בדרך מהחניה אל מסעדת לילית בבית אסיה (שמשום מה שינתה את שמה שף נעם דקרסלאחרונה לליליות, אך על החשבונית עדיין מופיעה כ'לילית') , פגשנו את בני הדודים בדרכם לפתיחת תערוכה במוזיאון תל-אביב. "לילית? זו מסעדה של דוסים", רטן כדרכו בן הדוד. דוסים יש בה גם, אבל לא רק, ולילית היא מסעדת גורמה כשרה; מה שמביא לכך שביום חמישי בערב המסעדה הייתה מלאה עד אפס מקום. רק הודות לאקוסטיקה המצוינת לא המם הרעש את האוזניים; והשקט ברחבי המסעדה, למרות השיחות הקולחות, בולט – ולחיוב.

הסיסמה של לילית, תחת שרביטו הקולינרי של השף המוכשר נעם דקרס, היא "אנשים, אוכל, נשמה", וסיפור קשריה עם עמותת עלם ותמיכתה בבני נוער חסרי מסגרת והפיכתם לאזרחים מועילים ומשולבים בחברה, ראויים לכל ברכה ותשואות.

"אנשים, אוכל, נשמה" – זו גם סיסמת הארוחה שלנו, שמונה אנשים, ארבעה זוגות, אותם כינסנו לערב של תודה והוקרה על שנים ארוכות של עבודה משותפת. במפגש בלטה מילה נוספת שלא מופיעה בסיסמת מסעדת לילית: אהבה.

את היין לארוחה הבאנו איתנו, שני בקבוקי המערה – יקב הבוטיק היוקרתי של יקבי בנימינה – מהשנים 2003 ו- 2004 (35 דמי חליצה לבקבוק), שיצאו ממרתף היין הפרטי, כאשר המשימה הייתה גם לקבוע איזה בקבוק טוב יותר מבין השניים. ראשון נפתח ונמזג בקבוק המערה 2003, כשבמקביל נפתח ה- 2004, שזכה לזמן חדרור רב יותר.

זו כבר ארוחה שנייה בה אני שם לב שגם אם יש סביב השולחן 6 או 8 אנשים, נדיר שכל אחד יזמין מנה אחרת מהתפריט, והנטייה היא להתמקד במספר מנות בולטת; מה שטוב כנראה לסועדים, אך פחות טוב למי שרוצה לסקר את תפריט המסעדה.

וכך, מתוך השמונה, חמישה מאיתנו הזמינו למנה ראשונה ניוקי כמהין (48 ₪) – ונהנו מאוד, מה שבא לידי ביטוי בניגוב יסודי של הרוטב עם הלחם (לא מדהים, למרות שלאחרונה נפתחה לילית בייקרי – שכנראה הביאה להרחבת המותג מלילית אחת ליליות רבות) שהוגש וחודש.
שניים בחרו במרק ארטישוק ירושלמי שהיה חם מאוד, כמו שצריך, ובו מספר פטריות שמפיניון חצויות וכמהין (42 ₪). בכל זאת חסר משהו במרק כדי להפכו לכזה שזוכרים אותו; מה שאי אפשר לומר על קרפצ'ו הסינטה הצרובה שהגיע עם ליווי ירקות חתוכים דקיקות, והיה פשוט מצוין (45 ₪).

יין המערה 2003 היה טוב מאוד, עם ריחות של פרי שחור וטעם בו ניתן למצוא אפילו שוקולד ותבלינים, ולקראת המנה העיקרית התכוננו למעבר לבקבוק משנת 2004 שבינתיים זכה למנת חמצן.

גם במנות העיקריות התקבצנו סביב מספר מנות – שלושה הזמינו אנטריקוט 220 גרם, צלוי על הגריל (בעוונותינו, כולם ביקשו אותו וול דאן) בתוספת פירה תפוחי אדמה (95 ₪ למשקל זה) – ונהנו מאוד. שלושה הזמינו דג דניס שלם (95 ₪) ללא עצמות – מהמיוחדים של הערב, שהוגש עם תערובת ירקות חמה בה שלט המנגולד. הדג היה עסיסי ומצוין. הירקות שכנעו פחות.

לשולחן הגיע גם חזה אווז בדבש הדרים וקינמון, עם תפוחי אדמה צעירים, מנגולד ושעועית ירוקה (98 ₪) – מנה שווה ביותר שכדאי להזמין אותה; וזו שאוכלת מעט הזמינה סטייק קצוץ מאנטריקוט (76 ₪) – בעצם המבורגר ללא לחמנייה, שהוגש עם סלט קטן של מלפפונים חמוצים ועגבניות.

את המנה העיקרית ליווה בקבוק המערה 2004 – WOW, איזה יין. חגיגה של ריחות וטעמים. יין מנצח שהשאיר את ה- 2003 בצל, מה גם שלאורך הערב ה- 2003 לא התפתח, אלא דעך לו קלות.

כשהגענו אל הקינוחים, המסעדה שהייתה מלאה בתחילת הערב, הלכה ונרגעה, בכל זאת היינו שם שלוש שעות מהנות. שלושה מאיתנו חשקו בבונטי לילית (38 ₪) – גלידת שוקולד עם קראנץ' שוקולד ונוגט שקדים. זה שלא ידע מה להזמין, אך חובב שוקולד, הזמין מרק שוקולד חם (42 ₪) – בעצם סופלה שוקולד שהוגש עם גלידת קינמון. לשולחן הגיע גם קרם למונגראס אחד (38 ₪) על ביסקוויט פיסטוק ופצפוצי נוגט; זוג רומנטי הזמין קינוח זוגי (54 ₪) ממבחר המתוקים של לילית. המלצה: אל תזמינו דוגמיות מעבדה אלה. עדיף לבחור במנה-מנה מהקינוחים. זאת שמעדיפה סורבה קיבלה שלושה כדורי סורבה ממשפחת הסבירים (32 ₪).

ומאחר שאף אחד מאיתנו לא הזמין את קראמבל התפוחים, לאכזבתה של שנהב, המלצרית החביבה והיעילה ששירתה אותנו לאורך כל הערב בנאמנות, קיבלנו שתי קערות עם המעדן החם והמומלץ הזה שמחירו בתפריט 38 ₪, ועם התפוחים יש בו ריבת פירות, פקאן וגלידת ג'ינג'ר. בפעם הבאה צריך להקשיב לשנהב.
עבור הארוחה לשמונה אנשים, ובתוספת שלושה בקבוקי סן פלגרינו גדולים,שילמנו 1,608 ₪. בתוספת 15% מוצדקים עבור השירות הסתכם החשבון ב- 1,849 ₪, כולל האווירה הטובה והזיכרונות.
לילית – אנשים, אוכל, נשמה. ואנחנו מוסיפים: גם אהבה. מומלץ.

לילית
בית אסיה, רח' דפנה 2 תל-אביב
טל. 03-6091331
lilotrest@gmail.com
www.lilit-pfs.com