כשבננו הבכור התחיל ללמוד באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, הגענו לביקורים די תכופים לעיר שבעבר הייתה העיר שלי – העיר בה נולדתי.
תמיד הגענו לבאר שבע עמוסי סלים עם קציצות, שניצלים וגם עוגיות, מאפסנים הכול במקרר-מקפיא הסטודנטיאלי, ויוצאים לאכול עם היורש הבכור במסעדת קפאסה במתחם ביג התוסס של באר שבע.
לפני כעשר שנים נפתחה מסעדת קפאסה, המסעדה השלישית בעיר מקבוצת קמפאי הידועה בבאר שבע. בתחילת הדרך הוגש בה אוכל ישראלי ים תיכוני עם השפעות ברורות של המטבח הדרום אמריקאי, ומכאן הגיע שמה ("מה קורה?", או "מה הולך?"). לאורך השנים המסעדה שמרה על מגוון מנות רחב ודי קבוע. בתקופה האחרונה חל שינוי – יותר ים תיכון, ואם נדייק – אוכל יווני, יותר בשר, דגים ואף פסטות.
המסעדה מאוד מרווחת. במרכז החלל בר משקאות גדול, מטבח חצי פתוח, מרפסת ירוקה מוצלת ומאווררת בה אפשר לשבת גם בקיץ הבאר שבעי החם. בכניסה למסעדה ניצב טאבון ענק, שאת טעמיו הרגשנו כמעט בכל מנה. טבח המסעדה עושה שימוש חכם בחומו של הטאבון כמעט בכל מנה מוגשת, להוספת טעם מעושן עדין המשדרג את המנה.
לפי המלצתו של אביחי מנהל המסעדה, פתחנו את הארוחה עם שני קוקטיילים קיציים ומרעננים: אמורה מיו (52 ₪) – אבסולוט ציטרון, לימון, אשכולית אדומה, מוחיטו מינט – לא מתוק מדי ובעל חמיצות נעימה; ולוקו פוליטן (52 ₪) – אבסולוט ציטרון, נפוליאון מנדרין, מוחיטו מינט ומיץ לימון, שהיה מצוין. מתברר שזה גם הקוקטייל הנמכר ביותר במסעדה.
למנה ראשונה בחרנו סוכריות פטה (35 ₪) – אצבעות גבינת פטה יוונית עם אורגנו, במעטפת פילו פריך ברוטב דבש וסומסום קלוי. מנה ממש נפלאה. השילוב בין המליחות העדינה של הפטה עם הדבש והפריחות של בצק הפילו שנאפה באופן מדויק בטאבון, יוצר מנה מענגת במיוחד, אולי הטובה במנות שאכלנו בארוחה זו.
המשכנו עם קרפצ'יו סלק (39 ₪) – גם כאן מככב הטאבון בו נאפו הסלקים שהוגשו לצד שברי קרוטונים, גבינת צאן, רוקט, בצל ופטרוזיליה, בויניגרט שקדים קלויים ובלסמי – נהנינו מהמנה, והיינו נהנים יותר אם הייתה מתובלת יותר. אכלנו גם סלט מיקונוס (52 ₪) – בייבי מלפפון, עגבניות מגי, בצל סגול, פלפלים, זיתי קלמטה, גבינת פטה יוונית, אורגנו, שמן זית ולימון. על פניו – סלט זה סלט, אבל במקרה זה הסלט היה מאוד מאוד מוצלח. הכול קם ונופל על טריות הירקות המוגשים. הירקות היו הכי טריים שיש, התיבול מדויק, ואכן נזכרנו במיקונוס עם כל ביס.
צלחת חריפים (23 ₪) – כאחת שאוהבת אוכל חריף, ובלי העקצוץ-שריפה בפה אין ארוחה, צלחת החריפים הייתה ראויה מאוד. שני סוגי פלפלים ברמות חריפות שונות. מחית עגבניות שנצרבו בתנור, וסוג של סחוג ירוק ממש טוב. אהבתי.
לעיקריות הזמנו בהמלצתו של אביחי לבן זוגי פילה סלמון אטלנטי (118 ₪) – דג סלמון טרי צרוב על הפלנצ'ה, מוגש במחבת עם קונכיות פסטה בקרם שמנת ולימון, עם תרד, קוביות דלעת צלויה, שקדים ופטרוזיליה. מנה גדולה ומשביעה. הדג נעשה היטב, וגם הרוטב עם הפסטה היו טעימים, אך הטעמים לא כל כך התחברו למנה הומוגנית אחת. אני הזמנתי סינייה טלה (79 ₪) – מאפה של בשר טלה קצוץ עם צנוברים, טחינה ושמן זית על חצילים ועגבניות. עשוי בטאבון במעטפת בצק דקיק.
המנה הגיעה עם הוראות הפעלה. אביחי אמר שהכי נכון להפוך בזהירות את המנה הרותחת כך שהבצק יהיה בתחתית, והבשר וכל הכבודה יהיו מעל. עשינו זאת בזהירות, הפכנו, ואכן היה נוח וגם מאוד טעים לאכול את המנה. הבשר תובל היטב בבהרט עם דגש של קינמון חצילים, עגבניות שרופות וטחינה. הכול ביחד עם מעטה הבצק, שהפך ברגע לסוג של לאפה עסיסית. עונג של מנה.
את הארוחה חתמנו במנה אחרונה קלילה וקייצית – פנקוטה (49 ₪) עם קולי פטל, נשיקות מרנג ופרורי לוטוס מסביב. היה טעים ולא מתוק מדי.
תפריט המסעדה עשיר ומציג מנות לכל אורח – תפריט ילדים, תפריט טבעוני וגם תפריט ללא גלוטן – יפה. "בשבועות הקרובים המסעדה מתכננת להחליף חצי מהמנות בתפריט", מספר אביחי. יהיה מאוד מעניין להגיע שוב כשיוגש התפריט החדש במסעדה, ולטעום את השינוי הקולינרי שהמסעדה השמחה והוותיקה הזו תעבור.
הכותבת –איריס לוי בפייסבוק אינסטגרם
