The Duke של צוקי

הדיוק - פאב אירי מקומי משולב בקולינריה מפרגנת שבהחלט הביא את עצמו לתואר אצולה ומנגד אף פעם לא שוכח מה זה בית

צ'וקי בעל המקום הוא בחור עם זקנקן לבן ועיניים שמחות, לבוש מעיל עור מחוספס. צילום חיים יוסף
צוקי בעל המקום הוא בחור עם זקנקן לבן ועיניים שמחות, לבוש מעיל עור מחוספס. צילום חיים יוסף

חמישי – היום שמציין "כמעט סוף שבוע"; יום שהפעמון מתחיל לצלצל happy hour. מניעים את הרכב, פלייליסט שרוני בחרה, פנינו לשדרות מוריה לפגוש את הדוכס. בכניסה, איפה שכול מקבץ האנשים שנראה כי לכולם מכנה משותף, עומד לו בחור עם זקנקן לבן ועיניים שמחות, לבוש  מעיל עור מחוספס. דוכס? "אתם יכולים לקרוא לי צוקי. ברוכים הבאים לבית שלנו", כך אמר ופתח בפנינו דלת עץ ענקית. ההובלה לשולחן הייתה דיי ארוכה דרך עשרות אנשים, כשברקע עצות, שאלות, בדיחות, צחוק,  קולות מזיגה, נקישות זכוכית, ופעמון אחד גדול.

צילום חיים יוסף
צילום חיים יוסף

יושבים ליד דלפק עץ כבד ובר שהתחיל לידנו ואין לי מושג היכן נגמררררר… המוזיקה מתחילה לחלחל ואיתה, גם הסקרנות: "מה שותים צוקי?". מיד מונחת על הדלפק כוס עם סיפור. מסתבר שתאגיד דיאג'יו השיק סדרת ויסקים חדשה בהשראת העונה השמינית של סדרת העל משחקי הכס, ואותה מגישים קפואה -White Walker   עם טעם פירותי ועדין מזוקק ומדויק; בדיוק כמו צוקי – אבל כבר נגיע אליו. רוני שתתה יין אמפורה Med Red – העדפה הראשונה של שנינו.

כמו בבתים שאנחנו מתארחים בהם, הכול פתוח. בואו נטעם: סשימי מוסר עם בצל סגול, זרעי עגבנייה, פטרוזיליה, כוסברה, שמן זית – צלחת זכוכית שקופה ומעוטרת, עליה יושבות חתיכות דקיקות של מוסר טרי, שלהפתעתי לא קיבל הרבה לימון בכדי לא להאיץ את תהליך הכבישה. את החמצמצות קיבלה המנה מזרעי העגבנייה, אך לא יותר מדי היות ושמן הזית היה שם דומיננטי ולא נתן להם להשתלט -מנה מאוזנת, קלילה ומדויקת – 48 ₪.

צילום חיים יוסף
צילום חיים יוסף

איתה הגיעה גם מנת קלמארי על הפלנצ'ה, עם עגבניות שרי צלויות, פולי סויה, עשבי תיבול, שום קונפי ולאבנה מעוצבת -מנה שדי קל לטעות "וליפול" בה, היות ובמידת חום כזו הקלמארי צריכים ואף חייבים להיות מדויקים – לא יותר ולא פחות, פשוט ככה. הלאבנה בהחלט לקחה שם חלק פעיל בתשלובת הטעמים, מכיוון שהיא מתחברת הכי טוב עם דברים צרובים. לכן לא היה כאן שימוש במחבתות ששטח הפנים שלהן עדיין מוגבל, ולא בשמן טיגון – החבר הלא טוב שלנו – 65 ₪.

נראה לי שאנחנו בכוס השלישית, אבל עדיין לא שותים בהסבה. ברגע זה הצטרפה אלינו החצי השני של צוקי – ליאת; יפהפיה אמיתית, שנראה כי מבינה דבר אחד או שניים למה דווקא היא משלימה אותו. מעבר לאמא לשלושה, היא גם אחראית לתדמית, למיתוג, לעיצוב, ליח"צ. בקיצור -המגשימה.

צילום סיון רושיאנו
צילום סיון רושיאנו

שיחות קטנות, כוסות באוויר, צלצול בפעמון, וממשיכים לעוד מנה: שווארמה פרגית עם בצל מקורמל, עגבניות שרי, עשבים ורוטב יוגורט צזיקי – מנה מופלאה ומתובלת כמיטב המסורת בבהרט, כמון, ראס אל חנות ועוד המון חברים, בצורה כזו מרשימה שהפיתה הצליחה לספוח גם אותם וגם את סוכרי הבצל המקורמל. כדי לשחק קצת עם הטעמים ולהכניס נוף יווני, הגיע שחקן חיזוק – צזיקי חמצמץ עם שמיר ומלפפונים – 59 ₪. אנחנו בעננים, וצוקי נוקש על הדלפק עם כוס ויסקי משחקי הכס.

צילום חיים יוסף
צילום חיים יוסף

אני חייב לציין שבתוך כול אוירת הפאב הזאת, הלכו כאן על מטבח – ממש מטבח מלא, וזה לא מובן מאליו, לפחות לא בישראל היפהפייה שלנו. נותן ביטוי לכך המינוט סטייק שמגיע לשולחן – פרוסות שייטל דקות, ירקות צלויים, פטרוזיליה וטחינת עגבניות. כאן, מבחינתי זו מנה של הצהרה. כול מי שמבין טיפה בתהליכי בישול, ובעל ידע בסיסי בבשר, מבין ששייטל הוא חלום אבל גם סכנה. שייטל-ראמפ-סטייק זה נתח מאוד עשיר בטעמים אך עם סיבים קצרים, מה שאומר שאם אין לך קצב שהוא חבר אמת, לב, משפחה ודוכס, אז אתה נופל לתוך גוש בטון.

בצלחת הוגשו נתחים דקים ועסיסיים שנמסו בפה, ואף היו ברמת דיוק מושלמת, צרובים למחצה, ועדיין שמרו על טעמים פנימיים, שנחתכו כנגד הסיבים, מה שריכך את כול העניין עוד יותר. היה כיף לשלב טחינת עגבניות שלקחה אותנו למזרח התיכון, מטבח שאנחנו חיים בתוכו – 69 ₪.

צילום סיון רושיאנו
צילום סיון רושיאנו

קשה ולא צריך לסכם, כי לדעתי ממה שאני חווה כאן, זה רק מתחיל. ב- Duke נחשפתי לדיוק ללא פשרות, בר מקצועי ונאמן לכול קטגוריה אפשרית בעולם האלכוהול, צוות נגיש ומזמין, מטבח עם טביעת יד ומחשבה גדולה מאחור, סאונד שנוגע בכול אחד במקום אחר, והמון המון שמחה. כיף שאת כול הדבר הזה מצליחים להביא אלינו ישר הביתה עם אפשרויות T.A  מגוונות, תפריט צהריים שמותח את שעות הפעילות, ועוד ועוד מיליון הפתעות מרוכזות במקום אחד שלא מפסיק לבעוט. הרגשתי שאני במחזה של סצנה חיפאית במיטבה, אבל איתה ממד מאוד אותנטי של בידול, של פירוק והרכבה של DNA נכון ותואם לכולנו.

הדיוק – פאב מקומי משולב בקולינריה מפרגנת, שבהחלט הביא את עצמו לתואר אצולה, ומנגד, אף פעם לא שוכח מה זה בית. Sweet Home.

The Duke – שד' מוריה 107 חיפה, 04-8347282

כפיר גליקו היה עד לאחרונה הבעלים של מסעדת השף שלו ביער בקריית טבעון במשך עשר שנים

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה