יינות יקב עמק האלה – טעימה על ציר הזמן

עם המסלול המרשים שעוברת תעשיית היין בישראל, לעשיית יינות איכותיים ברמה גבוהה, הופכת טעימת יינות על ציר הזמן ליותר רלוונטית, בעיקר ליקבים וותיקים. אם בעבר, רוב יינות ישראל היו בעיקרם ראויים לשתייה מידית ובעלי כושר יישון מינימלי, אם בכלל, הרי כיום חובבי יינות ישראל והעוסקים בתחום יכולים לייצר ולרכוש יינות להמשך יישון והשתבחות במקרר היין הביתי.

מעניין להגיע לטעימת אורך כזו, שמאפשרת קבלת הרבה תובנות על תהליך והתפתחות הטרואר והפרי, על תהליך עשיית היין על ידי היינן, ועל פילוסופיית היין של היקב בכלל.

יקב עמק האלה, אשר מציין כ-18 שנות קיום, קיים אירוע בו הוטעמו יינות היקב על ציר הזמן. את האירוע אירחו המנכ"ל החדש יחסית, מזה שנה, אלון לוי, ולצדו, היינן הראשי החדש יעקב אוריה (במקומה של לין גולד, ייננית היקב בחמש השנים האחרונות), והייננית החדשה יעל סנדלר.

המארחים הציגו והטעימו יינות שנעשו לפני זמנם ביקב ולהם אין חלק בעשייתם, מה שצפוי להשתנות ביינות היקב הבאים, שיהיו פרי עשייתם ויאפשרו להבין את החזון והמשך הדרך של היקב ויינותיו מכאן.

יעקב אוריה סיפר כי היינות לטעימה נבחרו לאחר חיפוש מדוקדק בארכיון היינות של היקב, מתוך כוונה לתת במה למגוון הסדרות, הסגנונות והשנים. בהליך בחירה לא פשוט זה, נבחרו בסוף לטעימה 12 יינות. שמונה הוטעמו בטעימה מודרכת, והיתר ליוו את קבלת הפנים וארוחה בהמשך.
החוויה, המשונה כלשהו, של טעימת יינות מודרכת על ידי יינן שלא ייצר את היינות, הוסיפה היבט של ניסיון להבנת פילוסופיית היין, דווקא מנקודת מבט מקצועית בלתי תלויה.
לב העניין בטעימה, לפחות לדעתי, הוא לא האנליזה של היין ודרך עשייתו, אלא חווית הטעימה האישית והאפשרות להבין ולהעריך מהו יין ישראלי ראוי ליישון ממושך.

סוביניון בלאן 2015
הוגש בקבלת הפנים. הצעיר מבין היינות. בדיוק יום קודם החל את דרכו הסוביניון בלאן 2016 לאחר שנבצר בכרם נס הרים.
זהו יין קל, שפשוט כיף לשתות אותו צונן היטב בימי קיץ הבילים וחמים אלה. מבטא את מיטב הפרי באפיונו הטרוארי. ירקרק, ניחוחות טרופיים, תפוח ירוק ופסיפלורה.פריך לצד חמיצות מרעננת.

שרדונה UNOAKED 2007 
את תפיסת עשיית יינות שרדונה ללא חבית, הכניס ליקב עמק האלה היינן הראשון, דורון רב-הון, לפי פילוסופיית היין שלו.
היין, כמעט בן עשר שנים, הפתיע בעושר הארומות והחך שגילה. במדינה חמה כמו ישראל מתאים מאוד לשתות יינות כאלה, לא כבדים או עמוסי טעמי חבית, אלא פירותיים בשלים ומרעננים.
2007 הייתה שנת בציר מצוינת, והפרי משנה זו, גם של השרדונה, ללא החבית ביין, הניב תוצאה מרשימה בהתאם. כך צריך להיות שרדונה ישראלי. יין שהייתי ממשיכה איתו בהנאה לארוחת קיץ, לא בשרית, ים תיכונית.

פינו נואר 2008
גם יין זה הוא פרי יוזמתו של דורון רב-הון. החשיבה הייתה לייצר פינו נואר ישראלי, ככל שהדבר נשמע בסתירה לסביבה בארצנו.
בשונה מבורגון, שם הפינו נואר גדל בתנאי אקלים אופטימליים, לא קל לגדל את הזן באקלים הישראלי החם. עם התעוזה והאמונה לצדה, נעשו מיין זה שתי חביות, ללא תווית. בתוספת שנת בציר מתאימה, התקבל יין פינו נואר ישראלי, שעל ציר הזמן הנו בעל יכולת התפתחות נפלא. יין שמסמן את הפוטנציאל לעתיד בהמשך פיתוח הזן ושילובו ביינות ישראל באזורי גידול מתאימים.

קברנה סוביניון 2003 לצד קברנה סוביניון 2011
בשלב זה בטעימה, נבחרו שני צמדי יינות דווקא מהסדרות הבסיסיות של היקב, בהשוואה על ציר הזמן ובחילופי הייננים ביקב.
קברנה סוביניון ומרלו הם כנראה עדיין הזנים המובילים והכי מבוקשים ונפוצים בעשיית היקבים ובטעמי החך של שותי היין הישראלים. זה נכון גם יינות שאינם פרימיום, אשר בהליך עשייה נכון ומכרמים מותאמי טרואר, מהנים לשתייה לא רק מיידית, ומתאימים בקלות למגוון טעמי חך.
היין משנת 2003, פרי עשייתו של דורון רב-הון. 14 חודשי יישון בחבית. אולי היין הכי מפתיע בטעימה, בעיקר בהיותו בן מעל עשור. אמנם הוא כבר בשיא, ולהערכתי קצת אחרי, אבל בחך עדיין באים לביטוי מיטב מאפייני הפרי. 2003 הייתה שנת בציר מצוינת, והרעננות וחומציות לצדה מבטאות זאת. בטעימה עיוורת לא הייתי קוראת ליין הזה, יין "סדרה רגילה".
קברנה סוביניון 2011, 85% קברנה סוביניון, 10% מרלו ו- 5% פטי וורדו. פרי עשייתה של לין גולד.
זהו קברנה סוביניון נגיש ומספיק עשיר ומורכב, לאחר 14 חודשי יישון. בשונה מאחיו הבוגר מ- 2003, זהו יין שדרכו עוד לפניו ומתפתח יפה בחך. קברנה סוביניון עם מאפיינים טרואריים מובהקים של פרי עשיר ומעט מתובל של אזור הרי יהודה. מתאים לשתייה באקלים הישראלי. במונחי "סדרה רגילה" זה יין מרשים מאוד לשתייה עכשיו ולהמשך יישון קדימה.

מרלו 2004 לצד מרלו 2012
מרלו 2004 – דורון רב-הון: 15 חודשים בעץ. כנראה ש- 2004 הייתה שנה מתגמלת למרלו, שהגיע להבשלה ארוכה וטובה. התוצאה: מרלו שמצליח להרשים בשריריות האופיינית לקברנה סוביניון. למרות הגיל, סגנון "עולם חדש" מורגש בחך. תיבול, לצד תחושה חלקה וקטיפתית. נוכחות של דובדבן, פירות יער ופרי כהה מעוררת הערכה בעיקר נוכח הגיל. למי שיש ממנו, זה הזמן לשתות.
מרלו 2012 – לין גולד: 90% מרלו ו-10% פטי וורדו. על ציר הזמן מגלים עד כמה זן המרלו מצליח מאוד באזור עמק האלה ביקב זה הנותן לזן במה מיטבית. בציר 2012 היה חם יחסית, ומכאן מתקביםל עושר ומורכבות היין בטעימה. יין שמתגלה עכשיו במיטבו, לאחר שנפתח מספיק זמן קודם לטעימה, ובהחלט בעל כושר יישון נוסף.
האף מבליט פרי אדום-שחור, עם מעט אדמה וקליית חבית. חך מהנה מאוד לשתייה, וטעמים מרוכזים ומאוזנים, עם טאניניות משלימה. הסיומת השוקולדית המרירה מזמינה המשך שתיה בהנאה. יין אדום של ערבי קיץ וסתיו, מדבר בעד עצמו, ובעיקר לליווי ארוחות קיץ בשר ישראליות.
בטעימת היינות על ציר הזמן, על אף העשייה על ידי שני ייננים שונים, הרגשתי עקביות בפילוסופיית העשייה ובאיכות הטרואר והפרי על פני זמן, בהיותם השחקנים הראשיים בטעימה.

E 2006
במעבר חד מהסדרות הרגילות, טעמתי את יין הדגל של היקב. בלנד של סירה, קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק, מחלקות כרם במושב אדרת, קיבוץ נתיב הל"ה, וכרם נס הרים. הענבים התיישנו בנפרד 12 חודשים בחביות, ולאחר הבלנד יושנו עוד 8 חודשים.
זה היין הכי אלגנטי ובסגנון עולם ישן בטעימה. הצבע – אדום כהה עמוק, כבר מסגיר את מה שהחך ירגיש. ארומות שזיף בשל וקאסיס. החך רק מחזק את התחושה, שעל ציר הזמן ובעשייה עקבית וטיפוח הכרמים, היין מניב תוצאות בהתאם. פירותיות עוצמתית של בלנד הזנים, לצד תוספת ארומות עץ אלון וקליית טבק. בסיומת מורגשת מתיקות קלה ומינרליות מאזנת. יופי של יין דגל ישראלי מטרואר עמק האלה. יין שעוד דרכו לפניו, ויתאים מאוד לשתייה באירוע חגיגי.

בטעימה חופשית נמזגו לטעימה היינות האחרונים במפגש זה: שרדונה 2014,  VC 32/35 2012, ומוסקט 2002 מתקתק אך לא דחוס, בשל ולא מתחנף. קינוח שרק מותיר טעם טוב לפעם הבאה.

את הטעימה סיכם אלון לוי: "אין ארוחה טובה, פגישה טובה בלי יין טוב לצדה. זה תפקידי כמנכ"ל ואיתי הצוות ביקב. אין לנו מנדט להתפשר על איכות, ומכאן, לאחר טעימת העבר, הכוונה להמשיך את קו העבר לעתיד דרך המשך ייצור יינות איכותיים במחיר נגיש, ויינות פרימיום לצדם".
המבחן יהיה בטעימת היינות שישיק היקב בהרכב החדש.

צילום דייויד סילברמן, ישראל פרקר