נורמנדי וברטאני – קלבדוס, קממבר, סיידר ופירות ים (חלק ב')

במסגרת מסעותיי לקחתי עמי קבוצה למסע של ים, חופים, שפל וגאות, יין והרבה פירות ים ותפוחים שמוגשים במצבם הנוזלי כסיידר וקלבדוס. המקום לכל זה הוא נורמנדי וברטאני שבצרפת.
בהמשך לפרק הראשון, לפניכם הפרק השני בתיאור המסע.

השכנה מדרום לנורמנדי, הידועה בקממבר, סיידר וקלבדוס שלה, היא חבל ברטאני (או ברטיין), הידועים באתרים כמו סאן מלו וכמובן בפירות הים הטריים, המוגשים למיליוני התיירים הפוקדים את עיירות הדיג שלאורך חופי ברטאני.

אתר התיירות השני בפופולאריות בצרפת, אחרי פריז, הוא האי מונט סן-מישל (Mont Saint-Michel) שאמנם נמצא בנורמנדי (על גבול מחוז ברטאני ) אולם אין ספק שתרבותית יותר מתאים לברטאני, על מאכלי הים, מאשר לנורמנדי.

מי לא מכיר את תמונת האי בו בחודשים מרץ וספטמבר, הבדלי הגאות והשפל מגיעים אף ליותר מ-8 מטרים, ומאלצים את המבקרים למהר ולצאת מהאי לפני הגאות, או לבלות באי עוד מספר שעות.
עקב הבדלי הגאות והשפל נבנה גשר חדש בין האי ליבשה, שיאפשר החל משנת 2015 גישה רצופה בכל שעות היממה ובכל עונות השנה.

בדרך בין האי ליבשה, על מרבצי החול בו גדל עשב ים העמיד במליחות הסביבה, דני בר בשוק בברטאנימגדלים גם זן מיוחד של כבשים, שטעם בשרן נחשב למעדן מקומי מיוחד, וזאת בזכות התזונה המיוחדת של עשבי הים אותן אוכלים הכבשים במרעה. זן כבשים זה נקרא "פְּרֶה-סאלֶה" (Pre-Sale') כלומר "מומלח מראש".

חופי ברטאני, המשופעים בצמחיית ובפירות ים תודות להבדלי הגאות והשפל הגדולים, הפכו את האזור לבירה הקולינארית של אוכלי מאכלי הים על סוגיהם.
שבלולים וצדפות ים נאספים מהים יום יום, ומוגשים הן בשווקים המקומיים והן במסעדות. כך גם חסילונים, עקרבי ים וסרטנים המוגשים על כל שולחן, והכל בליווי יין לבן המגיע ממחוזות סמוכים, כי אמנם בברטאני אין כרמים ואין יקבים, אבל מאכלי הים צריכים ליווי הולם ומרענן.

אנחנו בחרנו להתמקם בסן מאלו (Saint-Malo), שהיא גם עיר מרכזית בהיסטוריה הימית של צרפת וממנה יצאו ספנים גדולים לכיבוש העולם החדש ,אולם לא פחות מכך עיר מבוצרת עתיקה בעלת אופי וחן של עיר ימי ביניים מחודשת ומותאמת למאה ה-21.

חומות העיר מזמנות למטייל עליהן נוף אוויר צח ואווירה מדהימה. מהחומות ניתן לראות את איי התעלה האנגלית, וכמובן להבחין בהבדלי מפלס הים בין גאות לשפל.
בסן מאלו יש מבחר מלנות נעימים, מסעדות ובתי קפה מכל סוג ומין, כיאה לעיר תיירותית מרכזית.

על מנת לחוות את חווית ותאוות מאכלי הים, בחרנו את עיירת הדייגים קרקל (Carcale) – בירת הצדפות של ברטאני. העיירה ממוקמת על מצוק מעל למפרץ וחוף מדהים ביופיו, ולאורך החוף יש רציף ארוך של מסעדות ומקומות בילוי, ומלונות הצופים לחוף המשובץ בסירות דייג שחלקן במים וחלקן מונחות על החול הרטוב – הכל תלוי במפלס הגאות והשפל.

מלצר מיומן הציע לנו מגוון מגשים של מאכלי ים בליווי יין. בחרנו במגש כפול, שהסתבר שהיה מעבר ליכולתם של שניים וחצי אוכלי פירות ים, ורבים מהחסילונים והשבלולים נשארו על הצלחת לאחר שעזבנו.

המפלס התחתון של המנה שקיבלנו היה מגש ענק המשובץ בצדפות חיות וטריות, שריח מי הים עוד ניכר בהן. שליקת צדפה לאחר בזיקת לימון או חומץ תפוחים, היא מיומנות שלא כל אחד מנוסה בה, אבל הטעם בהחלט מדהים ומענג.

מגוון גדלים של שבלולי ים, שניכר כי גדלו בחוות גידול ולא נאספו מקרקעית הים בשפל (כפי שהיו עושים בימים ימימה), היה הסוג הבא שהוגש ונאכל על ידינו. שליפת בשרו הצמיג של השבלול היא האתגר הפעם, והטעם של בשר השבלול הטרי כייפי ועדין, וכמעט לא מורגשת בו נוכחות הים.

לובסטר ענק שהיה מרכז הקומה השנייה, היה היעד הבא להסתערות. שלא כנהוג בארה"ב, לפצח את זרועות הלובסטר עם מלקחיים ולהצטייד בסינר, בצרפת ובברטאני מוצעים רק כלי "ניתוח" לשליפת הבשר מהזרועות, ועל הסועד לפצח ולהתגבר על שריון הלובסטר בידיים חשופות, שהופכות במהרה לעסיסיות ונוטפות עסיס ימי ריחני.
בין זרוע לובסטר לבין צדפה, ליווינו הארוחה עם יין לבן צונן ופירותי, שהתאים מאד לאווירה הנשקפת מהצלחת ומחוף הים שטוף השמש המשקרת של חודש אביבי קר במיוחד.

האתגר האחרון שזימנו לנו במסעדה היה חסילונים בגדלים שונים, שחלקם היו גדולים במיוחד ומלאי בשר, וחלקם היו בזבוז זמן (יותר התעסקות מאכילה).

בדרכנו חזרה לשאר חברי הקבוצה, פגשנו רק פנים מחייכות מעונג, והתברר שלא היה אחד שיכול היה לעמוד בפיתוי מול קערת מולים או פלטת פירות ים המוגשת מול חוף הים, הכל כך מזמין ומפתה של קרקל שבבראטני.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה