יינות לבנים באלזס – סיום מרענן לקיץ

אלזס (Alsace) הוא חבל ארץ בצפון מזרח צרפת, בעל ייחוד אקלימי ותרבותי. חבל אלזס, שעבר במהלך ההיסטוריה מידיים גרמניות לצרפתיות וחוזר חלילה, מושפע גם בעולם האוכל וגם בעולם היין משתי התרבויות. יינות אלזס הם בעיקרם לבנים, ומזנים הדומים לזנים הדומיננטיים בגרמניה.

אזור היין, ודרך היין התיירותית העוברת כחוט השני בין כל כפרי ועיירות היין של אלזס, שוכנים למרגלות הרי ה-ווז' (Vosges) בואך עמק הריין ונהר הריין.
תודות לבריזה הייחודית המגיעה כל יום משעות אחרי הצהרים ויורדת מפסגות הרי הווז', יורדת הטמפרטורה באזור מחום קיץ שיכול להגיע ל- 35 מעלות צלזיוס ויותר, ולהיות כבר בשעת בין הערביים פחות מ-20 מעלות ובלילה אף קרוב יותר ל-15 מעלות, וזה בשיא הקיץ.

אזור היין של אלזס מבדל עצמו בכך שיינות תחת אפלסיון אלזס יכולים להיקרא רק כאלה העשויים משמונה זנים בלבד, שגודלו ויוצרו במחוז אלזס.
יש שבעה זני ענבים אלזסיים לבנים: סילוונר (Sylvaner), פינו-בלאן (Pinot Blanc), ריזלינג (Riesling), מוסקט (Muscat), פינו-גרי (Pinot Gris), גוורצטרמינר (Gewurztraminer), קלוונר דה הליגנשטיין (Klevener de Heiligenstein), ואחד אדום: פינו-נואר (Pinot Noir) המשמש לייצור יין אדום מקומי, ובעיקר לבלנד של יין נתזים מקומי שנקרא Crémant d’Alsace.

אזור היין של אלזס הוגדר כאפלסיון ד'אוריז'ין קונטרולה – AOC Alsace – רק בשנת 1962. כיום נמכרים בשנה מעל ל- 140 מיליון בקבוקי יין אלזסי בצרפת וברחבי העולם. יינות אלזס מבוקבקים בבקבוקים בצורת "חליל", למעט יינות הנתזים המהווים כ- 20% מייצור היין המקומי של אלזס.
בין יינות אלזס ניתן למצוא כמעט בכל יקב את הבלנד הנקרא “Gentil” – יין המורכב מלפחות ארבעה זנים קבועים, עם זנים נוספים בהתאם לשנת הבציר והיינן.

בנסיעה לאורך דרך היין האלזסית, עוברים עשרות כפרים ועיירות עם יותר מ- 100 יקבים שנראים בכל כפר ובכל עיקול דרך. הנסיעה בין הכרמים הנטועים על הגבעות ושולי הרי הווז', מבטיחה לכל אוהב יין ונוף, הפתעות של גווני הכרמים והשדות בעמק הריין, יחד עם חביות יין לרוב המשמשות לדקורציה ואף כשילוט דרכים.

ביקור ביקב הוא חוויה אינטימית בדרך כלל, כי רובם הנם יקבים משפחתיים המייצרים עד 100,000 בקבוקים בשנה, ורוב תוצרתם מיועדת לצריכה מקומית או למכירה לתיירים מזדמנים מרחבי העולם.

שניים מהכפרים היותר מתויירים בדרך היין הם רקוויר (Riquewihr) וריבוביל (Ribeauville), הנמצאים במרכז דרך היין, קרוב לעיר קולמר.
בריבוביל נכנסנו לאחד מהיקבים המצויים על הרחוב הראשי ההומה תיירים מקומיים ומחוץ לצרפת, ונקלענו ליקב המשפחתי Joggerst et Fils, שהוקם לפני חמישה דורות במאה 18 ע"י חבתן גרמני מהעיר טובינגן שבגרמניה, שהגיע לאלזס שהייתה גרמנית באותה תקופה, והחל לעשות יין בחביות אותן ידע כל כך טוב לעשות. משנת 2007 היקב הנו יקב אורגני (ביו).

את פנינו קיבלה אנה יוגרסט, בתו של בעל היקב, שהייתה בחופשה מהאוניברסיטה בגרמניה, שם היא לומדת כלכלה, ובחופשת הקיץ עובדת ביקב בחנות ובהכנות לקראת הבציר, המתחיל רק בסוף ספטמבר או תחילת אוקטובר.
למשפחת יוגרסט 30 דונם כרמים, מהם הם מייצרים כ-50,000 בקבוקים כל שנה, כאשר כל הייצור נמכר בחנות היקב וללקוחות קבועים באלזס, גרמניה ושוויץ הקרובות כל כך.

טעמתי מספר יינות, וזו התרשמותי:
שלושה היינות הראשונים היו מהסדרה המסורתית – Les Traditionnels.
ריזלינג 2010 – יין צעיר שלדברי אנה צריך עוד 3-4 שנים לבגרות, ויהיה במיטבו גם עוד 10 שנים. יין פרחוני, מתיקות מורכבת עם חמיצות קלילה שעולה אט אט. היין שומר לאורך זמן על טעמים בפה, כאשר מרירות קלה תופסת בלשון. מחירו 7.9 יורו.

ז'נטיל 2011
– בלנד אלזסי טיפוסי. זה של יקב יוגרסט מורכב מ- 65% ריזלינג, 30% פינו-בלאן, והשאר מוסקט וגוורצטרמינר. יין בהיר כמעט שקוף בצבעו, ארומה מתוקה ומדהימה עולה מיד מהכוס. בטעימה היין תופס מיד את הפה ולא מרפה, ומרירות קלה מתחילה ומיד נעלמת. מחירו 7.20 יורו.

פינו בלאן 2010 – יין שלא מייצרים כל שנה ביקב, עקב הקפדה על ענבים באיכות הולמת ליין זה. ב-2009 לא עשו את היין. זה של 2010 שהה בחביות עץ. צבעו זהוב ומאוד שמנוני. ארומה פרחונית מאוד וטעם מהול של מתיקות קלה מול חמיצות גבוה. שובל טעם ארוך מאוד מתעתע בפה בין חמיצות למרירות מעוררת. מחירו 11.60 יורו.

היין האחרון שהתכבדתי בו הוא מסדרת Les Cuvees Henri Guillaume:
סילבנר 2010
– יין קינוח שנעשה מענבים הנבצרים לקראת סיום הבציר. למרות המתיקות הדומיננטית, מורגשת מעט חמיצות טבעית של ענבי הסילוונר. היין מיד תופס את קצה הלשון, ולא מרפה לאורך זמן. המתיקות מלווה את כל משך הטעימה, ולא מרפה גם כן. מחירו 9.80 יורו.

לסיום הביקור נערך לי סיור ביקב בצפוף המצוי מאחורי בית המשפחה והחנות, בו גם נעשים כל מלאכת קליטת הענבים והשלבים השונים עד הביקבוק, כאשר הבקבוקים נארזים בקרטונים בחצר המשפחה, ומועברים לאחסון במחסן במקום אחר בכפר.
לשאלתי כיצד מתפרנסים מכמות כזאת של ייצור ובמחירים כאלה (כי הרי בישראל אין מחירים כאלה), ענתה לי אנה יורגסט הכלכלנית הצעירה, כי עבודה עצמית (הם לא מעסיקים עובדים פרט לבני המשפחה) ושימוש מושכל בציוד ובטכניקות העבודה, מאפשרים לשתי משפחות להתפרנס בכבוד מהיקב, והיא מקווה לחזור אחרי הלימודים ולהצטרף ליקב.

בכפר רקוויר ביקרנו ביקב Hugel, הממוקם ממש במרכז הכפר, מעבר למרכז המידע לתיירים. ברחבי אלזס ידוע יקב הוגל כאחד הגדולים, ואולי היצואן הגדול ביותר של יינות אלזס (יבואן בישראל: שקד/דרך היין).
ביקור בחדר המבקרים בו ניתן לטעום ממיטב יינות היקב, וגם לרכוש יינות, הוא תמיד חוויה נעימה לי, לאחר יום טיולים באזור קולמר. בדרך כלל אני נוהג להגיע לרקוויר עם צינת אחר הצהרים, כשהכפר מתחיל להירגע מהמולת המוני התיירים הפוקדים אותו כל יום בימי הקיץ, או מהמולת קליטת הענבים בימי הבציר.
משפחת הוגל מתגוררת בכפר מאות שנים, ואף חייתה בשכנות ליהודי הכפר, שגרו ברחוב הנקרא עד היום 'רחוב היהודים', למרות שכבר לא גרים בכפר יהודים.

היינות שטעמתי במרכז הטעימות היו:
Hugel Gentil 2011 – בלנד מורכב מגוורצטרמינר, פינו גרי, ריזלינג, מוסקט וסילבנר. צבע זהוב קש, ארומה של מתיקות וחמיצות קלה מהולות זו בזו. בהרחה שנייה מתגברת הארומה של הפרחוניות ואף שושנים. בטעם הרבה פרי תפוח ואגס. סיומת ארוכה מהרגיל ועוצמתית לאורך זמן. מחירו 11 יורו.

Hugel Riesling 2011 – יין צעיר שרק התחיל את דרכו. רענן, מתוק, ומעט מרירות מהולה בחמיצות מתעוררת מדי לגימה ונעלמת. רקע של אשכולית. מחירו בישראל 94.90 ₪.

את סיום סיורנו בדרך היין האלזסית ציינו עם מנה אלזסית טיפוסית, שכשרואים אותה אפשר לחשוב לרגע כי הגענו לאיטליה, כי הפלמבה האלזסי נראה כמעט כמו פיצה.
Tarte Flambée הוא בצק דק עגול עליו מרוחה גבינה לבנה צעירה מקומית ומעל טבעות בצל וחתיכות בשר קטנות. את המנה מגישים כמובן בלוויית כוס יין.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה