מה למד ברי ססלוב בניו זילנד

ההזמנה לפגישה מיוחדת עם ברי ססלוב במסעדת פורלין בתל-אביב (רח' פרישמן 10, אוכל משובח בניצוחו של השף אמיר מרקוביץ), לטעימה של יינות ניו זילנדיים הייתה מסקרנת ומפתיעה: מה לברי ססלוב וליינות ניו-זילנד? האם הוא נכנס לתחום חדש ומתחיל לייבא יינות?

אז כולם יכולים להירגע, כלום לא קרה – ברי ססלוב ממשיך לייצר את יינותיו ביקב בקיבוץ אייל, והמפגש היה להצגת השקפותיו של ברי על יינות ניו זילנד בעקבות ביקור שקיים שם לפני שנה, במרץ אפריל 2004, מה שנקרא: נעים להיזכר.
והאמת, גם היה טעים מאוד להיזכר – שורה ארוכה של יינות לבנים, כולם סוביניון בלאן וכולם מניו זילנד, ובכל זאת גיוון ועושר של טעמים וחוויות.

החוויה התעצמה עוד יותר נוכח העובדה כי לטעימה זו למפגש שכלל הרצאה מעמיקה ומעניינת של ברי ססלוב על ניו זילנד, אדמתה, כרמיה, גפניה וענביה, הוזמנה חבורת צמרת שכללה את דניאל רוגוב, מימי בן יוסף, מירה איתן, טל גל–כהן ושגיא קופר, לצידן של נילי ורוני ססלוב, וייננים ויועצים אורחים המומחים ביינות ניו זילנד. מה אני עשיתי שם? שאלה מעניינת, ותודה על ההזמנה.

שטחה של ניו זילנד, הבנויה לאורך נקניק צר וארוך של שלושה איים, גדול פי יותר מ- 10 משטחה של מדינת ישראל, אך בעוד אוכלוסייתנו נעה סביב 7 מיליון תושבים, הרי ניו זילנד מסתפקת במעט יותר מ- 4 מיליון תושבים, כ- 12 מיליון כבשים (בעיה אקולוגית חמורה: הנפיחות של הכבשים פוגעות בשכבת האוזון…), 463 יקבים, 210,000 דונם כרמים, 142,000 טון ענבים שרוסקו בקראשרים (לעומת 45,000 טון בישראל ב- 2005), ייצור יין כולל של 102 מיליון ליטרים, וצריכה של 11.2 ליטר לאדם בשנה, לעומת 8.7 ליטרים ב- 1995.

לפניכם מספר תובנות של ברי ססלוב על תעשיית היין בניו זילנד, בעקבות ביקורו המופלא במדינה זאת בשנה שעברה:

אקלימים וטרוארים שונים – הודות לצורתה הארוכה וההתפרשות מצפון לדרום, הרוחות המגיעות מים טסמניה (אלפי קילומטרים של ים פתוח המפרידים בין אוסטרליה וניו זילנד), מביאות איתן לניו זילנד אוויר נקי.

מיקום, מיקום, מיקום – רוחות חזקות מגיעות ממערב. שורת ההרים היורדת במרכז היבשה גורמת למחסום רוח. כך, הרוח היורדת מההרים בצדם המזרחי הנה רכה יותר. מרבית הכרמים נטועים בחלקו המזרחי של האי, לכיוון האוקיינוס השקט.

שינויי האקלים בצפון אינם מסייעים לצמיחת ענבים. גשמי הקיץ, הלחות ורוחות חזקות הנם נפוצים ומהווים עובדת חיים. יש מספר יקבים, מהם שניים טובים מאוד. מרבית היקבים עושים יין מענבים מקומיים, בעיקר ענבי מרלבורו.

באזורי נאפייר והייסטינגס עושים את הקברנה הטוב ביותר בניו זילנד. ברי מאמין כי הסיבה לכך נובעת מהעובדה שהייסטינגס ממוקמת במרחק הגדול ביותר משלשלת ההרים, מה שעושה אזור זה לחם ביותר בניו זילנד. הקברנה נמוך באלכוהול בהשוואה לזה שלנו, לא כל כך בשרי וגדול כמו שאנו רגילים. עם זאת היינות מורכבים ומאוד מעניינים. האווירה ביקבים מקצועית והאיכות גבוהה.

מרטינבורו בעמק וואיברפה, מצפון מזרח לבירה וולינגטון (העיר הדרומית ביותר באי הצפוני), הייתה הגילוי הלוהט והמעניין ביותר של ברי ססלוב בסיורו. "הפינו והסוביניון שלהם קרובים לשלמות", הוא אומר. מזג האוויר שם הנו היציב ביותר, לא חשוף לרוחות חזקות כמו מרלבורו ונלסון, מה שעושה את הסוביניון בלאן של אזורים אלה לעשיר בפירות ירוקים, אך גם בפירות צהובים רכים ובשלים יותר. הפינו היה הטוב ביותר אותו טעם ברי מזה זמן רב. "מרגש", כהגדרתו.

מרלבורו היא סיפור בפני עצמו. "הייתה לי הפריבילגיה לטעום יינות ממרבית היקבים במרלבורו, וההבדלים היו תגלית", הוא אומר. הטרואר הייחודי הוא התורם העיקרי לטעמים הירוקים הספציפיים של יינות מרלבורו.
מרלבורו ממוקמת על מה שהיה אפיק נחל גדול. הסחף והאבנים של ההר מכסים את מרבית הכרמים המפורסמים באזור. בריזה קרה מגיעה דרך עמקים המפרידים בין שלשלות הרים המחלישים אותה, מה ששומר על חום העמק.
מדרום לאפיק הנחל, אך עדיין באזור מרלבורו, היין מאבד חלק מהירוק שלו ונוספים צהוב ותפוז. היינות קצת רכים ומלאים מאשר ב"מייל הזהוב" (לאורך אפיק הנחל).

לדעתו של ברי ססלוב, נלסון הנה ביחס למרלבורו מה שסונומה הנה ביחס לנאפה בקליפורניה. "היינות ששתיתי שם היו בעלי ביטוי עז יותר מאשר במרלבורו. גם העיר נלסון וגם היינות הנם בלתי רגילים".

אזור הגידול בו ביקר ססלוב היה וואירפה, מצפון לכריסטצ'רץ'. האקלים החם יותר מאפשר למעט היקבים לייצר סוביניון בלאן טוב מאוד וקברנה סוביניון טוב. גם כאן האקלים החם יותר של מרלבורו מורגש ביינות רכים יותר, מלאים יותר, ופחות ירוקים.
"לדעתי, היינות טובים מאוד, אך לא מרגשים", הוא אומר.
השורה התחתונה של ברי לגבי אזורי יינות ניו זילנד המועדפים עליו: מרטינבורו, נלסון, ומרלבורו.

ועכשיו לטעימה
הטעימה הייתה כולה על טהרת הסוביניון בלאן – 9 בקבוקים שונים מיקבים שונים, כולם מבציר 2004. למה סוביניון בלאן? כי לדעת ברי ססלוב זה הזן המצטיין של מדינה זאת, ואותו הוא חקר ובדק בביקור. לקינוח טעמנו בוטריטיס ריזלינג אחד.
Palliser Estate – Martinborough – Wairarapa
לא אהבתי. לטעמי חמיצות בלתי נעימה.
Matua Valley – Paretai (riverbank) – Marlborough 2004
טעים יותר, מעט תוסס.
Wairau River – Marlborough
יין טוב. שונה מהאחרים שהיו ירוקים (אגס וכו'), פירותי יותר.
Marlborough Grape Producers – Marlborough
יין טוב. מורגשים טעמי הדרים, תפוז, סוכריה.
Cloudy Bay – Marlborough
יין טוב. טעם אנונה.
Matua Valley – Shingle Peak
יין זהוב/צהוב. יין טוב, מורגשים טעמי פלפל אנגלי וחבושים.
Villa Maria Reserve – Wairau Valley – Marlborough
סימן שאלה לגבי יין זה – אולי כבר טעמתי יותר מדי סוביניון בלאן עד כאן, ואולי סתם סימן שאלה.
Kaimira Estate – Nelson
יין מאזור נלסון, זול יותר בגלל השם – למרלבורו יחוס גבוה יותר. יין מעולה, פירותי נעים, טעמי הדרים, אשכוליות, מתיקות אננס.
Canterbury House – Waipara
יין מאזור כריסטצ'רץ', יין טעים, עם מתיקות גבוהה יותר.
Margrain – Botrytis Riesling – Martinborough
אין עליו – יין קינוח מושלם.

לחוות דעת מקיפה ומקצועית הרבה יותר אני מפנה אתכם לכתבה בבקבוק – פורטל תרבות האלכוהול של טל גל-כהן ושגיא קופר:
www.bakbuk.co.il/htmlpage/internal.asp?cat=4&nam=682






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה