יהונתן בן חיים: צילום זה מקצוע מאוד בודד

מאוד אוהב טעמים אגרסיביים שאפשר למצוא במטבחים האסיאתיים או במטבח ההודי. צילום יהונתן בן חיים
יהונתן בן חיים אומר: "כצלם אני חייב לספק תוצאות יומיומיות. הלקוחות הם חברים לעבודה ולדרך אך בסופו של יום לא יישארו אם התוצרים לא ישביעו את רצונם"

הפגישה שלי עם יהונתן בן חיים התקיימה במסגרת סדרת כתבות על צלמות וצלמים, איתם נפגשתי כדי לתת כבוד למי שתורמים לכל כתבה בעיתונות ובאתרי אינטרנט. מאז שהתחלתי את הסדרה נפגשתי עם 14 צלמות וצלמים, שמהן ומהם שמעתי ולמדתי הרבה: אפרת אשל, אנטולי מיכאלו, אפיק גבאי, דוד סילברמן, איל גוטמן, דן פרץ, דן לב, טל סיון ציפורין, שרית גופן, תמוז רחמן, יולה זובריצקי, איל קרן, חגית גורן. השיחה עם יהונתן בן חיים (משגע אותי שיחצ"נים משבשים את שמו וכותבים 'יונתן' בקרדיט לתמונות) הייתה שונה, כי הייתה אישית מאוד ושמעתי בה דברים שאחרים לא רצו או לא העזו לומר.

יהונתן בן חיים בפעולה. צילום גל מרגלית
יהונתן בן חיים בפעולה. צילום גל מרגלית

ספר לנו על הרקע שלך

אני בן 35, נולדתי בחולון, עברנו לשוהם בגיל צעיר. זה היה כיף ומוזר; ילד שיש לו חברים, טלוויזיה בכבלים ומגרשי משחקים, עובר ליישוב בתחילת דרכו שבו כולם ילדים חדשים. למדתי בתיכון שוהם, הלכנו כל החברים לצופים, ומשם המשכנו לשנת שירות בגרעין נח"ל בקיבוץ רעים בו פגשנו אורח חיים שלא הכרנו, ואחר כך התגייסנו לשירות קרבי בגדוד 50. בסך הכל, יחד עם קיבוץ רעים, המסלול הצבאי שלי נמשך ארבע שנים וארבעה חודשים. עד היום אנחנו עשרים חברים הכי טובים, שמקפידים להיפגש באופן קבוע. לי זה חשוב מאוד, כי המקצוע שלי הוא מאוד בודד, ואני התרגלתי בעבודות קודמות להיות עם אנשים.

כצלם אני חייב לספק תוצאות יומיומיות – הלקוחות הם חברים לעבודה ולדרך, אך בסופו של יום לא יישארו אם התוצרים לא ישביעו את רצונם. אחד הקשיים המשמעותיים הוא שאין לי משרד שאני הולך אליו לקשקש עם החבר'ה על המשחק אתמול או סתם על חיי היומיום. מה שכן, זה מאוד חיזק לי את הקשר עם המשפחה, ואני מוצא שאני מתייעץ ומדבר איתם הרבה יותר.

צילום יהונתן בן חיים
צילום יהונתן בן חיים

מה עשית לפני שהפכת לצלם??

מגיל צעיר אמרו לי שאני יצירתי. תמיד כתבתי דברים, ואמנות עניינה אותי מאוד – ציור ועיצוב, אהבתי לקבל השראה, ועד היום יש לי עשרות של ספרי אמנות כמעט בכל נושא – מצילום ועד אמנות רחוב. נרשמתי ללימודי עיצוב תעשייתי בשנקר, ואז החלטתי לטוס למשך כעשרה חודשים לטיול גדול במרכז ודרום אמריקה. כשחזרתי הייתי מרוקן, והחלטתי על שינוי כיוון; לא הייתה לי מוזה ולא הצלחתי להביא את עצמי ליצירתיות לפני הלימודים. זו לא פוזה של אומן, אני אוהב אסתטיקה ולדייק את הדברים – ואם לא מסוגל לדייק במאה אחוז, אני מעדיף שלא לעשות את זה. כל החיים היה לי פחד ממתמטיקה. אני לא אדם ריאלי וזה לא בא לי בקלות, אז החלטתי להתמודד עם הפחדים – למדתי כלכלה במכללה למנהל ונהניתי. סיימתי ושאלתי את עצמי אם זה מה שאני רוצה לעשות.

במקביל, במשך כל הלימודים לתואר עבדתי במסעדנות – ממלצרות ועד תפקידים ניהוליים במקומות שונים בת"א. את הדיוק והירידה לפרטים חיזקתי אצל אבי קונפורטי במשך ארבע שנים ב'צפרה'. אין הרבה אנשים כמוהו בתחום, שמכירים את העסק שלהם עד הפסיק הכי קטן. לפעמים אני פוגש שפים מצליחים במהלך העבודה, ואז יום אחד קורא שהמקומות נסגרו, וזה ממש צובט לי בלב, במיוחד כמי שמנהל עסק בעצמו.

צילום יהונתן בן חיים
צילום יהונתן בן חיים

איך הגעת מכאן לצילום?

צילמתי לאינסטגרם דברים אישיים שלי. אנשים ומכרים אמרו לי שהם אוהבים את מה שאני עושה. אמרתי להם שבסך הכל אני עושה קליק, לא משהו מיוחד, והתגובה הייתה "אנחנו אוהבים את העין שלך". קיץ אחד היינו עם חברים ביוון, ופתאום באה לי מוזה משוגעת. צילמתי מהטלפון תמונות, והתחלתי לקבל תגובות נלהבות. אני זוכר שחזרתי ורציתי לקנות מצלמה, אבל לא היה לי מושג איזה וכמה כסף כדאי להשקיע. אחד האנשים שעבד איתי צילם בקטע טיפה יותר מקצועי, אז שאלתי אותו כמה עולה מצלמה טובה, והוא ענה:  10,000 שקל. מודה שנבהלתי. במשך חודשים נכנסתי לאתר זאפ ויצאתי, ראיתי מחירי מצלמות 3,000-4,000 שקל, זה נראה לי המון כסף וממש קיוויתי שמתישהו המחיר שלהן ירד קצת. באותה תקופה למדתי לתואר שני במנהל עסקים, אז בכלל לא חשבתי על צילום בצורה רצינית, עד שאשתי הפתיעה אותי וקנתה לי מצלמה ליום הולדת.

היום אני אוטודידקט ומוצא מה שאני צריך ביוטיוב או באתרים מקצועיים, אבל בהתחלה לא היה לי מושג מה הדבר הזה שיש לי ביד. אז החלטתי לעבור קורס קצר לתפעול המצלמה בקמרה אובסקורה. סיימתי עשרה מפגשים, והבנתי שרק הכרתי את המצלמה, וגם זה עדיין לא ברמה מספיק טובה. נרשמתי לקורס מתקדם בבית הספר לצילום גליץ ברמת גן, והתמזל מזלי שלמדו איתי חבר'ה רציניים שהרבה מהם היום הפכו לצלמים פשוט מדהימים  – אני זוכר איך כלנו פנטזנו שאנחנו עוזבים את העבודות האחרות ומתעסקים בצילום, אבל היה ברור לנו שזה עולם מאוד קשה, ופחות מאחוז אחד באמת עוסקים בזה ומצליחים להתפרנס… אבל תמיד המשכתי להאמין שמי שבאמת טוב בסוף מצליח.

צילום יהונתן בן חיים
צילום יהונתן בן חיים

איך קיבלת את העבודות הראשונות?

הלקוח הראשון היה סופר קופיקס. הם התקשרו אלי כשנתקעו בלי צלם והיו חייבים לצלם את ההשקה של הסופרמרקטים שלהם. זה היה מותג-על באותם ימים – הסופרים שלהם רק נפתחו בעקבות ההצלחה המטאורית של בתי הקפה. פתאום תמונות שלי התפרסמו בכל מקום. הייתי בהיי מטורף, התחלתי לחשוב מה עושים עכשיו? לפתוח דף פייסבוק? לקרוא לעצמי יהונתן בן חיים צלם? הייתי חייב לעשות משהו כדי שארגיש שאני מממש מתמסר לזה. כמובן שזה לא ממש נמשך – אלא הייתה הבלחה, כי בתכלס אף אחד לא הכיר אותי. אז עשיתי המון עבודות ללא תשלום בשביל לייצר חומרים – מצלם אנשים, מעלה לפייסבוק כדי לעשות באזז. אני תמיד נזכר בכל העבודות המבאסות שעשיתי, לא את כלן אהבתי, אבל מכל אחת למדתי משהו על עצמי, וזה מה שסלל לי את הדרך לעסוק בעצם בצילום אוכל. כשלא מכירים אותך, אתה לוקח הכל, אומר תודה למי שמאפשר לך לצלם בשבילו, ואם משלמים לך  – זה בכלל מדהים. בהתחלה צילמתי הכל, והבנתי מה אני אוהב ומה לא, ובאיזה מקומות אני לא רוצה להיות.

עד היום אני לא אומר 'אני צלם' אלא 'אני מצלם'. לא אוהב את הטייטלים והחשיבות העצמית הזאת. הבשלות הגדולה הגיעה עם הזמן, ומבחינתי היא להגיד שאני רק מצלם. אני יודע גרפיקה, למדתי עם הזמן לסגנן תמונות, לערוך וידאו, אבל אני קודם כל אחראי על הצילום. אני רוחש כבוד מלא לכל איש מקצוע. תמיד אומר את דעתי, אבל אני לא תחליף לסטייליסט על סט או למעצב גרפי, ואני נותן ללקוח לדעת זאת. לפני שהתחלתי לצלם ללקוחות, התלוויתי לצלמת איה בן עזרי בתור אסיסטנט – למדתי המון ממנה ומהניסיון שלה. ימי צילום שלמים רק הסתכלתי, בחנתי ולמדתי שיטות עבודה. לא נגעתי במצלמה, אבל תמיד העין שלי הייתה שם, ולא התביישתי להגיד מה שאני חושב. לזכותה של איה יאמר כי היא תמיד נתנה לי את המקום ואת הביטחון לבטא את עצמי.

צילום יהונתן בן חיים
צילום יהונתן בן חיים

איך הגעת לצילומי אוכל ומסעדות?

מפה לאוזן ודרך חברים. יש לי חבר שהציע לי לצלם בפופ אפ קולינרי ובתמורה לאכל שם עם אשתי. הסכמתי כמובן והוספתי לתיק העבודות שלי. לימים הפך החבר למנהל מסעדת 'ניתן טאי' של נעמי וחיים הורביץ  וכשהביאו את השף שחף שבתאי ובנו מיתוג חדש למסעדה – זה היה צ'אנס מדהים בשבילי. כבר מההתחלה נוצרה בינינו כימיה הדדית, וזו הייתה בעצם העבודה הגדולה שחיכיתי לה. עם שחף אני בקשר טוב עד היום, למרות שהוא סולד ממני כי אני אוהד מכבי. עשינו עוד מספר פרויקטים יחד, שהאחרון שבהם הוא צילום כל התפריט החדש של אל על שאותה הוא מוביל כשף הראשי. לפני כמה שנים התחלתי לעבוד עם משרד התקשורת השיווקית בלנדר וצילמנו במגוון בתי קפה ומסעדות קטנות. הם מאוד עזרו לי ונתנו את הפוש הראשוני שהייתי כל כך צריך, ועל זה אני מודה להם עד היום.

פתאום היו לי דברים לפרסם באינסטגרם על בסיס קבוע, הגעתי למסעדות שכל כך אהבתי ולא האמנתי שאני מצלם בשבילן. עבודה אחת שזכורה לי במיוחד היא  ב'קלארו' של רן שמואלי, שם צילמנו פרויקט של קוקטיילים ללא אלכוהול. אני אוהב את הסשן הזה מאוד עד היום, דרכו גם הכרתי שתי בחורות מדהימות – את פביאן וססיליה, שיש לי איתן שיתוף פעולה פורה. באותם הצילומים באמת הרגשתי שדברים "התפוצצו" – הרגשתי שעשיתי משהו באמת טוב .

צילום יהונתן בן חיים
צילום יהונתן בן חיים

אתה מרגיש שעלית על מסלול הצלחה?

לא הכרתי את הסצנה והקולגות, ותמיד הייתי המבקר הכי גדול של עצמי, אבל דברים התחילו לזרום יותר בקלות. כמו בכל דבר בחיים, יש תקופות יותר טובות ופחות טובות. יש רגעים בהם דברים קורים בלי הרבה מאמץ, ורגעים בהם יש ירידה בין תקופות ועבודות. החוכמה היא לא להפסיק ליצור וללמוד במקום לשקוע בעצמך. אחד הדברים שעשיתי לאחרונה הוא הקמת פלטפורמה ליצירה משותפת עם אנשים בתחום הקולינריה שנקראת Frame to Table – בה אני מנסה לעשות דברים שלא תמיד מתאפשרים לעשות אצל לקוחות.

זה המקום בעצם לעשות ארט, למצוא את האנשים שעוד שנה שנתיים יהיו הדבר הבא ורוצים ליצור דברים מעניינים ומיוחדים. אני מקים צוות – מתכונאי או מיקסולוג , סטייליסטית, מעצבים, קרמיקאים וכו'. בנוסף רתמתי לקוחות שלי שמספקים חומרי גלם – מאלכוהול ויינות עד בשר, דגים וירקות – לפי מה שהמתכונאי מבקש. בימים אלה האתר נמצא בעבודה, ואני מאמין שתוך חודשיים הוא כבר יהיה באוויר – כולל הפקות, כתבות ותכנים, והכל בעשייה משותפת עם אנשים בתעשייה.

צילום יהונתן בן חיים
צילום יהונתן בן חיים

אתה מצלם להרבה מסעדות. איך אתה יוצר בידול ביניהן?

זה קשה מאוד. הרבה פעמים אני ממש שובר את הראש, כי יש לי הרבה לקוחות מקבילים ועדיין צריך ליצור להם איזושהי שפה שונה מאותם חומרי גלם. בגלל זה אני משתדל להיות מעורב בכל סשן כדי לא להיות מופתע ולהבין את ה-  vibe, את ערכי המותג, קהל היעד, ולפי זה לבנות לי איזשהו סיפור וקווים מנחים בראש שלפיהם נפעל. הרי במרבית המקומות צילמו לפני – האם להמשיך קו או לחתור למקום אחר? זה מאוד מאתגר, כי אני רוצה ליצור משהו שמאפיין את המקום ועם זאת ייחודי לי. הרבה פעמים לקוחות מבקשים תמונה שנראית כמו משהו שהם ראו בסשן אחר שצילמתי, ולך תסביר שהכל שונה – האוכל, הצילחות, המסר וכו'

צילום יהונתן בן חיים
צילום יהונתן בן חיים

מה הפילוסופיה והגישה הצילומית שלך?

"פריימים הם קודם כל שלי לפני שהם של הלקוח". מבחינתי אם לשף אין סבלנות או סתם אין לטבח מושג איך להוציא את המנה, אז מצדי שיתנו לי כל דבר בנפרד; אני אצלחת, אני אבנה, כי התמונה היא קודם כל שלי. חוץ מזה שיש לקוח שמשלם על היום הזה ומגיע לו לקבל את המקסימום. לצערי בהרבה מקומות החובבנות מנצחת, אבל זה עדיין לא יגרום לי לוותר, למרות שבהרבה מקרים זה גורר עבודת ריטוש רצינית. כשאני מוציא עבודה, מעבר לתגובת הלקוח עצמו חשוב לי מאוד גם מה יחשבו אנשי המדיה החברתית ויחסי הציבור של אותו הלקוח, הקולגות, עורכי האתרים שיקבלו את התמונה, וכל אדם שייחשף אליה במדיה החברתית. אני לא יכול להרשות לעצמי שדברים ייראו רע, למרות שהיום למדיות מסוימות הלקוח יהיה מרוצה גם אם אתן לו עשרים אחוז – העיקר שיהיה כמה שיותר תוכן.

אני לא אשקר, לפעמים מציק לי כשלקוחות מתפשרים על איכות בשביל זמינות התוכן, ואומרים 'תן לי לסטורי' – אבל זה חלק מהמשחק היום, וזה בהחלט חלק מהאתגר. יחד עם זאת, אם לא תיקח את העבודה שלך ברצינות – אף אחד לא ייקח אותך ברצינות. לפעמים אני מוצא את עצמי משקיע שעה על תמונה ספציפית שהלקוח לא בהכרח ישים לב לאותו ניואנס קטן, אבל אני רוצה שהפריים ייראה טוב ולא מוותר לעצמי.

צילום יהונתן בן חיים
צילום יהונתן בן חיים

באיזה כלים אתה משתמש?

בעיניים שלי. אני משתדל לשים לב לזוויות צילום. גם אנשים הם חומר גלם מסוים, מעטים האנשים שתכוון אליהם מצלמה ויידעו ישר מה לעשות. אני תמיד אנסה להוציא את המיטב אבל המצלמה לא משקרת, והיא תראה אם מישהו לא רוצה להצטלם או מרגיש לא בנוח. אור זה כלי חשוב מאוד. היום אני יודע להשתמש בו טוב, אבל לא תמיד זה היה כך. הרגשתי שאני מצלם טוב, אבל יכול לעשות זאת טוב יותר. החלטתי שאני חייב להתמקצע, ונרשמתי לקורס צילום סטודיו ב'סטודיו גברא'. לאט לאט התחלתי לשלוט בתאורת סטודיו כמו שאני רוצה.

אני חושב שתשעים אחוז מהעבודות שלי הן בתאורה מלאכותית, שבה אני שולט בסט ומשחק באור כפי שמתאים לי – כמו אווירת בר דרמטית או אור רך ונעים בצילום ארוחת בוקר. תאורה מלאכותית נותנת לי מנעד רחב יותר של אפשרויות שליטה בסט, ומאפשרת לי אישית לקבל החלטות בצורה נכונה יותר.

צילום יהונתן בן חיים
צילום יהונתן בן חיים

מה ההישג הצילומי הגדול ביותר שלך עד היום?

תמונה שפורסמה בכתבת שני עמודים ב'טיים אאוט ניו יורק (ראו צילום של הכתבה בתחתית הראיון). התמונה צולמה במסעדת 'נור' (Nur) בניו יורק, ונבחרה יחד עם עוד עשר תמונות להופיע ככפולה במגזין. זה היה כיף גדול, אבל מבחינתי כל לקוח מרוצה ולקוחות חוזרים זה הישג. זה אף פעם לא מובן לי מאליו.

צילום יהונתן בן חיים
צילום יהונתן בן חיים

מה תרצה לעשות בהמשך שיגרום לך את האושר הצילומי הגדול ביותר?

הייתי מאוד רוצה לעבוד בחו"ל. אני מתכנן לעשות את זה, וכבר עובד על כך ומאמין שזה יקרה בקרוב מאוד. בא לי גם להיפתח לדברים נוספים, לראות מקומות חדשים, חומרי גלם חדשים, ושיטות עבודה נוספות. אני בן אדם של ערים גדולות, מת על הרעש – תל אביב, לונדון, ניו יורק, אבל גם מדינות כמו יוון, ספרד, איטליה ופורטוגל שצילמתי בהן ריגשו אותי מאוד. אני לא מפחד להגיד לעצמי שבא לי לעשות דברים גדולים שפעם רק יכולתי לדמיין אותם.

צילום יהונתן בן חיים
צילום יהונתן בן חיים

מה אתה אוהב לאכל?

בעיקר את האוכל של אימא שלי – היא ממוצא סורי ומכינה אוכל ברמה הכי גבוהה שיש, בלי להגזים. אני מאוד אוהב טעמים אגרסיביים שאפשר למצוא במטבחים האסיאתיים או במטבח ההודי. מרגש אותי לאכל ארוחה צמחונית על גבול הטבעונות כמו שאכלתי לאחרונה בקלארו, כשמרגישים טיפול בחומר גלם ברמה הכי גבוהה, וכמובן אוכל רחוב – שווארמה או מנת פלאפל ביד אליהו לפני משחק, זה מרגש.

צילום יהונתן בן חיים
צילום יהונתן בן חיים

מסעדות ושפים שאתה אוהב במיוחד?

למרות שזה נשמע מוזר, לא יוצא לי ללכת הרבה למסעדות – אני מאוד אוהב את טופולופומפו וצפרה של אבי קונפורטי, טאיזו של יובל בן נריה, אני מאוד אוהב את האוכל של שרון כהן בשילה ובקפה אירופה, גם בית תאילנדי וקאב קם של יריב מלילי, אלנה, צ'יקטי, ובטוח יש עוד. שף שאני אוהב במיוחד לאחרונה הוא גבריאל ישראל מ- L28, שאני מאמין שיש לו עתיד גדול לפניו. ועוד שניים שכבר הרבה זמן מובילים מטבחים ואני מעריך מאוד והיה לי הכבוד לעבוד איתם, הם מור כהן מהרברט סמואל שמוביל מסעדה כשרה ברמה מטורפת, וגיא מלכה מחדר האוכל שיש לו להט מטורף ואוכל מעולה לטעמי.

צילום יהונתן בן חיים
צילום יהונתן בן חיים

מה אתה אומר לסיום שיחתנו?

אני תמיד משתדל להגיע ממקום טוב, ולשים את האגו בצד. חשוב לי מאוד שאנשים ירגישו בנוח לעבוד איתי. הגעתי עם עצמי למקום שאני מקפיד לפרגן לקולגות ממקום של הערכה. בדרך כלל אני גם עושה את זה בהודעה פרטית. כשאני מפרגן זה באמת נותן לי כוח, מרגיש לי טוב לבוא להגיד: 'עשית עבודה נהדרת בעיניי'. תמיד מרגש אותי לחשוב על המשך הדרך, על כל מה שאני עוד שואף להשיג בכדי להגשים את עצמי בתוך העולם הזה.

צילום רפרודוקציה יהונתן בן חיים
צילום רפרודוקציה יהונתן בן חיים

 

 

 

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר