התיירות הכפרית מהווה מוקד משיכה עז לזוגות ומשפחות המעוניינות לשנות אווירה ולמצוא מעט שלווה ירוקה ופסטורלית.

אזור מטה אשר שבגליל המערבי ירוק ומזמין כל השנה, ומשופע באטרקציות מבית היוצר של מושבי הסביבה. המיקום אידיאלי, מרחק פסיעה מראש הנקרה, מזג האוויר נוח, והיצע מסלולי הטיולים מגוון ומתאים לכל עונות השנה.

במושב נתיב השיירה זכיתי לאירוח חם ומזמין אצל אורי ונדיה גבריאל, בעליהם הגאים של "נתיב הזריחה" – 3 צימרים קסומים, זהים באופן מדויק המספקים חופשה מושלמת לזוגות, משפחות וילדים.

המושב, שהוקם ב-1950, לזכר לוחמי שיירת יחיעם שנהרגו במלחמת העצמאות בעת שניסו לפרוץ את הדרך אל יחיעם הנצורה, ספג לא מעט מטחים במלחמה האחרונה, אך ניכר כי הסדר הושב על כנו ורוב הצלקות כבר הגלידו. זכר אחרון שנותר הנו מכונית האספנות של אורי, שחטפה פגיעה ישירה ומאז עומדת בחצר מיותמת.

רצה הגורל והזוג גבריאל החלו בבניית הצימרים דווקא מעט לפני שהחלה המלחמה, כאשר המפעל אותו ניהל אורי במשך 10 שנים נסגר. לאחר 40 שנה בהן היה שכיר ונשא בתפקידי ניהול בכירים, זכה אורי בגיל 59 להגשים את חלומו ולנהל עסק משלו.

כיום, כאמור, ניצבים בגאון שלושה בתי עץ יפהפיים, כאשר הרביעי בדרך, ויחד עם נדיה,רעייתו, גננת במקצועה, ובסיוע של ילדיהם, הם משקיעים ומתחזקים את העסק הקטן שהקימו ממש על יד ביתם.

אורי ציין שללא תמיכת המשפחה כולה, לא היה מעז להיכנס להרפתקה מורכבת שכזאת.
הבקתות מאובזרות בפינת אוכל חדישה, מטבחון, ג'קוזי בחדר השינה ושתי טלוויזיות LCD, ממש פאר היצירה. בכל בקתה ניתן למצוא ספר הדרכה מקיף המציין את שלל האטרקציות שניתן למצוא באזור, מה שמצביע באופן בולט על שיתוף הפעולה בין בעלי העסקים בתוך המושב עצמו וגם מחוצה לו.

אורי ונדיה מקפידים לפנק את האורחים, שחלקם הופכים ממש לבני בית אצלם, ואף יושבים עמם לארוחות.
בקיץ מלא המקרר בשתייה קרה ומיטב פירות העונה, ובחורף נהנים האורחים מיין מובחר, אותו יכולים לשתות לאורה המחמם של האח הניצבת במרכז כל בקתה.

הזוג אוהב אנשים ונהנה ממלאכת האירוח, והקפדנות ניכרת היטב בכל פינה. הכל על מנת שהחופשה תהא בלתי נשכחת. ואכן, אורחים רבים חוזרים ופוקדים את הצימרים של משפחת גבריאלי.

בימים אלה שוקד אורי על בנייתה של בריכה שתצנן את אורחיו בימי הקיץ החמים, ועד שתושלם בנייתה בקיץ הבא, הוא מקפיד לצייד את אורחיו בכרטיסי כניסה לבריכה שכנה. הכל כלול במחיר, והכל למען החופשה המושלמת.

הזוג מעיד כי הוא זוכה לתמיכה ופרגון מחברי המושב. האווירה הכללית במושב, בן ה-56 שנים הנה חברית ומבוססת על קיבוץ גלויות. בעלי העסקים מקפידים לשתף פעולה ביניהם על מנת להגיש לאורחיהם סל שירותים מלא ומגוון.

במושב לימן, שהפך פופולרי בשנים האחרונות בקרב סלבריטאי ישראל, בין עצי הקלמנטינה והפקאן של משפחת שוורץ, נגלית מסעדת אסתושה, הקרויה על שמה של אסתר, שיחד עם יונתן בעלה הקימו את המקום בשנת 98'. המסעדה כפרית ונעימה, עם תפריט ששורשיו במטבח המזרח אירופאי, אך ההיצע משתנה ומגוון על פי ההיענות והביקוש.

ככלל, ניתן לומר שהמסעדה הוקמה על בסיס ביקוש האורחים של אסתר ויונתן, שאת דרכם החלו עם צימר בודד. האורחים שהגיעו זכו לארוחת בוקר עשירה, שבמהרה הפכה גם לצהריים, עד שהחלו הזוג לארח 30 אנשים במטבחם הפרטי והבינו שאין מנוס. או אז הרחיבו הזוג את המרפסת תחת עץ הפקאן, ועם בוא הגשמים ואיתם גם הסועדים, נוצקה רצפת הבטון ומיד אחריה נבנתה המסעדה כולה, על חורבותיה של הרפת המשפחתית.

בני הזוג חקלאים בנשמתם, שעד לפני זמן מה עוד גידלו מטעי בננות, אבוקדו, פרחים והודים, וחדלו מחוסר ברירה. את המסעדה, על כל חלקיה השונים, בנו במו ידיהם מחומרים קיימים שהיו זמינים, כמו ארגזי עץ, קורות ורצפת עץ שפורקה ונבנתה מחדש במסעדה.

אסתר ויונתן עושים הכל בעצמם, מהגינון ועד הבישול, כאשר לאור הביקוש ועל מנת לשמור על איכות המזון והשרות, מסתייעים בשף חיצוני, טבח וצעירים, בני המושב ומושבים שכנים, שעובדים במסעדה כמלצרים ומזמן כבר הפכו לחלק מהמשפחה.

הייחוד הבולט, מלבד המנות הערבות לחך במסעדה, הוא השילוב שבין ישן לחדש, בין הקיים והמסורתי לבין דרישות השוק המשתנה. בחצר, ליד המרפסת המוצלת, בנו יונתן ואסתר ארגז חול לילדים, שלא היה מבייש אף חצר משחקים. המבנה הישן של בית הגידול לאפרוחים הוסב לשירותים ומקלחת כפריים עם פינת החתלה, כאשר הכל טובל בצמחייה ירוקה ואסתר מקפידה על ניקיון מופתי ואספקת מגבות נקיות לרענון האורחים המגיעים, לעתים, לאחר טבילה בים.

אזורי הישיבה במסעדה מחולקים על פי הקהל הפוקד את המקום: זוגות צעירים, משפחות, ילדים, והכל למען חוויה מושלמת של כל סועד.

הזוג מקפיד על אדיבות ותרבות שרות שלא נופלים מאלה המוקפדים במסעדות באירופה, עקרונות שמלווים אותם מבית אבא. לדבריהם, "הבעיה אינה להגיע לטופ, חשוב לשמור עליו, להתעדכן, להתוודע לדרישות הלקוחות ולשמור על הייחוד של המסעדה בלבו של המרחב הכפרי".

לא רחוק ממושב לימן נמצא מושב בצת, בו נולד "עשב החיטה", אותו מכירים כל שוחרי הבריאות. במושב, שהוקם על ידי גרעין הונגרי ורומני, יש 12 משפחות שעוסקות באירוח, כל אחת בווריאציה שונה וייחודית, ללא תחרות, ועם המון פרגון.

זכיתי להתארח אצל רינה ואשר גרוס ב"בית של יעל". השם כשלעצמו מיד מעורר געגועים לילדות ולכפר, והמציאות אכן עולה על כל דמיון. סביב כיכר דשא גדולה ומוצלת, ממוקמות 5 בקתות עץ, עם פינות חמד קטנות לרביצה על ערסלים ונדנדות, פינת מנגל ושולחנות עץ כבדים. לאחר קריאות ההתפעלות שיצאו מפי, הסבירו לי המארחים שזו הפינה למשפחות, בעיקר לקבוצות שמגיעות יחדיו, ואז לקחו אותי למטע אבוקדו פסטורלי שבליבו חבויות עוד שתי בקתות זהות, המיועדות לזוגות החפצים בשלווה ופרטיות.

מיותר לציין שכל הבקתות מאובזרות בג'קוזי, טלוויזיה ומטבחון, והזוג דואג לפינוקים הממתינים לאורחים, בדמות פירות יבשים ואבוקדו חופשי בעונה, כיד המלך, רק להושיט היד ולקטוף. רשמתי לעצמי שחובה להגיע בשלהי החורף, וליהנות גם מחומו העשיר של הקמין המזמין הממוקם בכל בקתה.

ואם לא די בכך, ממתינה לאורחים ארוחת בוקר עשירה וכפרית, הכוללת בין היתר גרנולה ביתית, זיתים שכובש אשר, לחמניות שאופה רינה, בלינצ'ס הונגרי, וופל בלגי ו…מה לא.

ארוחת הבוקר מוגשת לפי דרישות האורחים, תוך הקפדה על הפרטים הקטנטנים, כאשר לקבוצת משפחות המגיעה יחדיו, מוגשת הארוחה על שולחן עץ מסיבי, המזכיר חוויה של סעודת חג משפחתית. החקלאות והכפר מציצים מכל עבר – הפקאן, מטע האבוקדו, הבננות, הזיתים ופרדס ההדרים, שמפירותיו מכינה רינה משקאות צוננים לאורחים.

תחום האירוח החל במושב לפני כ-10 שנים, כאשר רינה ואשר היו מחלוציו. כאשר שאלתי מי זו יעל (כפי שרוב האורחים שואלים) – הכירו לי הזוג את בתם בת ה-25, שלומדת ראיית חשבון ומצפה לתינוק. הזוג סיפר שישנם אורחים שממש דורשים לדעת מי זו יעל, ועד שלא חוזים בה בעיניהם, לא נחה רוחם.

המשפחה מקבלת את העניין בהבנה ועם המון הומור. את כל מרצם הם מקדישים למען חופשה מושלמת עבור אורחיהם. בכניסה לביתם הציבו מדף גדול עם מגוון כלי מטבח לנוחיות האורחים, והם מקפידים להיות זמינים וקשובים לכל צורך ובקשה של אורחיהם.

למען ההגינות והסדר הטוב, אציין שבאזור כולו יש עוד שלל אטרקציות וחווית אירוח.
לפרטים נוספים על אתרי התיירות במטה אשר "ים של גליל" – www.lagalil.com