טועמים יינות מצפון עמק הרון וגם שני ישראלים מזני האזור

המפגש ה- 165 של מועדון יולו התמקד ביינות מאזור הרון הצפוני כשהמארח שילב שני יינות ישראליים מהזנים האופייניים לאזור. הזן האדום היחיד באזור הוא הסירה שנותן יין עוצמתי הן בטעמיו והן בצבעו

המפגש ה- 165 של מועדון יולו (YOLO – קראו מה זה בסוף הכתבה) לא היה הפעם הראשונה שערב של המועדון מתמקד ביינות מאזור הרון הצפוני. לדוגמא, היה לנו ערב כזה בסוף 2018, כמו גם ערב טעימה בזום עם יבואן היין דניאל ליפשיץ בסוף 2020. הפעם, לשם שינוי, המארח התורן של הערב שילב לתוך הטעימה שני יינות מתוצרת הארץ, מהזנים האופייניים לאזור – האחד רוסאן עם מרסאן, והשני סירה 2009 של יקב עמק האלה. לצערנו היין היה "מת" ולא ניתן היה לשתות אותו, ולכן לא ניתן לו ציון. הבטיחו לנו לנסות בקבוק אחר של אותו יין בעתיד. מקווים שהבקבוק החליפי יהיה יותר מוצלח, ופשוט הייתה תקלה בבקבוק הספציפי.

אם כבר מדברים על הזנים, אזכיר בכמה מילים את מאפייני האזור מבחינת יין. אמנם חבל הרון עצמו הוא יצרן יין לא קטן מבחינת ההיקף, אבל צפון הרון מספק רק 5% מנפח זה. מבחינת הקרקע הוא מאופיין בקרקע גרניטית ובגבעות צרות, שמספקות מרחב צר ומצומצם, ומחייבות בדרך כלל שימוש  בטראסות. הגפנים זוכות לחשיפה רבה לשמש, ולכן הזן האדום היחיד באזור הוא הסירה, שנותן יין עוצמתי הן בטעמיו והן בצבעו. באשר ליינות הלבנים, הם מיוצרים מענבי רוסאן, מרסאן, ו-ויונייה. יש שמונה אפלסיון (AOC) של יין אדום באזור, כשבטעימה הנוכחית פגשנו שניים מהם – ארמיטאז'   (Ermitage) – האיות המקורי שברבות הימים הפך להרמיטאז' (Hermitage), וקרוז-הרמיטאז' (Crozes-Hermitage).

התמקדות הערב ביינות אלה נבעה בכלל מנוכחותו של "יין מועדון", התואר שאנחנו נותנים לבקבוקים יקרים-יוקרתיים הנרכשים פעם או פעמיים בשנה מקופת המועדון. יין המועדון הפעם היה Ermitage Le Pavillon 2005 מתוצרת יקב שאפוטייה (Chapoutier), מהיצרנים המובילים באזור הרון, ומהנחשבים ביינות ארמיטאז'. בסך הכול טעמנו בערב ארבעה יינות מתוצרת שאפוטייה. משפחת שאפוטייה נכנסה כשותפה עם עסק יין קיים בשנת 1897 (העסק כבר היה קיים אז כ-90 שנה). ב- 1922 היא רכשה את חלקם של השותפים, והעסק "הוטבל" בשם המשפחה. עם השנים התרחבו לייצור יין באזורים נוספים בצרפת, וגם מחוצה לה. עד כאן מילות הרקע, ונעבור ליינות.

אמנם היין מבציר 2016 אבל התמונה יפה. צילום דוד סילברמן dpsimages

רקנאטי, ספיישל רזרב, רוסאן מרסאן לבן 2017

הערב נפתח עם שני יינות לבנים, אותם שתינו בטעימה עיוורת. הראשון ישראלי מיקב רקנאטי והשני מתוצרת שאפוטייה. התרשמותנו מהיין של רקנאטי – צבע זהוב בהיר וצלול. אף נעים מלא פרי הדר משולב בניחוחות אגס וליצ'י, פרחים לבנים, דשא קצוץ עדין. בפה – פרי הדר, פירות יבשים, חלק וחמאתי, מינרלי, מרגיש צעיר, מתיקות עדינה, סיומת ארוכה וטובה. ציון יולו  14.8 (90). מחירו 140 ₪. מוצלח.

M.Chapoutier, Hermitage Blanc, Chante-Alouette 2018

100% מרסאן. צבע זהוב. אף עשיר ומורכב, מזכיר מנגו וחבושים, בתוספת פירות יבשים. קצת דבשי ופרחוני. בפה – הרבה פרי טרופי, דבלים, טעמי שקד. יין מורכב ומלא חיים. קצת חמאתי. מינרלי. שילוב טוב של חמיצות עם מרירות עדינה. סיומת מצוינת. ציון יולו 15.8 (92). מחירו 268 ₪.

M.Chapoutier, Crozes-Hermitage, Les Meysonniers 2018

עברנו ליינות האדומים.100% סירה. גפנים בנות מעל 25 שנה. 12 חודש במכלי בטון. צבע יפה נוטה לסגול. פרי אדום משולב בשחור, אדמתי, פרחוני ומפולפל. הרמוניה עם הטעמים בפה. דובדבן בתוספת אוכמניות. חמיצות מאוד מעניינת עם מעט ירקרקות ומרירות בקצה. היין צעיר ואגרסיבי. גוף בינוני.סיומת קצרה. ציון יולו 14.9 (90). מאחר ונרכש בצרפת תמורת 21 אירו, לא רע ביחס למחירו.

 

Paul Jaboulet, Crozes-Hermitage Les Jalets 2014

נכון שכל מכשול מהוה גם הזדמנות? אז המארח לא ויתר ופתח הבקבוק הזה כתחליף לסירה הישראלי הפגום או "מת" מיקב עמק האלה, שקדם לו בטעימה.

יקב פול ז'אבולה נוסד ב- 1834, והתקיים כיקב משפחתי עד 2006. אז נרכש על ידי חברת Frey, במקורה משפחת כורמים מחבל שמפיין. רשמי טעימה – צבע אדום שהזכיר לרובנו צבע של יינות בורגון. אף פירותי ומפולפל, ניחוח אוכף. בפה – גוף בינוני, חמיצות נעימה, פירות שחורים, העץ מורגש. היין חלק, נעים לשתייה, אבל אין תחושת מורכבות מיוחדת. ציון יולו 14.9 (90). מחירו 30 אירו בחו"ל.

M.Chapoutier, Hermitage Monier de la Sizeranne 2015

השם היפה והמיוחד הזה מצדיק הסבר והתייחסות. החלקה על שמו של הבעלים הקודם של השטח, בשמו המלא מוריס מונייה דה לה סיזראן. האיש התעוור בגיל 9, והקדיש את עצמו לפיתוח והנחלת כתב הברייל, וסיוע לעיוורים בכלל. על רקע זה יקב שאפוטייה מדפיס על התוויות את פרטי יינותיו גם בכתב ברייל. התרשמותנו מהיין – סגול כהה נאה. אף סירה מאוד טיפוסי, קשה לטעות, של פירות אדומים ושחורים, מתובל. גוף מלא. פרי עשיר ובושמתי. מאוזן להפליא, עגול, נותן תחושת מורכבות. טעמי פירות שחורים עטופים בשוקולד. יופי של יין. ציון יולו 16.6 (93). מחירו 333 ₪.

M.Chapoutier, Ermitage Le Pavillon 2005

גולת הכותרת של הערב. הצבע מתחיל לאבד מעט מצלילותו המקורית. הגיל משפיע כנראה. אף דובדבן, מעטה של ניחוח אורנים, פלפל לבן בתוספת גוון שוקולד. בפה – מלא פרי אדום מלווה באוכמניות ומתובל בפלפל שחור. חלק ואלגנטי, מלטף את החך. הגוף מלא, עוצמתי, בניגוד לצבע – בפה הוא דווקא מרגיש צעיר ובועט. חמיצות טובה. טאנינים נעימים. סיומת נהדרת. יין חוויתי. ציון יולו 17.9 (96), ציון די נדיר במועדוננו. מחירו כ- 900 ₪ בניו יורק, שם נרכש.

אמנם חבל הרון עצמו הוא יצרן יין לא קטן מבחינת ההיקף, אבל צפון הרון מספק רק 5% מנפח זה. צילום יגאל ברנע

מה זה YOLO?

יולו הוא מועדון חברים חובבי יין אותו הקמנו בשנת 2004. כולנו חובבי יין ותיקים, אשר החלטנו ליהנות יחדיו מהתחביב המשותף. אנו מתכנסים לערב יין ואוכל מדי יום ה’ האחרון בחודש בביתו של חבר מועדון ולפי תכנית שנתית קבועה מראש, בכעשרה מפגשים בשנה. המארח קובע את תכנית הערב וקונה את היינות. נוהגים לטעום עד שבעה יינות שונים בערב, לכתוב ההתרשמות מהיין בטבלאות מוכנות ולתת ציון, על בסיס 20 נקודות. כל יין נטעם, והחברים מציגים בעל פה כל אחד בתורו את דעתם ואת הציון. ממוצע הציונים נרשם ומתועד.

המטרות אותן קבענו לעצמנו – ליהנות, להכיר יינות שונים מהארץ ומהעולם, ברמותיהם השונות, ללמוד ולהעמיק בתחום היין ולגלות בו גילויים חדשים, וכאמור ליהנות מהערב המשותף. לכן אנו גם נוהגים לעיתים לגוון על ידי שילובו של בעל מקצוע מתחום היין, ובביקורים משותפים ביקבים ובטעימות. אנו מחווים דעתנו על היינות בפרמטרים המוכרים ובהתייחסות רצינית, אבל אנו מייחסים החשיבות קודם כול לאווירה המיוחדת שיצרנו, ולחוויה הכוללת של שתיית יין בחברותא ובלוויית אוכל מתאים, שגם כן זוכה לתשומת לב בכל מפגש.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר