יקב אלונה נמצא במושב גבעת נילי, וסביבו הכרמים מהם נעשים היינות. משפחת אזולאי ומשפחת רבאו חברו להם לעשייה משותפת של יין; כורם ויינן שזו להם 
אהבה משותפת. שתי משפחות – האחת עירונית והאחת מושבניקית, ולכך מתווסף התיבול של יועץ היין יותם שרון, שמצליח להפיק כ- 15,000 בקבוקים בשנה מהטרואר המקומי של אדמות זיכרון, בנימינה וגבעת עדה.
רשמי טעימה :
גרנאש רוזה 2013
אחד היינות המקסימים שטעמתי. רוזה עשיר בטעמי פירות טריים וצעירים, חומציות טובה שפותחת תאבון לאוכל, ריחות עדינים של תות שדה עם מעט אבטיח. יופי של אפריטיף.
קריניאן 2013
ענבי הקריניאן כחלחלים-שחורים עגולים ודי גדולים, הקליפה שלהם עבה יחסית, האשכולות גדולים ועמוסי פרי, מה שגורם להם להירקב במהירות.
הקריניאן חוזר לשוק בשנים האחרונות, ועושה רושם שכל יקב מנסה להתהדר בלהחזיר עטרה ליושנה אחרי שיקב כרמל מזרחי ביצע ביינות הקריניאן מעשים מגונים בתחילת דרכו של הזן בארץ.
הקריניאן של אלונה שונה מרוב הקריניאנים שיש על המדף היום בארץ. הרבה יותר רגוע, יותר עדין, יותר צנוע, ומאפשר להתנתק רגע מהקריניאנים הבומבסטיים.
זה קריניאן שחובב יין שלא חשוף לזן הזה, צריך לטעום ולהבין מהו קריניאן בתולי, ללא צורך בהמון חבית והמון עפיצות כפי שרוב הקריניאנים מכילים.
בקיצור: עדינות לצד פירותיות משובחת. יופי של יין.
שיראז 2013
(יין שיבוקבק בזמן הקרוב וייצא לשוק לקראת חג הפסח). 
צבע אדום עמוק עם ליבה כהה מאוד. ריחות של שזיף צעיר, תותים, מעט מוקה וריח קוקוס נפלא. בפה היין עגול וממלא את הפה בתבלינים ומעט מנתה, ציפורן והל, שקצת נותנים תחושה של עוגת דבש עשירה. היין מלטף את החך ועדין מאוד. אני מחכה לטעום אותו שוב אחרי הלם הבקבוק. יין מהנה מאוד.
שיראז 2012
ריחות דובדבנים כהים, המון תבלינים ופרחי בר באף. לאחר כמה ערסולים יוצא ריח השוש האהוב עלי בשיראז. בפה היין מעט מעושן. מינרליות נפלאה וטעמי בשלות פרי מעניקים חספוס ליין. אפטר טייסט מעט מלוח, מה שמעלה חיוך של עונג. יופי של יין. יין שונה שחובה לטעום.
מרלו אלונה
נטעמו שלושה יינות מרלו מבצירים שונים, והאחרון טעימת חבית.
אחד המאפיינים של זן המרלו, הוא שיש לו נטייה להבשיל מהר ואף להגיע לבשלות יתר. קיימות שתי אסכולות לגבי הבשלת יתר; האחת לבצור מוקדם ולהימנע מבשלות יתר, ואז כן לקבל את רמת החומציות הנדרשת לפוטנציאל ההתיישנות של היין. וכמובן לקבל את טעמי המרלו האופייניים.
האסכולה הנוספת גורסת שיש לבצור בשלב מאוחר, על מנת לקבל נוזל סמיך ועמוק של הפרי, ואז מסתכנים במרלו קצר-טווח עם טעמים בשלים מאוד.
כאשר מכניסים אותו לבלנד להתיישנות של פחות משנה, היין מקבל את רמת החומציות מהענבים הנוספים, אולם כאשר עושים אותו זני צריך לקחת זאת בחשבון.
בעיה נוספת שמשפיעה על יינות המרלו של יקב אלונה לדעתי, היא בעיית הווירוס שהעניק לנו משרד החקלאות דרך משתלת "יזרעם", אשר פגע אנושות כמעט בכל כרם בארץ. הווירוס גורם לטעמים מרים, סוכרים לא מגיעים לרמה הנכונה ובעיית, הפוטוסינטזה עושה שמות בפרי.
מרלו 2012
ריחות וטעמים בשלים; בשלים מדי לטעמי.
מרלו 2013
גם כאן היין מאוד עמוס בטעם של פרי בשל עם ריחות אדמתיים, מעט סירחון בקצוות לחובבי ז'אנר הטחב ואוכף הסוסים. לא ציפיתי למצוא את זה ב- 2013, וזה מפתיע.
מרלו 2014
היין בחבית. ריחות של תירוש, בפה יש חומציות טובה.
יין תנינים
נקרא על שם נחל התנינים באזור. בלנד של ענבי שיראז שעברו ייבוש בסגנון 
אמרונה, קברנה סוביניון, מרלו 2011.
תערובת אופיינית של יינות עולם ישן קלאסי, אולי להוציא את השיראז ביינות בורדו, אבל בתנינים יש משהו שונה מעבר לענבי השיראז שיובשו.
בלנד שעשוי משלושת הזנים הללו, יודע להיות באסכולת העולם הישן כבעל גוף מלא, עם טאנינים חזקים וטעמים קלאסיים של דומדמניות ופטל שחור. המרלו מעניק את העסיסיות ואת עיגול הטעמים, והשיראז מעניק את התיבול.
אולם בלנד זה גם מככב ביינות העולם החדש, כאשר השיראז יותר דומיננטי. ארצות הברית ואוסטרליה מובילות במיזוג הזנים הללו, והיינות הם בעלי אפיון של שוקולדיות ומוקה, וככל שריכוז הטעמים חזק יותר, אומרים שאפשר לשמור אותם במשך שנים רבות במרתפים.
ביין התנינים של אלונה יש משחק מעניין מאוד של עולם חדש. ייבוש השיראז מעניק טעמים חזקים ומתוקים יותר, ופירותיות זו מאפשרת ליין להיות נגיש ומענג במיוחד.
יינות יקב אלונה נמכרים ביקב ובחנויות דרך היין. המחירים נעים בין 75-95 שקלים.
היקב במושב גבעת נילי, 052-5030991 – משפחת אזולאי.
בתמונות אלי אזולאי ומיכה רבאו, וכן יותם שרון
