טעימות יקב תשבי בטיב טעם – נשמת היינן היא המכרעת

כמדי יום ד', בטרנד שהופך אט אט למוסד מסודר עם חברים קבועים, הזדמנו שוב לערב טעימות יין בטיב טעם ראשון לציון, כשהמארחים הפעם יקב תשבי ודוד ביטון מיודענו החביב, שכמו תמיד הכין את המקום, את האווירה הנעימה והבלתי מחייבת, ואת הכיבוד.

קבוצת האורחים מנתה כ- 30 איש, מרביתם גברים. לצידי ישב עקיבא, איש חביב ויקר, שגם מבין ביין. עקיבא מחה על כי "הכיבוד רב מדי, דומיננטי מדי (גבינות, נקניקים, ירקות, סלט ולחם), שישפיעו על הטעימה, ולא לזה התכנסנו".

תשבי הוא יקב משפחתי. ביקב כיום עובדת כל המשפחה. יונתן תשבי, מייסד היקב, מכהן כמנכ"ל, נילי אשתו כעזר כנגדו ומנהלת את מרכז המבקרים, הבן גולן מתפקד גם כיינן וגם כסמנכ"ל, והבת אושי מנצחת על החנות בזכרון.

פתח עמיר אברהמי, יינן יקב תשבי: "צריך אומץ ישראלי וחזון שאתה מאמין בו, בכדי לייצר יין שהוא בפירוש יין של סטייל מסוים אליו התכוונו. הכיוון הוא אירופאי עם נטייה צרפתית, אין זה בהכרח עתה טעמו של הצרכן הישראלי. אנו בוצרים כ- 1,200טון ענבים בבציר, כאשר באופן מסורתי אנו מכוונים ליין אלגנטי. היין של תשבי הוא יין שורשי. בכדי להצליח ביין אתה חייב להיות ייחודי. וכשנושקים בייצור יין למיליון בקבוקים, קצת קשה לשמור ולכוון לייחודיות. התמודדות היינן היא יומיומית, ופילוסופית עשיית היין היא זיכרון של טעם נרכש. זה נכון שאקדמית הנתונים הטכניים חשובים, אך נשמת היינן היא המכרעת".

יין 100% לבן ריזלינג 2003 – היין לא מנסה לחקות סטייל מסוים. היין הזה שמגיע מכרמים באזור גוש עציון אינו עם תכולת אלכוהול גבוהה. הוא לא מזכיר את הריזלינג הגרמני, לא דומה לריזלינג של אלזס או יוהנסבורג. מורגשות ארומות הדרים, עם ניחוח המזכיר אולי מלון ודבש, ואולי משמש יבש. היין צעיר עם סיומת קצת מרירה בסוף הלשון. הזן פרחוני וארומטי כאחד. לעשות יין ריזלינג טוב ולהצליח עמו חייבים להתאמץ.

שרדונה 100% 2004 ספיישל ריזרב – היין הזה היה לא יותר מאשר 6 חודשים בחבית. הוא מזכיר בטעמו סוכריות חמאה. היין מאוד עדין, והוא מיוצר בשיטה בורגונית. ריחות עץ החבית כמעט ואינם מורגשים. היין משמר ניחוחות ראשונים של שרדונה וניחוחות חדשים יותר המגיעים שניונים כתוצאה מהליך הערבוב. השילוב של תסיסה בדוד הנירוסטה וחביות העץ, נותנים ליין הרגשה פירותית עם גוף מלא וצבע זהוב. הליך היישון נותן בנוסף ניחוחות דבש וקרמליזציה, בשילוב וניל מחריכת העץ.

פינו נואר 2004 – מורגשת תכולת אלכוהול גבוהה ביין. אין הרבה יקבים בארץ שעושים פינו נואר, וחלקם גם אינם מצליחים להגיע לטעם המתבקש. לפינו נואר אין הרבה פנולים, ומאידך מורגשת הטניניות. היין מזכיר במעט את הסאן ז'ובזה. כשאתה מריח את היין רואה את צבעו וטועם את טעמו, אתה יודע שזה פינו נואר. זן היין הזה קפריזי. יש האומרים שאיש אינו יודע לומר בוודאות מה מקורו של זן ענבים זה. הוא מאבד חומציות מהר מאד, טעמיו מורכבים, והוא מזכיר פרוסות בייקון ופלפל שחור. היין שהה 5 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות. היין קטיפתי והוא מאוזן. אישית איני חסיד של היין הזה, אך חובבי הפינו נואר עשויים למצוא אותו כמעניין.

מרלו 2002 – המרלו אוהב חרסית, הבאה מאדמה כבדה שמשפיעה על הפיזיולוגיה של הגפן. הוא לא מינראלי ולא אוורירי. היין בשרני. כאן אין אנו מחפשים אחר המורכבות הסופית של הקברנה. אתה מקבל מרלו, ומריח אותו כשהוא מתקרב לנחירי אפך. ישנם ניחוחות שזיף, וניל ושוקולד מריר. הצבע אופייני, והוא נע בין אדום עז לאדום מעושן. הארומה השניונית הינה של פלפל שחור.

קברנה סוביניון 2002 – היין שקיבלנו היה סופר-אדמתי: יין שמיוצר אולי הכי קרוב לתהליך מסורתי של ייצור יין. ליין ניחוח המזכיר חרובים. הטנינים לא מורגשים, הגוף עם קריצה לגוף בינוני, נוטה למלא. זה לא יין להשכיב ולחכות שיתפתח ממנו משהו טוב יותר. זהו יין לקנות ולשתות עכשיו. היינן מספר כי סטייל היין הוא אירופאי / בורדולזי.

קברנה סוביניון ספיישל ריזרב גוש עציון – היין היה אמור להיות מסמר הערב. ברף מחיר של 130 ₪ לבקבוק אתה מבקש לקבל הרבה ביין. בהליך העשייה של היין הושקעו ענבים מכרם בגוש עציון, כשזן הענבים עצמו מתומחר גבוה. השמרים ביין הובאו מבורנלו דה מונטצי'נו, החביות חייבות להיות פרפקט. גנטית, הענב מהאזור שממנו הוא מגיע חייב להיות עם פוטנציאל להביא את היין לרום גובה של יינות איכותיים. ליין סיומת ארוכה, חסרה לו את "המתיקות" האמצעית המורגשת במרלו. זהו יין עשיר מאוזן ובעל גוף מלא. ליין ניחוחות דובדבן שחור, שזיף, ושמץ של אולי קינמון וטעמו פירותי. דעות הטועמים היו חלוקות. חלקם אהבו את הקברנה ספיישל ריזרב, וחלקם אהבו את קודמו.


(צילום: דני רובין)






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה