זו השנה ה- 16 שיחגגו בעמק יזרעאל (2-22.2.2020) את הטעמים הנהדרים של האזור בפסטיבל טעמים בעמקים. השנה המיקוד של הפסטיבל הוא בשיתופי פעולה בין היזמים השונים בעמק – מסעדות, יקבים, גלריות, מסלולי טיול בטבע וחוות חקלאיות, שביחד יפתחו את שעריהם לאירוח מיוחד של באי הפסטיבל.
רגע לפני הפסטיבל יצאנו לעמק יזרעאל הירוק כדי לפגוש את האנשים שחיים בעמק, לחוות חלק מהאטרקציות המתוכננות, וכמובן לטעום ולהכיר יותר לעומק. הגענו למוזיאון העמק שבקיבוץ יפעת בשיאו של הגשם, מה שהוסיף נופך מיוחד לסיור. בכניסה למוזיאון מוצגים פריטי מכשור חקלאי מתחילת המאה הקודמת, מה שהכין אותנו יפה לנעשה בפנים. מוזיאון העמק על שם עודד ארצי מייסדו, מספר את סיפורם של מתיישבי העמק החלוצים ואת סיפורה של העלייה השלישית לארץ ישראל בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת, ועד לקום המדינה ואחריה. הסיפורים רובם ככולם נסובים סביב ההתיישבות החקלאית – הקיבוצים והמושבים באזור.
ייחודו של המוזאון בהנגשת הסיפור האישי של המתיישבים, המותאמת לכל גיל. הסיפורים מועברים דרך חפצים אותנטיים שנאספו במשך שנים מתושבי העמק. פינות יצירה ופינות פעילות אחרות מהוות אבן שואבת לילדים ומבוגרים כאחד, ומבטיחות שעות של למידה בדרך מהנה. כמדי שנה, אירוע הפתיחה של הפסטיבל יתקיים במוזיאון ב- 2.2.2020 . בין המיצגים מראשית ההתיישבות יוצבו דוכני הסעדה של המסעדות המשתתפות בפסטיבל, לצד טעימות מיקבים מקומיים והרכבים מוזיקליים מתחלפים על הבמה.
ככול שהחשיך ונעשה קר יותר, רצינו רק להתחמם ונסענו לצימר שתכננו להעביר בו את הלילה. כפר ברוך שנמצא במרכזו של עמק יזרעאל מנומנם משהו – נוסעים בין הכבישים הקטנים לקצה המושב ל'גולד 68'. בעלת הבית כתבה לנו שהיחידה שלנו היא הכחולה. מסתבר שיש במקום שלוש יחידות מבודדות, והכחולה צופה לנוף העמק המהמם, אותו ראינו טוב יותר בבוקר שלמחרת. בכניסה למתחם הכחול קיבלה את פנינו בריכה מחוממת ולצידה ג'קוזי חמים, שרק אמר 'תעזבו הכול, כנסו למים'.
חלל הצימר עוצב ביד מקצועית, עם סלון ומטבחון , מקלחת מקסימה וחדר שינה מבהיק מניקיון. מדרגות עולות לקומה שנייה בה יש 'חדר ילדים' מושלם. במקום יש גם מטבח חיצוני לבישול ומנגל, ובנוסף פינת מדורה בה ניתן ליהנות מפיקניק קטן בנוף העמק. עונג של צימר – אני בטוחה שנשוב להירגע כאן פעם נוספת.
את ארוחת הערב יצאנו לאכול ממש קרוב, במסעדת אוקטגון הוותיקה הממוקמת בצומת רמת דוד. המסעדת הוקמה לפני 17 שנים על ידי שני חקלאים בני נהלל. היא שוכנת במבנה עץ גדול בצורת מתומן ובמרכזו בר, שולחנות עץ כפריים ואוירה ביתית נינוחה. את פנינו קיבל זיו בעל המסעדה, חקלאי שורשי שעד היום מתקשה לקרוא לעצמו מסעדן – גם אחרי 17 שנים בהן הוא הבעלים והמנהל של המסעדה. מוזיקה נעימה ברקע וקולות של חבורה עליזה הגיעו מהקומה העליונה של המסעדה, בה התקיים אירוע בחדר הפרטי.
התפריט המוצע לסועדים מעוצב בשיק רב, ועושה חשק לעלעל בו שוב ושוב. מבחר המנות די מצומצם אבל מדויק. כתוב שחומרי הגלם מהאזור ,וכך גם קורה – יינות מקומיים, ירקות מהכפר השכן, הגבינות מכפר יחזקאל. אוקטגון נותנת הרבה כבוד ונאמנות לאזור וליצרנים המקומיים, וזה מבורך. התפריט פונה לקהל רב של סועדים, וכל אחד ימצא בו את מבוקשו – אוכלי כול, צמחונים, טבעונים, ללא גלוטן, ויש גם תפריט לילדים. את הארוחה פתחנו בשני קוקטיילים מרעננים: דאקירי פטל אדום (35 ₪) – קוקטייל עשיר ורענן שמאוד אהבנו, ומרגריטה לימון (35 ₪) – שהייתה עשירה מאוד והיוותה פתיחה מצוינת לארוחה. לשולחן הגיע לחם מלא מצוין שרק יצא מהתנור, עם טפנד זיתים איכותי שנעשה במקום. לפי המלצתו החמה של זיו בחרנו לטעום ממנות הדגל של אוקטגון.
לראשונות פלאפל פטריות – תערובת פטריות וגבינות שצופו בפירורי לחם וטוגנו בשמן עמוק, מוגשים עם ויניגרט סלק ויוגורט (39 ₪) – מנה נהדרת; חציל בלאדי- חציל קלוי עם טחינה גולמית ותבלינים (39 ₪) – מנה ישראלית קלאסית; גבינת קממבר גלילית בגריל – הגבינה ממשק ברקנית הקרוב צלויה על הגריל, ומוגשת עם ריבת קולרבי (48 ₪) – מנה טעימה, אך מעט מתוקה מדי לטעמנו.
מנה עיקרית בחרנו מהמנות הקלאסיות של המסעדה, מה שהוכח כהחלטה מעולה: לחי עגל צלויה לפריכות (89 ₪) – מוגשת עם רוטב צ'ימיצ'ורי על אורז ושומר צלוי. המנה מאוד טעימה, והפריכות של הבשר מענגת ומשתלבת נהדר עם הרוך של בשר הלחי העשיר. מנה מאוד מומלצת לאנשים שאוהבים בשר, ויודעים ליהנות מנתח טוב שעשוי היטב.
מנה נוספת הייתה מוסקה אוקטגון (79 ₪) – מנה קלאסית של חצילים הנאפים עם בשר ועגבניות. כשמסעדה נותנת למנה מסוימת שם זהה לזה של המסעדה, זה אומר שהיא מאוד גאה במנה זו, והמנה מייצגת את המסעדה. במקרה של המוסקה זה אכן מוצדק – מנה מסורתית מהמטבח הבלקני, שעשתה עלייה לעמק יזרעאל, קיבלה את התפנית וההתאמה לאזורנו, והפכה להיות בת המקום. אהבנו מאוד, וממש ליקקנו את הצלחת.
את הארוחה סיימנו במתוק שווה במיוחד: מוס מסקרפונה (38 ₪) עשוי מגבינת מסקרפונה עם תותים על בסיס פיסטוק – מנה נהדרת. לא מתוקה מדי, אוורירית בדיוק כמו שצריך. לבקשתנו הוגשה בליווי תה עם נענע. מאוד נהנינו מהחוויה של אוקטגון – ארוחה טובה, אירוח נעים באווירה נהדרת. מסעדה מומלצת.
את הבוקר הבא שלנו פתחנו במושב אלוני אבא, בבית קפה קטן ומיוחד בשם 'מקום השראה'. בית טמפלרי יפהפה, בו הוקם ב- 2016 מיזם על ידי שתי חברות שחלמו ומימשו: שירלי – אמנית מיקס מדיה, ויפעת גולן – ציירת. הן פתחו בית קפה שמגיש לאורך כל היום כריכים איכותיים, שתייה חמה ועוד. בחדר הסמוך ישנה גלריה, בה מוצגות עבודות שלהן ושל עוד כשישים אומנים מהעמק. בקומות העליונות של המבנה יש כמה חדרי סטודיו פעילים של אומנים, בהם הם יוצרים ומעבירים סדנאות אומן לקהל הרחב.
ארוחת הבוקר שלנו כללה קפה נהדר וכוס מיץ תפוזים שניסחט במקום, ושני כריכים טעימים – האחד עם גבינת עיזים מקומית ועגבניות צלויות, והשני כריך אבוקדו עם ממרח מיונז מתובל ובצל מוחמץ. היה טעים, והרגשנו את הטריות והעסיסיות של חומרי הגלם עם כל ביס.
במרחק של ארבע דקות נסיעה ברכב מאלוני אבא, נמצאת חוות דרך התבלינים בבית לחם הגלילית. שביל עפר פתלתל מוביל אליה מהכביש הראשי. בנסיעה איטית דרך מטעי הזיתים, מגיעים למבנה גדול שסובב ערוגות רבות של גידולים. כשפותחים את הדלת מתגלה לפנינו אולם ענק ובו שולחנות שולחנות עמוסים בכל טוב. ריח נהדר באוויר של מתוק מלוח נעים. אירח אותנו בחווה אבי ציטרשפילר, הבעלים. איש אדמה, חקלאי בכל רמ"ח איבריו, דור שני לגידול תבלינים בעמק.
מזה עשרים שנה עובד אבי בגידול, עיבוד, ייצור ושיווק תבלינים וצמחי מרפא בארץ ובעולם. ב- 2003 מימש את חלומו ופתח את חוות דרך התבלינים; קונספט תיירותי ייחודי של מרכז מבקרים המקרב את עולם התבלינים וצמחי המרפא לכל אדם. במקום נמכרים מעל 600 פריטים – תבלינים, זרעים וקטניות לרוב מהארץ ומהעולם. החווה משמשת מרכז מבקרים לקהל הפרטי ולקבוצות, ולחנות יש מספר סניפים בארץ וגם שניים בחו"ל.
בנוסף לתבלינים מכל העולם, ניתן לרכוש במקום גם תערובות ייחודיות לכול מטרה, אותן מייצרים וטוחנים במקום. מאוד אהבתי שני שולחנות מיוחדים – השולחן של הזעתר המקומי, בו מצאתי מבחר סוגי זעתר ,וגם תערובות ייחודיות כמו זעתר עם שום, זעתר עם שומשום ומלח ועוד. שולחן נוסף שריגש אותי במיוחד, היה זה של הפפריקה. לא ידעתי שיש כל כך הרבה סוגי פפריקה – עם שמן, מעושנת צ'יפוטלה ועוד.
אבן שואבת חשובה ומעניינת הן הסדנאות המיוחדות המתקיימות במקום – סדנאות ליקוט ובישול למיניהן. אנחנו השתתפנו בסדנת בישול ערבי, אותה העבירה נדיה סבטאין מהכפר קארייה השכן של בית לחם הגלילית. בימים יפים יוצאים המשתתפים עם נדיה לשטח, ומלקטים עשבי מאכל איתם חוזרים לחווה ומבשלים יחד. אנחנו הגענו ביום גשום, כך שנדיה כבר ליקטה עבורנו את החלמית, החרדל ואת הזעתר. ביד בוטחת נדיה ערבבה, קיפלה ואפתה לנו פטירה נהדרת – אותו כיסן נהדר מהמטבח הגלילי, שממולא בצמחי תבלין, סומק ומלח. כמו כן טעמנו לאבנה תוצרת בית מעשה ידיה של נדיה, ששולבו בה עלי חרדל רעננים, שטעמם דומה מאוד לזה של צנונית טרייה. חווית הביקור בחוות דרך התבלינים הייתה נעימה וטעימה מאוד. בפסטיבל הטעמים בעמק משתתפת החווה בסיורים ובסדנאות, ומוכרת את מוצריה.
אחרי כול האוכל הטעים, עמוסים בקופסאות של תבלינים טריים, חובה לחלץ רגליים. עשינו את דרכנו הקצרה לנחל ציפורי, שבכניסה ליישוב שמשית טופל רבות בשנים אחרונות. חלקים ממנו כבר הונגשו, נסללו, והפכו למרכז מטויל מאוד עבור רוכבי אופני שטח, רצי שטח, וגם לטיילים "רגילים". לאחרונה נחנך חלק חדש בנחל העובר מתחת לכביש הראשי, שטופל על ידי רשות ניקוז ונחלים קישון וקק"ל. הנחל נוקה , נסללה דרך גישה נוחה, והוקמו פינות חמד בהן ניתן לראות עבודות אומנות כמו פסיפס ועוד.
ב- 22 בפברואר ייערך אירוע שיחתום את הפסטיבל, בשביל לאורך נחל ציפורי – מקיבוץ הסוללים שבעמק יזרעאל עד כעביה. בחורשת האקליפטוס על גדות הנחל יפתחו מחצלות שיח ויצירה לשמירת הטבע והסביבה, כשברקע מוזיקה של יוצרים מכעביה ומעמק יזרעאל – חוויה ייחודית ומהנה לכל המשפחה.
ככול שהתקדם היום כבר התחיל לדגדג לנו הרעב בבטן – הרי כבר צהריים. אז שמנו פעמינו לכיוון יוקנעם, למסעדת טנדוקה – מסעדת בשרים כשרה שמציעה תפריט מגוון המורכב מבשרים טריים המיושנים במקום, בליווי תוספות מבוססות על ירקות משדות חקלאי עמק יזרעאל. המסעדה ממוקמת במבנה עתיק שהיה פעם סילו גדול ששופץ. מעל הבר ניתן עדיין לראות חלק מהממגורות הגדולות, בהן אוכסנה בעבר החיטה לפני טחינתה. פנים המסעדה מואר ומעוצב בצבעוניות שקטה, המקנה למקום אווירה משפחתית. במסעדה חדר פרטי גדול בו ניתן לקיים אירועים. בפינת המסעדה יש קמין בוער לימי החורף הקרים, ובאוויר ניחוח נעים של פוקצ'ות – מה שמבטיח שרעבים לא נצא מכאן.
בזכות העובדה שהגענו ביום שישי בצהריים, פגשנו את התפריט העסקי המאוד שווה שמוגש בטנדוקה. בחרנו ארוחה עסקית במחיר 128 ₪ לסועד, הכוללת מנה ראשונה, מנה עיקרית, כוס שתיה קלה (לימונדה או תפוזים) ולחם הבית. בחרנו למנה ראשונה חציל קלוי על האש, ממולא בבשר טלה ומוגש עם טחינה, גרגירי חומוס וצנונית – מנה טעימה שהוגשה בצורה מעוררת חשק, מאוד אופיינית למקומותינו. כחלק מהספיישלים של היום כללו המנות הראשונות כבד אווז צלוי על הגריל, שהוגש עם לחמניית באן אוורירית – שילוב מוצלח של מזרח ומערב, שהוגש באופן יפה מאוד. אהבנו.
כמנה עיקרית הזמנו מיקס פרימיום זוגי – 350 גרם בשר לסועד, שכלל מולארד, נתח קצבים, אנטריקוט, ואסאדו במעשנת, עם תוספות לבחירתנו: שעועית ירוקה, פירה תפוחי אדמה וסלט ירוק. המנה הייתה נהדרת. הבשר עשוי טוב, בדיוק במידת העשייה שביקשנו. התוספות היו טעימות מאוד וניתנו ביד נדיבה. לא פשוט לעשות פירה תפוחי אדמה שיהיה כשר וגם טעים, ובטנדוקה הצליחו במשימה. למנה אחרונה לא הצלחנו להגיע, כי היינו כל כך שבעים מהכול.
פסטיבל טעמים בעמקים הוא חגיגה גדולה של טיול, חברותא וקולינריה טובה מעמק יזרעאל, ומסעדות רבות לוקחות בו חלק ומציעות תפריט מיוחד של שלוש מנות: ראשונה, עיקרית וקינוח או כוס יין-בירה, במחירים בין 79 ₪ ל- 129 ₪ המסעדות המשתתפות: אוקטגון, אסדו בר, בלה, השוק 34 והאשכנזי, חוות התבלינים בגלבוע, טנדוקה (כשר), פיאנו פיאנו, צ'אנג בה יוקנעם, שה וזה.
שווה להתעדכן בכל הפרטים באתר הפסטיבל
הכותבת היא איריס לוי – קולינריה עילית במיטבה, 054-4944205 וגם בפייסבוק
