יין וגבינות בפונדק רמון – סוף שבוע סוף!

מזה תקופה ארוכה, אני חש בצורך נפשי וגופני כאחד לצאת לחופשה.
יש המאמינים, וטוב שכך, שחופשה היא ערך מקודש, אותו יש ליישם גם כשהמצב הכלכלי לא הכי טוב, וגם כשזה קשה בכל פרמטר.
ישנם אלף ואחד מצבים סבוכים ורגישים של האדם, שבהם הוא פשוט מרגיש באופן הכי סובייקטיבי, ולעתים, וסליחה, הכי אנוכי, שהוא ממש, אבל ממש, זקוק לחופש ולמרחב.

אמנם, כשאנו פונים מדי יום לנוח ולישון את שנת הלילה שלנו, אנחנו מחלצים עצמות, "מתנקים", ומאפשרים לזמן איכות לשוב ולעשות RESET למערכות הפנימיות שלנו ו"לטעון" מצברים ליום חדש. אבל זה, ידידיי, אינו מספיק, ובכדי באמת להיטען ולהתחדש, אנחנו חייבים לעצמנו מנוחה ורוגע, וממש לחוות ריגוש, או שניים, או הרבה, כדי למלא את הגוף ולעוף לעננים.
דווקא מהמקום האישי הזה, ברשותכם, אפתח את הכתבה שלי על סוף שבוע סוף.

למה? כי על מנת לרכז כזו כמות של חוויות, פעילויות, עניין, ריגושים, הרפתקאות קולינריות והנגזרת שלהם; צריך זמן לשבת ולעכל את עוצמת החוויה, לצד זמן העיכול המתבקש גם בכרס התופחת. מדובר בהנאה וכייף אמיתי, ולשם כך צריך מחשבה, תכנון מוקדם ומאמץ רב על מנת שהכול ידפוק ממש כמו שצריך.

הייתם כבר פעם בסוף שבוע בארץ, שגרם לכם להרגיש שאתם נמצאים בארץ אחרת? אז הנה זה בא.
נכון יהיה לומר, שהעיירה מצפה רמון ובה 5000 תושבים אינה בדיוק הכי חוץ לארץ שאתם מכירים, ונכון שישנה איזו תחושה של חידלון ועושה רושם שלאף אחד לא אכפת.
כאשר שאלתי את שלוש הבנות הצעירות שישבו משוחחות להנאתן, "היכן הקניון המקומי?", הן פרצו בצחוק ענק, ואמרו ש"גם פיצה וחצי במרכז עם שלוש החנויות וסניף הבנק ליד בניין המועצה, זה המון בשביל מצפה רמון". חרוז, אבל עצוב.
מצפה רמון היא מקום שנותן תחושה כאילו קפא אי אז עם קום המדינה, שהזמן עמד בו מלכת, ובערב מתנהג כעיירת רפאים לכל דבר.

אבל, מסתבר שאין צורך במסדרונות עצומים של שיש מבהיק ומגדלי בטון, עם ויטרינות נוצצות בסטייל של 5 כוכבים דה-לוקס, בכדי להעניק לו לאדם את אותה תחושה שליוקרה אבל במתכונת אינטימית יותר, ביתית, אפילו משפחתית וחמימה יותר, לבטח מרגשת, שובת לב ונעימה יותר.
תרצו, תקראו לזה פנינה בלב המדבר.

מה דעתכם לנסות את מלון "פונדק רמון" השייך לרשת "ישרוטל". שם הופכים עבורכם את המושג כייף ועניין בשעת הפנאי, למשהו שונה מסתם "בטן-גב" טיפוסיים.
אתם פריקים של קפה? שוקולד? אולי בירות? בשר דרום אמריקאי ומוסיקה קצבית? מתעניינים בגבינות? מה ואיך, ובשילובם האין-סופי של אלה עם יין?
ובכן, המלון המיוחד הזה מקיים במספר מועדים שונים על פני השנה, סופי שבוע של הרצאות וסדנאות המותאמות ממש לנושא האהוב עליכם, ולא אחת גם לאהוב ולאהובה שלכם.
לפיכך, הגענו זוגתי ואני לסוף-שבוע תחת הכותרת "גבינות ויין".

לי זה אך ברור שאין זה מספיק להיות בעל רעיון או קונספט מבריק, ויש חשיבות מרובה לא רק לחדשנות שברעיון, אלא גם לדרך, להשקעה, למעורבותו של היזם, ולאופן בו מתנהלים ומבוצעים השלבים בדרך.
למעשה, ניהול השלבים (וקבלו דוגמא מוצלחת בהמשך) בדרך ליישום הרעיון, ישפיעו בצורה משמעותית על הצלחתו.

הכירו את מנהלת מלון פונדק רמון, הגברת סיגי לבנקופף, שהתואר "גברת" קצת לא מסתדר לי פה, שכן מדובר באיש צעירה בת 41, כרגע תושבת מצפה רמון, נשואה ואמא לילדה, עם מגה–יכולות, שלקחה על כתפיה להרים זו הפעם השישית ובהצלחה רבה רעיון שיווקי וחווייתי, המשלב בכל פעם נושא אחר בהיבט של איך מביאים מכל קצוות הארץ אנשים שאינם מכירים זה את זה, מכל חתכי הגיל והחברה, ומחברים את כולם לתוכן עשיר שימלא את זמנם, יעורר אצלם עניין, יגרה את חושי טעמם ומיצי קיבתם, ויותיר אצלם מאוחר יותר הרבה מה לספר לקרוביהם ולחבריהם, ומכאן למעשה כבר לטעת את ניצני התגבשותה הפוטנציאלית של הקבוצה הבאה.

מילת המפתח כאן, היא חיבורם של כ- 70 מעובדי המלון לטובת התכנסות כוללת למאמץ משולב שכותרתו שירות, שירות, ועוד פעם שירות, עם המון חיוך, עד אשר תוך יום אחד תכירו את חלקם הגדול בשמם הפרטי. אלו יחייכו לעברכם בכל מקום בו תיפגשו, ויציעו לכם כל אשר תבקשו, וזה יגיע מיד.

כ- 41 מתוך 96 חדרי המלון הוזמנו לטובת סוף השבוע של "גבינות והיין", וסיגי מספרת שזה "קצת" בהשוואה לסדנאות הקודמות. לדבריה, "מזג האוויר בחודשי יוני, יולי, אוגוסט יוצר אשליה לפיה מאוד חם במצפה רמון, בדומה לאילת. משהו שאולי עשוי יהיה להעיב על החופשה. אבל אנשים שוכחים שמצפה שוכנת מאוד גבוה, וגם בחודשי הקיץ הכי חמים, עדיין לא אחת תזדקקו כאן בערב לכיסוי על הכתפיים". ורבותיי, היא צודקת.

קחו לדוגמא, את מורד, מנהל המזון והמשקאות של המלון, שעושה הכול וקצת יותר כך. למעשה תראו אותו כאן מהבוקר עד לאמצע הלילה, ואחר כך לבטח לא תופתעו גם למצוא אותו באמצע המדבר מגיש לכם כוס יין צונן עם פירות יער קפואים, מחבר שקע ומיישר שולחן, ודואג תוך חיוך שהכול ידפוק כאן טיפ טופ.

הוסיפו לזה מינון מחושב ומדויק להפליא של חליפה אותה תפר המלון, הכוללת סדנאות, הרצאות, טיול ג'יפים, מופע בידור, ארוחות בוקר וערב, ועוד אחת לצהרים כהפתעה וכתשורה, כשכל אלו הם רק המעטפת למנוחה ונופש שהם תכלית ההוויה, וככזו אסור לה להכביד, אלא רק להעשיר ולהתמזג עם האורחים, בלי לנהל רשימות שמיות, ומבלי לאלץ אף אחד לשום דבר.
אגב, לי אין ספק, שאחרי שתקראו את הכתבה, אתם כבר בדרך לשם, לפעם הבאה.

בשנת 1988 החלה סיגי את עבודתה ברשת "ישרוטל", ותאמינו או לא, היא עשתה זאת מהבסיס – בעבודה כמלצרית מן השורה.
יש האומרים שענף המלונאות אינו קל, שהשכר אינו הולם, שלהתקדם מן הסתם קצת לא קל, ושהעבודה קשה.
אז קחו לכם מודל והשתמשו בדוגמא:
במלונות "ספורט" ו"המלך שלמה" של רשת "ישרוטל" רכשה סיגי את יכולות הניהול במגוון תפקידים עד רמת סמנכ"ל במשך כ- 10 שנים. קצת סטאג' וחספוס נוספים בבתי המלונות שבאזור תל-אביב רבתי עשתה במלון "אלכסנדר", ובמלון "מרקיור" שבבת-ים, וכן ניהלה קנטרי-קלאב. בשנה האחרונה היא מנהלת ביד אוהבת, מנחה ורמה, את מלון פונדק רמון. בעוד מספר חודשים תסיים סיגי את תפקידה הנוכחי, ותטפס מעלה בתפקיד ניהולי מאתגר ונוסף, שהרשת מתכננת עבורה.

מלון פונדק רמון בהחלט איננו מלון רגיל. הוא הוקם על ידי דיויד לואיס, הבעלים ונשיא רשת "ישרוטל", כרעיון ציוני של פיתוח הנגב וכתרומה לקהילה, על ידי העסקתם של תושבי המקום במלון, שקודם לכן היה לא יותר ממספר מבנים נטושים ומוזנחים של "עמידר".
בכדי להגיע אליו, תחצו את "המדבר" מהעיר האורבנית, אל מרבדים עצומים של חול, שטחים עצומים עם הרבה צהוב עם גמלים ואוהלים ומעט נגיעות ירוקות, עם שקט מוחלט, נופים פסטורליים, שלווה אין–סופית, מקום שהזמן עמד בו מלכת.

תרצו תקראו לו "מלון למטיילים". תרצו תכנו אותו "מלון-אופניים"
מחפשים אטרקציות בסביבה? אתם חובבי ספורט רכיבה אתגרי? אתם מחפשים מסלולי ג'יפים לניווטי שטח? טיולי לילה במדבר? ביקור בחוות האלפקות עם הילדים? דרך הבשמים הקדומה קוסמת לכם? רכיבה על גמלים? המכתש הגדול והשקיעות המדבריות שאין שני להם לצילום וליצירה? ביקור במאהל בדואי עם פיתה על אסכלת כיפת מתכת לוהטת וקפה אמיתי ומר?
זה המקום בשבילכם. לנוח וגם לנפוש, להשתתף ולקחת חלק במגוון סדנאות. להיערך, להתכנס, להיאסף, ואפילו לתקן את וגם לרחוץ את האופניים. הכול כאן.

יש בלון 96 חדרים וגם סוויטות פונקציונליות עם מטבחון מזגן, מקרר קטן וריהוט תואם אווירה, בריכת שחייה מקורה, חדרון כושר, סאונה וחדרי טיפול, לובי חמים שבחורף מצטופפים בו לצד אח בוער עם ערמונים קלויים, ואולם כנסים בגב חדר האוכל.
כשהחניתי את מכוניתי בסימון שפת המדרכה כחול לבן שבחזית המלון, חששתי שאקבל דו"ח, אבל סיגי מיהרה להרגיע אותי "שכאן במצפה זה לא תופס. לא "הכחול לבן ולא האדום לבן". כאן זו לא תל-אביב".

דחילק דני, ומה עם האוכל, אתם שואלים? רגע. עכשיו אני רק מתחיל את הכתבה
הכירו את שף ג'אבר אחמד, יליד 1966 שגדל והתחנך באבו גוש ליד ירושלים. את אהבתו למטבח ולאוכל גילה בבית אימו, והחל לאפות לחם בטאבון ולבשל תבשילי קדירה של המטבח הערבי. אוכל אוריינטלי, ים–תיכוני, עם הרבה נגיעות של המטבח הערבי המסורתי; אוכל אותו ניתן להגדיר אוכל שורשי ישראלי.

כדי לממש את אהבתו למד ג'אבר בבית הספר למלונאות בתדמור. לכאן חזר פעם אחר פעם, כשהוא שב ומגיע ומשתלם, ומטפס בסולם התפקידים. במהלך השנים ניהל ג'אבר חדרי אוכל בבתי מלון רבים באילת, עשה השתלמות פיסול בקרח בצרפת, למד אמנות פסטה באיטליה, בישולי קדירה וטאג'ין במרוקו, שם גם הכיר את רעייתו אותה הביא עמו לישראל ולזוג נולדה ילדה.

את שף ג'אבר תפגשו לכל אורך שהותכם במלון. הוא לבוש אמנם במדי שף מוקפדים לעילא, אבל המרחק בינו לביניכם יצטמצם בלבביות ובצניעות טיפוסית בכל רגע, שכן הוא יישב לצידכם בלובי, יבקר אתכם בחדר האוכל, ישתה אתכם ליד הבר, וישוחח אתכם על הכול.
אז נכון שהגענו לסוף שבוע של גבינות ויין, אבל את שלל מנות הבשר של שף ג'אבר לא אשכח, את צלי הבקר ביין הקברנה סוביניון של הסדרה האזורית של כרמל, או את האסאדו שנעשה על ציר יין מרלו אף הוא מהסדרה האזורית, את בשר הראש, את הכנאפה המתוקה, הבסבוסה, החומוס, ואת נגיעות המטבח הערבי בכל תבלון וטעם.
זה הרבה יותר דומה לאוכל הכי טוב שאתם אוכלים בבית, מאשר לכל דבר אחר.

איש הגבינות – רן בוק
הכירו את מאסטר הגבינות רן בוק האיש והגבינה. כיום בעל חנות גבינות ברמת השרון, הנקראת בשם המעניין "27.6 – מרתף הגבינות של רן בוק", שרכש את השכלתו הקולינרית במוסד ידוע שם עולמי ונחשב, ה- French Culinary Institute, הוא עבד כשף במסעדת דניאל הנחשבת בניו-יורק, ומכאן "התגלגל" לעבודה בחנות הגבינות של האיש והאגדה אדי אדלמן, המייסד והבעלים של ה- Ideal Cheese הניו-יורקית.

עם חזרתו לארץ, כשחיידק הגבינות כבר מקנן בכיוון המסחרי אצלו, הקים את חברת "גבינריה-יבוא". אחריה ייסד את חברת "לה-קרמרי", שהיוותה את צד יבוא הגבינות של חברת "טיב-טעם", ועם סיום תפקידו שם, הקים את "מרסלה", חברת יבוא לגבינות, ואת חנות הגבינות "27.6 – מרתף הגבינות של רן בוק".
מאחוריו גם ספר הנקרא, איך לא, "גבינות", שהוא למעשה המדריך בעברית בה' הידיעה לגבינות, וכולל לקסיקון מושגי גבינות מפורט ומעמיק.

רן לימד את אורחי הסדנה גבינה מהי. מאיזה חלב אפשר ומותר לעשות גבינה, ומתי היא גבינה, ומתי היא יוגורט. מהן הגבינות המקומיות היותר טובות, עם דגש על מחלבות הבוטיק, לימד אותנו כיצד עושים גבינה בבית, לקח אותנו לסיור וירטואלי במחלבות ענק באיטליה, בחנויות יוקרה בצרפת ובהולנד ובשווקים.
רן אינטילגנטי ומבריק, משעשע לא אחת, חייכן, סימפטי, פתוח מאוד, משתף פעולה, ונותן מענה לכל שאלה – ואלה היו לא מעטות.

הידעתם שמתוקף היותה של הג'ירפה חיה כשרה, אין מגבלה להכין מהחלב שלה גבינה? תהליכי ייצור, התיישנות גבינות, גבינות מוגנות-שם על שום האזור שבו יוצרו כמו הפרמזאן, ההקפדה של משרד הבריאות בדבר ייבואן של גבינות מפוסטרות ולא מפוסטרות, איך מגבנים גבינה, ואיך מקפידים שהיא תשמור על איזון מרכיביה, וגם כל מיני טריקים עסקיים ושיווקיים של מחלבות גדולות, שלעתים מוכרות לנו, הצרכנים, לא יותר מאשר סלוגנים.

יין ואוכל
בהגיענו ביום חמישי אחר הצהרים למלון, קידם את פנינו דוכן בו הוטעם ברוט פרייבט קולקשיין של יקבי כרמל, שהם גם הספונסרים המשותפים של האירוע כולו.
היין המבעבע היה צונן וקריר במידה, התאים נפלא לשעת אחר הצהרים, והוגש לצד מגש ענק של כנאפה מתוקה ומגש מלבי רטוב במי ורדים, קוקוס ושברי אגוזים, הרומזים על הבאות.

את ארוחת הערב הראשון אכלנו באופן עצמאי, ואי אפשר להעביר ארוחת בשרים דשנה ללא יינות הסדרה האזורית של יקבי כרמל, ואלו הוטעמו לכל אורך הארוחה, וכמה שרק תחפצו.
לאחר ששחררנו חור בחגורה ויצאנו לצעידה קלילה, שבנו להרצאות האורח.

מיד אחרי הפתיח של רן בוק, הסבירו עמוס רביד, מנהל ההדרכה של יקבי כרמל, ודייויד גרוניך איש היקב, על היינות.
ה"ברנדי 100" והליקר עם ניחוח התפוזים "גרנד סברה" של יקבי כרמל, היו המעטפת, וצלחות עם גבינות איכות משובחות היו ההשלמה המתבקשת.
אלה חיממו היטב את חלל הגרון, מחליקים פנימה בצורה עגולה רכה וקטיפתית. צבעו של הברנדי זהוב כשל העין הענבר. הוא מורכב מ- 70 אחוז ענבי קולומבר, בתוספת ענבי אמרלד ריזלינג וענבי שנין בלאן.
באף חשים בווניל, פרי הדרים ופירות יבשים, לצד נימה שוקולדית משהו. הסיומת מושכת מאוד, מפתה, מהנה, מחממת גרון ועגולה.
הברנדי התיישן ארוכות במרתפי היקב בראשון לציון בחביות עץ אלון צרפתיות, אשר קודם לכן שימשו להתיישנות של יין.
את ליקר הסברה אהבתי יותר, ולו בשל הארומה התפוזית הבולטת שהביא עמו, והמתיקות העגולה והממלאת פה.

את ארוחת הבוקר שלמחרת כיבדו בנוכחותן שלל גבינות איכות מסוגים שונים, חלקן מקומיות ממחלבות מתועשות, חלקן ממחלבות בוטיק, וחלקן גבינות איכות שהובאו במיוחד לאירוע על ידי רן בוק. הגבינות היו חלק בלתי נפרד מארוחת הבוקר הדשנה, וניתנו בשפע רב.

מה בא קודם: הגבינה או הג'יפ?
על מנת שלא להכביד, ובכדי ליצור חוויה מושלמת, נחלקו האורחים לשתי קבוצות. האחת, הצהובה, שלנו היה הכבוד להימנות עליה, והאחרת ירוקה. בעוד הצהובה יוצאת לטיול ג'יפים, תעסוק הקבוצה השנייה בייצור גבינה, ולאחר מכן תתחלפנה הקבוצות במשימות.

שישה ג'יפים מדוגמים ומאובזרים היטב המתינו בחזית המלון. איש צוות המלון דאג לצייד כל יוצא עם בקבוקי מים קרים, ויצאנו לדרך. המרחק שבין המלון לבין הירידה מדרך המלך אל שטחי המדבר העצומים, היה קצר מאוד, ואדם סלע, בעל חברת הג'יפים וטיולי השטח, לקח על עצמו את ההובלה תרתי משמע.

ידענותו רבה, והוא מפה מהלכת גיאוגרפית, ססמולוגית, עם טונות של חיבור ואהבה לטבע. הוא ידע להסביר על כל שביל ושלוחת הר, וגם להבדיל בין מיני בעלי החיים, ולהסביר כיצד הטבע יודע לקיים ולהתקיים גם בהעדר מים.

בעוד אנו עושים את דרכנו והג'יפ נאבק בארבע על ארבע שלו על האבנים והמהמורות, מטפס אל ראש ההר, עצר לפתע אדם את הג'יפ, וירד ממנו. פיסת נייר מקופלת הייתה מושלכת בצד הדרך (באמצע המדבר), הוא הרים את הנייר ושב לג'יפ והמשיך בנסיעה. אנחנו, העירונים, סברנו לתומנו כי מדובר באדם תרבותי, שיחנך את ילדיו כי לעולם אין להשליך פסולת ממכונית, אבל לאדם היה הסבר מעמיק הרבה יותר. הוא ידע לספר שהנייר עשוי לסכן את בעלי החיים שתרים במצוקתם אחר כל פיסת מזון, וככזה הנייר עשוי לסתום את קיבתם ולהזיק להם.

על אחד מעמודי החשמל התנחלה משפחה של בזים טורפים, לוקחת לעצמה קן ציפורים שננטש מזמן. אדם מספר שעמודי החשמל אינם מפריעים לטבע, וכי הטבע יודע למצוא בהם מקום לקינון ולהתרבות הגזע. בחנייה הראשונה ירד אדם על ברכיו, יוצר בשתי ידיו מין גבעה מוקפת תעלה. הוא לקח בקבוק מים ופיזר קלות טיפות מים על הגבעה שיצר. בעוד כולנו נאספים סביבו בסקרנות, החל אדם לחפור בגבעה, ויצר מצגת חיה על היווצרותו של מכתש רמון, משהו בקנה מידה אבולוציוני של שטח פני כדור הארץ לפני עשרות מיליוני שנים.

בראש ההר, בעוד נוף עצום מרחבים, בתולי, מדברי וחולי נפרש לנגד עינינו , עשינו את ההפסקה השנייה.
בדרך, בעוד הג'יפ האימתני מפלס דרכו במעלה ההר, ואני ממלמל בשקט מה היה אומר האורטופד שלי על הגב שלי תוך כדי ואחרי, הבחנו בקבוצה של תלמידי הישיבה התיכונית הסביבתית של מצפה רמון, עושים דרכם רגלית אל מעלה ההר כשהם עמוסים בתרמילי גב אימתניים, שרים להנאתם ומנופפים לנו לשלום. ושוב מלמלתי לעצמי בשקט, שבעצם עדיף לי הג'יפ המקרטע מאשר אפילו לחשוב על לעשות את הדרך הזו רגלי.

מראש ההר, שם למטה ורחוק מאוד, ניתן היה להבחין במעין סוכה קטנה, וכששאלנו את אדם במה מדובר, הוא הבטיח לנו כי מדובר בהפתעה. ואכן איזו הפתעה. המדריכים של היקב ומורד אשר על המזון והמשקאות, יצרו פריסה בשטח, באמצע שום מקום, שכללה קערת פירות יער קפואים, לצד עוגות גבינה טריות ומפתות, תפוחי עץ אדומים, וגולת הכותרת המרעננת והצוננת, והכול כך תואמת את המדבר, היו שניים מיינות הסדרה הצעירה של יקבי כרמל, סדרת Young selected – אחד יין לבן והשני אדום. אחד מוסקטו והשני קריניאנו, אשר  התחברו באופן מושלם בכוס עם פירות היער, יוצרים תמונה חזותית מחד וטעמים נפלאים מאידך. איזה רעיון גדול.

איך מכינים גבינה?
כשהקבוצה הירוקה מחליפה אותנו על הג'יפים, פנינו אנשי הקבוצה הצהובה לאולם הכנסים הקטן שבגב חדר האוכל, לסדנה בנושא הכנת גבינה בבית.
רן הכין מבעוד מועד שני סירים, שני כלי פלסטיק מחוררים, גזייה, מגבת, ארבע שקיות חלב 1 ליטר, ובקבוק פלסטיק שהכיל אנזים הנקרא רנין, שהוא למעשה האנזים שיוצר את תהליך ההתגבנות בחלב.

רן מספר שגבינה מכינים בבוקר, וכי משחקי הטמפרטורות, איכויות החלב והתובנה שזה לא תמיד מצליח, הם הכלים לעשייה. מסתבר שהרבה אנחנו לא יודעים, וכי המקפידים הכי גדולים על דיאטות ותזונה לא תמיד יודעים לפענח מהם אחוזי השומן על הגבינות שאנחנו אוכלים, ומהן השיטות המקובלות למדידה, למשל בצרפת ובישראל, לחישוב אחוזי השומן. הידעתם שקוטג' 5% בישראל ובארה"ב שקולים ל- 50% שומן באירופה? מסתבר שלא האחוזים משתנים, אלא שיטת החישוב.
רן מסביר שבישראל מחושבים אחוזי השומן של כל המרכיבים במוצר, לרבות המים, שהם לא אחת חלק גדול מאוד מהתכולה, לעומת מדינות אירופה, שם התכולה מחושבת לפי אחוזי השומן ללא המים.

בעוד רן מסביר, החלב שבסירים הגיע לטמפרטורה המבוקשת. בסיר אחד נתן רן מהאנזים, ואילו באחר הוסיף חומץ מהמטבח, תתפלאו או לא, אבל תוך כשעתיים של הרצאה, הופקו משני הסירים גבינות לבנות ביתיות.

בעוד אנו יוצאים מהסדנה מלאי פליאה והתרשמות, המתינה לנו ארוחת צהרים מתנת המלון, שכללה כל מה שרק הייתם מבקשים לעצמכם בדיינר אמריקאי טיפוסי. היו שם נקניקיות ולחמניות טריות ועגולות, ותירס חם, וחזות עוף וקציצות בורגר בשר לצד בצל מטוגן, עלי חסה ועגבנייה, מיונז וחרדל; והכול בשפע רב, חם וטרי, מזמין ומשביע, וכפי שאומר רן, זה לא סוף שבוע של גבינות ויין, אלא "סדנת האבסה".

סדנת טרואר 
בכל יום שישי אחר תמצאו אותנו בבית נמים את שנת הצהרים של סוף השבוע. זה יהיה בדרך כלל אחרי שרק התחלנו לעלעל בעיתונים, ולאחר ארוחת צהריים דשנה.
אבל בסוף השבוע הזה אנחנו ממוקדי מטרה, לא מוכנים להפסיד כלום, ובמיוחד שכל כך הרבה אנשים מסביב טרחו להכין בעבורנו כל כך הרבה תכנים.

בתחילה הייתי סבור, שאחרי ארוחת הדיינר המפתיעה של הצהרים, מסע הג'יפים, והשהות שניתנה לנו לנוח להתקלח ולהתארגן לקראת הסדנה של אחר הצהרים, רבים פשוט לא יבואו. בטח מפני שיירדמו, ואולי כי לא בדיוק מעניין אותם יין.  מסתבר שטעיתי.

באולם הכנסים פשוט לא היה מקום פנוי, והוא היה גדוש עד כלות. איש לא החמיץ. עמוס רביד ודייויד גרוניך דאגו שהאולם יהיה ממוזג היטב. על השולחן, נפרשו מפות לבנות ועליהן שלוש כוסות, לתוכן נמזגו יינות.
מוזיקה קלילה קידמה את המתכנסים. מפה גדולה של ארץ ישראל, ועליה נפרשים הכרמים של יקבי כרמל, מרמת ערד שבנגב, יער יתיר שבהרי יהודה, גבעת ישעיהו ומבוא חורון שבחבל שמשון, מאיר שפייה שבאזור זיכרון יעקב, שעל בהרי גולן, קאיומי, בן זימרה, זרעית, ונטועה בגליל העליון. 
הכרמים מספקים ענבים לארבעה יקבים, כולם של יקבי כרמל: בדרום יקב יתיר, במרכז יקבי כרמל בראשון לציון, היקב בזיכרון יעקב, ובצפון יקב קאיומי.
אכן פרישה ענקית, המכסה את הארץ מקצה עד קצה.

ואיך ממחישים לאורחים מהו המושג טרואר? ומה משתנה בין טרואר לטרואר? ואיך זה בא לידי ביטוי ביינות של היקב? ובכן, כאן עושה שורה מיינות יקבי כרמל את העבודה, כשעמוס ודייויד מעשירים את הידע ועונים לשאלותיהם של האורחים. עמוס מגדיר את היין כמשקה פשוט אבל מורכב, שבגלל תנאים שונים, גיאוגרפיים ואקלימיים, ובתי גידול שונים, יוצאים יינות נפלאים ומסקרנים.

את הארץ חילקו המדריכים של כרמל מדרום לצפון, כשבקצוות הדרום והצפון, כך יסתבר תוך כמה דקות, מככבים יינות לא פחות ממצוינים.

מרלו שיראז קברנה 2006 יקב יתיר
היין גם מכונה מש"ק, הבלנד המסורתי של יקב יתיר, הוא יין אדום יבש אשר הופק בעיקר מענבי הזנים מרלו, שיראז וקברנה סוביניון, בתוספת ענבי מלבק, קברנה פרנק ומעט פטיט וורדו. צבעו אדום ארגמני, באף שזיף בשל ותבלינים, יין עשיר ומורכב מאוזן ואלגנטי.

פטיט סירה הסדרה האזורית הרי יהודה OLD VINES 2006
הענבים ליין מגיעים מגפנים בוגרות במיוחד בנות 35-40 שנה מאזור הרי יהודה. צבעו כהה – סגול שחור. באף פירותיות עשירה של פרי יער סגול, אוכמניות, שזיפים ופטל, עם נגיעות של פלפל שחור ופרחוניות של סיגליות. היין עוצמתי ומרוכז, עם טאנין נוכח ומורגש. ברקע עץ אלון. האף בולט על פני נוכחותו של היין בפה.

קריניאן הסדרה האזורית זיכרון יעקב OLD VINES 2006
היין עשוי 85% ענבי קריניאן מגפנים בוגרות במיוחד בנות 35-40 שנה מכרמים באזור זיכרון יעקב, בתוספת 15% ענבי פטיט וורדו מהאזור. צבעו סגול כהה ובוהק. באף פירות יער כהים, פטל ודובדבנים, עם ניחוח קפה, עשבי תיבול, ושמץ קל של פלפל ירוק.

שיראז כרם קאיומי במירון 2006
היין עשוי 100% ענבי שיראז. צבעו סגול כהה ועוצמתי. באף פרי שחור ובשל, יין הרמוני. נוכחות טובה. על החך אוכמניות ודומדמניות, שזיף סגול ורמז לווניל. העץ נוכח. היין התיישן 15 חודש בחביות עץ אלון. יופי של יין.

כרם שעל גוורצטרמינר 2006 
יין קינוח אולטימטיבי. עשוי 100% ענבי גוורצטרמינר שנבצרו מבציר מאוחר. שונה מקודמיו ה- 2004 וה- 2005, אותם אני אוסף ושומר באדיקות במקרר הביתי. באף ארומה משגעת ומתחנפת של ליצ'י ופרחים ומשמש מיובש. מתיקות טובה עם חמיצות מעט חסרה, אבל בפירוש יין קינוח מפנק.

פריז – "עלי שלכת"; מסע בעקבות אדית פיאף ואיב מונטאן
יואל שתרוג מחברת "אדמה-יוצרת", לקח אותנו בערב שישי למסע אל פריז הרומנטית והמעושנת, אל הבארים, השווקים, הביסטרו ובתי הקפה השכונתיים, אל האתרים הבלתי נשכחים, עם שנסונים צרפתיים של גדולי הזמר הצרפתי – אדית פיאף ואיב מונטאן  – עם אזכורים ומראי מקום ותמונות של ברסנס, מוסטקי, אזנבור, סרג' גנזבורג, ז'אק ברל ואחרים.

יואל שתרוג הוא עיתונאי, צלם, אמן, מרצה, מורה לצילום ומנכ"ל חברת אדמה יוצרת. הוא החל כצלם טבע, ועבד בתחילת דרכו בחברה להגנת הטבע. הוא שימש 17 שנים כצלם ועורך הצילום של המגזין "מסע אחר", והוא חוקר ומתעד בצילומים מרהיבים, כבר למעלה מ- 20 שנה מקומות קסומים בעולם.
בעקבות חלק מהמסעות הפיק יואל שתרוג מופעים חובקי עולם, המשלבים סיפורים ייחודיים, צילומים מרהיבים בשילוב מוסיקה ייחודית, ויצר סידרה של כ- 20 מופעים מרתקים המגישים בהפקה ייחודית עולם ומלואו בזוית שונה. המופעים מועלים בהצלחה רבה בכל רחבי הארץ.

את המופע פריז -"עלי שלכת" מסע בעקבות אדית פיאף ואיב מונטאן, הוא העביר בצבעוניות רבה, מרתק לא אחת את האורחים, ומתבל בבדיחה ובתמונות. אבל את עיקר המופע העשירה בדרמטיות ובתיאטרליות ובקול עוצמתי, הזמרת המצוינת מרינה פיינגולד, שלצדה על פסנתר כנף לבן עושה פלאות הפסנתרנית מיכל סלומון. השתיים – אחת בזמרה ואחת אשר על הנגינה – ריתקו את הקהל הרב שגדש עד תום כל פיסה של מקום פנוי בלובי המלון.

ככיבוד הוגשו צלוחיות שעליהן שלושה סוגי גבינות איכותיות מצרפת, לצד עיגולי שוקולד מריר, יין הקינוח כרם שעל, וחתן הערב – יין כרמל וינטאג' 2004  – יין מחוזק בסגנון פורט וינטאג'. צבעו עמוק וכהה, באף שוקולד ופרי יער שחור, עם פירות יבשים ושזיף סגול.
הוא בעל גוף מלא ומבנה מוצק, עם מתיקות מאוזנת. היין עשוי מענבי פטיט סירה מכרם באזור הרי יהודה. הוא התיישן במשך שנה וחצי בחביות עץ אלון צרפתיות, ויש לו פוטנציאל התיישנות ארוך בבקבוק.

ולסיום מסע וירטואלי בעולם היוגורט וגבינות האיכות
בשבת בבוקר, אחרי ארוחת בוקר דשנה שהכילה הפעם הרבה יותר גבינות מביום הקודם, וכאילו שלמישהו היה חסר בכלל משהו, שב רן בוק אל המסך ואל המצגת, כשהנושא הפעם הוא גבינות תוצרת חוץ, סוגי יוגורטים.
טעמנו כמה יוגורטים מצוינים ממחלבת הבוטיק עז-עברית, וכמובן רן שב וענה על שאלות. המצגת העשירה בתמונות התקשתה רק בדבר אחד: להעביר את הטעמים והריחות אלינו. ולנו, אם תשאלו אותי, היה כבר מהכול.

אני מלא הערכה. מלא כבוד. הלוואי שיהיה לכולנו מזה עוד.

מלון ישרוטל פונדק רמון
רח' עין עקב 1, מצפה רמון
טל. 08-6588822
[email protected]
WWW.ISROTEL.CO.IL






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה