כמה פעמים נסעתם בדרך בן צבי המתחברת אל עורק התחבורה הראשי של יפו – שדרות ירושלים (שייפתחו לתנועה במהרה בימינו – אמן) וחלפתם על פני בית מלון משכנות רות דניאל, ולא ראיתם שיש שם מלון? גם אני עברתי במקום עשרות פעמים, לא ראיתי ואפילו לא ידעתי שיש מלון ליד המזרקה המפורסמת בליבה של יפו; ממש בטבורה של העיר, במיקום אידיאלי למטיילים, והינו "סודי" לרוב האנשים.
ביפו אפשר כבר לראות את האור בקצה המנהרה – "הרכבת הקלה". כבר היום מי שמטייל בשדרות ירושלים יכול לחזות מדי פעם בפלא המרגש – נסיעות המבחן של הרכבת הקלה על המסילה, מה שמסמל את סיומה של תקופה ארוכה של שיבושים, חפירות, ומצוקה אותה חוו התושבים וגם התיירים בעיר. כאורחת המתבוננת מהצד, נראה לי ש"הסיוט" היה שווה. כל כך הרבה יותר קל יהיה להתנייד בתוך המטרופולין הצפוף היפה והמיוחד שלנו.
יממה של הפסקה ממרוץ החיים הינה תמיד מבורכת, וגדולה עשרות מונים אם היא ביפו. אז יצאתי למנוחה קלה במלון המתחדש, שכמו רוב העיר חוזר לפעילות מלאה. המלון נבנה בשנת 1949 על ידי אנשי מרכז דניאל ליהדות מתקדמת. ייעודו המרכזי היה להיות מקום לימוד ולינה לעולים, המגיעים לארץ ללמוד במרכז ליהדות מתקדמת. גם היום המלון שומר על שילוב האפשרות של לימוד – חדרי התכנסות, והנאה עם מגוון חדרים מרווחים ומעוצבים המתאימים לאירוח של יחידים, זוגות, משפחות, וקבוצות מהארץ ומחו"ל.
עם רדת הערב, לאחר מנוחה טובה בחדר, יצאנו לסיבוב "חילוץ רגליים" ביפו. בזכות המיקום המצוין, כל מכמני העיר במרחק הליכה ממש קצרה – מתחמי הבילוי, חופי הים הרחבים של תל אביב, יפו העתיקה, הנמל, שוק הפשפשים. אם נרצה להרחיק מעט, גם נווה צדק הציורית, שכונת פלורנטין המתחדשת, מתחם התחנה, שדרות רוטשילד, והמדרחוב בנחלת בנימין. בחרנו ללכת לאיטנו בשדרות ירושלים, ולהיכנס לתוך הרחובות הקטנים לכיוון יפו העתיקה, כיכר השעון, וכמובן שוק הפשפשים. שעות הערב כל כך מחמיאות לעיר, במזג אוויר מושלם כיכר השעון המוארת נראית יפה מתמיד, ושוק הפשפשים מקבל טעם חוץ לארצי מיוחד. היה קסום.
ההליכה בחזרה לבית המלון הייתה קצרצרה. לאחר שינה נינוחה במיוחד התעוררנו לבוקר חדש. ארוחת בוקר ישראלית הוגשה עם כל מה שאנחנו אוהבים – ירקות, גבינות, דגים מלוחים, שקשוקה טובה…. מי צריך יותר.
יוצאים לסיור מודרך ברחובות יפו עם הדס שמואלי מדריכת טיולים בעלת Nice2Meet – מיזם סיורים חברתי, הראשון מסוגו בארץ שמפגיש את המבקרים עם מארחים יוצאי דופן בביתם או בעסק שלהם ביפו. דרך המפגשים מכירים, וחווים חוויות תרבותיות אותנטיות בגובה העיניים. הסיורים כוללים ביקור בגלריות, מפגש עם אומנים, מפגש עם בשלנים מקומיים; הכול תוך טיול רגלי איטי ברחבי העיר. הדס מלאה ידע רב כרימון, ויש לה סיפור או הסבר כמעט על כל פינה ברחובות יפו. מסיפור תחילת גידול התפוז, שהפך לסמל מסחרי של העיר, ועד למי הביא לארץ את השווארמה האהובה עלינו כל כך (לזה עוד נחזור).
את הסיור שלנו פתחנו בהליכה בשדרות ירושלים לכיוון שכונת עג'מי. כבר בכניסה לרחוב שמענו את המוזיקה המתנגנת, העולה מביתה המטופח של משפחת דוריס חיפאווי (בעלי קפה אנטון) דוריס קיבלה את פנינו בריקוד, וכל הקבוצה הצטרפה אליה מיד. דוריס, בעלת יכולת וורבלית ומשחק מדהימה, מרתקת את האורחים בסיפורים על יפו, שכונת עג'מי, ועל התרבות הערבית מוסלמית ביפו דרך עיניה של נערה צעירה. כמו כן מציעה דוריס לאורחיה
טעימות קפה ובקלאוות. המפגש עם דוריס משובב נפש, מצחיק, מרגש, ומשאיר הרבה מקום למחשבה על חשיבות הדו קיום של שני העמים בארץ.
משכונת עג'מי חזרנו לשדרות ירושלים, ועברנו בכיכר חאג' כחיל – כיכר מרכזית בעיר, שלא צריך להיות בעל ראיה חדה כדי לראות שרוב העסקים בכיכר הינם בבעלות משפחת כחיל. הדס מספרת שלא תמיד זה היה המצב. בשנות השמונים של המאה הקודמת, טס אחד הבנים של משפחת כחיל לטיול בטורקיה, ושם טעם לראשונה אוכל רחוב שהדליק אותו מאוד – בשר שנצלה על שיפוד גדול, המסתובב מול מקור של חום ואחר כך נפרס דק דק ומוגש-מגולגל בתוך פיתה גדולה. כשחזר לארץ סיפר בהתרגשות בבית על התגלית הקולינרית שאהב ועל רצונו לשחזר את הטעמים ולפתוח מקום כזה כאן ביפו. כל השאר כבר היסטוריה, או יותר נכון היסטריה – הוא פתח את דוכן השוארמה הראשון, ואחריו נפתחו עוד מאות בארץ – מה שהפך להיות כמעט המאכל הלאומי שלנו אחרי החומוס והפלאפל.
את הסיור שלנו המשכנו לביקור בחנות הסבונים של עליא אבו שמיס Nuzha Soap בשדרות ירושלים. עליא אשת חינוך בעברה בעלת יצר יזמות מולד מקבלת את פנינו בחיוך רחב ושמחה לשתף אותנו בסיפור הסבונים המיוחד שלה. השם Nuzha – מקורו בערבית, ופירושה טיילת/שדרה -אזור שדרות ירושלים ביפו ."אני מאמינה שדרך הריחות המיוחדים של הסבונים בעבודת יד ניתן להעביר חוויות וסיפורים" היא אומרת. באריזה המוקפדת של כל סבון מוסיפה עליא חוברת קטנה, בה היא משתפת את הלך המחשבה בייצור הסבון הספציפי והקשר שלו ליפו
הסיור שלנו מתקדם אל חנות התבלינים והפיצוחים המיוחדת של מאיר קלייה יפואית בשדרות ירושלים 62 . מאיר, כשם סבו, הוא דור רביעי של קולים שהגיעו מבולגריה לפני 70 שנה. המקום שומר על המסורת עד היום. "מתחילת תהליך הקלייה ועד סיומו בתהליך סודי. "אנחנו מקפידים לשמור על רמת האיכות המתבססת על הניסיון והידע שנרכשו במהלך שנים רבות " מספר מאיר בגאווה רבה.
מגוון התבלינים והפיצוחים בחנות רחב מאוד – טעמנו מרציפן שקדים מקורי במתכון העובר מדור לדור, המוכן טרי במקום – מעדן. יצאתי מהחנות מצוידת במגוון תבלינים טריים ופיצוחים נהדרים לשבת.
הטעימות אצל מאיר פתחו לנו את התיאבון בדיוק בזמן למפגש עם אלי מבורקס לאון ברחוב עולי ציון 17. בזכות העלייה של יהודי בולגריה לארץ שהשתכנו ביפו, אנחנו זוכים היום ליהנות ממטעמים בולגריים אותנטיים. אלי, הבעלים של בית המאפה המשפחתי, מספר שסבתא ג'ולי ומשפחתה עלו לארץ ב- 1948 על מנת להתפרנס בכבוד במדינת ישראל החדשה. סבתא שהחלה לעסוק במלאכת היד של בצק הפילו הבולגרי, הייתה הראשונה והיחידה שעשתה זאת באותה תקופה. מדי בוקר הפכה סבתא ג'ולי את מיטות הבית, ועליהן מתחה את הבצק הדקיק. מהר מאוד התפרסם המעדן שנמכר ביפו וסיפורו הגיע למרחוק, ומכול הארץ הגיעו לקנות. כדי לעמוד בשטף הקונים גייסה את בנה ליאון שתיפקד כיד ימינה. לימים פתחו ביחד את החנות הנוכחית ביפו, וגם צירפו את בניו של ליאון לעסק. בשנת 2004 נפטר ליאון, והשאיר אחריו את רזי המקצוע שקיבל מאימו הנשמרים על ידי בניו גם בימים אלו, שושלת של אומנות הבצק ממשיכה ומתפתחת בהתאם לרוח התקופה, בסמטה צרה ובולגרית ביפו.
טעמו של הבורקס המיוחד – טעם גן עדן. קריספי ומענג המוגש עם מילויים שונים – הפופולריים הם תרד וגבינה בולגרית, ורק גבינה בולגרית – מספר אלי. אני אורזת לי שתיים שלוש יחידות מכול טעם לקחת הביתה – חצילים קלויים וגבינה בולגרית, מנגולד ו…. גבינה בולגרית ועוד.
אין דרך מושלמת יותר מלסיים יום סיור וחוויה יפואית מושלמת, אם לא בבורקס בולגרי מסורתי. מאוד נהניתי מהשהות במשכנות רות דניאל ומהסיור בעיר – ממליצה מאוד לקחת יממה של מנוחה מהפוליטיקה, מהעבודה ומכול טרדות היום ולפרגן לעצמנו יום של עונג – כאן קרוב ביפו.
הכותבת היא שף איריס לוי – קולינריה עילית במיטבה, 054-4944205 וגם בפייסבוק
