שעת בוקר מוקדמת בחוות נטורה שבגולן, הממוקמת על הר געש קדום בשיא הגובה של מושב נטור – 650 מטר מעל פני הים, כשהשמש מתחילה לטפס מעל שורות הגפנים הצעירות. במשך שנים רבות זו הייתה השעה בה חקלאים היו יוצאים אל הכרם, בוחנים את מצב העלים, מרימים גוש אדמה לח בידיהם, ומחליטים מתוך ניסיון, אינטואיציה ותחושת בטן, מה צריך לעשות היום.
אבל בכרם הזה, העתיד כבר החל לעבוד. בכרם החדש, השוכן בחוות נטורה שבגולן, נטע יקב טוליפ 300 דונם של גפנים, ומתוכם 150 דונם מוקדשים לפרויקט עתידני. כל שתיל ושורש מנוהלים בדיוק מדעי, תוך שמירה על מאפייני האזור, תחת מערכת חכמה המנטרת כל פרט, ממיקרו-אקלים ועד לצרכי ההשקיה של כל גפן וגפן, תוך התחשבות באקלים בזמן אמת.
חיישנים מנטרים את הקרקע ללא הפסקה, מערכות בינה מלאכותית מנתחות נתונים בזמן אמת, ואלגוריתמים מחשבים את צרכיה המדויקים של כל גפן. רובוטים יבצעו כאן פעולות שבעבר דרשו צוותי עובדים שלמים, ומעל השורות נפרשים פאנלים סולאריים חכמים, שיודעים לייצר חשמל ובו זמנית לווסת את כמות האור והצל שמקבלת הגפן.
זה נראה פחות כמו כרם, ויותר כמו מרכז פיתוח של חברת טכנולוגיה. אבל אולי הסיפור האמיתי אינו הכרם אלא האדם שעומד להיעלם ממנו.
הכורם של אתמול
במשך מאות שנים נשענה תעשיית היין על שתי דמויות מרכזיות. הראשון היה החקלאי; האיש שהכיר כל חלקה, ידע לזהות מחלה לפי צבע העלה, הרגיש את הקרקע דרך כפות ידיו, והבין את מצב הכרם הרבה לפני שהופיעו נתונים או מסכים.
השני היה היינן – האמן של עולם היין; האדם שקיבל את ההחלטות החשובות באמת: מתי לבצור, איך להתסיס, כמה זמן ליישן, אילו חביות לבחור, ואיזה בלנד יספר את הסיפור של הבציר. כל בקבוק יין היה, במידה רבה, תוצאה של ניסיון, אינטואיציה ותחושת בטן. אבל מה קורה כאשר למערכת ממוחשבת יש יותר מידע מאשר לכל אדם שהיה בכרם אי פעם?
כשהאלגוריתם מכיר את הגפן טוב יותר מהחקלאי
בכרם החדש של יקב טוליפ נאסף מידע בהיקפים שבעבר חקלאים לא יכלו אפילו לדמיין. המערכת יודעת מה מצב הקרקע, כמה מים זמינים לשורשים, מהי הטמפרטורה בכל נקודה בכרם, האם קיימים סימנים ראשונים לעקה או למחלה, ואפילו כיצד צפוי מזג האוויר להשפיע על הגפן בעוד מספר ימים.
החקלאי כבר אינו היחיד שמסתכל על הכרם. הכרם מסתכל על עצמו, ובפעם הראשונה בהיסטוריה ייתכן שמערכת ממוחשבת תכיר את מצב הגפן טוב יותר מכל אדם.
בכל זאת נשאלת השאלה: האם כמות מידע גדולה יותר אכן מחליפה את שיקול הדעת האנושי? לאורך ההיסטוריה של החקלאות, טכנולוגיות חדשות שינו את אופן העבודה בכרם ובשדה, אך לא ביטלו את הצורך בניסיון המצטבר, בהיכרות העמוקה עם השטח, וביכולת לפרש מצבים מורכבים שאינם תמיד ניתנים למדידה באמצעות נתונים בלבד.
החקלאי הוא רק ההתחלה
רוב הדיון סביב בינה מלאכותית בחקלאות מתמקד בכוח אדם, רובוטים ויעילות. אבל השאלה האמיתית נמצאת במרחק כמה שנים קדימה. אם מערכת יודעת כיצד לגדל את הענב בצורה אופטימלית, האם היא תדע גם כיצד לייצר את היין האופטימלי? זוהי כבר לא שאלה חקלאית. זוהי שאלה שנוגעת ללב מקצוע הייננות.
האם היינן הבא יהיה אלגוריתם?
דמיינו את תעשיית היין בעוד עשור: מערכת בינה מלאכותית מקבלת גישה לנתוני אקלים, קרקע, כרם, תסיסה, יישון ומכירות. היא מנתחת מיליוני ביקורות יין מרחבי העולם, יודעת מה אוהבים צרכנים בני 30 בניו יורק, מה מחפשים אספנים בלונדון, ומה הפך יינות מסוימים להצלחה מסחרית ביפן. היא יכולה להשוות בין אלפי בצירים, מאות זנים ומיליוני העדפות צרכנים – ואז היא מקבלת החלטה מתי לבצור. הבינה המלאכותית תחליט באילו שמרים להשתמש, כמה חודשים ליישן, איזו חבית לבחור, ואיזה בלנד יעניק את הסיכוי הגבוה ביותר ליצירת היין הבא שכולם ירצו לשתות. השאלה כבר אינה האם זה אפשרי, אלא מתי זה יקרה?
אך כאן עולה הסתייגות משמעותית. בעולם הרפואה, למשל, מערכות בינה מלאכותית מסוגלות כיום לנתח כמויות עצומות של מידע רפואי, לזהות דפוסים בצילומי הדמיה, ולהציע אבחנות ברמת דיוק גבוהה. למרות זאת הן לא החליפו את הרופאים, אלא הפכו לכלי עזר מתקדם המסייע בקבלת החלטות. ייתכן שגם בעולם היין עתיד האלגוריתם להיות שותף מקצועי רב עוצמה של היינן, ולא מחליפו.
המשבר שהכריח את עולם היין להשתנות
האירוניה היא שכל זה לא התחיל מטכנולוגיה, אלא מפחד משינויי האקלים, ממחסור במים, ממחסור בכוח אדם, ומהעובדה שהידע החקלאי שנבנה במשך דורות כבר אינו מספיק בעולם שבו מזג האוויר הופך קיצוני ובלתי צפוי. במציאות הזאת, פרויקט הכרם של טוליפ אינו רק מיזם חדשני. הוא עשוי להיות הצצה ראשונה לאופן שבו תעשיית היין כולה תיראה בעתיד.
הטרואר החדש
בעולם היין אוהבים לדבר על טרואר – אותו שילוב מסתורי של אדמה, אקלים, טופוגרפיה ומסורת אנושית, שמעניק לכל יין את אופיו. אבל ייתכן שבעשורים הקרובים תתווסף לטרואר מילה חדשה – האלגוריתם. לא כתחליף לאדמה ולא כתחליף לאקלים, אלא כגורם נוסף שמעצב את התוצאה הסופית. הדור הבא של חובבי היין עשוי לשאול לא רק מאיזה כרם הגיע היין, אלא גם איזו מערכת בינה מלאכותית גידלה אותו.
מן העבר השני, יש הסבורים כי חלק מהקסם של עולם היין נובע דווקא מהגורם האנושי – מהחלטות שאינן תמיד אופטימליות מבחינה סטטיסטית, מהעדפות אישיות, מיצירתיות ומפרשנות ייחודית של תנאי הכרם והבציר. השאלה האם אלגוריתם יכול להפוך לחלק מהטרואר, מבלי לפגוע בייחוד, בגיוון ובזהות המקומית של היין, צפויה לעמוד במרכז הדיון בענף בשנים הקרובות.
העתיד כבר ניטע
במבט ראשון, הכרם החדש של יקב טוליפ נראה כמו עוד פרויקט חקלאי מתקדם, אבל ייתכן שבעוד עשור נביט עליו אחרת לגמרי.
אולי הוא יהיה המקום שבו החלה מהפכה. המקום שבו עולם היין הפסיק להשתמש בטכנולוגיה ככלי עזר, והחל לשלב אותה בתהליך קבלת ההחלטות עצמו. כי בסופו של דבר, השאלה הגדולה שעולה מהכרם בנטורה אינה כמה מים תקבל כל גפן, אלא מי יקבל את ההחלטה הבאה – החקלאי, היינן, או האלגוריתם. אם יקב טוליפ צודק, ייתכן שהתשובה כבר מתחילה להיכתב בין שורות הגפנים בגולן.
הפרויקט של רועי יצחקי, מנכ"ל ובעלים של יקב טוליפ, מציב שאלה גדולה הרבה יותר מהשאלה כיצד מגדלים ענבים. הוא מעלה שאלה שמטלטלת את אחד הענפים המסורתיים ביותר בעולם: האם בעידן של משבר אקלים ובינה מלאכותית, הטכנולוגיה הפכה לשותפה החדשה של הטבע, או שאולי היא מחליפה אותו?
החברות השותפות במיזם יקב טוליפ הן: 'משק אנרגיה' הקמת מערכות אגרו-וולטאיות מתקדמות לאספקת חשמל ירוק ודינמי; agri.tech – רובוטים חקלאיים לצמצום התלות בכוח אדם וייעול העבודה בכרם; Innovitis – השקיה חכמה מבוססת חישה מרחוק ואלגוריתמים לחיסכון במים; Agri light – מתמחה בניהול הצללה חקלאית סולארית חכמה להגנת הגפנים ושיפור איכותם.
מדובר בחברות שגם בפרויקטים נוספים שלהן צופות אל העתיד. כניסתן לתחום גפן היין היא כנראה צוהר להמשך פעילות במגזר החקלאי בישראל וסביר להניח שגם בעולם, תלוי מי יהיה הראשון שיקנה את האקזיט העתידי.
לסיכום
כמי שמלווה את ענף היין הישראלי לאורך שנים, קשה להתעלם מהפוטנציאל העצום שטמון בפרויקט מסוג זה. ההתמודדות עם שינויי האקלים, מחסור במים ואתגרי כוח האדם מחייבת חדשנות, וחקלאות מדויקת המבוססת על בינה מלאכותית, עשויה להפוך לכלי משמעותי בארגז הכלים של היקבים. עם זאת, הניסיון מתחומים אחרים מלמד כי מהפכות טכנולוגיות לא בהכרח מחליפות את אנשי המקצוע, אלא משנות את אופן עבודתם. כפי שהבינה המלאכותית לא החליפה את הרופא, אלא העניקה לו יכולות חדשות, כך גם בעולם היין, ייתכן שהעתיד אינו שייך לאלגוריתם לבדו, אלא לשילוב בין יכולות הניתוח של המכונה לבין הידע, הניסיון והיצירתיות של הכורם והיינן.
בסופו של דבר, השאלה אינה האם האדם ייעלם מהכרם, אלא כיצד ייראה שיתוף הפעולה בינו לבין הטכנולוגיה, והאם עולם היין יצליח לאמץ את הקדמה מבלי לאבד את האנושיות, הייחוד והזהות שהפכו אותו למה שהוא.
הדבר היחיד שבטוח
יכול להיות שהכורם יהפוך לאלגוריתם, היינן יהפוך למערכת בינה מלאכותית והרובוטים יבצעו את כל העבודה, אבל איכשהו משגיח הכשרות עדיין יחתום על כל התהליך.
12 תגובות
אלון הרגת אותי על הבוקר עם המשפט המסכם שלך, ענק. וכמה שאתה צודק בסוף עוד יבקשו להניח תפילין לכל אורח שירצה לשתות יין ישראלי סליחה חרדי.
יאללה אני הולך רק על יבוא
ישנם מיזמים שמוקמים מלכתחילה במטרה ברורה להגיע לאקזיט – כלומר, להימכר לחברה גדולה בתוך מספר שנים, ולאו דווקא להפוך לחברה עצמאית וארוכת טווח. במיזמים כאלה היזמים מתמקדים בפיתוח טכנולוגיה חדשנית, יצירת ערך מהיר ובניית מוצר שמושך רוכשים פוטנציאליים. לדוגמה, סטארט-אפ בתחום הסייבר עשוי לפתח פתרון ייחודי לאבטחת מידע, לצבור מספר לקוחות אסטרטגיים ולהימכר לחברת טכנולוגיה בינלאומית המעוניינת לשלב את הפתרון במוצריה. במקרה כזה, האקזיט אינו תוצאה מקרית של ההצלחה, אלא יעד עסקי שנלקח בחשבון כבר בשלבי ההקמה הראשונים של המיזם.
השאלה היא לא רק הצלחת הפרויקט או ההשקעה הכספית הגדולה שהושקעה בו, אלא גם מה יקרה למידע ולידע שפותחו במסגרתו בהמשך הדרך. האם התוצרים, הנתונים והמסקנות יהיו נגישים לאנשי התעשייה והמחקר, או שמא הם יהפכו לנכס מסחרי סגור שיידרש תשלום עבור גישה אליו? במקרים רבים, מיזמים בוחרים להגן על הטכנולוגיה שלהם באמצעות פטנטים, מה שמאפשר להם לשמור על יתרון תחרותי אך גם מגביל את הפצת הידע. מצד שני, ישנם פרויקטים שמעדיפים מודל פתוח יותר, שבו חלק מהמידע מתפרסם לטובת קידום התחום כולו. חוסר ההתייחסות בפן העסקי בכתבה אכן משאיר פער חשוב, במיוחד כשמדובר בשאלות של בעלות על ידע, נגישות עתידית ושיווי המשקל בין רווח כלכלי לבין תרומה רחבה לתעשייה. בנוסף, עולה גם השאלה מי מימן את הפרויקט בפועל – האם מדובר בהשקעה פרטית בלבד, או שיש בו גם מעורבות של כספי מדינה ותקציבים ציבוריים, סוגיה שמשפיעה באופן ישיר על מידת השקיפות והאחריות הציבורית של המיזם.
www.agRE.tech
לצד ההתלהבות מהחדשנות, יש גם קולות המזהירים מפני הסתמכות יתר על אלגוריתמים. כי יין אינו מוצר תעשייתי שניתן לייעל באמצעות נוסחה מתמטית בלבד. נכון שנתונים יכולים למדוד לחות, טמפרטורה ופוטנציאל יבול, אך אינם מסוגלים ללכוד את האינטואיציה, הניסיון והרגישות שנבנו אצל כורמים וייננים במשך דורות. קיים גם חשש כי שימוש נרחב במערכות בינה מלאכותית יוביל לאחידות בסגנון היינות, כאשר אלגוריתמים יכוונו כולם לאותם מדדי "אופטימום" ולמה שהשוק מעדיף, על חשבון ייחוד מקומי, ניסויים יצירתיים וביטוי אמיתי של הטרואר. בנוסף, תלות בטכנולוגיה מתקדמת ובחברות מסחריות עלולה להפוך את היקבים לתלויים במערכות קנייניות, להגדיל פערים בין יקבים גדולים לקטנים ולהחליש את העצמאות המקצועית של אנשי הכרם והיקב. מבחינת המבקרים, בינה מלאכותית יכולה להיות כלי רב ערך, אך אסור שתהפוך לגורם שמכתיב את אופיו של היין במקום האדם שמייצר אותו.
אני לא מפחד מטכנולוגיה, היא יכולה לעזור לי לעבוד טוב יותר. אבל בסוף, גפן היא לא מחשב. יש דברים שרואים רק כשמסתובבים בכרם, מריחים את האדמה, מסתכלים על העלים ומרגישים את הצמח. מחשב יכול לתת נתונים, אבל הוא לא חי את הכרם. אם נתחיל להקשיב רק לאלגוריתם, נאבד את מה שעובר מדור לדור – את הניסיון, את התחושה ואת ההבנה שלכל חלקה יש אופי משלה.
הבעיה היא שהטכנולוגיה עלולה להגדיל פערים בין יקבים גדולים לקטנים: הגדולים יאמצו מערכות חכמות ויהיו יעילים ותחרותיים יותר, בעוד הקטנים יתקשו לעמוד בקצב. מעבר לזה, זה עלול להשפיע גם על אופי היין עצמו — להפוך אותו ליותר אחיד ומבוסס נתונים, ולדחוק הצידה יינות מסורתיים שמבוססים על ניסיון, אינטואיציה וזהות מקומית.
הכנסת טכנולוגיות מתקדמות לבינה מלאכותית, רובוטיקה וחקלאות מדויקת לא משפיעה רק על היעילות בכרם, אלא גם על מי שמחזיק את הענף הזה בפועל — החקלאים, העובדים העונתיים ופועלי הקטיף. משימות שבעבר דרשו ידיים רבות ועבודה יומיומית בשטח הופכות בהדרגה לפעולות שמנוהלות דרך מערכות ומכונות, מה שמצמצם את הצורך בכוח אדם מסורתי ומאיים על פרנסה של קהילות שלמות שחיות מהאדמה. עבור יישובים חקלאיים בישראל, מדובר לא רק בשינוי כלכלי אלא גם בשינוי חברתי עמוק: מקצועות שנבנו לאורך דורות עלולים להיעלם, והקשר הישיר לאדמה עלול להיחלש. בהקשר הישראלי, שבו החקלאות הייתה חלק מהרעיון הציוני של התיישבות, עבודת כפיים ובניית הארץ, יש מי שרואים בכך גם שאלה ערכית — האם אנחנו עוברים ממודל של “חיבור לאדמה” למודל של ניהול מרחוק מבוסס טכנולוגיה, ומה המשמעות של זה עבור הזהות החקלאית והציונית שנבנתה כאן במשך יותר ממאה שנה.
ואף מילה על מו"פ רמת נגב, שם נמצאת אותה חלקה מסתורית בדרום, שצוות המחקר שלו עמל, יחד עם חברת אגרי-לייט, על פיתוח האלגוריתם האגריוולטאי?
או יהודים, מה קרה פה? יש כאן מיזם פרטי של חברות פרטיות, לא לוקחים שקל מהמדינה ולא פוגעים באף אחד בכוח. למה ישר ללכת למקום של התקפה והפחדות? בסוף מדובר ביוזמה שמנסה לקדם חקלאות ישראלית, להתמודד עם אתגרים אמיתיים בשטח ולהכניס כלים חדשים שיכולים לעזור לכולם. אף אחד לא בא להחליף את החקלאים או לקחת להם את העבודה, אלא לנסות לשפר תהליכים ולהתאים את הענף לעולם שמשתנה. במקום לחשוד ולהזיל ריר מרחוק, אולי עדיף לראות מה באמת קורה בשטח לפני שקופצים למסקנות.
מניסיון רב שנים בתחום ההייטק בפיתוח מוצרים חדשניים בדרך כלל טכנולוגיות פורצות דרך דרות בחפיפה עם טכנולוגיות מסורתיות. אין "השתלטות" של אחת על השנייה. הדוגמאות הפשוטה ביותר היא עולם הרכב. המכונית בטכנולוגיה חשמלית לא העלימה את מכונית הבנזין עד היום ורוב הסיכויים לא תעלים אותו גם בעתיד. ברור שמתרחש מושג שנקרא "התאמת השוק". כך לדעתי יהיה גם בעולם היין. חלק ישתמשו בטכנולוגיות החדשות חלק בישנות וחלק גם וגם מה שנקרא היברידי.
בכל אופן הניסוי פיילוט הנערך בכרם נטורה הוא מבורך כי שני דברים ברורים: אם לא ננסה לא נדע. השני כמו שאלון ציין זה משגיחי הכשרות.
אגב יש לי הצעה לסטרטאפ: משגיח כשרות רובוטי מופעל ע"י אלגוריתם באישור הבד"ץ.
פיתוחים טכנולוגיים עוזרים לאדם להבין תהליכים וזה נכון גם לחקלאות. כלים טכנולוגיים צריכים לעזור לכורם וליינן לקבל החלטות ולא להחליט במקומו. ברגע שננטרל את הגורם האנושי, בל נתפלא אם ברבות הימים ליין יהיה טעם של טופו, וגם הסיפור שמאחורי היין יהיה תוצר מפוברק של בינה מלאכותית.