סיפורים על בקבוקים בגליל: קיסריה בלי שלמה ארצי, ברברה זה לא ברברי, וסגירת מעגל

בעקבות ערב "אדום" שקיים פורום תרבות יין ואוכל גליל גולן במסעדת "נחלים", עולה כי בקרב חובבי היין יש לכל בקבוק יין סיפור מיוחד ואישי. ומאחר ובגליל אוהבים סיפורים ומעשיות, הנה לפניכם שלושה סיפורים קצרים ואישיים של דמויות מוכרות בגליל

בעקבות ערב "אדום" שקיים פורום תרבות יין ואוכל גליל גולן במסעדת "נחלים", עולה כי בקרב חובבי היין יש לכל בקבוק יין סיפור מיוחד ואישי. ומאחר ובגליל אוהבים סיפורים ומעשיות, הנה לפניכם שלושה סיפורים קצרים ואישיים של דמויות מוכרות בגליל:

קיסריה זה לא רק שלמה ארצי
הסיפור הראשון הוא סיפור משפחתי של אסף קדם, בעל יקב קדם בגולן. אסף בחר להציג בקבוק שירז Reserve – 2006 מהסדרה "קיסריה" של היקב, אשר קיבלה את שמה על שם היחידה ב"מוסד" בה שירת אביו של אסף, סדרה זו הוצאה כהוקרה והערכה לפועלו למען מדינת ישראל. אסף סיפר את סיפורו האישי בהתרגשות רבה, למרות שחלקים מן הסיפור עדיין חסויים.

ברברה זה לא ברברי
הסיפור השני הוא סיפורו של יצחק כהן, בעל יקב "רמות נפתלי", שהתאהב במשך שנות חייו בעולם היין, למד אותו בארץ ובעולם והפך אותו מחלום למציאות. יצחק בחר להציג את בקבוק ה"ברברה", זן ענבים אותו הוא מגדל בשטח של דונם בין היקב לביתו,
ביין הזה התאהב יצחק במהלך סיור בפיומנטה שבצפון איטליה. הברברה שונה בטעמיו מיינות אחרים, הוא מציף את הטועם בטעמי פרחים ובניחוחות פירות, ומהווה משפחה חדשה ושונה ביינות הארץ.
סיפור אהבתו של יצחק עבר בתורשה גם לבתו סיוון, שמתחילה כעת את לימודי התואר השני שלה בכימיה של היין בפקולטה לחקלאות ברחובות, ומתכננת כבר במהלך הלימודים להשתלב ביקב המשפחתי.

אפריאט סוגר מעגל
הסיפור השלישי הוא סיפור של סגירת מעגל, סיפורו של שלומי אפריאט, איש התקשורת, חובב יין מושבע. שלומי סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר החקלאי מאיר שפיה, שם הרבה לעבוד ברפת ובענף הגפן, מתוך שאיפה לייצר יין. לפני כשךוש שנים נאספה קבוצה של בוגרים בשיתוף יקב בנימינה, והקימה מחדש בבית הספר יקב קטן לזכר ימי הגפן. הרכב היין בבקבוק הוא 65% קברנה סוביניון ו-35% מרלו, ועל תווית הבקבוק מוטבעות טביעות האצבעות של החניכים כאות לזיכרונות העבר.

אביהו שפירא, איש התקשורת הגלילי, ממקימי הפורום שהגיע לערב באיחור בגלל משחק הכדורגל, לא ויתר והביא איתו בקבוק "פורט" בעל טעם ייחודי שהכין אביו ז"ל בשנת 1992.
אין כמו הגליל ברגש ונוסטלגיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר