היום אני חורג מהמרכז העמוס, וחייב לשתף אתכם בחוויה נהדרת בצפון.
כולנו מודעים למיעוט המקומות הטובים בצפון. יש ים של צימרים, אבל כמה מהם באמת טובים? יש אינסוף מסעדות, אבל מכמה מהן יצאנו עם תחושת סיפוק אמיתית, מעבר לשובע הרגעי אותו חיפשנו?
את מסעדת עמבורגר בראש פינה אני מכיר על גלגוליה השונים כבר שנים רבות, עוד מימי בשירות הצבאי. בדרך כלל היא היוותה מבחינתי מקום אתנחתא לאחר יום של טיול משפחתי או עם חברים בצפון.
משמה (השילוב בין שם הבעלים, עמוס, למנה הידועה), נגזר לרוב הביקוש למאכל המהיר והמשביע, שמספק "דלק" לחוזרים דרומה מהטיול בצפון.
אמש היינו שם שניים, והחלטנו לחרוג מהמתכונת הקבועה ולנסות חלקים אחרים מן התפריט.
מראש אומר – המקום הזה הוא פנינה חפה מכל יומרה לאוכל מורכב ומתוחכם. יומרה יש, והיא לאפשר לסועד לקבל אוכל טוב העשוי מחומרי גלם איכותיים במחירים שפויים. לעתים לא צריך יותר מזה, נכון?
למעלה מחצי יום של נסיעה בצפון הארץ כשבבטני שרידי כריך, אפעס לא משהו, מבית 
היוצר של "קפה בונו", הפך אותי לבעל ציפיות לנוחם כלשהו עם הגיעי לראש פינה.
על השולחן עלו כמה מנות ראשונות:
שרימפס שבור ברוטב פרובנסאלי (41 ₪) – מהמנות הטובות שאכלתי לאחרונה. חתיכות השרימפס הגיעו בשפע רוטב המושתת על שמן זית, לימון חריף ושום ופלפלים בתוך מחבת מתכת לוהטת, והיוו מנה שמימית. לא נרגענו עד שסיימנו את ניגוב הרוטב עם לחם הבית האוורירי ובעל פריכות נהדרת במעטפת שלו.
היה גם צזיקי עם יוגורט סמיך, לבאנה טובה, מלפפונים והרבה שמן זית, מוגש עם לחם טוב, שמחיר 30 ₪ פלוס.
פטה כבדים עם ריבת בצלי שאלוט (39 ₪), בעל מרקם וצבע של מוס שוקולד חלב סמיך – היה פשוט נפלא.
מנה נוספת, שכמעט ולא שמנו לב לקיומה עד שלא טרחנו לבדוק אותה, הייתה לב ארטישוק חצוי (שכנראה הוכן בצורת קונפי בשמן זית), שהונח על מצע עלי ארוגולה, שמרוב שהיו טריים ונגיסים, אפשר היה לקפלם ו"לשבור" אותם. 33 ₪. יופי של מנה.
לאחר שנרגע הרעב הראשוני, אפשר היה לגשת למנות העיקריות.
הלכנו על האפשרויות שאינן מסוג הבחירה הראשונה במקום הזה, שעיקר גאוותו על העמבורגרים ועל הסטייקים.
חלקנו שלוש מנות של שניצל וינאי, שניצל עוף וניוקי כמהין וערמונים.
שלוש המנות היו כאלה שגרמו לי לתחושת HIGH.
השניצל הטיס אותי לברלין. צלחת ענקית, שניצל ענק, יחס בשר ומעטפת פריכה נכון, 
ועשוי לא פחות ממושלם. על שניצל כזה בדיוק שילמתי לפני כחודשיים וחצי בברלין 20 אירו. כאן מחירו 79 ₪, אבל הערך המוסף שלו מעבר לטעם המושלם, היה הטיסה הרגעית חזרה לברלין.
שניצל העוף שהגיע אחריו, לווה בחשש שמא קודמו יאפיל עליו. אומר לכם בבטחה: ישנם בכרך הגדול מוסדות ותיקים שמגישים שניצלים נחשבים, המהווים אבני מסד בדברי ימי המוסדות הקולינריים הללו. והנה בראש פינה הרחוקה, מגיע שניצל אלוהי עם מוטת כנפיים שמחשיכה את תל אביב ביום נתון. הגודל, הפריכות החיצונית, רכות הבשר, כמות הבשר.
כן, השניצל היה עבה לא בגלל ציפוי פירורי לחם בשרני, אלא בשל כמות בשר כפולה מזו הנהוגה בכרך הגדול. איזה חיוך התפשט על פני כל אותו הערב בגלל שניצל – 66 ₪. מחיר דומה (ארוחת ערב, כן? לא עסקית צהרים), לזה שבמרבית המסעדות בכרך הגדול, אבל איזה הבדל ואיזו תמורה.
הניוקי היה טוב, ולטעמי עלה על ניוקי דומה שמוגש במסעדה איטלקית נחשבת בלב תל אביב. למרות שאיני מחסידי ניוקי הערמונים (מי המציא את הדבר הזה?), מצאתי עצמי מנשנש בצקנית אחר בצקנית, שהיו נימוחות ורכות באופן מרשים. 71 ₪ למנה משביעה הן את הקיבה והן את הרצון.
לקינוח, כשאנו ממוטטים, אך עם קריצות מכיוון קיבת הקינוחים הפרטית שלנו, רצינו "רק לטעום" אך סיימנו והותרנו צלחות ריקות של מלבי עם טעם של פעם, ופבלובה קצת 
שונה מזו המוכרת בכרך, עם סורבה תות ותותים חצויים ושוקולד נוזלי שנמזג בנדיבות על המרנג והסורבה. שילוב של שוקולד ותותים. יכול להיות רע? בחיים לא, בעיקר כשכל מרכיב נהנה מתו תקן של איכות וטריות.
בשלב הזה כבר שכחתי להתייחס למחירי הקינוחים, אז אל תכעסו עלי.
אז מה אפשר לומר לגנותה של המסעדה? היא רחוקה מתל אביב, וזה נתון שמתבטל כאשר עורכים גיחה לצפון לטיול או נופש. המחירים תל אביביים? אולי, אבל התמורה יפה.
אפשר להאשים את עמבורגר שהיא תקועה עם תפריטה בשנות השמונים (יש בתפריט אפילו שאטו בריאן – בחיי). ואולי זו טענה נכונה בחלקה. אז מה? מה רע באוכל טוב ופשוט? אוכל לא מתחכם, אלא כזה שמנחם במובן הכי כייפי של המילה? אוכל שלא צריך לנבור בו ולחפש את המרכיבים ולאמץ את הראש בחשיבה על כוונת המשורר?
אז זהו. יש כאן אוכל שהוא IN YOUR FACE. אוכל ישיר בכמות הגיונית ולמעלה מזה. לפעמים אנו רוצים פשטות טובה, חמימה ומענגת.
עמבורגר היא אופציה נהדרת לנוסעים ברחבי הצפון המזרחי שלנו בואכה רמת הגולן ואצבע הגליל. האם אחזור? בוודאי.
מילת אזהרה אחת, מניסיוני, בסופי שבוע המקום עמוס עד אימה, ולעתים צריך להמתין. באמצע השבוע נעים יותר והסבירות לקבל שולחן עם ההגעה גבוהה יותר, אם כי רצוי להזמין תמיד מקום מראש בטל. 04-6800044.
גילוי נאות: המסעדה הנדונה רוכשת יין ממרש. עם זאת, אני כותב על ההתרשמות האישית שלי מהאוכל ומהמקום. מי שמכיר אותי, יודע שכשמגיע, איני חוסך שבטי, גם כשמדובר בידידים קרובים. מעבר לכך, לא נראה לי שהמסעדה הזו זקוקה למסע יח"צ שלי.
עמבורגר באינטרנט
צילום רון שלף
