי הסדר עם אביהם, וזאת לבקשתו, לפיו תמורת סכום של 300 אלף שקל אותו יקבל מהחברה, הוא יתנתק ממנה כליל על כל המשתמע מכך. לטענתם, התנתקותו של אביהם מן החברה נעשתה בצורה מסודרת ומוסכמת, והוא אף הקים חברה חדשה, ועל כן תמוהה טענתו לפיה סולק מכל פעילות בעסק.

תגובת חברת שר המשקאות: “ממשרד עוה”ד יעקב קלפה וגיל טואף, המייצג באופן שוטף את חברת שר המשקאות, נמסר כי הטיפול בתביעה הועבר למשרד עו”ד חיצוני, אשר ימסור תגובתו בבית המשפט. בהתייחסות לטענת התובע, כי מאז עזב את העסק מצבו של העסק הדרדר, מובהר כי המדובר בעסק יציב ואיתן, המונה מספר סניפים ברחבי גוש דן, אשר נותנים שירות אדיב ומסור לאלפי לקוחות מרוצים. כמו כן, העסק מציג את מוצריו בפני לקוחותיו בכל רחבי הארץ באמצעות אתר אינטרנט מודרני ונגיש”.

ואנחנו אומרים: עצוב לראות כביסה מלוכלכת בענף היין. מצד שני, אף אחד לא הבטיח לנו רק יינות פרימיום.

הקורא אליק איימוס הגיב

לא הצלחתי להבין מה הקשר בין סכסוך משפחתי משפטי לבין עולם היין? זו בסך הכל חנות לממכר משקאות, חברת סחר שנקלעה למשבר כזה או אחר. היא משפיעה במשהו על עולם היין? לא ולא. זו סתם רכילות ירודה, וחבל שנושא כזה תופס מקום ב"דיווח השבועי". אם אין על מה לכתוב, אז עדיף לדלג על שבוע ולא למלא את החלל במילים מיותרות. מלבד זאת, זו אחת החנויות הכי פחות נעימות לרכישה בהן, אבל זה כבר עניין של טעם אישי.

בנוגע ליקבי הבוטיק – הכל היה נכון עד שנכתב שמחיר בקבוק יין בוטיק הוא 85 ש"ח. אם זו עלות ייצור היין (את עלות הייצור יש לחשב כהוצאה ולא את ההכנסה הפוטנציאלית), אז כל יקב בוטיק שזו עלות יצור בקבוק יין אצלו כדאי שישמור את הכסף לפנסיה ולדברים החשובים, אחרת התחביב שלו עולה לו יותר מדי. וחוץ מזה, מרבית תוצרת ה"יקבים" האלו אינה ראויה לשתייה, ובטח ובטח לא במחיר שהם גובים. לא חושב שמישהו הגיוני יהיה מוכן לממן את תחביבם של אחרים. מעדיף לממן את תחביבם של היבואנים העצמאיים שמביאים תוצרת נהדרת מבורגון, אומבריה, סיציליה, ועוד תענוגות במחירים שווים לכל נפש.

 

 

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה