Luigi Veronelli – אחד מענקי הקולינריה והיין האיטלקיים במחצית השנייה של המאה העשרים, ואחד האנשים שהשפיעו יותר מכל על פניה של תרבות האוכל והיין האיטלקית כפי שהיא היום, טבע את הכינוי המרנין Vino da Meditazione. באנגלית זה מתורגם ל Wine for Reflection (מצטערת, זה עובד לי פחות טוב בעברית, "יין למדיטציה"?).
מאסטרו וורונלי כיוון לסוגי יינות שלא צריך בהכרח לצוות אותם לאוכל. אלה יינות שיש להם טעמים חזקים שעלולים להאפיל על האוכל, או שהצירוף יעמיס מדי על החך; יינות שייתכן שהם כבדים או מורכבים, אולי יש בהם יותר אלכוהול מהממוצע, ואולי כל אלה ביחד. יין כזה, אומר המאסטרו, עדיף להגיש לא בלוויית אוכל אלא אחרי שהארוחה הסתיימה, כך שאפשר להעריך את הטעמים שלו, לשתות אותו ברוגע, בלגימות קטנות, ולתת לו את הקצב שלו.
בין היינות שיכולים להתאים לקטגוריה, לספרדים יש שרי, לפורטוגזים יש פורט ומדירה, ולאיטלקים יש וין סנטו ואמרונה. אמרונה (וגם ווין סנטו) נעשה מענבים שעברו תהליך ייבוש מבוקר לאחר שנקטפו; תהליך שמרכז מאוד את הטעמים ואת הסוכר שבענבים עקב התאדות הנוזלים, והיין שנעשה מאותם ענבים הוא בעל גוף מלא, עז טעמים, ובעל אחוז אלכוהול גבוה מזה של יין.
כמו יינות-מדיטציה אחרים, גם האמרונה הוא יין יקר, לצרכן וליצרן. הפחת בתהליך הייצור מאוד גדול, מאחר ובתהליך הייבוש הענבים מאבדים בין שליש למחצית ממשקלם, תהליך ההבגרה בחביות נמשך שנים, ובנוסף הוא גם נתפס, כנראה שבצדק, כיין נִשָּׁתִי, כזה שאו שאוהבים, או שלא.
יקב זאוברמן מייצר אמרונה ישראלי. זהו יקב בוטיק קטן שממוקם בגדרה, הוקם ב- 1999 על ידי איציק זאוברמן, והיום יש לו שלושה שותפים: רז דהאן, שרון נחום ואלי פרץ. היקב מייצר כ-5,000 בקבוקים בשנה של יין אדום ולבן, כולם בשיטת ה- Appassimento של ייבוש הענבים לפני הסחיטה. היין שלהם עבר ועובר התאמה לתנאי הארץ – הם לא משתמשים בזני הענבים מהם מכינים את היין בוואלפוליצ'לה, מולדת האמרונה, אלא בענבי קברנה סוביניון, מרלו ושרדונה שגדלים בכרם שלהם, כרם נחום בשפלת יהודה.
הם מייבשים את הענבים תוך שהם נעזרים בבקרת אקלים מיוחדת שפיתחו עבור תנאי הסתיו של שפלת החוף, שפחות נדרשת בצפון איטליה. אבל משום מה, הצרכן הישראלי לא בוחן את היין המיוצר ביקב זאוברמן מול יינות אמרונה אחרים, אלא משווה אותם ליינות קברנה סוביניון ומרלו המיוצרים בשיטה הרגילה. וכך, הרבה פעמים את היינות של יקב זאוברמן מבטלים כקוריוז, ותהליך הייצור הארוך והיקר נתפס כגחמה.
באיטליה של היום מתנהל דיון בשאלות כגון האם אמרונה יכול לבטא טרואר למרות התהליך המאוד טרנספורמטיבי שעוברים הענבים; איך משתנה היין כשזני הענבים שונים; ואיך זני ענבים שונים משפיעים על הקצב ואפילו על הכימיה של תהליך האפסימנטו. מאחר ויקב זאוברמן, כיצרן אמרונה ישראלי, מביא לשולחן (תרתי משמע) טרואר יחיד במינו וזני ענבים שממעיטים בעולם לייצר מהם אמרונה, הייתי שמחה לראות את אנשי היקב נוטלים חלק בשיח בינלאומי מהסוג הזה.
רשמי טעימה של שניים מיינות הבציר האחרון של היקב (יש תעודת כשרות):
Equanimity 2018 – משמעות השם "יִשׁוּב הַדַעַת". בלנד של 82% מרלו ו- 18% קברנה סוביניון, שאוחדו מספר שבועות לפני הביקבוק. זאת לאחר שעברו לחוד ייבוש, תסיסה ו- 40 חודשי הבגרה בחביות חדשות. מחירו 450 שקל. היין מרוכז, כמעט סירופי, עם ארומות של שזיפים מיובשים, צימוקים, ווניל, חרובים וקפה שחור. העץ נוכח באף ובפה. החמיצות המינורית בשילוב עם אחוז האלכוהול הגבוה (17.3%) מעצימים את תחושת המתיקות. הטאנינים רכים, הסיומת ארוכה.
שרדונה 2021 – בציר מאוחר, 5 שבועות ייבוש, 15.5% אלכוהול, 4 חודשי הבגרה בחביות חדשות. מחירו 450 שקל. באף תפוחים ירוקים ופומלה. בפה היין חד ונטול עידון – החומצה גבוהה, האלכוהול כמעט צורב, תחושת "גיזוז" של CO2, ואפילו, במפתיע, טאנינים (skin contact?). מי שאוהב יין דעתני ייהנה, מי שמעדיף יותר רכות ייתן לו זמן נוסף בבקבוק.
