היינו בלחץ. לראשונה אביבה ואני היינו בלחץ אמיתי. שמונה זוגות עיניים הביטו בנו 
ברחמים. שאלו ולא האמינו. שאלו עוד פעם על מנת להיות בטוחים, ובמבטים מלאים רחמים הכריזו בקול רם: הם, הבשלנים הידועים, המבקרים במסעדות העולם, עוד לא ביקרו ולא טעמו את מאכליה של מסעדת 'מחניודה' שליד השוק בירושלים.
ביום שני, למרות הלחץ המשפחתי של אביבה הירושלמית, החלטנו החלטה גורלית: הפעם אין קרובים, אין אחים ואחיות, אין חברים. אנו נוסעים לירושלים למסעדת 'מחניודה' המפורסמת.
לאחר חניה ליד השוק וסיבוב בין הכעכים והפלאפל, מצאנו אדם שהדריך אותנו אל מחוז חפצנו. בפיו הייתה שאילתה חשובה: אתם רוצים את המסעדה היקרה או הזולה?
מה, לאחר נסיעה של שעה וחצי, בין הפקק ראשון של הכניסה ועד השוק, סבלנו מספיק. כעת אנו מבקשים את היקרה. פשוט מגיע לנו לדעת ולטעום סוף סוף את יהלום האוכל הירושלמי.
מקום נחמד, מעט מלוכלך גם בחוץ וגם בפנים, אך אנו אנשי צבא לשעבר; אותנו לא 
מגרשים עם מעט לכלוך או ניירות על הרצפה.
המסעדה כמעט מלאה בשעות הצהרים. קיבלנו שולחן VIP, קרוב לכניסה, שולחן ליד ארגזי הירקות והפירות.
בסבלנות המתנו למלצרית הנחמדה, שהביאה שלושה תפריטים משומשים ממש, דקים אך משומנים משימוש קודם. אחד למשקאות, תפריט כתוב על מחברת של כיתה א', ושניים למאכלי הבית.
בחרתי וקיבלתי בירה גינס, חצי ליטר. בירה נהדרת, קרה, ממש כפי שצריך. הזמנו מנה ראשונה: ירקות מטוגנים ומנה ברבוניות עם סלט הבית.
לפני המנות קיבלנו ספל קפה של אספרסו קצר עם טחינה ביתית ולידו שלוש פרוסות לחם שחור, יבש וזקן. טעמנו ולא המשכנו.
הגיעו הירקות המטוגנים, הרבה במיות עם עוד במיות ומעט פלפל אדום חריף. טעמנו, וגם את המנה הזו לא המשכנו.
בסוף הגיעו הברבוניות יחד עם מנה של פולנטה, קרי ממליגה רומנית עם שלושה כדורי בשר פיגולים.
הברבוניות היו בגודל של אנצ'ובי לא מפותחים, פיצפונים. חמישה סימני דג מטוגן, בשם ברבנויות, שעדיין לא יצאו מרחם אמם הרזה. בושה. גם לא טעימים, וגם לא היה מה לאכול.
רעייתי הזמינה פולנטה עם כדורי בשר. הפולנטה, המומחיות הבלתי מעוררת של העם 
הרומני באשר הוא, כולל בישראל הגדולה, הגיעה כדייסה לא מוגדרת של קמח תירס עם תפוחי אדמה ומין רוטב בלתי ידוע, ללא כל טעם וריח.
אם זה היה קורה בזמן ציאושסקו, היו מוציאים להורג את הטבח.
הקציצות של אביבה עבדו עלינו כל הדרך לתל-אביב, וכמות לא מבוטלת של Fernet Branca בבית לא עזרה להרגשה הטובה. שנינו הרגשנו שהסוף מתקרב. בקיצור, מקום לא מומלץ, פלצני ויקר, אוכל בינוני מינוס. בחלקו גם מקולקל.
כאיש שחרש את כל היבשות, וטעם הרבה מאכלים שונים במסעדות מכל הדרגות, עם יד על הלב, נעלבתי.
חשבון סופי של 220 שקל כולל תשר. כסף זרוק, מסעדה שאין בה כל שמץ של אורגינליות, מסעדה המביישת את המקום.
לאחר ההמלצה שלהם על מסעדת מחניודה, אני מחליף חברים.
