סיפור על ספר מתכונים של שף צרפתי

חיים קוזניץ המוכר לרבים מתוכנית הרדיו של שמעון פרנס בגל"צ בימי שישי, משתף גם את קוראי אכול ושאטו בסיפורים בסגנונו העסיסי המיוחד. הפעם על מחירו של ספר שניתן במתנה

ריב גוש היא המסעדה העממית של השף ז'אן מישל לוראן מעבר לנהר מול המסעדה הידועה שלו בעלת 3 כוכבי מישלן. צילום מהאתר
ריב גוש היא המסעדה העממית של השף ז'אן מישל לוראן מעבר לנהר מול המסעדה הידועה שלו בעלת 3 כוכבי מישלן. צילום מהאתר

בשנה שעברה יצאנו, כמה זוגות חברים, לטיול של שייט עצמי בתעלות המים בחבל בורגון שבצרפת. הזמנו סירה גדולה, והתכנון היה לשוט בסירה במשך שבוע ימים. לפני שיצאנו לטיול התקשרתי לידידי אביטל ענבר, וביקשתי המלצות על מסעדות טובות באזור שבו נהיה. אביטל הוא המומחה בישראל לצרפת, הוא כתב מספר ספרים על "התענוגות של צרפת", ואף גייס אותי בזמנו להיות מבקר מסעדות של 'גומיו ישראל', שהוא היה עורכו הראשי. "יש מסעדה אחת שאסור לכם לפספס", אמר לי אביטל, "זו המסעדה העממית של השף הנודע ז'אן מישל לוראן שנקראת 'ריב גוש' ( Rive gauche- הגדה השמאלית). המסעדה נמצאת בעיירה ז'ואני, בה תהיו, והיא ממוקמת מעבר לנהר, ממש מול הרלה שאטו של לוראן, ששם נמצאת המסעדה הידועה שלו, בעלת 3 כוכבי מישלן".

חיים קוזניץ ליד הסירה בטיול של שייט עצמי בתעלות המים בחבל בורגון
חיים קוזניץ ליד הסירה בטיול של שייט עצמי בתעלות המים בחבל בורגון

אביטל המליץ לי להזמין מקום עוד לפני שנצא מהארץ. התקשרתי למסעדה, והתשובה שקיבלתי הייתה "אנחנו מצטערים, אבל המסעדה מלאה שנה שלמה קדימה". יצאנו לטיול, טסנו מהארץ לפריז, ומשם עם רכב שכור עשינו דרכנו לסירה שהמתינה לנו במעגן ליד ז'ואני. במהלך הנסיעה קיבלתי סמס מאביטל, שביקש שנצלם עבורו את המנות במסעדה. עניתי לו את התשובה שקיבלתי, שאין מקומות פנויים. כעבור חמש דקות צלצל הטלפון, זה היה אביטל. "אני עם מנהל המסעדה בקו השני", הוא אמר, "מתי אתם רוצים שישמרו לכם שולחן?". סיכמנו שלמחרת בערב נגיע למסעדה. על זה נאמר "אם יש קשרים לא צריך פרוטקציה".

צילום חיים קוזניץ
צילום חיים קוזניץ

בשעת ערב הגענו למסעדה היפה, ששכנה ממש על גדת הנהר. מנהל המסעדה קיבל אותנו במאור פנים, והוביל אותנו לשולחן במיקום הכי טוב, שממש צפה אל הנהר. הבטתי מסביב. כל האורחים היו לבושים בהידור רב, הגברים בחליפות ועניבות והנשים בשמלות מפוארות. אנחנו היינו לבושים בג'ינס וטריקו. לאחר שבחרנו את היין, החלו להגיע המנות לשולחן. הן נראו כמו ציור אומנותי בשלל צבעים, והטעמים היו מדהימים. כעבור כשעה שמענו רחש במסעדה, הסועדים המקומיים הביטו לכיוון דלת המסעדה והחלו למחוא כפיים. מסתבר שהשף הנודע, לוראן, חצה את הנהר ובא ממסעדתו המעוטרת לבקר את המסעדה ה'עממית'. להפתעתנו הוא ניגש ישר אלינו. "חברים של אביטל הם גם חברים שלי", הוא אמר בחיוך "ובאתי לשאול אם אתם נהנים".

לאחר שיחה נעימה של כמה דקות, התנצל השף שהוא חייב לחזור למטבח מסעדת כוכבי המישלן שלו. לפני שנפרד מאתנו, הוא אמר שהוא רוצה לתת לי משהו למזכרת. אחד המלצרים ניגש נושא בידיו, במאמץ רב, שני ספרים ענקיים. "זו מהדורה מיוחדת של מתכונים שלי" ,הסביר לוראן. "אני נותן לך ספר אחד, ואת השני אני מבקש שתיתן למר ענבר". השף כתב הקדשה אישית על כל ספר, התחבקנו, התנשקנו ונפרדנו ממנו לשלום. הרגשנו אח"מים. כל המבטים במסעדה היו נשואים אלינו, מנסים לנחש מי אלה האנשים בג'ינס וטריקו, שהשף הידוע הטריח את עצמו במיוחד לבוא ולבקרם. הארוחה הייתה נפלאה, מהטובות שאכלנו בחיינו, וכשביקשנו את החשבון נאמר לנו שהשף הזמין אותנו לארוחה על חשבונו. צילמתי את המנות ושלחתי לאביטל סמס עם תודה..

צילום חיים קוזניץ
צילום חיים קוזניץ

שבוע לאחר מכן חזרנו לפריס ליומיים של טיול, ולאחר מכן לטיסה חזרה הביתה. ביום הטיסה, כשסידרנו את המזוודות, לא ידענו איך נוכל לקחת אתנו עם הספרים הכבדים. משקל כל ספר היה 7 ק"ג. לנו הספר היה לא שימושי, היות שהוא בצרפתית ואנחנו ממש לא שולטים בשפה הזו. "יש לי רעיון", אמרתי לאשתי. ירדתי ללובי של המלון, ניגשתי לפקידת הקבלה ושאלתי אותה אם היא רוצה את הספר ."בוודאי, תודה תודה", הייתה התשובה הנלהבת. את הספר השני עם ההקדשה לאביטל הכנסנו למזוודה, ונסענו לשדה התעופה. "יש לכם עודף משקל רציני", אמרה לנו דיילת הקרקע לאחר שהנחתי את המזוודה על המשקל, "זה יעלה לכם 120 אירו". הוצאתי את הספר מהמזוודה. הפעם משקל המזוודה היה בסדר. את הספר הכנסתי לתיק הגב שלי. "אני מצטערת", אמרה הדיילת, "גם משקל תיק היד שלכם חורג, וכדי להכניס את הספר הזה למטוס אתם חייבים לשלם".

לך תתווכח עם צרפתים. מאחורינו כבר החל להתארך תור של ישראלים קצרי רוח. "שנשלם 120 אירו עבור ספר בישול?" שאלתי את זהבה. "עזוב אותך מהספר הזה, לא נספר לאביטל שהוא נתן לנו ספר עבורו", הייתה התשובה. "זה ספר מתכונים של השף ז'אן מישל לוראן, את רוצה אותו במתנה?” שאלתי את הדיילת. "וואוווו, בשמחה" הייתה התשובה. נפרדנו מהמשקל העודף של 7 הקילוגרמים וטסנו לארץ.

כמה ימים לאחר שהגענו התקשרתי לאביטל להודות לו ולספר לו על הארוחה. קבענו להיפגש בקרוב לארוחת ערב. "לוראן התקשר אלי ואמר לי שהוא מסר לך ספר עבורי, אז תביא בבקשה את הספר אתך", ביקש אביטל. הרגשתי איך זיעה קרה מכסה אותי. לא היה לי נעים לספר לאביטל מה עלה בגורל הספר. "אוקיי", השבתי בחצי פה. סיפרתי לזהבה על השיחה עם אביטל. "למה לא אמרת לו מה קרה באמת?", הסברתי לה שהופתעתי ושלא היה נעים לי להודות שכל כך זלזלתי בספר. החלטתי שאקנה ספר כזה ואביא אותו לאביטל, במקום. בדקתי באינטרנט, הסתבר שמדובר במהדורה מוגבלת מאוד, ורק אספנים מציעים את ספר המתכונים של לוראן למכירה. בלית ברירה הזמנתי ספר. עם המשלוח לישראל, העלות הייתה 360 אירו.

צילום חיים קוזניץ
צילום חיים קוזניץ

בינתיים התקשרתי לאביטל, התנצלתי ודחיתי את מועד הארוחה בכמה שבועות, כדי שהספר שהזמנתי כבר יהיה בידי. הספר הגיע בשלום, וביום שקבענו נסעתי לפגוש את אביטל במסעדה. נפגשנו ואמרתי לו שהספר אצלי ברכב, ולאחר הארוחה אתן לו אותו. "אהה לא היית צריך להביא אותו", השיב אביטל, "בשבוע שעבר הייתי בצרפת, אכלתי אצל לוראן, וכשהוא שמע שעוד לא קיבלתי את הספר הוא נתן לי ספר אחר". נדהמתי, מסתבר שטרחתי, התאמצתי ושילמתי 360 אירו לשווא. כשסיפרתי לאביטל את מה שקרה, הוא פרץ בצחוק: "להבא כשאתה נותן ספר במתנה, קודם תברר כמה הוא עולה".

הלקח שלי מכל הסיפור הוא, שבפעם הבאה כשאקבל מתנה לתת למישהו, אביא אותה ויהי מה, לא משנה כמה זה יעלה.

חיים קוזניץ הוא מדריך טיולים ומספר סיפורים, מחבר הספר "מה שקורה בחו"ל נשאר בחו"ל". להזמנת הופעות והרצאות 050-5245480






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה