ייתכן והאשמה היא בי, בעובדה שנולדתי בישראל, רכשתי חינוך קולינרי ישראלי ממוצע, ולא נחשפתי יתר על המידה למורכבות בלוטות הטעם של האירופאים ואחיהם בניכר.
מדוע אני מסביר זאת? משום שלא יכולתי להבחין באמצעות פי בעובדה כי המלח של חברת מלח הארץ מופק ממימי ים סוף. האם יש באמת הבדל בטעם בינו לבין מלח המופק ממקומות אחרים בעולם? אני לא יודע.
המלח של מלח הארץ, הנמכר בצורה הגרוסה דק ובצורתו הגסה יותר, אינו חדש על המדפים. מה שחדש הן האריזות. גדולות, מעוטרות בחינניות, ומכילות כל אחת ק"ג אחד של מלח.
כבר כמה שבועות שצנצנות המלח לבן גס ומלח לבן עדין שוכנות אצלנו במדפים, הודפות בקלות את הלחות ומונעות את השפעתה על איכות המלח. הן נפתחות בקלות, והפתח של כל אריזה מספיק רחב בשביל לשלוף מלח בעזרת האצבעות, אם זו דרך התיבול האהובה עליכם.
בסך הכל מדובר בשדרוג נוח של האריזות, בהתאם לרוח העיצובית הכללית השורה על שוק המזון.
אהבתי. 5.8 ₪ למלח עדין, 5.9 ₪ למלח גס. כשרות בד"צ של העדה החרדית. להשיג בנקודות המכירה.
