טעימת עומק זאוברמן לימיטד אדישן: אני ואני ואני

טעימת עומק LE (לימיטד אדישן) 2001-2009 של יקב זאוברמן.
יינן: יצחק זאוברמן (היקב נמצא בגדרה בחצר הבית).
בציר ראשון: 1996, בציר שיצא לשוק: 1999.
השכלה ייננית: אין פורמלית, רק מתוך טעימות יינות, בעיקר מתוצרת חוץ.
כרמים: כרמי יוסף.
כורם: יוסי היינמן.
שיטת עשיית היין: בסגנון אמרונה (יבוש הענבים).
מוטו ראשון: יין שעושים עם חברים, ללא עובדים שכירים.
מוטו שני: היינות שלי הם שאטו פטרוס ואפילו טובים יותר, ויהיו במיטבם עוד 20 שנים במינימום.
מוטו שלישי  אני אני ואני.

 

 

 

 

 

 

הטעימה נערכה בחנות היין והבר 'בין 281' בצפון דיזינגוף. על היינות היה אמון

מיכאל ראב, שהביא אותם מהאוסף הפרטי שלו. הנוכחים בטעימה היו חובבי יין מאוד כבדים, אשר מבינים ביין ומכירים את יינות יקב זאוברמן.
רשימת היינות נראתה מאוד מכובדת ומאתגרת, גם ליינן וגם לטועמים:
מרלו 2004, מרלו SE 2005, מרלו SE 2006, מרלו SE 2007
קברנה LE 2001, קברנה LE 2002, קברנה LE 2004, קברנהLE 2005 , קברנה LE 2007.

ההפתעה הראשונה הייתה די הזויה, הייתי אומר. לצד כוסות היין שניצבו לפנינו, הייתה גם כוסית צ'ייסר קטנה, אליה נמזג תזקיק ענבים 40% אלכוהול, שזאוברמן הסביר כי הוא מייצר מענבים ומזקק אותם בצורת גראפה: חימום יין עד לאידוי, מיצוי אלכוהולי, ולבקבוק. התבקשנו להרים כוסית ל'חיים' טרום הטעימה שאליה באנו. גבות הורמו, וכשנשאל זאוברמן האם הוא בטוח שלא יותר ראוי לשתות את התזקיק הזה בסוף הטעימה כדיז'סטיף, ענה האיש שמדובר ב"מי החיים", וכששותים דבר כל כך מושלם ונקי אז אין בעיה לשתות אחריו יין, ובעצם מדובר בחומר גלם שאפילו לא עושה כאבי ראש אם שותים ממנו כמויות.
אני וחבריי לשולחן לא הבנו את הרעיון המוזר הזה, להעמיס לנו על הפה משקה אלכוהולי, שלאחריו אנחנו צריכים לטעום יין.
אני את שלי השארתי בצד, ורובם עשו זאת גם כן.

.

טעימת היינות:

מרלו 2004
100% מרלו. 14% אלכוהול.
צבע היין אדום בוהק עם שוליים מעט חומים. ריח נקי של פרי טוב מעט בשל, עם עקצוץ אלכוהולי.
בפה יש פרי טוב מוצק המפגין עוצמות של טעם מעודן מתובל בטאנינים רכים, וסיומת ארוכה וחלקה. יין שצריך לשתות וליהנות ממנו בשנה-שנתיים הקרובות.

מרלו 2005
תוספת של 12%-7% קברנה סוביניון. 15.2% אלכוהול.
היין בעל צבע אדום ארגמני, עם ריחות של פירות בשלים ומעט זיתים ירוקים, לצד ריח עדין של פלפל שחור ותאנים יבשות. ליין גוף מלא וחומציות מאוזנת. היין מהנה.

מרלו 2007
תוספת של 7% קברנה סוביניון. 14.8% אלכוהול.
צבע היין ארגמני יפה. באף ריחות חבית מוגזמים, שלא נותנים לשום ריח לבוא לידי ביטוי. היין היה בדקנטר כמה שעות ולא הצליח להיפטר מהריח. לאחר כמה ערסולים התחילו לצאת ריחות מעט מעופשים ולא נעימים.
בפה מתקפת חבית משולבת בטאנינים תוקפניים ביותר. אפטר טייסט מתכתי.
כשנשאל זאוברמן לפשר הטעמים, תשובתו הייתה מאוד פשוטה: הרמת גבה, גיחוך קטן, ובקשה מאיתנו לתת ליין עוד 15-20 שנים והוא יהיה מושלם.

 

קברנה סוביניון 2001
15.4% אלכוהול.
ריחות מרוכזים ודחוסים עם המון חבית. יש גם ריחות תיבול בקצוות, אבל לא לגמרי נעימים.
יין מלאכותי עם מתיקות ריבתית על גבול התרופה. החמיצות לא עוזרת ולא מחזיקה טוב. ניסיון להפיק יין מיוחד ומוחצן, אך ניסיון זה לא ממש צלח.

קברנה סוביניון 2002
15.6% אלכוהול.
אתחיל בזה ואדגיש כי שנת 2002 לא הייתה טובה לתעשיית היין מבחינת מזג האוויר, ויקבים טובים לא הוציאו יין מהסדרות הגבוהות שלהם בשנה זו. לדוגמא, יקב רמת הגולן לא הוציא את סדרת קצרין, ואפילו לא יינות כרם יחידני שלו.
בטעימת 2002 של הקברנה הזה, הייתה מתקפה ריבתית של פרי מעט מעופש, החבית שוב משתלטת על הריח, והיין לא מחזיק יותר מכמה דקות בכוס עם הטעמים המעטים שהוא מסוגל להוציא, חוץ מחבית. חבית כבר אמרתי.

קברנה סוביניון 2005
16.5% אלכוהול.
זה היין שהכי נהניתי ממנו בטעימה זאת. מדובר ביין עדין, עם גוף טוב, מתקתק במידה, עם אפטר טייסט מעט מריר שמאזן את המתיקות. החבית מינורית ומעניקה טעמי שוקולד נפלאים. לא יין גדול, אבל יין שאפשר לשתות וליהנות ממנו סוף סוף.

קברנה סוביניון 2007
17.5% אלכוהול.
2007 הייתה שנה קשה לגפן. מצד אחד, חודש מרץ הפתיע עם ברד, וביולי היו חמסינים שגרמו לענבים להבשיל מהר והכניסו את הכורמים והייננים ללחץ בנוגע לבציר. אלה שהחליט לבצור מהר קיבלו אומנם פרי עם פחות סוכר, אבל הפסידו את הארומות המתבקשות מהבשלה פנולית. אלה שחיכו בסבלנות, הצליחו לקבל איזון, ובסך הכל קיבלו חומר גלם סביר.
בקברנה סוביניון 2007 של זאוברמן, מורגשים תיקוני החומצות, ויחד עם מתקפת האלכוהול מקבלים סוג של תרכיז לא נעים לשתייה. יין מאכזב בלשון המעטה.

 

קברנה סוביניון 2004
הפתעה שנייה.
זאוברמן היינן פתח ואמר ככה על היין הזה: "יש ביין הזה מהפכה חשיבתית ויכולת לראות משהו אחר".
מדובר ביין חצי יבש מענבי קברנה סוביניון, עם 17.2% אלכוהול ומתיקות שמתאימה אכן ליין חצי יבש.
מדובר ביין שהיה פעמיים בחביות עץ חדשות. דהיינו 200% ספיגת עץ. היין העלה הרבה חיוכים על פני האנשים, והתברר שאלו חיוכים של אנשים נבוכים שקיבלו לטעום משהו לא מובן, מתוק, אלכוהולי עם הרבה עץ, והיינן עומד מולם ומתענג על כל לגימה, וחוזר ואומר את המשפט שלו: "יש ביין הזה מהפכה חשיבתית ויכולת לראות משהו אחר".
אז בואו ננתח את היין הזה על פי פרמטרים מקצועיים:
יש להניח שמדובר בבציר שההבשלה "ברחה" וה-17% אלכוהול היה הגבול העליון של יכולת השמרים לחיות. לכן מעט הסוכר השיורי השאיר את היין חצי יבש, ומאחר והיינן לא עשה בלנד שיאזן אלכוהול וסוכר, הוא קיבל יין חצי יבש.
הפתרון הנכון ביותר היה להפוך את היין הזה ליין בסגנון פורט, ולא להשאיר אותו חצי יבש. אבל איך נאמר לנו בטעימה: "יש ביין הזה מהפכה חשיבתית ויכולת לראות משהו אחר".
בינתיים רק ליינן יוסי כץ מיקב כץ שמור הסגנון של ייצור יינות אדומים חצי יבשים מתוך בחירה ולא בגלל "בריחה של הבשלה", ואנו רואים עקביות בדרך שלו.

קברנה סוביניון 2009
שוב יין שנאמר עליו שהוא הפתעה, וגם הוא חצי יבש, והוא חוזר על הטעות של ה- 2004 – טעות של יינן שיודע להפוך אותה על ידי בליל מילים לנקטר האלים. מדובר בקוריוז.

 

הפתעה שלישית: מחירי היין.
מדובר ביינות יקרים בכל פרמטר ישראלי, שמחירם נע בין 700 שקלים ל- 1200 ויותר שקלים לבקבוק.

לסיכום: יקב זאוברמן מייצר כל שנה 3,000-4,200 בקבוקים. היינות של זאוברמן מתומחרים באופן לא ברור, ויש אנשים שקונים אותם ומתענגים על עצם קיומם.
לא מדובר בנקטר האלים, מדובר ביינן שיודע למכור ולעסוק בשיווק יותר מאשר לעשות יין. פגמים על פגמים. חומר גלם שמטופל לא טוב עושה יין לא טוב.
אבל אין כמו רוטינה של משפט שאומרת "יש ביין הזה מהפכה חשיבתית ויכולת לראות משהו אחר", כדי לשכנע אידיוטים לשלם מאות שקלים עבור בקבוק.
אתה לא שאטו פטרוס – זה בטוח. לא אתפלא אם בטעימה עיוורת מול יינות סדרת סילבר של טפרברג או הסדרה האזורית של כרמל, אלה יועדפו ובגדול על יינות זאוברמן.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה