מסכמים את תערוכת סומלייה 2022 – יינות חוויות ופרסים

גלית בר-און ויונתן לבני קיבלו משימה מאתגרת: לבחור ולכתוב מספר מצומצם של ייננים ויינות שעשו להם את זה בסומלייה 2022. גלית התמקדה בחוויות, ויונתן עשה זאת מנקודת המבט של יינות. שניהם כתבו בעצם על א.נשים, כי זה מה שבעצם עושה יינות מוצלחים. צירפנו גם את הזוכים בפרסי היין במסעדות – הצדעה לכול מי שעמדו בשנתיים האחרונות באתגר המיוחד של יין במסעדות וברי יין   

יונתן לבני: "שבנו לנורמליות ובגדול"

סומלייה – תערוכת היין הגדולה בישראל, נעדרה מלוח השנה בשנתיים האחרונות בגלל מחלת הקורונה. השנה נדחתה לחודש מרץ בתקווה שיוסרו ההגבלות שהקורונה כפתה על עולמנו, ואכן השבוע (7-8.3.22) שבנו לנורמליות ובגדול בהיכל התרבות בתל אביב (הביקוש לביתנים היה כה גדול, עד שבגלל מגבלות שטח חמישה יקבים לא יכלו להשתתף). אף מסיכה לא נראתה בין עשרות דוכני היין והאלפים הרבים שהגיעו אחרי הבצורת של השנתיים האחרונות, לחגוג עם ייננים רבים ויינותיהם את החזרה לשגרה. התבקשתי לכתוב על עשרת היינות האדומים שאהבתי בתערוכה, אכן משימה קשה כי אהבתי הרבה יותר מעשרה. הסדר אקראי, ואינו בהכרח לפי סדר האיכות אלא לפי התקדמותי בין הדוכנים.

יקב אדם – פרא אדם 2020: איזה שם נהדר ליין מהנה. הפרא אדם עשוי מ- 95% ענבי קריניאן ו- 5% ענבי מלבק. לקריניאן הייתה עדנה, ובשנים האחרונות הוא כמעט הפך ליין המאפיין את ישראל. זה של יקב אדם מיוצר במתקני יקב שורק, שם עושה הייננית המוכשרת אורנה לב יינות מצוינים שנה אחרי שנה. הפרא אדם נוצר בתסיסה ספונטנית, ללא תוספת שמרים מלאכותיים, והוא שהה כשנה בחביות. הוקסמתי ממנו. פרא אדם כמו שאני אוהב. טעם אופייני לזן, עם גימור שלא נגמר. לא להחמיץ. המחיר 120 ₪ – VFM (נותן תמורה למחיר)

כרמי אלול – זמר סירה סנג'ובזה 2019: זו הפעם הראשונה שנתקלתי ביקב כרמי אלול מכרמי יוסף. לא מעט יקבי בוטיק נמצאים בכרמי יוסף ובסביבה, כמו יקב ברבדו שלא הציג בתערוכה. טעמתי  היין האורגני, לפי היינן. היין העשוי מ-66% ענבי סירה ו- 34% סנג'ובזה, שהה 9 חודשים בחביות לללא כל טיפול בביסולפט או בחומצה. הרבה יינות סירה שתיתי, ואף פעם לא בבלנד עם סנג'ובזה שמאפיין יינות איטלקיים רבים. יין טעים ומיוחד, יבש, עגול וממלא את הפה בנעימות. המחיר 129 ₪ – VFM.

יקב סוסון ים – Wild Granache 2019: היינן זאב דוניה עושה יינות שאני אוהב. הפעם טעמתי את הגרנאש החדש שלו, שעשוי משמרים מקומיים בלבד. לטענת זאב, ולטענת ייננים אחרים, שמרים מקומיים מקבעים את הטרואר. "איך אפשר לעשות יינות מטרואר של בר גיורא עם שמרים מבורדו?" הוא שואל. על כל פנים, היין אכן שונה מגרנאשים רבים שמיוצרים אצלנו, מכרם הנותן יבול נמוך אך איכותי. יין בצבע בהיר ביותר, כמעט מזכיר בצבע פינו נואר. ממלא את הפה בטעמים של הענב ממנו הוא עשוי, ומסתיים בגימור שלא נגמר, עם מתיקות נעימה בסוף, למרות שאין בו כמעט סוכר שיורי. אסור להחמיץ. המחיר 135 ₪ – VFM בהתחשב באיכות המיוחדת של היין.

יקב גיתו – CSM 2019: על היינות של יקב גיתו כתבתי לא מזמן. הייתי מוקסם מהם בטעימה ביקב, ובתערוכת סומלייה טעמתי את היין החדש העשוי מענבי קריניאן, סירה ומרסלן, מגפנים השייכות ליקב. ליינן מלכיאל הדרי יש מגע של זהב, שכן יקב הגראז' שלו  אינו מייצר יין אחד או שניים טובים, אלא כמעט כל מה שהוא נוגע בו הופך ליין מעולה. הקריניאן, הסירה והמרסלן משלימים אחד את האחר, ויוצרים חווית שתיה מיוחדת. המחיר 149 ₪ – קצת יקר מכדי להיות VFM למרות האיכות הנהדרת.

יקב רוגלית – ריקוד 2018: רוגלית הוא יקב משפחתי, שהוקם ב- 2012 במושב נווה מיכאל שבעמק האלה. בתערוכה טעמתי את הריקוד 2018 וכמעט התחלתי לרקוד. בלנד אדום, עשוי מענבי קברנה סוביניון, מרלו, ופטי ורדו – בלנד בורדולזי קלאסי עשוי בישראל,  שנותן פייט רציני לבורדולזים הצרפתים. היין, מענבי האזור, יושן במשך 14 חודש בחביות עץ אלון צרפתי. היננית שרון כהן יכולה להתגאות בתוצאה: כשעצמתי עיניים בזמן הלגימה, חשבתי שאני בבורדו. המחיר 85 ₪ – VFM.

יקב מירון – מרלו ויניארד 2018: גם יינות מיקב מירון של משפחת הלפרין טעמתי לראשונה בתערוכה. ליקב כ- 500 דונם כרמים ליד הר מירון, אך הוא מייצר רק כ-5,000 בקבוקי יין. ארקדי פפיקיאן מייעץ ליקב, וטביעת אצבעו מורגשת ביינות. היין שהה 28 חודשים בחביות עץ אלון. מרלו קלאסי, חזק, כבד, עם טעם בולט של פירות שחורים, שוקולד מריר וטבק. גימור ארוך. המחיר 250 ₪ – ממש לא VFM למרות האיכות.

יקב אפק – קריניאן 2018: היקב הוקם ב-2008 בראש העין על ידי אהרון וחלי ג'לח. אהרון הוא מתלמידיהם של ניר שחם מיקב שורק, ועידו לוינסון היינן הראשי של יקב ברקן-סגל. ביקב מייצרים כ- 8,000 בקבוקי יין בשנה. טעמתי את הקריניאן שיוצר ב- 2018 מענבים מבנימינה ששהו 16 חודשים בחבית, ושוב זכיתי לראות ולטעום את העידית שבזן זה. מעט פטיט סירה שנוסף לו עיגל את היין, והפך אותו לקריניאן מושלם. התוצאה כאמור מרנינה. המחיר 130 ₪ – בהתחשב באיכות ממש VFM.

יקב פלדשטיין – אנו 2017: אבי פלדשטיין הוא האב הרוחני של הרבה יינות בישראל. הוא הוציא לאוויר העולם את יין הארגמן מענבים ששימשו בזמנו לצבע ולכמות, ושהוא עשה אותם ראויים לשתייה כיין זני. הוא גם אביו מולידו של היין ללא סינון בימים עברו. היום הוא ממשיך לייצר יינות פורצי דרך. טעמתי כמה מיינותיו בתערוכה – כולם היו מיוחדים כמו האיש. 'אנו' (Anu) נקרא על שם דמות אל מיתולוגית, והינו בלנד שעשוי בעיקר מענבי קריניאן עם תוספת גרנאש וקברנה סוביניון. הענבים מהרי יהודה הגליל והגולן ולא ממקור יחידני. היין התיישן בחביות עץ ישנות. גרנאש מתובל עם חותם של הקברנה. תענוג לחך ולכל חושי הטעם. המחיר 160 ₪ –  בהתחשב באיכות הנדירה VFM.

יקב צפרירים – עדולם אדום 2019: במושב צפרירים מייצרת לורי לנדר יינות טובים, מענבים הגדלים באזור עמק האלה ליד המושב. כבר כתבתי לא אחת על היקב, והפעם טעמתי את עדולם 2019 החדש, שעשוי מענבי מרלו וקברנה סוביניון בעיקר, בתוספת מעט קברנה פרנק. שלושתם זנים בורדולזים, וכשאתה שותה את היין הזה, אתה שותה את מה שלורי קוראת לו "יין בורדולזי לבנטיני". אכן, סגנון ישראלי ליין צרפתי בטעם מאוד מקומי. מורכב, ויחד עם זאת קליל ומתאים לשתייה בקיץ אחרי מעט צינון. המחיר 96 ₪ – ממש VFM.

יקב פינטו מלבק 2021: ליקב פינטו הממוקם בירוחם הקדשתי  לאחרונה כתבה. לטעמי, יקב פינטו הוא בעיקר היינן יעקב אוריה – לדעתי ולדעת רבים אחרים, מהייננים המוכשרים והמורכבים בישראל. אוריה הוא זה שמפתח חשיבה רעיונית חדשנית בנושא יינות מדבריים, שישראל היא כמובן מהמובילים בו בעולם. טעמתי את המלבק החדש שעוד מעט יצא לשוק, מענבים שמקורם במצפה רמון ובעומר – ענבי מדבר ללא כל ספק. מלבק הוא ענב בעל גוף מלא, עם קליפה דקה וטעמי דובדבן ורימון, שגדל בעיקר בצרפת ובארגנטינה, שם הוא מוביל עם 75% מגידולי המלבק בעולם. המלבק של פינטו עשוי כולו ללא חבית. יש לו טעם חד, ויחד עם זאת ממלא את הפה במגוון טעמי פירות אדומים. מחכה לו בקוצר רוח. מחירו יהיה 89 ₪ –  ממש VFM.

גלית בר-און: "תערוכת סומלייה 2022 הייתה עבורי עונג"

הרבה פעמים אירועים הומי אדם עם המולה אנושית עליזה ועם צפיפות ודוחק, מגיעים בד בבד עם דברים שאני מאוד נהנית מהם. זה נכון במיוחד כשהקהל מורכב מאנשים שביד אחת מנסים לאזן כוס יין  (חצי מלאה? חצי ריקה?), ביד שנייה לוחצים יד של אנשים שהם כמעט בטוחים שהם מכירים, ובתוך כל זה גם מנסים לאחוז במבוכה מסיכה שלא ברור להם אם מצופה מהם לעשות בה שימוש. בנסיבות כאלה ההנאה שלי מובטחת. ואכן, תערוכת סומלייה 2022 הייתה עבורי עונג.

אני לא רוצה לכתוב על היין (כן, אני יודעת שזו תערוכת יין, קראתי את הברושור), אלא ללקט מתוך בליל היינות-טעמים-מילים, כמה חוויות שעשו לי משהו מיוחד; בין אם זה היין, או מי שמאחוריו (ובעצם הרי אי אפשר להפריד).

בתואר "היינן הכי סבלני וסובלני" זוכה אהרון ג'לח מיקב אפק. הוא הרוויח את התואר הנ"ל כשעמד והקשיב בסבלנות לגבר שעמד לידי בדוכן של היקב, שתה פטי ורדו זני, והסביר ליינן בכובד ראש מה כדאי שישפר ביין שלו. שאפו על האיפוק. יין ארומה 2018 שטעמתי אצלו הוא בלנד של פטיט סירה, קברנה סוביניון ומרלו, שהתיישנו כל אחד בנפרד במשך 22 חודשים בחבית לפני שהתמזגו, ומחירו 150 ₪. למרות ההתיישנות הארוכה והזנים הדעתניים, היין נגיש במפתיע, מוצק ועוצמתי, אבל גם שופע ופירותי.

את פרס "המשפט הכי מקסים" אני מעניקה לישי כהן מיקב רוגלית, שמספר לי בהרחבה על הרקורד המקצועי של שרון רעייתו, ייננית היקב, ובסוף זונח את ההסבר המלומד ואומר: "היא זו שמחליטה על כל הבלנדים, כי מה לעשות, נשים טועמות יותר טוב מגברים. אני יכול לייעץ ולהגיד מה דעתי. אבל הבלנד זה היא". היין בכוס שמונחת בינינו  נקרא ריקוד מבציר 2018, בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ופטי וורדו, שיושנו 14 חודשים בחבית. מחירו 85 ₪, וישי כהן אומר "יין צריך להיות נגיש גם במחיר".

היין שאני רוצה בקבוק ממנו כבר השבוע: לַבְנִין 2017 של יקב צפרירים. לורי לנדר, הייננית, אומרת שהוא הפייבוריט שלה ("אבל הזינפנדל!" היא אומרת בעצב, כשאני מבקשת ממנה לבחור עבורי רק אחד). לבנין הוא בלנד של 70% פטיט סירה ו- 30% סירה שהתיישנו שנה וחצי בחבית, ומחירו 110 ₪. היין מסחרר בארומות של פרי, תבלינים ועשבי תיבול. זה יין שטעימה אקראית בדוכן לא עושה איתו צדק. צריך לשבת עם בקבוק כזה ולקחת את הזמן, ולראות איך הוא משתנה עם כל כוס.

המקורי: דני יניב מיקב בן-נון, מוזג סנג'ובזה זני מבציר 2020, שיושן 6 חודשים בחבית, 89 ₪. קז'ואלי אבל עם תוכן ועניין, לא עושה עניין מעצמו, ומשמח. יש ליקב גם רוזה מסנג'ובזה.

ועוד כל כך הרבה: משחק-הטרואר המדליק של יקב אפק, שהוציא שלושה יינות שרדונה, כל אחד מכרם במיקום אחר; הכתום  של ברקן-סגל, שמפתיע גם בהרכב הזנים המאוד לא שגרתי – רוסאן, מראווי וג'נדאלי, וגם בכך שהוא היין הכתום הראשון שאני טועמת ואוהבת – תודה, איגור, יקב נווה ירק, שאין לו את הגרסה שלו לבלנד בורדו וכן יש לו אמירה מקומית שורשית, עם קריניאן מגפנים בנות 30 שנה שלא מקבלות השקיה.

ועוד כל כך הרבה יינות של כל כך הרבה יוצרים, ש"יין ישראלי" עבורם הוא בדיוק זה – לא מסורת בת מאות שנים וזהות מובחנת, אלא דווקא מסע החיפוש המתמיד אחרי הזהות הזו, והאוסף של יוצרים שלכל אחד יש את הפרשנות שלו למה ישראלי בעיניו; פרשנות שמגיעה מתוך החיבור האישי שלו לאדמה, למה שגדל עליה, ולמי שישתה את היין.

נתראה בשנה הבאה; ובעצם, נתראה בכל יום ויום

בסומלייה גם הוכרזו הזוכים בפרסי היין במסעדות – Restaurants’ Wine Awards

 זו השנה החמישית בה נבחרו הזוכים ב-  Restaurants’ Wine Awards  עבור הצטיינות בשילוב יין כחלק אינטגרלי של חוויית ההסעדה והאירוח במסעדות וברים ברחבי הארץ. את התחרות ניהלו גלי וולוצקי, יוסי בוזנח ואבי בן עמי, ונותני החסות היו  S.Pellegrinoו- coravin. הפרסים לזוכים הוענקו במהלך תערוכת סומלייה בהיכל התרבות, ואלה הזוכות והזוכים בתעודות הצטיינות בקטגוריות השונות:

תפריט יין מצטיין

מגדלנה, קלארו, סינטה בר, תלפיות, קאב קם, אואזיס, מונא, אדום, משייה, שילה, יפו תל אביב, טשרניחובסקי 6, OCD

ציונים לשבח

וייס, אוזריה, דוק, ג'ונו, שאטו שועל, ג'נגו, ששון, מילגו ומלבר, פופינה, אנימר, גוז' ודניאל, תמנע, הלנה בנמל, טלביה

תפריט יין מצטיין עד 100 יינות

בר 51

תפריט יין מצטיין עד 200 יינות

פאסטל, טאיזו

תפריט היין הטוב ביותר

נורמן, בסטה

בר היין הטוב ביותר

יינות אילת, בוסר

התפריט שמעניק את התמורה הטובה ביותר

רוטנברג

תפריט היין הישראלי הטוב ביותר

ממילא – רופ טופ, הגפן – חצר יין מקומי

מבחר הכוסות הטוב ביותר

מיני בר

הסומלייה המבטיח

מור בן שמעון, מיכל שלזינגר