לא צריך היה להיות גבוה כדי לבלוט בהפנינג יינות ישראל במודיעין

עשרות יקבי בוטיק, יקבים מסחריים וגדולים, נקבצו לערב מהנה של טעימת יינות ישראלים בחזית חנות רשת “דרך היין” ב”ישפרו סנטר” במודיעין. האירוע שהחל בשעה היעודה 19:00 התחיל “קשה”, וזאת על שום השמש שעדיין עמדה בשמים בשלהי אחה”צ המאוחרים ולא מיהרה לשקוע, מה שחייב את המטעימים לעשות כל מאמץ לקרר לטמפרטורה סבירה את היינות המוגשים אדומים ולבנים כאחד, כנגד קרני השמש.

מחיר הכניסה לאירוע נקבע על 25 ₪, מתוכם 10 ₪ זיכוי על רכישת יינות מהטעימה, וכלל גם כוס יין מתנה לכל אורח, אותה ניתן היה לשדרג בחנות הרשת בתוספת 10 ₪ לכוס זכוכית גבוהה והולמת -עסקה הוגנת לכל דבר ועניין.

אציג בפניכם ועל פי הסדר, את מפת הפריסה של המציגים ברחבת החניה שתוחמה מול החנות: ברבדו,ת שבי, דלתון, תבור, ססלוב, שאטו גולן, ברקן, סוסון ים, מרגלית, צרעה, קלו דה גת, קסטל, טוליפ, רקנאטי, בנימינה, אמפורה, רמת הגולן, הרי גליל, דוכן הטעמת שמן זית של משק הלפרן, וכן דוכני נקניקיות וגבינות בתשלום,.
לא התייצבו, למרות שהובטחו: מטעימי שמן הזית של גזית, אורי שגיא, ואליאסי.
לא היה ולו “פירור” לחם בתשלום או בחינם בכדי למלא את הבטן או להחליף את הטעם בגרון מול טעימות היין המסיביות (או שלחילופין “הרבצת” לחמנייה עם נקניקיה, בלית-ברירה). ה”פירורים” שהיו בדוכן ההטעמה היחידי לשמן הזית של משק הלפרן, אזלו כמעט מיידית.

אילו היית צופה באירוע מרחוק, או אילו כלל לא היית מבין גדול ביין וחיפשת דרך פשוטה אך קלה לבחור לך יין טוב ומעניין מתוך המבחר הרב שהוצע, כל שעליך היה לעשות הוא לזהות תופעה ידועה המוגדרת “תסמונת העדר”, או במילים אחרות: אני רוצה מה שיש לכל האחרים…
ובכן, מה חיפש הטועם באירוע ההפנינג? הוא חיפש את הייחודי והמיוחד, הוא חיפש את המותג. מה לא חיפש הטועם באירוע ההפנינג ? יין שכבר טעם, יין מוכר ולא חדשני, יין זול, יין של סופרמרקט. זה לא שכולם לא טעמו אצל כולם, אבל אלה שטעמו הכי הרבה אצל אלו שהטעימו הכי הרבה, היו התשובה לשאלה מה חיפש הטועם.

ברשותכם אגע בבולטים שבהם.
אפתח בסוסון ים ובזאב דוניה (בתמונה) היינן, מטעים יין, אמן, ומנוע שיווק וצמיחה של איש אחד.
אילו הייתם מחפשים היכן העמדה שבלטה יותר מכולם, הייתם צריכים לחפש את זאב. זה לא שלא רואים אותו חרף קומתו הנמוכה, ולמרות שהוא הציב את העמדה צמוד לשפת המדרכה בכדי שירוויח אקסטרה גובה בכדי רק להשתוות בגובה אחיד לחבריו המטעימים; הוא פשוט היה מוסתר מרבית הערב ע”י קהל עצום, שכמעט ולא מש מעמדת ההטעמה. הוא הטעים את הקאמי, את הטייק טו, את הפליני, את האלול, ואת הלנון הנהדר, שאהבת הטועמים אליו כמעט והפכה לקונצנזוס בטעימת דקנטר. בסוף הערב, כששאלתי את זאב כיצד הוא מסביר את ההצלחה ליינותיו הערב, השיב לי בחצי קריצה – חצי רמיזה: “תגיד לי אתה, כיצד מתרגמים את זה לכסף”?

אהבתי מאד את היין של טוליפ. החבר’ה משם הביאו טעימת חבית של קברנה פרנק ומרלו 2005 צעיר עם הרבה צבע, הרבה גוף, תוקף את החיך והלשון, היין עדיין בחביות, הוא טרם בוקבק, ואומרים שיעברו לשם כך עוד מספר חודשים. תנו לו לשכב עוד אצלכם ביקב, הוא הולך להסתמן כדבר הבא.

אהבתי מאד את הגרנד וין של קסטל 2003. לצדי טעם קולגה שהזמין כמה בקבוקים ביקב קסטל מסדרה זו בטעימת חבית. כשטעם את היין, הבחנתי בהתרגשות אצלו. הוא בחן, הוא טעם, הוא ערבב, הוא העביר את היין בפיו מצד לצד, עד אשר בלע אותו אל קירבו. הוא אמר: “במחיר עתה של 185 ₪ לבקבוק לצרכן, תבין אותי שאני נרגש, זו לי הפעם הראשונה שאני טועם את היין הזה בבקבוק”. מה אומר לכם, זה יין מהשורה הראשונה. שמו מחייב: “גרנד וין” (יין גדול). על תג המחיר אתם יכולים, וחשוב תמיד לשמור על הזכות, להתווכח. על האיכות מסופקני אם יהיו רבים שיתווכחו.

אהבתי את הקברנה סוביניון של ברבדו. במחיר של 120 ₪ לבקבוק, בניכוי ההנחה לערב אתם מקבלים תמורה טובה ליין טוב.

בדוכן יקבי רמת הגולן לא יכולתי שלא לשאוף הנאה מחודשת מהירדן ויונייה במחיר אמצע נהדר של 66.90 מינוס ההנחה, שהוגש מצונן היטב, ומהירדן הייטס ויין במחיר 89.90 מינוס הנחה, עם דגש של האות האנגלית K המסמלת יין כשר, שהוגש אף הוא מצונן היטב, ולדעת רבים היה גולת הכותרת של הערב ביינות הקינוח. זאת חרף ניסיונותיהן של אחדות מהנשים המקסימות שנכחו בערב, ליצור השוואה מול היסמין קינוח של ססלוב במחיר 59.90 ש”ח בניכוי ההנחה. ההשוואה לא הייתה במקומה, שכן ריכוז המתיקות בהייטס ויין הוא עמוק ומלא וסמיך וכבד ומתקתק עד כדי היותו סוכרייתי, ואילו ביסמין הקינוח מתון יותר והוא מזמין, אותך לסיים ארוחה עם איזו עוגה מתוקה.

זה לא שלאחרים לא היה יין טוב. ויסלחו אלה שאהבו יותר את היין של היקבים האחרים, ואותם יקבים שלא ציינתי את שמם מקוצר היריעה. היו כאלה שעמדת ההטעמה שלהם הייתה, באופן לא מפתיע, די מיותמת על פני הערב, ופניהם של המטעים או המטעימה המשועממים בעמדת ההטעמה אמרו הכל, ומפאת כבודם לא אציין את שמם.

לרשת דרך היין תודות. האירוע היה בהחלט הפנינג, והוא בהחלט היה מהנה. לא הייתה כמות קהל עצומה, והמקום לא היה גדוש (לטוב ולרע). בריזת הערב הקלה שהחלה מיד עם שקיעת החמה, הנעימה את הערב. רשת דרך היין מרימה אירועים שכאלה זו לא הפעם הראשונה. התור בקופת החנות לימד שהמיזם משיג מטרות ראשיות ומשניות לטובת כולם. הקהל הפוקד את האירועים הללו מורכב מגרעין קבוע ההולך ומתעצם, ומציבור חדש ההולך אף הוא וגדל, ומורכב מחתך גילאים שאין להתבייש בו – מצעירים עד פנסיונרים, והכבוד לכולם הוא רב.







היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה