ניקו – אהבה חורפית

נעה פרל דגמה את התפריט של "ניקו" בשעות שונות של היום: בוקר, צהרים וערב, והגיעה למסקנה. הבחורה התאהבה

בואו נודה באמת: זה לא החורף לו ייחלנו. נכון לעכשיו, אין צורך להוציא את המעילים הכבדים באמת, את הכפפות, וגם המטריות לא מרגישות שהן עובדות במשרה מלאה. אבל זה מה שיש ועם זה ננצח.

לרומנטיקנים שבינינו זה מספיק בכדי להתחיל לגלגל בראש את השורש א.ה.ב. נדמה שהכמיהה אחרי רומנטיקה לא עוצרת בגבולות הגוף, אלא באה לידי ביטוי בדרך בה אנחנו מביטים על העיר, השדרה, ואפילו (במקרי קיצון של ממש) על הכבישים העמוסים.

גם אני, כמו כולם, מוצאת עצמי סוקרת מקומות חדשים שאולי יהיו האהבה שלי לחורף הקרוב. אבל עם כל הרכות, ישנה עדיין בוחנת קשוחה ששואלת שאלות: האם המקום נעים לרביצה בכל שעות היממה? האם טעים לי גם בבוקר וגם בערב? האם הציניות העירונית מורגשת, או שמא נותרת בחוץ ליד האופניים הקשורים?

ובכן, נדמה לי שמצאתי. זו לא הייתה התאהבות סוחפת אלא גישושים-גישושים, בכל פעם עוד קצת ועוד, עד שהרגשתי שזהו, התאהבתי.

"ניקו –  מנות אחרונות ומה שלפניהן", היא מסעדה השוכנת על צומת רוטשילד-  מרמורק, מיקום שהיה יכול בקלות להלום מסעדה שהאג'נדה שלה היא "לראות ולהיראות" ותו לא, אבל נראה ש"ניקו" לא נפלה למלכודת התל אביבית הזו. המסעדה מציעה ישיבה בחוץ, בפנים – בחלל מקסים וחמים, או במרפסת סגורה מדורגת.
כמו שכבר ציינתי, דגמתי את התפריט של "ניקו" בשעות שונות של היום: בוקר, צהרים וערב.

בבוקר אכלתי את "סיפור מסגרת" – שתי ביצים לבחירה, לחם כפרי (טרי טרי ומצוין) סלט עגבניות שרי, מטיאס כבוש (אפשר להמיר בטונה), גבינה מתובלת, זיתים, טחינה ירוקה (שאני פוגשת בה לאחרונה ביותר ויותר מקומות), ממרח גואקמולי, ושתייה חמה וקרה. נכון, לא מקורי, אבל טעים מאד ונדיב בכמויות.

בצהרים דגמתי את סלט הקיסר המצוין שעמד במבחן "הקיסר האמיתי" אותו כבר העברתי למספר לא מבוטל של מסעדות – האנשובי לא נעדר מהרוטב והיה מורגש במידה, העוף היה מתובל כהלכה, והקרוטונים פריכים ולא תעשייתיים.

ובערב, הו בערב נולדה האהבה. הקינוחים של "ניקו" מספקים בעצמם סיבה טובה להגיע למסעדה על מנת להישאר לנצח.
המסעדה מתמחה בקינוחים מצוינים שקשה להחליט מה לעשות איתם קודם – לצלם אותם או לאכול אותם. טעמתי את הטירמיסו השונה מכל טירמיסו אחר שטעמתי – אוורירי במיוחד, נעדר מתיקות משתלטת. עם כל ביס צצה לה עוד הפתעה מתוקה-מרירה. קרנץ' אגוזים, עוגת שוקולד, מוס מסקרפונה, מקרון קטן ומרשמלו home made בטעם גרנד מרנרייה אלוהי.
קינוח נוסף הוא ה"לה ט'וט קפה"- עוגת שוקולד ללא קמח (כל הכבוד! , קרנץ', מוס שוקולד בייליס וקרם מסקרפונה קפה – למי שאוהב שוקולד אבל עם טוויסט שמאזן את מתיקות היתר, זה קינוח מושלם.

ויש לי עוד כמה מנות לנסות כשאשוב: ברוסקטה פרשוטו, פסטה פולו רוסו, קרפ סוזט אננס וברולה פירות – כולן סיבות טובות ומפתות להמשיך ולבסס את היחסים הנרקמים ביני לבין המקום.

אני מסודרת לחורף הקרוב. מקווה שתמצאו את האהבה שלכם, ואם לא – נסו את ניקו.

ניקו – מנות אחרונות ומה שלפניהן
שד' רוטשילד 142, תל אביב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר