יפו – ספר חדש והרבה יותר מכך

בתחילה, כאשר אנו חושבים על האטרקציות שמציעה יפו, אנו חושבים על שוק הפשפשים ואבולעפיה. אחר כך אנו נזכרים בחומוס של אבו חסן, בקומפלקס של ניר צוק, ביפו העתיקה ובחנויות השונות של חמולת חינאווי. אבל יפו היא הרבה יותר מכך.

למעשה, יפו מציעה למבקריה כל כך הרבה מקומות לבקר בהם, עד שראוי היה להוציא ספר שיעסוק בכך. זה בדיוק מה שהניע את הבשלנית והסופרת אלינוער רבין ,להוציא לאור את הספר המוקדש לחלק העתיק של העיר תל אביב, אשר קיבל בפשטות את השם "יפו". רק על מנת שלא יהיה ספק, בתחתית הכריכה מופיעה שורת הסבר בפרפרזה לספר ולסרט הידוע: "לטייל, לקנות, להתפלל, לאכול, לחיות".

שמה של אלינוער רבין אינו חדש לחובבי האוכל והתיירות. היא הוציאה לאור עשרות ספרים, רובם ספרי בישול. שניים מהם עוסקים בתיירות – האחד על מסעדות בירושלים, השני עם מסעדות, חנויות ואתרים קדושים בנצרת. כעת מגיע תורו של הספר על יפו, המשלב את כל הטוב שיש לעיר להציע, אשר יצא לאור בהוצאת מדיה10.

רבין, יש לומר, מכירה את העיר מקרוב עוד מימי ילדותה, אז טיילה וביקרה כאן עם אביה שהיה אז חבר כנסת, סגן ראש העיר ת"א יפו ויו"ר החברה לפיתוח יפו העתיקה. "אבי ואני היינו עולים לפסגה של יפו העתיקה ומשקיפים על אורותיה של תל אביב", היא מספרת. "אהבתי לטייל ביפו לפנות ערב, להקשיב לשירת המואזין, לצלצול הפעמונים, ליהנות מתירס חם מהחבית, ממשקה תמרים, מכוס מלבי, ומחלונות הראווה עם קישוטים לחג המולד". היא עצמה מתגוררת ביפו מזה 15 שנה, ולדבריה פרסום הספר הנו הגשמה של חלום ישן.

הספר מחולק לפי שכונות ורחובות ביפו – שוק הפשפשים, יפו העתיקה, רחוב יפת, רחוב יהודה מרגוזה וכן הלאה, בסך הכל 12 פרקים. אלה אינם שווים בגודלם – יש פרק עם מקום אחד בלבד, אחרים מכילים מקומות רבים. החלוקה היא כאמור גאוגרפית.

יש לציין בצער כי חלק מהמקומות, כמו ביסטרו נועה של השף ניר צוק, כבר נסגרו. אבל זה הדין כאשר מוציאים לאור ספר תיירות, במיוחד בהבטים הקולינריים שלו, תחום תזזיתי למדי. עם זאת, יפו היא יותר איטית, יותר מסורתית, מאחותה הצעירה והתוססת, כלומר תל אביב. מוסדות כמו החומוס של אבו חסן או הפלאפל של איציק קיימים כבר עשרות שנים, כמו רבים מהעסקים הפועלים כאן.

אך יפו מתחדשת, כמובן. העירייה השקיעה משאבים רבים במרוצת השנים בחידוש הנמל ושוק הפשפשים, חידושים שאמנם לא פעם עוררו התנגדות מצד תושביה הערבים של יפו שהרגישו כי הם נדחקים ממנה החוצה, אך גם שיפרו את פניה והפכו אותה לאטרקטיבית הרבה יותר הן למגורים והן למבקרים.

התוצאה של השינויים בשנים האחרונות, באה לביטוי כמובן בעסקים הפועלים כאן. בצד מוסדות מסורתיים כמו מאפיית עטייה, המוכיחה כי לא חייבים את אבולעפיה עבור פיתות מעולות, יש גם קפה בסמה, בית קפה שנפתח בתחילת הקיץ בבעלותה של עליא אבו שמיס, אשת חינוך והיי-טק לשעבר, פורצת דרך במגזר הערבי.

בחלק העתיק של יפו תמצאו בין השאר את עדינה פלסטלינה, חנות ובית מלאכה של עיצוב ייחודי בחומר אותו מכירים בשם פימו, בשילוב זהב וכסף. החנות בנויה בצמוד לתל יפו, ובמהלך השיפוצים נחשפו כאן חדר עגול, שמטרתו לא פוענחה עד היום, ושלל ממצאים ארכיאולוגיים. כדאי לבקר ולראות את המוזיאון הקטנטן שיצרו כאן הבעלים.

יש עוד, כמובן: המנזר והכנסייה הארמנית, כמו גם הכנסייה היוונית האורתודוכסית, שתיהן בנמל יפו; גשר המשאלות ביפו העתיקה; מסגד נוזהא בשדרות ירושלים; הקונדיטוריה המשובחת פיס אוף קייק ברחוב יהודה הימית; מסעדת חג' כחיל בכיכר השעון ומסעדת אבראג' ביפו העתיקה; פלשתינה א"י – חנות עתיקות מימי העבר של האזור, הפועלת בשוק הפשפשים; ועוד.

הבעיה המהותית היחידה שמצאנו בספר היא המשקל שלו. 240 עמודים בלבד, אמנם, אך גודלו כמעט כגודל דף A4. מאחר וכל עמוד הוא עמוד כרומו – עובדה המאפשרת ליהנות מהצילומים של הצלמת מיכל רביבו – זה לא ספר שתוכלו לקחת איתכם לסיור רגלי בעיר. חבל, כי כל עיון בו עושה חשק לבקר ביפו שוב, וכמה שיותר מהר.

בספר 240 עמודים, יצא לאור בהוצאת מדיה 10, מחירו 110 שקלים, להשיג בחנויות הספרים.