יקבי בנימינה: פעם מיושנים, היום אמיצים ונועזים

יקבי בנימינה הוקמו ב- 1952 כיקבי אליעז ע”י יהודי בשם זלצר שעלה מהונגריה, ובשנה הראשונה לפעילותו ישב בחיפה. המיקום בבנימינה נבחר עקב הקרבה לכרמי בנימינה, זיכרון יעקב וגבעת עדה. סיבה נוספת הייתה מפעל בושם מפרחי יסמין שהוקם ע”י הברון רוטשילד, נסגר אי-שם בשנות ה- 30, והתאים לצרכים – היום זהו מרכז המבקרים המיוחד של יקבי בנימינה.

היסטוריית היקב שזורה בתולדות המדינה ועקרונותיה המשונים: תחילה הותר רק לכורמי יקב כרמל מזרחי לגדל ענבים, והיה צריך אישור של ראש הממשל דוד בן גוריון לגידול ענבים עבור ליקרים שייצרו באליעז. בתחילת שנות ה- 60 הוגדל היקב, ויקבי אליעז היו אז בין שלושת הגדולים בארץ. בשנות ה- 70 היו יצואן מצטיין, והירידה באה בתחילת שנות ה- 80, כאשר אליעז נעצר בעוד התעשייה התקדמה, והגיע לשפל בסוף שנות ה- 80 עם תוצרת לא איכותית, מה שהביא כמעט לקריסה.

לתמונה נכנסו משקיעים חדשים, ובאמצע שנות ה- 90 חלק מהם רכשו את כל המניות, והתחיל שינוי בתפיסה של “פני היקב לאן”. ההחלטה הראשונה הייתה לא לייצר יינות זולים ומתוקים, שהיו עיקר התוצרת של אליעז. הם ידעו שמדובר בתהליך ממושך ועתיר משאבים, ואחרי ניסיון שלא צלח לקדם את מותג בנימינה באמצע שנות ה- 90, הוחלט לעשות זאת אחרת עם מגוון יינות ואיכויות כדי להתפרנס כלכלית, ולפתח את הצד הייצורי.

הבעלים התחילו להשקיע בנטיעת כרמים ברחבי הארץ: גליל, גולן, הרי ירושלים, אזור בנימינה, עד אזור מצפה רמון; וברענון הייננים, שבא לביטוי בכניסתו של ששון בן אהרון, שהצטרף כיינן ראשי באמצע 2001, וניהל בפועל את הבציר מ- 2002. כן בוצעו עיבוי מערך הכורמים והשקעה בציוד, ושינוי תפיסתי מוחלט בהיבט הוינולוגי מתוך הגישה שתחילת יייצור היין היא בכרם. גישה זו מלווה את יקבי בנימינה עד היום, ומקנה את היכולות לשפר ולייצר יינות איכות כדרך עבודה.

אומר אילן חסון, מנכ”ל יקבי בנימינה: “כשהענבים מגיעים ליקב, הרבה מהעבודה כבר נעשתה – ואם נעשה זאת טוב ובהתאם לציפיות היינן, היכולת להפיק מוצר טוב תהיה קלה יותר. אחרת צריך להיות קוסם. לכן אנחנו משקיעים הרבה בכורמים, לא מקבלים כל אחד אלא אנשי איכות שמבינים שאי אפשר לראות את הפרי בכרם רק דרך הארנק. כשיש תיאום ציפיות, העבודה טובה יותר ביחסי ספק-לקוח. הרצון לחבר את הכורמים ליקב ולעשייה, נותן ליינן איכות חומר גלם טובה ביותר מאותו כרם”.

במקביל תגברו יקבי בנימינה את מערך השיווק, עם מינויה של תמנע שטרית לפני כשנה לתפקיד מנהלת השיווק. את תמנע מכירים היטב בענף, כשברקורד שלה עבודה ב”דרך היין”, לימודי יין במילנו, וכתיבה עיתונאית בתחום.
“בעבר עיקר העבודה הייתה מול סיטונאים וחנויות פחות מקצועיות. היה חשוב לנו שיהיה קשר מקצועי, ומכאן קשר עם חברת ההפצה המתמחה שקד – זהו שינוי בתפיסת העולם שלנו”, אומר חסון.

כורמים איכותיים והשפעה על התוצר
ששון בן-אהרון, היינן הראשי של יקבי בנימינה, שהרקע שלו כולל שבע שנות עבודה במכון היין, תואר ראשון פקולטה לחקלאות ברחובות ותואר שני עם התמחות ביין, ממלא את תפקידו ביקבי בבנימינה בחמש השנים האחרונות.
בן-אהרון אומר: “מה שחשוב זו איכות חומר הגלם, המשפיעה על לפחות 70% מאיכות התוצר. יש לנו קשר רציף עם הכורמים לאורך השנה, כשבנוסף לצוות היקב יש ליווי מקצועי של בני סורקין – לשעבר איש יקבי רמת הגולן, המלווה את הכורמים במקומות הנבחרים כדי להעלות את הרמה עוד יותר. הצורך בחומר גלם מעולה מחייב קשר רציף – פיזי וטלפוני. כל זה עוזר לשדרג את הכרמים ואת איכות היין. היקב הגדיל ב- 30% את כמות הענבים בשנים האחרונות כתוצאה של חוזים חדשים שהגיעו למימוש. הכל בא מתפיסה של מציאת זן ספציפי מתאים לכל חלקה מיועדת, וחלק מהכורמים האיכותיים מקבלים תשלום לפי דונם, ולא לפי משקל, כאשר ליקב השפעה ישירה על הגידול והתוצר”.

היום מייצרים בבנימינה חמש סדרות יינות בחמש רמות שונות, ממגוון גדול של ענבים, בהם גם טמפרניו, ויוניה, גוורצטרמינר, פינו נואר, סירה/שירז, פינוטאז’.
“אנחנו עובדים הרבה לפני החלטה להוציא יין לשוק. רוצים שיהיה אופייני, איכותי, וייצג אותנו בכבוד בחוץ – בעיקר בזנים החדשים”, אומר ששון בן-אהרון.

היקב השקיע טכנולוגית במיכלי תסיסה קטנים כדי לבודד חלקות וללמוד אם להגדיל בהם כמויות, לעשות סינגל ויניארד וכו’. כן שינו את מערך קבלת הענבים והרחיבו את מרתף החביות המכיל
כ- 900 חביות בשני מרתפים, אחד לסדרות הנמוכות והשני ליינות האיכותיים.
בבנימינה עובדים עם חביות עץ איכותיות מהמפעל הקטן של סגין מורו בבורדו, לקשר אישי רציף עם החבתן ושליטה בעץ והטיפול בו, וקבלת חביות אחידות בנתוניהן. כך גם טועמים את היינות עם החבתן – חשוב בראיה קדימה והבנת ציפיות עתידיות.

משתדלים לספר את הסיפור כל הזמן
לדברי תמנע שטרית, מנהלת השיווק של בנימינה, בשנים האחרונות פועל היקב לעשות סדר בריבוי המותגים שלו, במטרה לתת תמורה טובה ביותר לכסף.
“אנחנו מאמינים שלא משנה איזו סדרה מוציאים ובאיזו רמת מחיר (מ- 25 ש”ח עד 125 ש”ח) – אנחנו רוצים לתת מענה טוב לכל קטגוריה”, היא אומרת.

בשנתיים האחרונות הוסיפו בבנימינה שתי סדרות: יוגב – המביאה לביטוי את ההערכה והכבוד לכורמים. בסדרה ארבעה יינות – כולם בלנדים, והיא ממוצבת בין סדרת הספיישל ריזרב הגבוהה, ולסדרה הכמותית של בנימינה – שתיהן סדרות זניות.
הסדרה החדשה השניה היא סדרת אבני החושן, מעל הספיישל ריזרב.
בשתי הסדרות שמים לב שהולכים לבניית מותגים בתוך היקב – וחזרה לשורשים עם שמות עבריים: יוגב ואבני החושן.
“שתי הסדרות פתחו מהר מאוד דלתות במקומות בהם היה פער נוכח התחרות בשוק – בעיקר בשוק הפרטי ובמסעדות”, אומרת תמנע שטרית. “המהלך הצליח, כאשר סיבה עיקרית לכך היא שיצרנו מוצר שנותן תמורה טובה לכסף”.

טעימות הן אחת הפעילויות השיווקיות הבולטות של יקבי בנימינה –בכל הזדמנות, בכל חנות.
“אנחנו בטוחים במוצר שלנו, יודעים שאנשים טועמים ואוהבים את היינות שלנו. זה גם חלק מחוויית הקנייה – זה מה שאנשים מחפשים היום. אי אפשר לתאר רק במילים – אנשים רוצים לטעום, לחוש, ולהרגיש”, אומרת תמנע. “אנחנו מקיימים גם טעימות מקצועיות יותר של מפגש עם היינן, ופעילות נוספת היא משיכת אנשים ליקב. אנחנו מאמינים שכשפוגשים היינות, רואים החביות וחשים את ההיסטוריה – היין נהיה טעים יותר. לכן אנו משתדלים לספר את הסיפור כל הזמן”.

אילן חסון, מנכ”ל היקב, מביא כדוגמה את הפעילות השיווקית להחדרת סדרת יינות החושן: “יינות אלה מיועדים למבינים, והיה לנו חשוב שהפרזנטציה תהיה שונה מטעימה בחנות. קיימנו מפגשים בהם המנחה יאיר היידו, עם ששון בן-אהרון היינן הראשי לצדו, עברו יין יין, עשו טעימה מסודרת וכיסו כל תהליכי הייצור, כוסות, הרגלי שתייה – כדי להעניק חוויית שתייה מושלמת”.
“חלק ממשימתנו היא לחנך בשוק”, מצהירה תמנע שטרית. “מתפתחת תרבות, ואנו רוצים להיות חלק מאלה שמנחילים אותה”.

ואם מדובר בחינוך, היקב הקים קרן מלגות, הלא היא קרן יוגב למצוינות בחקלאות. הוענקו שלוש מלגות לסטודנטים לתואר ראשון בפקולטה לחקלאות ברחובות שעוסקים בגפן ויין, ואלה קיבלו גם הזדמנות לבוא לעבוד בשכר בין שנות הלימוד ביקב ובכרמים כדי לחוש ולחבר אותם טוב יותר לתעשייה.

הדרך לאבני החושן
על הדרך לסדרת אבני החושן מספר היינן ששון בן-אהרון: “ב- 2002 התחלנו במיקרו-ויניפיקציות בחלקות מסוימות שהראו פוטנציאל חומר גלם באיכות גבוהה. התחלנו לייצר מ- 2003 יינות באיכות גבוהה המבודדים משאר יינות היקב: שלושה אדומים ושלושה לבנים. בכל קבוצה יש שני יינות זניים ובלנד אחד.

העבודה על יינות אבני החושן פחות טכנולוגית ומיכונית – עבודה ידנית בחביות, כמה שפחות מגע עם אויר, מילוי חביות בגרוויטציה, והוצאת היין מהן בדחיפת לחץ חנקן ממערכת חיצונית, ולא שאיבה סטנדרטית שמכניסה אויר. היינות הלבנים מהסדרה השוהים בחביות חייבו מנוחה בבקבוק לפני שתייה, כאשר העבודה בחביות כוללת הצללות, גם בבלנד. כל זה דורש עבודה מדויקת, והתוצאה טובה עם שישה יינות שונים זה מזה, בלי מאפיינים ייצוריים חוזרים ביניהם.

הסדרה החלה עם יינות אדומים מ- 2003, יין לבן אחד מ- 2003 ושניים מ- 2004. לאחרונה החלו לבקבק ביקב את הסדרה הבאה של אבני החושן שתצא לשוק ב- 2007.
“לא הכמות משחקת, אלא הקפדה בעשייה וקבלת החלטות מקצועיות לאורך כל הדרך”, אומר ששון. “הכמויות נגזרות מאיכויות, ולא מרצון שיווקי למכור יותר – גם אם במחיר כמות קטנה וגם אם ביציאה מאוחרת בשוק. אלה יינות למביני עניין, לא לליווי טריוויאלי של ארוחה. החלק החינוכי והתרבותי משמעותי יותר, והשתייה חווייתית יותר ומעלה זיכרונות למי שאוהב דברים מיוחדים”.

נערכים לבציר
בעת ביקורי ביקבי בנימינה היו ההכנות לבציר ולקליטת הענבים בעיצומן. שני מיכלים חדשים יגיעו באמצע אוגוסט ליינות אדומים – זה התחום הגדל בבנימינה, ועיקר הפעילות היא במעקב בכרמים.
השנה יהיו כרמים חדשים בגליל ובמושב אמציה בלכיש. בשנה הבאה יהיו עוד 100 דונם וכך גם בשנה אחריה. השנה נטיעות מעטות יחסית, ובשנה הבאה יותר, כי 2008 תהיה שנת שמיטה וחייבים להשלים הכמויות.

“אנחנו משתדלים לעבוד עם כורמים גדולים, לשליטה ובקרה”, אומר ששון בן-אהרון. “בשנה שעברה היו לנו 2,800 טון ענבים והשנה מקווים להגיע ל- 3,000 בתמהיל של 60% אדום ו- 40% לבן”. הבציר יימשך חודשיים וחצי, מסוף יולי עד סביבות 10 באוקטובר – כ- 60% בציר מכני, כאשר הענבים יגיעו בלילות, והשאר בציר ידני.

הענבים יגיעו לבור הבציר חדש – בור מתקדם בן שנתיים שנועד לשדרוג הטיפול מתחילת הייצור. כל המערך בנוי כדי לא לפגוע בפרי ולא למעוך שזרות. את הענבים מקבלים ביקבי בנימינה בלילה, ועד הבוקר המיץ כבר בקירור.
מערך המיכלים כולו מקורר ומבוקר, עם תכולה מ- 4,000 ליטר עד 100,000 ליטר, ומיכלים קטנים שנרכשו עבור בידוד וזיהוי חלקות איכות, כאשר מכאן בוחרים ועולים למיכלים גדולים עבור חלקה שלמה.
בבנימינה שומרים גם על בריכות הבטון הלא פעילות והפתחים אליהן – לשימור המורשת ההיסטורית. אחת מבריכות הבטון לשעבר הופכת לספרייה של יינות מתיישנים מכל בציר.

אנו מגיעים אל המרתף האיכותי, שהיה בעבר המרתף של חביות גדולות באליעז, ולפני שלוש שנים חידשו אותו עבור החביות של יינות האיכו, מרביתן סגין מורו צרפתיות, כאמור. במרתף נשארו שלוש חביות גדולות למזכרת היסטורית, ושוררת בו טמפרטורה של 15-14 מעלות כל השנה. בין היינות בחביות גם סוביניון בלאן, שרדונה וויונייה שנכנסים לעץ, והשאר קברנה, מרלו, שירז/סירה. הלבנים מתיישנים 14-12 חודש בחבית, והאדומים עד שנתיים. המילוי נעשה בגרוויטציה, והריקון בעדינות, בעיקר ביינות אבני החושן.

בסיור מגיעים גם למרכז המבקרים, השוכן בבניין מפעל הבשמים של הברון ומופעל ע”י ברכה הזכיינית. מה יש כאן? בנין היסטורי עם סיפור, בו מקיימים ארוחות וטעימות יינות, סדנאות יין, והפעלות לילדים.
ברכה אומרת כי למקום מגיעות קבוצות לסיור ביקב, טעימת יינות וארוחה, כאשר הרבה ארוחות מתקיימות לארגונים וחברות, כשהמרכז הוא היין והחוויה והבילוי סביבו.

חצופים ונועזים
היין שמתחיל להימזג לכוסות, מניב מתמנע אמירות מעניינות: “אנחנו חצופים בשנים האחרונות, עם יינות טמפרניו, ויונייה, ותלתן – המשלב יין מאותו כרם ואותה חלקה משלוש שנות בציר. אנחנו מרגישים טוב עם האומץ והנועזות. ואוהבים להיות כאלה”.

בכך ניתן לשלב גם את פקקי ההברגה המפלסים דרכם לבקבוקי בנימינה כמחליפים לפקקי שעם מסורתיים: “בסיור באוסטרליה עברתי מיקב ליקב, ראיתי את פקקי ההברגה, ונשביתי לזה”, אנמרת תמנע. “שמתי לב שהם התחילו להשתמש בפקקי הברגה דווקא מלמעלה, ביינות האיכותיים מהסדרות הגבוהות, מתוך החלטה שיווקית ותדמיתית. בטוח שביינות לבנים עדיף להשתמש בפקק הברגה”.

ששון היינן מודע לצד התרבותי והשמרני, אך גם לצד הבעייתי של פקקי שעם: “בסך הכל הראייה היא מה זה עושה ליין – איך זה ייראה על המדף, עניין של חינוך ותרבות. אני מאמין שלפקקי הברגה איכותיים, שעולים כמו פקקי שעם איכותיים, יש יתרון בכך שאין קרוקיות. כבר ביקבקנו ופקקנו כבר סדרה קטנה של ספיישל ריזרב אדום איכותי, כדי לראות שפקק ההברגה לא פוגע ביין – זה נמצא בלימוד”.
והמילה האחרונה בנושא לתמנע שטרית: “העובדה שרוב האנשים קונים יין לצריכה, ולא לשימור, מבטיחה שפקק ההברגה יעשה את העבודה”.

היינות שטעמנו
ויונייה 2005
בבנימינה עובדים עם הזן מ- 2002 , ולמדו עליו הרבה איך להביא את היין לאופטימום. היין תוסס בחביות משומשות ונשאר להתיישן על השמרים שלו עוד מספר חודשים, היה בסך הכל שישה חודשים בחבית. היין מביא איתו את טעם הויונייה, שלכל שוחר יינות לבנים מומלץ להתנסות בו.

גוורצטרמינר חצי יבש
מענבים מכפר תבור. שונה מאזור הגידול של יקבי רמת הגולן – יותר חם, יותר יבש, מבשיל מוקדם.
בעיקרו זן של אזורים קרים וגשומים – כאן יבש יותר. ליין אופי ארומטי.

מרלו ספיישל ריזרב 2003
שהה בחביות 14 חודש, 13% אלכוהול. מגיע ממספר חלקות בגליל העליון. יין איכותי ביותר.

יוגב 2005
יוצא עתה לשוק כבלנד של קברנה ושירז – 50/50. יושן בכוונה בחביות משומשות – לריכוך היין אך לא לקבל דומיננטיות העץ. השמירה על הרכיב הבסיסי של הענבים יוצרת יין נגיש ביותר.
היוגב האיכותי מחזיר אותנו לשאלת התדמית: איך מתמודד יקב המייצר למעלה מ- 2.5 מיליון בקבוקים בשנה עם תדמית העבר מצד אחד ויינות בוטיק מצד שני?
“מאחר שאנחנו מרוצים מהאיכות, הרי מדובר בעבודה שיווקית”, אומרת תמנע. “חלק ממנה זה מתן שם לסדרה. השם יין יוגב ניתן לא כדי להתנער מבנימינה, אלא מהבנה שהתחרות על המדף אינה בין יקבים אלא בין מותגים. יש מודעות למותג בשוק, לכן זו הייתה מטרתנו ואנו בדרך נכונה:
להשקיע מאמץ ביין הספציפי ולא במותג יקב בנימינה. אנחנו מרוצים מחדירת המותג”.

מסתבר שבגלל התדמית השלילית הישנה לא הסכימו במסעדות להכניס את בנימינה לתמהיל היינות. “קל יותר למכור יוגב מאשר בנימינה. נכנסו לקופי בר, בראסרי, טורקיז, ולמקומות אחרים בהם נפתחה הדלת, ונתנו להם כלים למכור אותנו. אנחנו גם משתפים הרבה אנשים מהתחום בתהליכים – אנשי מסעדות וקייטרינג שנפגשים עם הלקוח הסופי בשטח. אבני החושן היא סדרה של 14,000 בקבוקים מכל הסדרה, כך שהמכירה שונה ונעשה שימוש בהוכחת יכולות של היקב לגבי כל הרמות”.

ואם יוגב הוא מותג בוטיק, הרי “המערה” הוא יקב בוטיק של יקבי בנימינה. מדובר בפרויקט שהחל בבציר 2000, נמצא פיזית בשמורת הר חורשן בבת שלמה, ומיוצר מחלקות ספציפיות שמגיעות ליקב.
בשוק יש יין המערה משלושה בצירים – 2000, 2001, ו- 2002, ועוד חצי שנה ייצא 2003.
“על התוויות לא מופיע השיוך ליקבי בנימינה, כדי שהאיכות לא תישפט לפי שם היקב, אלא לפי המוצר, וכך קורה לשמחתנו”, אומרת תמנע שטרית.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה