יקבי רמת הגולן: הדרכים המרכזיות של המרלו

תחת הסיסמה "מרלו. זן אחד, סיפורים שונים", קיימו יקבי רמת הגולן חגיגה כמו שהם יודעים לארגן: מאות ממקורבי היקב, מסעדנים, אנשי החנויות ואחרים, הגיעו כלאחר כבוד מרחבי הארץ לכרם אלרום השוכן לו בלוע של הר געש ברמת הגולן, לערב שהוכתר כ"משתה בציר", לציון תחילת בציר 2009, ולהצגתם של שני יינות מרלו מכרמים יחידניים ברמת הגולן: ירדן מרלו כרם קלע 2005; וירדן מרלו כרם תל פארס 2005.
אוכל טוב ובשפע של "טעם וצבע", יינות יקבי רמת הגולן והאח הצעיר יקב הרי גליל (אל תחמיצו את בלנד מירון המבוסס על סירה כזן מוביל), הופעה מדליקה של דני סנדרסון עם להקתו ובה כפיר בן-ליש (גיטרה וזמר, מרוקדים עם כוכבים), ושתי נציגות של להקת הכושים העבריים מדימונה, ביניהן אלישבע הסופר-מדהימה – מפסנתרת ושרה אריתה פרנקלין וקרול קינג הרבה יותר טוב מכפי שאלה ידעו שניתן לבצע את שיריהן. מה צריך יותר מערב כזה, שעל אך חששות אנשי היקב מקור וחלוקת שמיכות פליז (להלן: כירבוליות) ממותגות, היה נעים ביותר.

לערב זה קדם מפגש במרתף היקב, להיכרות אינטימית עם שני כוכבי הערב, ולפניה חוויה של טעימת ירדן מרלו על ציר הזמן: מ- 200 עד 2004, ואז חשיפת היינות החדשים.
ענת לוי, מנכ"לית היקב, סיפרה קצת על חיי היקב עם תחילת הבציר, כאשר לראשונה קולטים השנה לפני המוסקטו קנלי הפותח מסורתית את הבציר, ענבי פינו נואר המיועדים יין מבעבע ומגיעים מכרם יונתן.
"סיימנו השבוע בגולן נטיעות רציניות של 1,200 דונם מדרום ועד צפון רמת הגולן , סיפרה ענת. "לראשונה הבאנו לארץ קלונים איכותיים במיוחד מצרפת, של קברנה, מרלו, שרדונה, פטיט ורדו ומלבק – גם רוכב וגם כנה. הרכבנו אותם במשתלה קפדנית בארץ ייצרנו לראשונה שתילים. את הפרויקט הוביל צדוק, מנהל המחלקה החקלאית, כמובן עם ויקטור שונפלד היינן הראשי".

על צריכת היין בארץ אמרה ענת לוי: "קשה להגיד שיש צמיחה מבחינת צריכה אישית, אבל יש מעבר ליינות פרימיום. כמגמה, הצרכן בארץ רוכש יותר יינות איכותיים, ויקבים מחליפים זנים לאיכותיים יותר- בהחלט מגמה חיובית ומבורכת".
אמרתי לענת לוי שאני מרגיש איתה כמו בטלנובלה: בפעם הקודמת נפגשנו בחורף הקר, אך הלא גשום, בהר בנטל, והיא ביכתה את החורף היבש, את הבצורת ואת הכוונה לעקור מטעי תפוחים ברמת הגולן. ומה קרה אחר כך? "בפברואר הייתה הצלה, וירדה בתוך שבועיים כמות גשם בשביל כל השנה – בהחלט נס", דברי ענת לוי.

האופטימיות של ויקטור
ויקטור שונפלד, היינן הראשי, סיפר כי היקב נוטע מרלו ברמת הגולן מ- 1984, או כדבריו: "כשלא ידעו בארץ מה זה".
וגם ויקטור שידר את האופטימיות ביקב: "נטענו הרבה בשנה קשה, הבאנו יינן נוסף, ומגדילים את משרד המכירות. בהחלט רואים גם הרבה אנרגיה של ענת".
הוא אמר כי הטעימה על ציר הזמן באה להראות את הצלחת הזן בגולן, ולהזכיר כי יש הרבה סיפורים של האנשים מאחרי היינות – כורמים, צוות גידול יין, ייננים, וכל יתר אנשי היקב. היום מדברים על תעשיית היין הישראלית בעולם. בארה"ב כבר יודעים שעושים יין איכותי בישראל, ויודעים להבדיל בין יינות שונים: "בחנות יין בבולטימור בה ביקרתי כבר יש אזור יין ישראלי, לא אגף יינות כשרים – אלא כללי. יוצאים מקטע הכשר".

ואם ויקטור דיבר על הכורמים והאנשים שמאחורי היין, הכירו את הכורם יהודה וינברג מרמת מגשימים, כרם תל פארס, האומר: "בשבילי גידול גפן יין זו חוויה על חושית – לשמוע בערב תקתוק מזמרות, באביב את הרוח המנשבת בין הכרמים, לראות תופעות של אור חודר בין העלים ומאחורי האשכולות, להריח את האדמה הרטובה בחורף, ולהרגיש את האדמה. אבא שלי אומר שלהסתובב בבציר של מוסקט קנלי זה כמו ליפול לתוך בקבוק – מי שמסתובב כל השנה בכרם נהנה מחוויה יוצאת דופן".

מרלו על ציר הזמן
ירדן מרלו 2000
עם טעימת יין זה, ביכה ויקטור את תדמיתו הגרועה של המרלו בגלל סרט הקולנוע "דרכים צדדיות": "אני יכול להבין שמרלו הוא הימור לעומת קברנה סוביניון, אבל ביין זה יש אמנם פירות אדומים ושחורים, דובדבן ופטל שחור – כמו בקברנה; אך יש לו ריח ירוק יותר. לעומת פלפל ירוק או שחור בקברנה, במרלו יש עשבי תיבול: מרווה, אורגנו, יחד עם פרחוניות הדרים.
לירדן מרלו 2000 יש אופי של יין שהתיישן בבקבוק. עדיין הרבה פרי , הרבה תיבול. הרבה נוכחות עדיין, גוף טוב, לא יין שהגיע לסוף דרכו.
ומיכאל (מימי) בן יוסף – מומחה יין, שופט בתחרויות בינלאומיות ומחבר ספרי היין, אומר: "יין שמור, מוחזק טוב. תחושה של הפרדה בין הפרי לאלכוהול. הפתרון: לחמם בפה לפני הבליעה, ואז היין מתאחד".

ירדן מרלו 2001
יותר דובדבן, פרי מרוסן יותר. יותר שוקולד.
מימי בן יוסף: "טאנינים צנועים לעומת ה- 2000. יין הרבה יותר טוב מאשר ה- 2000". אני דווקא אהבתי את ה- 2000 יותר, אבל מימי יודע יותר טוב.

ירדן מרלו 2002
בארומה דומה ל- 2001. מבושם יותר, פרי יותר ארומטי – פרי אדום יותר לעומת השחור: פטל, פרחוני.
והפסיקה של מימי: "אי אפשר לעשות מבציר לא טוב יין גדול".

ירדן מרלו 2003
מבחינת הצבע חזק יותר, ארומה טובה, פרי שחור יותר, בשל יותר, עם תבלינים ופרחים, מורכבות.
מימי בן יוסף: "יופי של יין, שונה מקודמו, שמח יותר, יין צעיר וטוב".
ויקטור שונפלד: "חסר לי ב- 2003 עדיין אופי של התיישנות בבקבוק. אכן קצת צעיר מדי כפי שמימי אומר".

ירדן מרלו 2004
צעיר עוד יותר – לא רק בגיל: יש פרי, חבית, תיבול – אבל כרבדים שונים ונפרדים שטרם התחברו.
מימי בן יוסף: "הרבה פרי, מרירות ושוקולדיות. יין טוב, יכול לנוח בבקבוק".

ירדן מרלו 2005
הענבים הגיעו מארבעה כרמים הממוקמים במרכז ובצפון רמת הגולן. היין התיישן במשך 14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, 40% מהן חדשות.
ליין מאפיינים של פירות שחורים ואדומים בשלים, על רקע ניחוחות אדמה ותבלינים טריים, המודגשים ברמזים של קליפת תפוז ושוקולד. היין בעל גוף מלא וסיומת ארוכה.
יין בתחילת דרכו, אך אפשר להרגיש את עוצמת ריכוז הטעמים בפה.
מימי בן יוסף: "הרבה וניל מהחבית. דורש העברה לדיקנטר וחידרור".
מחיר מומלץ לצרכן כ- 97 ₪

גיבורי הערב: ירדן מרלו כרם קלע 2005; ירדן מרלו כרם תל פארס 2005
זו הפעם הראשונה שהיקב משיק יינות כרם יחיד מענבים שנבצרו בכרמים קלע ותל פארס, הממוקמים בצפון ובמרכז הגולן, אזור המנפיק מרלו באיכות גבוהה במהלך שני העשורים האחרונים. יינות אלה משקפים את הפילוסופיה והיצירה של יקבי רמת הגולן בלימוד ובמיצוי מירב הפוטנציאל הקיים בטרואר של רמת הגולן.

ירדן מרלו כרם קלע 2005
יין מכרם יחידני – כמו זה שאחריו. שני כרמים שונים באופי. בגולן יש חשיבות רבה לגובה הכרם מבחינת האקלים. כאן שני כרמים באזור גובה דומה, עם השפעת מיקום, אדמה ואקלים. כרם קלע שוכן בצפון רמת הגולן, גובה 800 מטר – בצד המערבי הנמוך יותר לעומת המזרחי. מביא לשפע פרי, תיבול, פרחוניות, תפוז, פרי יותר אדום ומבריק – אופי של אזור קר, לעומת היין מתל פארס שהנו יותר אדמתי וריבתי.
ירדן מרלו כרם קלע 2005 יושן במשך 14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, מתוכם כשני שליש חדשות.
מימי בן יוסף לא ממש התלהב מהיין: "יין צעיר, הרבה עץ, צריך זמן".
ירדן מרלו כרם קלע 2005 יצא במהדורה מוגבלת וממוספרת של 18,600 בקבוקים.
מחיר מומלץ לצרכן כ- 139 ₪.

ירדן מרלו כרם תל פארס 2005
הכרם ממוקם בגובה 750 מטר במרכז רמת הגולן. היין יושן במשך 14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, מתוכן כשני שליש חדשות.
היין מציג ניחוחות עוצמתיים של ריבת גרגרי יער שחורים, לצד מאפיינים של פרחוניות עדינה ועשבי תיבול טריים, כשברקע אדמתיות ועץ אלון עשיר. יין מרוכז בעל סיומת ארוכה.
כאן כבר יש למימי בן יוסף דעה שונה: "יש שוני גדול מאוד בין שני היינות. התל פארס מצוין. הכל ביין מחובר יחד: פרי, אלכוהול, טאנין – למרות שגבוה. הכל מוכן לעומת המרלו ירדן מכרם קלע".
היין יצא במהדורה מוגבלת וממוספרת של 20,100 בקבוקים.
מחיר מומלץ לצרכן כ- 139 ₪.