מה לא נכתב על יקבי רמת הגולן – ספינת הדגל של היין הישראלי?
הכול. אז הנה אנו באים ומנסים לחפש את הייחודי, המעניין והשונה.
את ארנון הראל, מנהל שיווק ארצי של יקבי רמת הגולן, פגשתי בבית קפה ברמת גן. איש עסוק ארנון, ש"דחס" אותי בין פגישה לפגישה, למרות שהוא יזם אותה, אחרי 
שצלצל לעמי ארליך ואמר "שמעתי על הפרויקט שלכם – נחמת שותים (לקנייה מרוכזת של יין במחירים מוזלים), אני סקרן".
זיהיתי אותו מייד בכניסה – גבר מגודל (ואשתי אומרת שגם נאה), עם התלהבות של משורר ושורשיות של איש האדמה. קשה לי לתאר אותו לעצמי בחליפה ועניבה.
ארנון הראל כזה פוגשים מעט פעמים בחיים. האמינו לי. כהיפר אקטיבי עם תעודות, אני מזהה אותם מקילומטרים. הייה לנו קליק בתוך שנייה. אתם יודעים איך זה: קצת סיפורים, חילופי קורות חיים, דעה על יינות, מחירים, איכות וטעם הרחוב.
למדתי שהאיש נשוי טרי יחסית, גר בכפר הולדתו מרום הגולן, בן של יהודה הראל (זוכרים מהכנסת: הדרך השלישית, קהלני, מלחמת יום הכיפורים, בקיצור, כול ההיסטוריה של רמת הגולן במשפחה אחת).
ארנון הזמין אותי להגיע באחד מימי השישי כאורח שלו ליקב. "אתה יודע, ביום שישי 
אפשר לשבת בניחותא, לאכול משהו ולטעום קצת יין", הוא מר ארנון.
לי כמובן נדלקו העיניים; ספינת הדגל של היין הישראלי מזמינה אותי לביקור, רק אותי. "סגרנו", אמרתי לו.
כעבור שבועיים, בשעה הנקובה, טיפסנו מבית המכס התחתון לעליון והתגלגלנו בניחותא לשערו המזמין של היקב בקצרין.
היקב עבר שיפוץ, ובהחלט מהווה מקום נעים ומזמין לבלות בו שעה טובה בביקור בצפון. יתרה מזאת, איני מתאר לעצמי ביקור של חובב יין בצפון, בלי לעבור ביקב.
שולחן אבירים בקומת המבקרים נערך בזריזות עם כוסות, גבינה, לחם, ירקות, וים של חיוכים וצ'פחות. ג'נט, רעייתי והצלמת שלי, פשוט לא ידעה את נפשה מהיכן לתפוס את הזוית, ישבנו עם חברים שבאו איתנו וזוג חברים של ארנון, שכניו ביישוב.
התחלנו (איך לא) ביין מבעבע – בלאן דה בלאן
אף פעם לא משעמם לתאר יין זה; יין שמיוצר בתהליך כול כך שונה – תחילתו בפרי (100% שרדונה) הנבצר בבציר ידני. על מנת לקבל יובש בוצרים אותו בבציר מוקדם ובסוכר נמוך, וכמובן שהיין יוצא בחמיצות גבוהה.
בתהליך מתססים אותו בנירוסטה, מפסיקים את התסיסה, ומכניסים אותו לבקבוקים עם קצת ליקר, ושומרים ל- 5 שנים.
לצערנו הרב (כמה זה היה רומנטי פעם), כבר לא מסובבים אותו בידיים אלא במכונה שמשנה את הזוית, והתוצאה היא שבסוף התהליך כל החלקיקים והשמרים המתים מתקבצים להם יחדיו בקצה פיית הבקבוק. עכשיו, בעזרת חנקן נוזלי מוקפאת הערימה הקטנה, והופ – מעיפים אותה החוצה, כשהקרח אוחז חזק בחיקו הקר את השמרים והשאריות.
היין צלול, מבעבע בבעבוע עדין ומוכן לשתיה. יין זה יהיה נפלא עם מאכלי ים או מתאבנים לפני ארוחה, מוגש ע"י מלצרים חנוטי חליפות, או סתם בכייף סביב שולחן ארוחת ערב.
איזה גיוון בטעם: מצד אחד נתן תחושה של המון פירות בפה, ומצד שני אי אפשר יותר יבש מזה.
שומרים על הצבע הלבן בבקבוק, עברנו לגוורצטרמינר
מגדלים אותו בגובה 1000 מ' ומעלה. 10% מכמות היין מכניסים לחבית. יין פירותי 
קסום, לא תוקפני, עם ריח מקסים.
סוביניון בלאן
היקב מודע לכך שהיין עוד לא הגיע לשיא כוחו, ושנה אחרי שנה הייננים משפרים אותו, וליין הזה יש עוד עתיד. היין מאוד יבש (4 גרם סוכר לליטר ובחמיצות רבה.) זה יין שלא פשוט לשייכו למזון, וצריך לחשוב טוב מה לאכול איתו- למשל דג מעושן. אני חושב שדווקא הר חרמון לבן הפשוט של היקב: בלנד של סוביניון בלאן, שרדונה ומעט סמיון, מאוד מוצלח ונותן תמורה טובה לכסף, וארנון מסכים איתי.
ירדן שרדונה 2008
7 חודשים בחבית כולל התסיסה. יין לבן עם גוף של יין אדום. ארנון אומר שכאשר הוא שותה אותו, הוא רואה את הענבים מול העיניים.
ירדן 2007 סירה – single vineyard 
יין יוצא דופן. ארנון אומר: "עם השנים אנחנו רואים איכות מתמידה בכרמים, ומבינים איזה טיפול ואיזה דילול יש לעשות. השיפוט מתי לעשות את היין הוא לפי שנים בהן מזג האוויר הוא ממוצע – כמו למשל 2007-2008".
ירדן סירה יונתן – single vineyard
בשנים האחרונות הגיעו ליכולות שיא בכרם הזה, והיין מיוצר כמו ביקב בוטיק בהשקעה מקסימלית. היין "גברי" מאוד. ארנון חושב שהסירה יהיה היין החשוב ביותר בישראל, וכמו שאשתי אומרת: ריח סוסים, אדמה והמון נוכחות. ואני אומר שאין ליין הזה כלום חוץ מאיכות, איכות ואיכות.
ירדן מרלו 2007
יין מצוין, בפוטנציאל יפה לשנים רבות, ועדיין ממש צעיר ותופס את הפה .
ירדן קברנה סוביניון 2008 
כל כך הרבה איכות. שמחתי שזה היין האחרון ששתינו. יום אחד עוד נחזור עם כתבת רוחב על קברנה סוביניון בישראל.
יין קינוח Heightswine
יין הדזרט הזה זכה במדליית זהב ובמקום ראשון באיטליה. 100% ענבי גוורצטרמינר, כשכול המתיקות המדהימה באה מהענבים בבציר מאוחר. היין שווה מאוד את ה- 100 ₪ מחירו. אין מתנה יותר יפה מזו למחותנים לארוחת יום ו', ובכלל.
לסיכום, שמתם לב שביקבי רמת הגולן לא עושה בלנדים – למעט ירדן רום (סירה, קברנה סוביניון ומרלו)? זהו יקב זני המצליח יפה מאוד. מה זה אומר? צפו ממני להפתעות בנושא, כי עוד לא ברור מה באמת אוהבים בישראל – יין זני או בלנדים.
צילמה: ג'נט אמיתי
