עונת הבטטות מבשרת השנה לצרכן הישראלי שפע של ירק איכותי, אשר נעשה 
בשנים האחרונות לאחד הפופולאיים בתפריט שלנו.
אין זה עניין של מה בכך, אם זוכרים כי לפני 10-15 שנה רק מעטים מבינינו הכירו את השורש המעובה הכתום, והרוב תקעו אותו לכל היותר בצנצנת עם מים כדי שיצמיח עלים לקישוט חדר האמבטיה או המטבח.
השינוי במעמדה של הבטטה היה הדרגתי אך מהיר למדי, ורק בשנים האחרונות היא הפכה ליקירתם של השפים ושוחרי הבריאות, וזכתה למעמד גסטרונומי גבוה במגוון רחב של מנות, כולל מרקים, סלטים, מיני מאפה ואפילו קינוחים.
המסר הבריאותי של הבטטה נקלט היטב, והיא הגיעה לאור הזרקורים כאשר מיטב השפים באירופה החלו לשלב אותה באין ספור מנות ותפריטים.
גידול הבטטות בישראל מתפרש כיום על פני שטח של כ-16 אלף דונם – גידול פי שלושה, והיבול הצפוי השנה הוא כ-50 אלף טון, מזה כ-70% מיועדים ליצוא. בישראל מגדלים בעיקר את זן ג'ורג'יה ג'ט בשיטות גידול ואחסון מתקדמות שהניבו יבולים איכותיים וחיי מדף ארוכים. נתונים אלה הובילו להארכת עונת השיווק ולביקוש רב בשוקי אירופה. כך כבשה הבטטה הישראלית את המקום השני באירופה כיצואנית הירק אחרי ארה"ב.
היסטוריה בת 5000 שנה
הבטטה, על פי הגדרתה, היא שורש מעובה, ומשתייכת למשפחת החבלבליים, אך למרות שמכנים אותה בשם "תפוח אדמה מתוק" היא רחוקה מבחינה בוטנית מתפוח אדמה. ההיסטוריה שלה הולכת מרחק רב לאחור. מוצאה כנראה באזורים הטרופיים של דרום אמריקה, והחוקרים סבורים כי שם או באזור מרכז אמריקה היא בויתה לפני 5000 שנה לפחות.
על פי סברות החוקרים, מאזורים אלה היא הועברה בנתיבים שונים ובתקופות שונות לאיי האוקיינוס השקט, והפכה למזון פופולרי ביפן, טאיוואן, הפיליפינים ואיים אחרים. יותר מאוחר הבטטה הגיעה לסין, ובמאה ה-17 כבר היתה ידועה בכל מדינות דרום מזרח אסיה ובאפריקה.
קיימת הנחה לפיה הבטטה הובאה לצפון אמריקה בספינות העבדים, ושם נעשתה למרכיב מרכזי במטבח של השחורים והעניים.
מתוקה אך בריאה
הבטטה היא אוצר מתקתק של אנרגיה ורכיבי מזון חיוניים בעלי תרומה בריאותית חשובה. היא נודעה במשך מאות שנים כמזון בסיסי בתזונת אוכלוסיות בתרבויות שונות כגון האינדיאנים, היפנים, תושבי הקריביים, המאורים ואוכלוסיית פפואה וניו גיניאה, ואנו מניחים כי היא תורמת לאיכות ולאריכות ימים.
על פי מחקר שבדק את תרבות האכילה של תושבי האי היפני אוקינאווה, הידועים בתוחלת החיים הארוכה שלהם, נמצא כי הבטטה מהווה ספק אנרגיה עיקרי בתפריטם של יושבי האי. אמנם, התפריט של תושבי האי כולל גם בשר, דגים סויה וצמחי תבלין שונים, אך הבטטה מהווה את ספק הפחמימות העיקרי בתפריטם.
הקסם הבריאותי של הבטטה נובע מכך שהערכים התזונתיים שלה הם מקור לא אכזב של נוגדי חמצון טבעיים, אשר אחראים לנטרול הרעלים בגוף ולחיזוק המערכת החיסונית שלו.
בשנת 1992 נעשה מחקר בו השוו את הערך התזונתי של הבטטה לעומת ירקות אחרים בכל הנוגע לסיבים תזונתיים, פחמימות מורכבות, פרוטאין, ויטמינים, ומינרלים שונים, והבטטה דורגה במקום הגבוה ביותר מבחינת הערכים התזונתיים.
מנת בטטה אחת בת 100 גר' מכילה כמות גדולה במיוחד של בטא קרוטן (המרכיב המעניק לה את הצבע הכתום ). הבטטה נחשבת לאחד הירקות העשירים ביותר בויטמין A יש בה כמות גדולה של סיבים תזונתיים, ויטמין B6, אשלגן, ויטמין C.
הבטא קרוטן המצוי בבטטה בכמות גדולה במיוחד הוא בעל תרומה ניכרת למנגנון הראייה, ובעיקר לראיית לילה. הוא תורם למניעת ניוון של הרשתית ולמניעת קטרקט .
זאת ועוד, למרות שהבטטה היא ירק מתוק, יש בה איזון בין כמות הסוכרים והעמילנים. סוגי הסוכרים הנמצאים בבטטה הם מלטוז ופרוקטוז, ושניהם נספגים בדם בקצב איטי – דבר שתורם לבריאות הגוף.
איך משתמשים?
יתרונותיה הרבים של הבטטה גלומים לא רק בערכיה התזונתיים, אלא גם בהיותה ירק שניתן לצרוך בצורות רבות ומגוונות. אפשר לאכול אותה מבושלת, מאודה, מטוגנת או אפויה. היא משמשת כמילוי למיני מאפה, מככבת במיני פאי מתוקים, במרקים בתוספות ובקינוחים. היא מצוינת כתוספת לצד מאכלי בשר, עוף או דגים, מכינים ממנה מחית מעולה , אפשר להכין בטטה אפויה כאלטרנטיבה לתפוח אדמה אפוי וניתן להכין ממנה צ'יפס.
במדינות המזרח הרחוק ואפריקה נוהגים גם להשתמש בעלים הצעירים להכנת תבשילים.
ד"ר ברוריה טל היא דיאטנית קלינית ומנהלת מרכז "טל הבריאות" לתזונה נכונה.
