"מגדל הכסף" בפריז שווה זהב

יש מסעדות שפעם בחיים (לפחות) שווה לאכול בהן, ואם יש דיל צהריים, מה שאצלנו נקרא ארוחה עסקית, זה שווה שבעתיים.
לה טור ד'ארז'ן – La Tour D’argent – שהתרגום המילולי של שמה הוא "מגדל הכסף", היא מסעדה כזאת.

המסעדה, המעוטרת בשני כוכבים במדריך מישלן, היא חוויה לכל ששת החושים – ממש כפי שצריכה להיות ארוחה טובה. מי אמר לי את זה? קלוד טריי (Claude Terrail), הבעלים הישיש (80 פלוס) של המסעדה, שירש אותה מאביו ונמצא במקום מ- 1937. ודרך אגב, מהו החוש השישי בנוסף למראה, טעם, ריח, מישוש ושמיעה? ובכן, טריי גורס שמדוב בחוש השיחה – La Conversation – מה שהופך את השולחן הפרטי ואת המסעדה כולה לחוויה מושלמת.

תחילתה של המסעדה ב- 1582, כאשר על גדות נהר הסיין, בדופן של הרובע הלטיני של ימינו, קם פונדק אלגנטי בשם לה טור ד'ארזן, שהמלך הנרי השלישי הקדיש לו,לא פחות ולא יותר, מאשר את השימוש במזלג (לא של מישלן, אלא זה בו אנו משתמשים לאכילה).

מאז ועד היום שמרה המסעדה על מיקומה המקורי ועל המראה המיוחד, כאשר ביסודותיו של המגדל אליו עולים היום במעלית עד מרפסת האוכל עם המראה הפנורמי בקומה השישית, שוכן מרתף ענק של בקבוקי יין בו ביקרנו עקב ידידות מופלאה שנוצרה בשיחה עם בעל המסעדה, ובו יש היום 150,000 בקבוקי יין מ- 10,000 תוויות ומותגים השונים; מהם 100,000 בקבוקים מוכנים לשתייה ו- 50,000 המצויים בשלבי התיישנות שונים באפלה מוחלטת.

דרך אגב, הבקבוק הוותיק ביותר הראוי לשתייה הוא ליקר שרטרז מ- 1717 המשמש כדיז'סטיף לאחר הארוחה, ונמכר רק בכוסיות ולא בקבוק. לתשומת לב: בשיאו (1964) אכלס המרתף 400,000 בקבוקים, והוא מעוטר בציונים לשבח רבים של ה– Wine Spectrator האמריקני כמרתף יינות מצטיין.

מייד נגיע לארוחה שלנו, אך רק אציין כי קלוד טריי, שהחל לעבוד בטור דארז'ן ב- 1937, ירש ב- 1947 את ניהולה מאביו אנדרה אחרי מלחמת העולם השנייה בה חסם את מרתף היינות מפני הגרמנים, אם כי עושה רושם שקיים איתם יחסים קורקטיים לפחות, בהיות המסעדה אחד היעדים הפופולריים של הצמרת הנאצית בפריז ושל טייסים גרמנים.

דרך אגב, בנו של טריי לא עובד במסעדת הדגל המשפחתית, אך מנהל את עסקי היבוא/יצוא ואת המסעדות האחרות בבעלות במשפחה ברחבי פריז, כולל זו מעבר לרחוב ליד החנות המוכרת ממעדני המסעדה וקישוטיה (מפות, ברווזי קריסטל מעוטרים ועוד).

המאכל המפורסם ביותר של המסעדה הוא הברווז ברוטב תפוזים (Le Canard a’ l'Orange), כאשר כל ברווז העולה על שולחנות הסועדים ממוספר החל משנת 1890. ב- 29 באפריל 2003 נחגגה אכילת הברווז המיליון, ואנו השתתפנו בברווזים שמספריהם 1,026,094 ו- 1,026,095 על פי הגלויות הממוספרות שקיבלנו, והמעידות על ירידה מסוימת בכמות הברווזים הנאכלים במקום לאורך השנים (קצת יותר מ- 29,000 בקצת פחות משנתיים).

כפי שציינתי, ארוחת הצהריים בטור דארז'ן, שמחירה 70 יורו לסועד, היא עסקה משתלמת וחווייתית – בוודאי ברמה של "פעם בחיים".

לפתיחה קיבלנו צלוחית של "משעשעי חיך" – מיני מאפה מלוחים קלילים, וזאת אחרי אפריטיף (על חשבון הבית) שנלגם בסלון בפינת הבר בקומת הכניסה של המסעדה.

תפריט הצהרים של השף ז'אן פרנסואה סיקלאק מצומצם בהיקפו וכולל כמנות פתיחה: קנל של דג פייק ברוטב ביצים ושמנת; קוקי סן ז'ק; ויונה עם כבד אווז. בתפריט גם שלוש מנות עיקריות: ברווז בתפוזים; כתף טלה עם תבלינים וירקות; ודג בריל עם צדפות.

ארבע מנות קינוח מסיימות את תפריט הצהרים: מילפיי ערביה עם אגוזים; ולס של סורבטים; אננס מוקרם עם אגס צלוי וסורבה קקאו; ועוגת שוקולד בקלמנטינות.

היינו ארבעה, וליווינו את הארוחה בבקבוק יין אדום סנט שיניאן אוליבייה 2000 שהוצע לנו על ידי הסומלייה לאחר שביקשנו יין אדום טוב וזול (52 יורו) מתוך דף יינות שהוגש לנו לאחר שדחינו את ספר היינות עב הכרס של המסעדה, שמחיר שכל אחד מהיינות בו עלול לפגוע במאזן התשלומים של מדינת ישראל. היין שנמזג לצורך חדרור לדקנטר ממנו הוגש, היה מעולה.

וכה אמרו הסועדים שלנו: היונה עם כבד אווז הוגדרה על ידי מ. כמנה משונה, מפני שהיא לא אכלה אף פעם יונה והגדירה את הטקסטורה שלה דומה לזו של בשר לשון. כבד האווז במנה היה טעים, אך טעים ביותר היה הרוטב שעוטר בשומשום וסומאק.
ד. אמרה שהקוקי סן ז'ק מעודנת מאוד, ואת הטעם העז העניק למנה קוויאר אדום שהיה מונח על מלפפון גרוס בעדינות.

הקנל – שני גלילים של דג טחון – הוגש בצלוחית אליפטית, כאשר הרוטב מביצים ושמנת הוקרם בתנור. ב. אמר כי מדובר במנה עדינה וטעימה בצורה בלתי רגילה, המתאימה, ואני מצטט, "כמו כפפה ליד להיות מנה ראשונה", בהיותה לא מכבידה, עדינה ועם זאת עשירה.

מאחר ששלושה מאיתנו בחרו כמנה עיקרית בברווז הממוספר של המסעדה ברוטב תפוזים, הרי צקצוקי השפתיים היו אחידים מול המנה שכללה נתחי חזה ברווז ברוטב, כשבצד מונח עיגול בשר ברווז ועליו עיגול תרד, ואת המנה מעטרת תפיחה אוורירית של תפוח אדמה שבעצם הנה בועת אוויר עטופה בתפוד דקיק – לכו תסבירו את זה במילים.

ד. ממליצה לבקש את הברווז מדמם, ולא מדיום, מפני שלדעתה אוהבים להגישו כך במסעדה, ובכל מקרה את רוטב התפוזים היא מגדירה כ"אין דומה לו". מ., שהטלה שלה הגיע באיחור עקב טעות ברווזית של צוות המסעדה, הודיעה כי קיבלה מנה נהדרת ומושלמת שכללה בשר טלה מאורגן בשני מגדלים עם עוגת שכבות קישואים בבצק פילו וכיסוי של זרעוני פרג, ולצד זה מחית של ספק עדשים ספק ארטישוק ירושלמי.

בקינוחים הגדלנו עשות, ולמעשה דגמנו את כל ארבע המנות האחרונות בתפריט הצהרים של הטור ד'ארז'ן: המילפיי ערביקה עם אגוזים – אם תרצו: כדורי מוס קפה מונחים בין שני עלי בצק עלים; ולס של סורבטים – שאכן ריקדו בצלחתה של ד.; אננס מוקרם עם אגס צלוי וסורבה קקאו – שנטרף על ידי מ. בהנאה רבה; ועוגת השוקולד בקלמנטינות של ב., שסירב לאכול אותה כדי לא לפגוע במראה המושלם, אך עשה זאת למען האומה.

לצד הקינוחים הופיעה צלחת מכובדת של פטיפורים – מיני מאפה קטנים שכללו עוגיות מדלן, מרמלדות, גביעוני קרם תפוזים, דנטלים עם שקדים, ועוגיות עם קרם ביצים.

אם מוסיפים לכך את טראפלס השוקולד הטהור שליוו את הקפה – מגיעים לארוחה מושלמת במחיר כדאי ביותר לתכולה, לטעם, לאווירה, למראה הנהר ועורף מגדלי הנוטר דאם הנשקף מהחלונות הענקיים, ומהתחושה שהחיים הטובים הם טובים.

עבור ארוחה לארבעה אנשים שילמנו 364 יורו: ארבע ארוחות צהרים (70 יורו כל אחד), בקבוק יין מעולה (52 יורו), בקבוק מים מינרליים מוגזים (8 יורו), וארבעה ספלוני קפה (24 יורו).
המחיר כולל שירות, וכלל גם שיחה אישית עם בעל המסעדה הישיש הלבוש באלגנטיות מרובה (נבחר שלוש פעמים כגבר האלגנטי ביותר בצרפת – לדבריו), הניגש בהליכה איטית ושמיעה כבדה לברך כל אורח, וגם קם ממקומו כאשר אורחי כל שולחן יוצאים מהמסעדה.

ואפרופו אלגנטיות – בצהרים תוכלו לבוא בלבוש חופשי. בערב: ז'קט ועניבה – חובה.

הארוחה במסעדה הסתיימה בביקור מודרך במרתפי היין של המסעדה – נקודת ציון נוספת בבילוי גסטרונומי מושלם וחווייתי בפריז. מומלץ.

La Tour D’argent
15-17 Quai de la Tournelle
75005 Paris
Tel. (00-33) – (0)143-54-23-31
Fax. (00-33) – (0)144-07-12-04


סגור ביום שני
סגור ביום שלישי בצהרים
www.latourdargent.com






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה