מחקר חדש שנערך במכון וולקני מגלה שהשזיף עם הציפה האדומה הוא המוביל בתכולת נוגדי החמצון מבין הפירות הטריים שנמכרים בישראל. במסגרת המחקר התגלה ששיעור נוגדי החמצון בשזיף אדום הציפה גבוה משמעותית מפירות אחרים: פי 3 מאשר ברימון ופי 5 מאשר ביין אדום, תפוח או בננה. תהליכי החמצון מתחילים עם תחילת עיבוד וחימום הבשר ונמשכים בקיבה. התהליך יוצר רכיבים מחומצנים הנספגים בחלקם ועלולים להזיק לכלי דם וללב.
סדרת השזיפים אדומי הציפה "רד הארט – לב אדום" שנבדקו במסגרת המחקר טופחו ומגודלים על ידי פירות בן דור מיסוד המעלה, המתמחים בפיתוח זנים מיוחדים. הפירות נמכרים בארץ ובחו"ל, בעיקר ברשתות השיווק הגדולות בבריטניה.
במסגרת המחקר, שנערך על ידי פרופ' יוסי קנר מהמחלקה למדעי המזון במינהל המחקר החקלאי – מכון וולקני, נבדק החמצון הנגרם מבשר הודו אדום ב"קיבה מלאכותית", המדמה קיבת אדם מבחינת החומציות, האנזימים והתנאים האחרים. לקיבה המדומה הוכנס בכל פעם מיצוי של פרי או ירק טרי ונבדקה ההשפעה של נוגדי החמצון במשך שלוש שעות.
כדי שהפעילות נוגדת החמצון תהיה יעילה מומלץ לצרוך את נוגד החמצון בצמוד לארוחה. למעשה, אכילת שזיף אחד בסוף הארוחה מאזנת את החמצון ממנת בשר אדום של כ-200 גרם.
פרופ' יוסי קנר, עורך המחקר, ביצע בעבר שורה של מחקרים בנוגע לתזונה הים תיכונית וחקר את נושא תהליכי החמצון של מזון במערכת העיכול. בתחילת שנות התשעים הוא ערך מחקר שזכה לפרסום רב שעסק ב"פרדוקס הצרפתי" – כיצד שיעור מחלות כלי הדם בצרפת הוא נמוך למרות התזונה שכוללת שומנים מן החי וגילה שהסיבה האפשרית לכך היא שתייה במהלך הארוחה של יין אדום, המכיל ריכוז גבוה של נוגדי חמצון.
