fbpx

יין ואמנות בדרך היין של יקבי יהודה

דני רובין מביא את סיפורו של יום השישי האחרון עמוס החוויות שהיו לחבריו ולו בלב הנופים הקסומים, הטבע המוריק, יקבי היין, בתי האומנים, האירוח הביתי ובית הקפה, בין נופיה התנכיים של דרך היין מטה יהודה הנטועה כרמים ונופים משכרים
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

תרצו תקראו לזה יריית פתיחה לפסטיבל היין השנתי של יקבי יהודה שמתקיים לאורך כל חודש אוקטובר, תרצו תקראו לזה טיול של יום שישי, ואולי מפלט מגשמי היורה שהחלו ממטירים עצמם מצפון הארץ לכיוון מרכזה ודרומה, אבל את יום השישי האחרון עמוס החוויות שהיו לחבריי ולי בלב הנופים הקסומים, הטבע המוריק, יקבי היין, בתי האומנים, האירוח הביתי ובית הקפה, בין נופיה התנכיים של דרך היין מטה יהודה הנטועה כרמים ונופים משכרים, אני מבקש כאן להביא בפניכם.

אולי זה שלוות המקום ואולי היופי הפסטורלי והשראת השקט, אולי זה בכלל כמו תמיד החברותא והקלילות שבה אתה מנסה לתפוס ולהיאחז רק בדברים הכי טובים שבחיים, מאפשר לבנאליות להשתלט עליך, לעטוף אותך בחמימותה.

שוכנעתי שהתרומה הכי גדולה לחוויה היא זו של הטעימות הקטנות מכל דבר שאפשר. לעיתים אלו טעימות של ממש, בהן חושי הריח והטעם הם הפעילים, ולעיתים אלו טעימות הנפש והרגש ומלאות הרוח, תשומת הלב האישית והרצינות, שבה דברים נלקחים.

קפה מרגו 
היינו עשרה איש עת יצאנו את תל אביב בואכה דרך היין מטה יהודה, ופתחנו את הבוקר בארוחת בוקר או כוס קפה טובה של תחילת היום בקפה מרגו השוכן בכניסה לקיבוץ צרעה.
המקום יפהפה, מרוהט וערוך בטוב טעם, ומציע מגוון עשיר ורחב מאוד של ירקות וחביתות ולחמים ופשטידות, עוגות ועוגיות, תה וקפה ומשקאות, פנקייקס ופירות, מיני מאפה וגם גבינות.
המקום מנוהל על ידי שתי שותפות לעסקים אורלי לוך ואדריאנה אדר. הראשונה הנה נכדתה של רות מרגרט נקש, דמות ידועה מהישוב של פעם, ועל שמה נקרא בית הקפה.
המקום שומר כשרות, וזו גם מן הסתם הסיבה לקהל הרב יחסית של חובשי הכיפה הסרוגה ובנות זוגם שפקדו את המקום בעת ביקורנו.
המנות גדולות. צבעוניות, טריות ומעוררות חך. המחירים סבירים, וההמלצה בהחלט במקומה.


יקב צרעה 
מכאן פנינו למרכז המבקרים של יקב צרעה. שולה סלומון מנהלת מרכז המבקרים, הייתה עסוקה בהטעמת יינות עם חיוך ותשומת לב רבה לזוג תיירים אמריקאיים העוסקים בתחום המסחר ביין בארצות הברית, בעוד אנו קיבלנו זכות לטעימת יינות באולם הטעימות עם סווטלנה המקסימה.
פתחנו ב"שרדונה", המשכנו ב"הרי יהודה", מכאן ל"גבעת החלוקים", וסיימנו ב"שורש 2008". הטעימה הייתה חווייתית, היינות כולם מרענני חך.

יקב עמק האלה
במרכז המבקרים של יקב עמק האלה קיבלו את פנינו אודי קפלן מנהל היקב, והבנות העוסקות לצידו בהטעמת היינות. בכניסה ליקב היה עסוק אותה שעה פועל בקטיף זיתים מהעץ העצום שבכניסה.
מרכז האירוח של יקב עמק האלה ערוך לקראת אורחים של פתע, ואף שהיינו כאמור עשרה אנשים, ערכו לכבודנו תוך דקה קלה שולחן, והטעימו בפנינו ברוחב לב "שרדונה עמק האלה", "סירה עמק האלה" ואת ה-" RR" היוקרתי, לצד בייגלה טריים וזיתים נהדרים.

התוכנית הייתה להתכנס לארוחת צהרים, שתוכננה למשהו כמו אחרי השעה שתיים, ואי אפשר לחצות את אזור מטה יהודה בתקופת הפסטיבל מבלי לפקוד את ביתם של אומני האלה.
בתים אלו מאפשרים למבקרים מפגש אישי ישיר ובלתי אמצעי עם האומנים בביתם ובזירת פעילותם. ניתן לבקר בכל אחד מהבתים הפתוחים בעונת הפסטיבל, וכן בכל השנה בתיאום מראש.

כץ משה –  אש ופלדה אור ותנועה במושב גבעת ישעיהו, משהו כמו הבית התשיעי או העשירי בצד שמאל שלכם מיד עם הכניסה למושב, שוכנים ביתו וסדנתו של משה כץ – נפח אמן ברזל, המפסל בדרך ייחודית עם המון רגש ועוצמה בחומר מהקשיחים והקשים שבנמצא.
יצירותיו המהממות מקבלות אתכם מיד עם הכניסה לבית, ומותירות אתכם פעורי פה, עם רצון עז להיות בעלי ממון בכדי לחמוד רק לעצמכם את שכיות החמדה המתכתיות, שמשה יוצק בתוכן המון רגש עם נשמה.
הוא מעבד את פסליו בשיטות ייחודיות תוך מאבק בעוצמתה של הפלדה, בכדי להעניק לחומר צורה, מימד, עומק ואמירה, תוך שמירה על המהות וצבעה הטבעי של הפלדה.

מתי פרנק תכשיטים
במושב לי-און שריגים בביתה של האמנית מתי פרנק, תמצאו תכשיטים מעשה ידיה להתפאר של האמנית המעצבת שרשראות, טבעות וצמידים בנגיעות של חרוזי זכוכית, כסף, זהב ואבנים טובות. הכול בהשראה מיוחדת הבאה לדברי האמנית מהטבע, בעבודת יד מוקפדת עם מגע אישי ובהתאמה אישית.
ביקורים בסטודיו של מתי בתקופת הפסטיבל ובתיאום מראש בכל ימות השנה.

ארוחת צהרים בבית של אסנת – האכזבה
מעט אחרי השעה שתיים בצהרים התכנסנו רעבים ועם המון ציפייה, שהפכה חיש מהר לאכזבה, לארוחת צהרים מוזמנת ומתואמת מראש בבית של אסנת משה במושב עגור.
יש המספרים, וכך עוברת לה השמועה מפה לאוזן, שבמושב עגור מתגוררת אישה פשוטה, חמה וחביבה, המשמרת מסורות רבות בשנים של מאכלים כורדיים אותנטיים הכוללים מאפה טאבון, צמחים ועשבי בר, לצד מוסיקה כורדית המתנגנת ברקע.
מאז, כך מספרים, עיתונאים פקדו את המקום, תוכניות אוכל צולמו כאן, אבל כנראה שמ"הדבר האמיתי" של פסטיבל האוכל של 2003 – עת דרך כוכבה של אסנת, הלכה המסחריות והרסה כול חלקה טובה.
זה לא שלא היו ממולאים על השולחן, וזה לא שלא היה אורז עם עשב, אבל הקובות הקטנות היו קשות מעט לאכילה, הקבב היה יבש, צבעו היה שחור ולא מפתה. העוף עם ציפוי השומשום היה חביב ולא יותר, והפלפל הירוק החריף בסלט הירקות הדל, באמת שלא העניק שום אותנטיות, ולבטח לא אתניות.
 בכדי להרוות את הצימאון שבא אחרי טעימת היינות, המים עם הלואיזה לא היו קרים, גם לא טעימים, אפילו לא מרעננים. 
תמורת 100 שקלים לאדם – 200 שקלים לזוג, אתה מצפה לקבל מעט יותר. האוכל לא היה שונה ממה שתמצאו בכל מסעדה של מאכלים ביתיים הנמצאת בכל אזור תעשייה המכבד את עצמו, ולבטח במחירים הרבה יותר עממיים.
עובדה ידועה היא שאיפה שיש הרבה תיירים, המלכודות רק ממתינות להם בפתח, ולטעמי מסחור הוא מילה גסה.
אז נכון שהאוכל בייתי, ונכון שאסנת מן הסתם השתדלה, אבל הפשטות לא הותירה אצל אף אחד מאיתנו שום הנאה, ולבטח לא כוונה עם רצון להמליץ לאחר מפה לאוזן, או בכלל לשוב לכאן בעתיד.

קפה מרגו – קיבוץ צרעה 02-9908688
יקב צרעה – 02-9908261
משה כץ נפח ברזל – מושב גבעת ישעיהו 10 – 02-9912660
מתי פרנק עיצוב תכשיטים – ליאון שריגים – 02-9991866
יקב עמק האלה – 02-9994885
הבית של אסנת – מושב עגור – 02-9912868

צילומים: דני רובין

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

כתבו תגובה